... שבאמת הוא קרוב אליו תמיד. ואפילו כאשר האדם מתבונן פנימה על האני הפנימי שלו, הוא בעצם רואה רק קליפה חיצונית של נפרדות. כי האדם לא מסתכל על האני הפנימי ביותר שלו, שהוא, מה שהוא היה, לפני שהוא היה קיים. ... בחוויה פנימית של כלום מוחלט, חסר כל הגדרה, האור של המציאות מתגלה דרכו, בלי הפרעות כלשהן. כי האני והלבוש החיצוני של החכם האמיתי, הוא מחובר לשורשו. והוא רחוק משורשו המופשט שאין בו שום צורה כלל, רק כדי שהוא יוכל ...

קושי שכלי להבין דברים חיצוניים, שהוא קושי פנימי להבין את עצמך כי לפעמים קשה לאדם להתמודד עם איזה דבר שחיצוני לו, ואז לפעמים האדם בורח מההתמודדות. ועל האדם לדעת את האמת, שלהבין את האחדות של המציאות, מצד אחד, זה ... שהוא לא מצליח להעמיק את מחשבתו, ולראות את האחדות, בגלל רמת קושי פנימית כלשהי, שהיא כרגע עומדת מולו בצורה חיצונית. ומי שלא מסוגל להתמודד עם קושי כלשהו שחיצוני לו, עליו לדעת את האמת, שבתוכו כרגע יש קושי זהה בדרגת קושי זהה, שגם איתו הוא לא מסוגל להתמודד כרגע, ושבגללו הוא לא מבין כרגע, שהכל אחד וכולי. ומי שלא מבין את המציאות שחיצונית לו, הוא בעצם לא מבין את האני האמיתי שלו, שהוא זה שחושב את המציאות, שהיא נראית לו כחיצונית לו. ומי שרוצה להבין את הסופר ולהתחבר לשכל שלו, כדי לחוות את המציאות כמוהו, עליו להבין את הספר של ...

... ביותר, דהיינו, בצורות המציאות החריגות ביותר, גם שם האהבה נשארת. משום שהיא אהבת האמת שבדבר, בלי להיות תלוי בצורה החיצונית שלו.

... האמת, אלו רק הקדמות אל שכל אחר של אחדות אמיתית, שהוא מכיל בתוכו תמיד, גם את ההפך של הלבוש החיצוני, של כל דברי החכם האמת. וכאשר האדם מרגיש מבולבל, עליו להבין שזה נובע בגלל ריבוי הדעות השונות שנמצאות בתוכו. ...

... עצמו ממש. וכאשר האדם שומע את החכם האמת מדבר על אלוהים, בעיני האדם, החכם האמת, זה הגוף הגשמי והלבוש החיצוני שלו. ולכן קשה לאדם להבין, שהחכם האמיתי מדבר על אלוהים בגוף ראשון. כי הלבוש החיצוני של החכם האמת, הוא רק חלק מהמציאות, אך הוא לא המציאות האין סופית עצמה. אבל, אצל מי שהוא חכם ... האדם הרגיל, היא לא מספיק חזקה. אבל אצל החכם האמת, יש התגלות של אלוהים האמיתי באמת. כי אצלו, הלבושים החיצוניים שלו, נמצאים באחדות גדולה יותר, עם האני הראשון של המציאות, יותר מאשר בכל לבוש וצורה אחרת. ולכן, מי שרוצה ...

... והאדם ככ רעב לאהבה, עד שהוא מוכן לאכול אוכל מקולקל, דהיינו, לקבל אהבה של שקר. כי כל אהבה שהיא חיצונית לאדם, דהיינו, שהיא לא מגיעה מתוך האדם עצמו, היא אהבה של שקר. והאדם שהוא רעב לאהבה, הוא נאחז באהבה ... שחושבים עליו. והיא אהבה רעילה, שגורמת לאדם לקלקולי קיבה, והורסת לאדם את החיים שלו. כי כאשר האדם נאחז באהבה חיצונית, במקום לאהוב את עצמו מבפנים, זה גורם לכך שהאדם נאחז בשקר, כאילו הוא לא יכול לאהוב את עצמו באמת ... הוא רוצה למצוא חן בעיני יצירי כפיו ממש, או לא וכולי. ובשורשו, אין שום חיסרון באהבה שקרית / אהבה חיצונית / תלות רגשית / תלות בכסף וכיוב, כי הכל מושלם בשלמות אמיתית תמיד. וזה משחק החיים, שאלוהים בוחר לצמצם את עצמו ולרצות להשיג אושר חיצוני וכולי.

... שכדי שהוא יוכל להיות מאושר בשלמות, לשם כך הוא צריך להתאמץ, שכל העולם כולו יהיו מאושרים בשלמות. כי ברמה החיצונית, האדם תלוי באחרים. והם טועים וגורמים לאדם לחשוב, שגם ברמה הפנימית, האדם תלוי באחרים. ולא כך הוא. ומצד אחד, ...

... אני לא חווה שלמות מושלמת, עם המציאות שיש ברגע הזה ובמקום הזה ממש? ואז האדם מקבל כל מיני תשובות חיצוניות, שמסתירות לו את האמת הפנימית. כגון לדוגמה, שהאדם מבין שרע לו, כי כרגע הוא חולה. או כי כרגע הוא ...

... הצורה של כל הרגשות - רגש, חסר כל צורה יש כאלו שנדמה להם, שהשתוות הצורות, היא רק לגבי הצורות החיצוניות של המציאות. ונדמה להם, שעל האדם להגיע להשתוות, לגבי הצורות החיצוניות של המציאות, ושבתוכו תמיד תהיה צורה רגשית אחת, של אושר ושמחה וכולי. אך לא כך הוא. כי כל צורות ...

... ועל האדם לזכור, שהחכם האמיתי מלמד את האדם דבר אחד ויחיד, והוא, להבין את המציאות, בלי קשר לשום צורה חיצונית של המציאות. והאדם לא צריך לשנות את המציאות בשום צורה שהיא. לא ברמה החיצונית, וגם לא ברמה הפנימית. דהיינו, שהאדם לא צריך להפסיק או להתחיל לרצות דבר כלשהו, והאדם לא צריך לנסות לשנות את הרגשות שלו. וכל שכן, שהאדם לא צריך לשנות את המציאות שחיצונית לו. אבל האדם, כן מוכרח להבין את עצמו באמת ובשלמות. כגון לדוגמה שהאדם רעב, והוא מרגיש מכך רע, שאז ... מלאה. אבל האדם מוכרח להבין, למה באמת הוא כועס. ולהבין למה באמת, פירושו, להבין את האירוע, מנקודת מבט, שהיא חיצונית לכל האירועים של המציאות. עד שהאדם רואה את האמת, שבאמת הצורה של הנפרדות, היא באחדות, עם האחדות האין סופית, ... של דבר, האדם רואה את האמת, שהצורה והמהות הם אחד ממש, וכך הוא גם חווה את המציאות, בכל הלבושים החיצוניים, שמשתלשלים מהחיבור הראשון שבין הצורה, לבין המהות וכולי.