... מלאה את החיסרון הזה. כי גם הקיום עצמו, הוא חיסרון. כי הקיום של האני, הוא ההפרדה ממה שאינו אני. והחכם האמיתי, הוא יודע והוא יכול לכבות ולהעלים את הקיום העצמי של עצמו וממילא גם את הרצון העצמי של עצמו, ...

... עצמו, היחיד שבאמת סובל מכך וכועס מכך, זה הוא עצמו. כי המציאות, מכילה בתוכה את הכל. ולאדם נדמה, שהוא חכם יותר וחזק יותר מאשר המציאות. שהיא בצורה אחת, והוא משקר ויוצר צורה אחרת למציאות. ובכך האדם כאילו מתגבר על ...

חכם אמיתי בפנימיות וטיפש אמיתי בחיצוניות ובו יתבאר, שאי אפשר להכיר את החכם האמיתי עפ החיצוניות שלו בשום צורה שהיא, משום שגם החכם האמיתי, הוא נראה כמו בן אדם רגיל, בחיצוניות שלו. והעניין הוא, כי עולם הנפרדות תמיד קיים ברמה החיצונית ועולם ... שהמציאות שלנו מתנהלת בצורה טיפשית / שגויה / לא נכונה. שהאדם חושב שהוא היה מנהל את המציאות בצורה יותר חכמה, ממה שהיא מתנהלת בפועל. ובו זמנית, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו הנפרדות של העולם שלנו, היא מצטיירת עבורו כשיא וכשלמות החוכמה, וכשלמות האחדות, יותר טוב מאשר טוב, דהיינו, טוב מאוד, שהיא ריבוי האחדות. ומי לא זכה לשכל של האחדות האמיתית, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות, ובעיניו האחדות רחוקה במרחק אין סופי מהעולם שלנו. וכאשר אדם כזה מסתכל על מי שהוא חכם אמיתי, בין אם זה אדם בשר ודם שהוא חכם אמיתי, ובין אם זה שכל שהוא חכם אמיתי, ובין אם זאת המציאות שהיא חכמה באמת, כאשר אדם כזה רואה מול עיניו חכם אמיתי, אז בגלל שהוא לא מספיק חכם, לפעמים החכם האמיתי מצטייר בעיניו, כשקרן וכטיפש. בדיוק כמו שבן אדם רגיל, חושב שהמציאות שלנו לא מתנהלת בצורה הגיונית. ולמה? משום ... לא להיות כלל. כי אי אפשר להיות באחדות. כי כל דבר שהוא קיים, הוא בעצם קיים בנפרדות משאר הדברים. והחכם האמיתי, והשכל האמיתי, והחוכמה האמיתית, יש להם לבוש גשמי מצומצם של הנפרדות שלנו. אלא, שאצל החכם האמיתי, הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ומה שנראה בעיני האדם כנפרדות, בעיני החכם זאת שלמות האחדות. ומה שנראה בעיני האדם כאחדות, בעיני החכם זאת שלמות הנפרדות. והסיבה שהאדם רחוק מהשלמות של המציאות, היא משום שהאדם מחפש אותה הרחק מעבר לים, ובצדק. כי ... החיצונית של העולם שלנו, אך אעפכ היא ישות אחת עם העולם שלנו, אז כאשר אדם כזה רואה שכל אמיתי וחכם אמיתי, אז לפעמים החכם האמיתי נדמה בעיניו כטיפש וכשקרן. משום שהחכם האמיתי, חי בעולם של נפרדות ממש, ללא שום אחדות כלל. כי האחדות של המציאות, היא נמצאת בעומק פנימיות כוונתו של החכם האמיתי, אך היא אינה מתגלה בשום צורה חיצונית אצל החכם האמיתי. כי האחדות קיימת בעומק פנימיות המציאות שלנו, ככ עמוק עד שהיא נמצאת מחוץ למקום ממש. ואעפכ היא ממלאת את כל המקום כולו. וכך גם האחדות של החכם האמת, שהיא לא נמצאת כלל בתוך דבריו ומעשיו, ואעפכ היא ממלאת את כל כולו. ורק מי שהוא חכם אמת, רק הוא יכול לזהות ולהכיר חכם אמת אחר. כי לכל שכל, יש שורש. ומי שמכיר את השכל של האחדות, ורואה ויודע את שורש השכל של ... מאותו המקום. אך אעפכ כל אדם ואדם, הדיבור שלו נלקח מעומק שכל מסוים, מהצד של זה שאומר את השכל. והחכם האמיתי, הוא רואה ומכיר את רמת עומק השכל של כל אחד ואחד, והוא מבין מיד, האם השכל הזה נלקח ... או שמא השכל הזה נלקח מאיזו אחדות שקרית, שהיא רק מתחזה לאחדות האמיתית. וכל זמן שהאדם עצמו הוא לא חכם אמת בעצמו, הוא לא יודע מימינו ומשמאלו והוא לא באמת יכול להבדיל בין טיפשות לחוכמה, וכל שכן שאינו יכול לזהות ולהבדיל בין משוגע לבין חכם אמת. כי העולם, הם רחוקים מהחוכמה. משום שבעיני העולם, החוכמה האמיתית, היא שיגעון. כי השכל האמיתי הוא ככ גדול ורחוק מעיני האדם, עד שבעיני האדם הוא נדמה לשיגעון של ... ממש, כי הוא הפך מהות הלוגיקה והשכל האנושי. ולכן האדם רחוק מהשכל האמיתי של המציאות, משום שהוא טועה, שנדמה לחכם בעיני עצמו. וכל בני האדם בעולם, הם טועים, שנדמה להם שהם חכמים (אאכ האדם מחובר לשכל האחדות). וכל זמן שהאדם עוד לא תיקן את שכלו ועוד לא הבין את המציאות באמת, הוא חסר הבנה. וכחסר הבנה של ממש, הוא לא יכול להבדיל בין חכם אמיתי לבין משוגע אמיתי. וטוב יהיה לחסר ההבנה, אם ידע שהוא חסר ההבנה ושהוא לא יודע מהי האמת, יותר מאשר שהוא יחלק ציונים למשוגעים וחכמים אחרים, ויבלבל ביניהם בטעות או שלא בטעות. ובסיכומו של דבר, החכם האמיתי, אי אפשר לזהות אותו עפ החיצוניות שלו בשום צורה. משום שבחיצוניות שלו, הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי החכם האמיתי מלמד את השכל של האחדות, אבל נראה שהוא חי בניגוד גמור לכל מה שהוא מלמד. ועצם זה שהחכם מלמד, זה עצמו נפרדות, וזה עצמו נוגד את האחדות. אבל כל זה נכון רק מנקודת המבט של הטועה, שמפריד בין אחדות לבין נפרדות. אך מצד האמת אין שום הפרדה כלל, וכל הנפרדות של החכם האמיתי ושל המציאות שלנו, היא אחדות של ממש. ועל האדם לחפש את האמת המוחלטת, עד שהוא עצמו יהפוך להיות חכם אמיתי, ויבדיל בין טוב אמיתי לבין רע אמיתי וכולי.

מנהיג אמיתי, מיהו? ותלמיד טיפש, מיהו? והעניין הוא, כי רוב האנשים, נדמה להם שהם חכמים גדולים. ואם האדם היה חכם אמיתי, הרי שהוא היה חי חיים טובים באמת, והוא לא היה צריך שום עצה מאף אחד, איך לחיות טוב בשלמות באמת. והאדם יכול להבין שהוא לא חכם אמיתי, מכך שכל אחד יודע בתוכו, שהוא לא חי את החיים הטובים באמת. וזה בא לידי ביטוי, בכך, שהאדם ... משהו יותר טוב נעלם, ואם הוא לא נעלם, זה אומר שהאדם מרגיש גם רע, וממילא זה אומר שהוא לא חכם באמת. ואעפכ, רוב בני האדם נדמה להם שהם חכמים גדולים, למרות שבדכ הם לא חכמים גדולים וכולי. וכאשר האדם שומע ולומד את העצות של החכם האמיתי, נדמה לו שהוא באמת מבין את העצות של החכם האמיתי, כפי מה שהחכם האמיתי התכוון במחשבתו. והאדם מנסה ליישם את העצות של החכם האמיתי, ומגלה שהעצות של החכם האמיתי, לא עובדות אצלו ושהוא לא משיג את השלמות, למרות שנדמה לו שהוא נצמד אל העצות של החכם האמיתי. ואז האדם מאשים בטיפשותו ובחוצפתו את החכם האמיתי, שהוא לא באמת חכם, ושהעצות שלו לא באמת טובות וכיוב. והאדם הוא חסר בינה שלא מסתכל על מצבו. כי אם היה האדם מסתכל ... זה שנמצא בבעיה. כי החיים שלו, הם אלו שהם לא באמת טובים בטוב אמיתי. וראשית כל על האדם להבין, שהחכם האמיתי עושה איתו חסד של אמת, חסד חינם, שבו הוא עוזר לאדם ונותן לו שכל, איך להשיג את השלמות. כי כל מה שהחכם האמיתי עושה עבור האדם, זה הכל מתנת חינם לגמרי. כי מצד האמת, אי אפשר לגמול למי שהוא חכם אמיתי, גמול אמיתי על מעשיו (גמול חיצוני אפשר לגמול לחכם האמת, כגון לדוגמה כסף וכיוב, אך לא גמול, עבור פנימיות דעת החכם האמת). משום שהחכם האמיתי, חי בעולם שכולו טוב באמת. עולם, שבו לפני ואחרי הכל שווה תמיד. עולם, שבו יש ואין הם אחד. עולם, שבו השלמות קיימת תמיד, בכל צורה של המציאות. ולכן לעולם אי אפשר באמת, לגרום לחכם האמיתי להיות שמח יותר. מחמת, שמי שאפשר לגרום לו להיות שמח יותר, הרי שהוא לא חכם אמיתי. כי יש טועים שנדמה להם, שהם הגיעו להארה רוחנית וכיוב, ונדמה להם שהם מצאו את האושר ואת החיים ... שהאדם מרחם על הגוף, ורוצה להחיות את תחושת השובע. אך המציאות עצמה, היא מושלמת בכל מקרה בשווה. ומי שהוא חכם באמת, הוא יודע את האמת שהכל טוב ושהכל אחד ושהכל מושלם כבר כרגע ברגע הזה. והוא לא באמת רוצה לעזור לאדם, כי הוא יודע שהכל כבר טוב תמיד. והחכם האמיתי בפנימיות עומק מחשבתו, אינו רוצה שום רצון כלל, כי הכל טוב תמיד והכל אחד תמיד. ולכן החכם האמיתי עושה חסד של אמת עם האדם, והאדם לא יכול לגמול לו מאומה מצד האמת. כי פנימיות החכם האמיתי, לא משתנה לעולם. ואעפכ, בחיצוניות, האדם יכול וראוי לו שיגמול טובה לחכם האמת. כי בחיצוניות, גם החכם האמת מוגבל במשאבים שלו. כי הוא מלובש בגוף, שצריך לאכול וכולי. וכאשר האדם מסייע לחכם האמת בענייני העולם הזה, הוא בעצם מסייע לחכם האמת, לסייע לו עצמו וכולי. ובעולם החיצוני בלבד, בו החכם חי בעולם של הנפרדות שלנו (שאצלו הוא נמצא באחדות עם העולם הפנימי שלו, למרות שהם נראים כהפוכים ומנוגדים), בעולם החיצוני שלנו, החכם האמיתי, הוא ורק הוא מרחם על האדם באמת. כי הוא יודע מה הם החיים הטובים באמת, והוא מבין את ... כי האושר שלו, תלוי בסיבות כלשהן, והאדם תמיד מפחד לאבד את הטוב שיש לו, ולכן האדם הוא סובל אמיתי. והחכם האמיתי, הוא ורק הוא רחמן אמיתי. והוא איש חסד האמת, שרוצה שגם האדם יחיה טוב באמת, באושר אמיתי ופנימי, שאינו תלוי בשום צורה כלשהי של המציאות. וברמה החיצונית, כן יש לחכם האמיתי רצון. וברמה החיצונית, האדם כן יכול לגמול טובה תחת טובה עם החכם האמיתי. על ידי זה שהוא עוזר לחכם האמיתי בכל מה שהוא יכול, להפיץ לפרסם ולגלות בעולם, את השכל של החכם האמיתי, בכל מה שאפשר. כדי שכל העולם כולו יהיה טוב באמת (ואעפכ, כל זה רק מצד עולם הנפרדות בלבד). וגם כמובן על ידי זה, שהוא עוזר לחכם האמיתי לעזור לו עצמו וכולי, כנל. ועל האדם להבין, שמצד האמת, החכם האמיתי עושה איתו חסד של אמת, ושהוא זה שצריך את טובת החכם האמיתי, ושהוא זה שצריך לקחת אחריות על חייו ועל מעשיו. כי החכם האמיתי, מקצר לאדם את הדרך אל השלמות. כי גם החכם האמיתי עבר את מה שעבר, והוא עוזר לאדם שלא ...

... את המציאות באשר היא. כי מי שרוצה את המציאות באשר היא, לא רע לו לעולם. (ובחיצוניות של הנפרדות, גם החכם האמיתי הולך אל הרופא ואוכל ושותה, כדי לדאוג לבריאות גופו. אך בפנימיות מחשבתו, אצלו הכל אחד ממש, ואין שום שינוי כלשהו כלל. ולמה יש אצל החכם האמיתי, שינוי בין הפנימי לחיצוני? תשובה: כי הכל אחד וכולי). ומי שמבין את הדבר הזה, עליו להתייחס אל הבעיות ... אומר, שעל האדם לשים בראש סדר העדיפויות שלו, את עניין הבריאות הנפשית שלו. ועל האדם לחפש בכל העולם כולו, חכם אמיתי גדול ביותר, שירפא גם אותו. וככל שהאדם יודע ומבין טוב יותר, עד כמה הוא מסובך בתוך הכלא של ...

... בכלל, אז לא רע כלל. אבל רצון מוגדר, יוצר הפרדה מוגדרת, וסבל בצידו. וכל רצון מוגדר, הוא שקר. ואצל החכם האמיתי, רצון מוגדר, הוא שקר טוב מאוד. כי אצלו הרצון שהוא חיסרון, הוא עוד צורה של שלמות. אבל אצל ... כל מה שהוא באמת רוצה בתוכו, על ידי זה נוצר הסבל. כי האדם נאחז, ברצון החיצוני שלו וכולי. ולמה שהחכם האמיתי, יבחר לרצות רצון מוגדר וסופי, אם באמת בתוכו הוא אינו חסר דבר? והתשובה האמיתית לכך היא, שהכל אחד, ...

... ניתן באמצעותו להבין את המציאות באמת. כי מי שהוא משוגע, הוא לא יכול להבין בשיגעון שלו, את השכל של החכם האמיתי (אאכ הוא ירפא את עצמו. ואיך? וכולי). וזה בעצם אומר, שלפני שהאדם מנסה להבין את המציאות, עליו לברר ... אלו נראים כשני דברים שונים. והרעיון הוא, שמבחינת השכל של האדם, המציאות היא משוגעת. אבל האדם לא יכול להיות חכם, יותר מאשר המציאות. משום, שהוא חלק ממנה. ומגבלת השכל של האדם, היא לא מגבילה את האפשרויות של המציאות, שהן ... הרי שזה אומר באופן חד משמעי, שהשכל הנוכחי של האדם, הוא משוגע. והאדם יכול לטעון עד מחר, שהוא הנורמאלי והחכם, ושהמציאות היא המשוגעת. כמו שרוב בני האדם המוגבלים שכלית, חושבים. שהמציאות שלנו, היא משוגעת. ובכל פעם שהאדם לא מבין ... מחשבתו. ועל ידי זה, ראשית כל, האדם מיישר קו, עם השכל האנושי שלו עצמו. כי האדם הוא לא באמת חכם, גם ביחס לשכל של עצמו. כי האדם לא משתמש באמת, אפילו לא בשכל של עצמו. ועל ידי זה שהאדם ... ידי זה האדם יוצא מהדמיונות ומהשקרים שלו, וראשית כל הוא מיישר קו עם השכל האנושי שלו. דהיינו, הופך להיות חכם, ביחס לשכל האנושי. דהיינו, אדם שמשתמש בכל שכלו האנושי. ואחכ כאשר האדם משתמש באמת בכל השכל האנושי שלו, דהיינו, ... בקצה של השכל האנושי, האדם רואה את האמת שהכל אחד, שהוא הפך השיגעון האנושי. ואז האדם הופך להיות משוגע חכם. כי החכם האמיתי, הוא המשוגע הגדול ביותר שיש בעולם. כי הוא ככ חכם, עד שהוא משוגע. וגם המציאות שלנו, היא ככ חכמה, עד שהיא נראית לא ברורה ומשוגעת. וכמו שיש לאדם קושיות על דרך ההתנהגות של המציאות, בפרט על הדברים שנראים כסתירה פנימית, כגון חיבור היש והאין, כך גם מוכרח שיהיו לאדם המשוגע, קושיות ואי הבנות, לגבי האדם החכם האמיתי. שגם הוא עושה דברים, שבעיני המשוגע שלא מבין את המציאות, הם נראים כדברים שהם סותרים זה את זה, כגון המרדף אחרי מילוי רצונות וחסרונות, למרות שהכל מושלם בשלמות גם בלעדיהם וכולי. כי החכם האמיתי הוא משוגע ככ גדול, משום שהוא מבין את השכל של המציאות, המשוגעת יותר מכל. והחכם האמיתי שלא משגע את עצמו, צורת המחשבה שלו, לפעמים הופכת להיות משוגעת, בעיני בני האדם (והחכם האמיתי, הוא נדמה למשוגע בעיני המשוגעים בבית המשוגעים, שהם חכמים בעיני עצמם). כי כל זמן שהאדם משגע את עצמו ומשקר את עצמו ומאמין לשיגעונות ולשקרים של עצמו, אז המציאות ... ומצד השכל של האדם, בעיניו המציאות היא משוגעת, ולכן הוא לא מבין אותה, ולכן הוא סובל. אבל מי שהוא חכם, הוא מברר את האמת, והוא הופך להיות משוגע כמו המציאות. דהיינו, שהוא משתחרר ממגבלות התפישה שלו, והוא מיישר קו עם ההיגיון של המציאות שלנו. שאז ורק אז, האדם נחשב לחכם אמיתי. וגם אם האדם יעלה לשמים וירד למעמקי הארץ, הוא לא יוכל בשום דרך להחליף את החוקיות המשוגעת של ...

... האדם לצאת מהקיבעון המחשבתי שלו, ולעשות בכל פעם התחלה חדשה בכל פעם ופעם מחדש. וגם אם האדם חושב שהוא חכם גדול, עליו לעשות בכל פעם התחלה חדשה מחדש. כי מי שהוא חכם אמיתי, הוא בכל רגע ורגע עושה התחלה חדשה ממש, בלי להתאמץ כלל. כי הכל מתחדש כל הזמן, והחכם האמיתי חווה את ההתחדשות הזאת. ועל כל אחד ואחד, לעשות התחלה חדשה בכל פעם מחדש, ולנסות לברר את האמת, ...

אי הבנה שמבטאת הבנה - האם וכמה אתה קרוב להבנת המציאות? כאשר האדם מתחיל להתבונן במציאות או בשכל של החכם האמיתי, אז בהתחלה נדמה לו שהוא לא מבין את דברי החכם האמת ואת המציאות. ואחכ האדם מתחיל להבין קצת את השכל של החכם האמיתי, וכך האדם בכל פעם מבין יותר ויותר את השכל של החכם האמיתי, עד שנדמה לאדם, כי הוא כבר חכם כמעט כמו החכם האמיתי, כי הוא כבר מבין את צורת החשיבה של החכם האמיתי. ואז, אחרי שהאדם עבר ממצב של חוסר הבנת החכם האמת, למצב של הבנה כמעט מלאה של החכם האמת, אחכ כאשר האדם ממשיך להעמיק אל תוך השכל של החכם האמת, שהוא השכל של המציאות, אז האדם פתאום מגלה שהוא מתחיל, פחות ופחות להבין את החכם האמיתי. ולא שהוא לא מבין את דברי החכם, אלא שהוא מבין אותם בצורה ככ טובה, עד שהוא רואה את כל הסתירות וההפכים והניגודים שיש בדברים של החכם האמת. עד שהם נדמים לשקרים של ממש ולשיגעון של ממש. עד שנדמה לאדם, שהוא הצליח לגלות את השקר של החכם האמיתי, ולחשוף את האמת, שהחכם האמיתי לא באמת מבין את עצמו, ושהוא סותר את עצמו וכולי. וזה סימן לאדם שידע שהוא מתחיל להבין קצת את השכל של החכם האמיתי, כאשר הוא מתחיל להבין את השכל של החכם האמיתי, בצורה ככ עמוקה, עד שהוא רואה את הסתירות שיש בדברי החכם האמיתי. כי כל דברי החכם האמיתי, כמו גם לבושי הנפרדות של המציאות, הם כולם מלאים סתירות עד אין סוף. כי מהות השכל של החכם האמיתי כמו מהות המציאות, היא האחדות. והלבוש הוא של נפרדות. וזה נראה כסתירה, עבור מי שאינו מבין שהאחדות והנפרדות הם אחד. ובכל פעם שהאדם מנסה להבין את השכל של החכם האמיתי, ויש לו כמה אפשרויות איך להבין את השכל של החכם האמיתי, עליו לבחור את האפשרות שהיא הכי מוזרה ולא הגיונית בעיניו, ואת האפשרות שהיא נראית, הכי לא אמיתית. כי השכל של החכם האמת, הוא הפוך לגמרי מהשכל של האדם. והשכל של החכם האמת, הוא היפוך השכל של האדם. כך שאין שום אפשרות בעולם, שהאדם יחשוב ויבין את כוונת החכם, אאכ הוא עצמו החכם עם השכל של החכם עצמו. ועד שזה לא קורה, עד אז האדם לא מבין את החכם האמת בהבנה של אמת, אלא רק בהבנות חלקיות, שעוטפות את האמת הפנימית של האחדות. כי האדם תופש את דברי החכם כנפרדות, למרות שבאמת הם כולם אחדות. ולכן, כאשר האדם מנסה להבין את השכל של החכם האמת ושל המציאות, עליו לבחור תמיד את הפירוש הפחות הגיוני שהוא יכול לפרש את דברי החכם האמת. והטוב ביותר הוא, לפרש את דברי החכם האמת, גם הפוך לגמרי מהלבוש החיצוני שלהם, וגם כפי הלבוש החיצוני שלהם. כי החכם האמיתי, רוצה להביא את האדם לשכל שאינו מוגדר כלל, שבו האדם רואה ומבין שהכל אחד. וכדי שזה יקרה, על ... הטועה שחושב שיש כאן סתירה ושקר. כי האדם הוא ככ טיפש, עד שכאשר הוא רואה את פנימיות השכל של החכם האמיתי, נדמה לו שהחכם האמיתי הוא משוגע טיפש ושקרן. והאדם לא מבין, שזה הוא עצמו הטועה, עד שהוא אומר על האמת שהיא שקר ועל השקר שהוא אמת. ורק אחרי התבוננות רבה, רק אז האדם מבין את דברי החכם ורואה שיש בהם סתירות. ורק אחרי התבוננות נוספת של אמת, רק אז האדם מבין את האמת, שהסתירות הן האמת, ...

... הוא נתקל בתופעות שונות ומשונות, שלפעמים הן נראות לאדם כמשוגעות. ובפרט כאשר האדם מסתכל על השכל של מי שהוא חכם אמיתי, שאז מוכרח שהשכל של החכם האמיתי, יראה בעיני האדם כסוג של שיגעון, או אולי אפילו כשיגעון הגדול ביותר, ואולי אפילו כמו השקר הגדול ביותר. עד כדי כך, שיש כאלו שנדמה להם, שהחכם האמיתי הוא שרלטן, ונדמה להם שהם חכמים גדולים, שהצליחו לגלות את הסוד הזה. והעניין הוא, שהאדם, הוא לא ממש חכם בלשון המעטה. והסיבה היחידה שהאדם לא מכיר בכך, היא רק משום שכולם כך. ולכן נדמה לכולם, שהם נורמאליים. ולמה כולם לא ממש חכמים? כי לכולם יש קושיות על המציאות. ואין אפילו מישהו אחד, שאין לו בתוכו שום שאלה כלשהי על המציאות, למה ... משוגע שלא מתחבר להיגיון של המציאות, ושהוא חווה את היש והאין כישויות נפרדות. וכל זמן שהאדם הוא לא מספיק חכם להבין את כל המציאות, עליו לדעת את האמת, שהוא לא יכול לדעת מיהו ומהו משוגע ומיהו ומהו חכם. כי אצל המשוגע, אצלו החכם הופך למשוגע ולהיפך. והאדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, עד שהוא לא מבין את כל המציאות. וכאשר האדם ... אמת, ולהבין שאם משהו באמת נראה לו כשיגעון, הרי שזה אומר שיכול להיות שהוא עצמו משוגע. כי מי שהוא חכם אמיתי, הוא רואה את כל בני האדם גם כמשוגעים. ואפילו את עצמו הוא רואה גם כמשוגע. משום שגם הוא חי בתודעה של נפרדות. אלא, שהחכם האמיתי לא באמת רואה את כולם כמשוגעים, אלא רק ברמה החיצונית של הנפרדות בלבד. כי בפנימיות דעתו של החכם האמיתי, אין שום משוגעים כלל, כי הכל אחד ממש, ואין שום הפרדה ונפרדות כלל. ובסיכומו של דבר, על האדם ... האדם עצמו. עד שבסופו של דבר, האדם יקבל שכל אמיתי, ויראה את האמת שהכל אחד, ואז הוא יהפוך להיות חכם אמיתי באמת. על ידי זה שהוא ישתגע ויבין את המציאות החכמה באמת, שהיא רק נראית כמשוגעת, עבור כל המשוגעים שלא מבינים אותה.