יש כאלו שנדמה להם, שהשתוות הצורות, היא רק לגבי הצורות החיצוניות של המציאות. ונדמה להם, שעל האדם להגיע להשתוות, לגבי הצורות החיצוניות של המציאות, ושבתוכו תמיד תהיה צורה רגשית אחת, של אושר ושמחה וכולי.

אך לא כך הוא. כי כל צורות הרגשות, גם אלו צורות, שגם כלפיהן צריך האדם להיות בהשתוות אחת. כי כל צורות הרגש, תלויות ברצון. וכאשר האדם מבין שהרצון העצמי שלו תלוי בו, אז ממילא, כל הצורות הרגשיות באשר הן, כולן טובות לו באותה המידה.

ובנקודת המבט, שקודמת לכל הצורות הרגשיות, שממנה נוצר הרצון, עם הצורות הרגשיות שלו, שם צורת הרצון, היא לא מוגדרת כלל. והיא החיבור של כל הצורות של כל הרגשות כולם, לנקודה אחת של זמן ומקום אחד, בו זמנית בבת אחת. וצורת הרגש של האחדות, היא שונה מכל הצורות כולן. והיא מכילה בתוכה, את כל הצורות כולן. והיא חסרת כל צורה וכולי.

ועוד נוסיף ונעמיק, גם הרצון של האדם, להרגיש שמחה וכיו"ב, גם זו היאחזות בצורת רצון. ובשורשו, כל צורות הרצון הם טובות / רעות באותה המידה ממש. ובשורשו, אין הבדל בין צורת הרצון עצמה, לבין כל שאר הצורות שישנן וכולי. והכל מנקודת מבט, שבה כל הרגשות כולם, מתאחדים...