כי כל אחד יש לו אלוהים, וגם לאלוהים, יש אלוהים. אלא, שאצל אלוהים, אלוהיו, זה הוא עצמו ממש. וכאשר אדם שאינו חכם אמת, מדבר על אלוהים / מהות המציאות / המצוי הראשון / הסיבה הראשונה / הרצון הראשון וכיו"ב, הוא מדבר על ישות שהיא נפרדת ממנו. אבל החכם האמיתי, שהוא שקוף לגמרי, והוא באחדות אחת עם המציאות, כאשר הוא מדבר על אלוהים, הוא בעצם מדבר, על מי שהוא עצמו ממש.
וכאשר האדם שומע את החכם האמת מדבר על אלוהים, בעיני האדם, החכם האמת, זה הגוף הגשמי והלבוש החיצוני שלו. ולכן קשה לאדם להבין, שהחכם האמיתי מדבר על אלוהים בגוף ראשון. כי הלבוש החיצוני של החכם האמת, הוא רק חלק מהמציאות, אך הוא לא המציאות האין סופית עצמה.
אבל, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו ה"אני" שלו, הוא לא הלבוש הגשמי שלו (וגם התודעה, היא לבוש גשמי והיא רק הגוף של אלוהים האמיתי), אלא הוא נקודת האחדות הראשונה, שהיא מחויבת המציאות, שהיא אלוהים האמיתי. וכאשר החכם האמת אומר "אני", זה בעצם אלוהים האמיתי, אחדות המציאות ממש, שאומרת "אני", ושמלובשת בתוך גוף גשמי.
והדבר דומה למלך, שבוחר להתחפש לעבד. וכאשר הוא מדבר עם עבד אחר, על המלך, הוא בעצם מדבר על עצמו ממש. וגם כאשר הוא אומר "אני", ומדבר על הלבוש של העבד, שהוא מלובש בו כרגע, הוא תמיד זוכר שהוא עצמו המלך, שבוחר להיות כרגע בלבוש של עבד. והוא תמיד מדבר מנקודת מבט של מלך, גם כאשר הוא מדבר על ה"אני" שלו כעבד.
וכאשר האדם מדבר, עם מי שהוא חכם אמת באמת, הוא בעצם מדבר עם התודעה של המלך, שיודעת וחווה את זה שהיא המלך, ושהיא חווה גם שהיא בגוף גשמי וצמצום, שמדבר עכשיו עם לבוש אחר, שלו עצמו ממש. כי כל הלבושים, הם צמצומים של המלך. וכאשר החכם האמיתי מדבר עם אדם אחר, מנקודת המבט של החכם האמיתי, הוא מדבר עם עצמו ממש, בתוך המחשבה שלו עצמו ממש, שבתוכה נמצאת כל המציאות שלנו וכולי.
וההסבר הנ"ל, הוא רק כדי לסבר את האוזן של השומע. אבל מנקודת המבט של החכם האמת, של המלך האמיתי, אצלו אין שום חוויית נפרדות וצמצום כלל, כחוויה שנפרדת מחוויית האחדות. כי החכם האמת באמת, הוא יודע שהמהות וכל צורה שהיא, הם אחד תמיד. ולכן הוא לעולם, לא נמצא בחוויה של עבד. וזה נגד השכל, שהלבוש, הוא גם המהות. ואעפ"כ, מי שמבין זאת בשכלו, חווה זאת גם ברגש שלו.
וכאשר האדם מדבר עם החכם האמת, הוא בעצם מדבר עם ה"אני" האמיתי שלו עצמו. כי החכם האמת, מחובר ל"אני" האמיתי של האדם עצמו. כי ה"אני" האמיתי של כולם, הוא אותו ה"אני" ממש, שהוא זה שחושב את המציאות כולה. והחכם האמיתי, מדבר מנקודת המבט של מהות המציאות ממש.
וכאשר החכם האמיתי מדבר על אלוהים, על מהות המציאות, על אחדות המציאות, על הישות שחושבת את החלום וכיו"ב, הוא לא מדבר על ישות שהיא נפרדת ממנו, אלא הוא מסתכל על ה"אני" שלו עצמו ממש, והוא מדבר על עצמו בגוף ראשון...
וכאשר האדם שומע את החכם האמת מדבר על אלוהים, בעיני האדם, החכם האמת, זה הגוף הגשמי והלבוש החיצוני שלו. ולכן קשה לאדם להבין, שהחכם האמיתי מדבר על אלוהים בגוף ראשון. כי הלבוש החיצוני של החכם האמת, הוא רק חלק מהמציאות, אך הוא לא המציאות האין סופית עצמה.
אבל, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו ה"אני" שלו, הוא לא הלבוש הגשמי שלו (וגם התודעה, היא לבוש גשמי והיא רק הגוף של אלוהים האמיתי), אלא הוא נקודת האחדות הראשונה, שהיא מחויבת המציאות, שהיא אלוהים האמיתי. וכאשר החכם האמת אומר "אני", זה בעצם אלוהים האמיתי, אחדות המציאות ממש, שאומרת "אני", ושמלובשת בתוך גוף גשמי.
והדבר דומה למלך, שבוחר להתחפש לעבד. וכאשר הוא מדבר עם עבד אחר, על המלך, הוא בעצם מדבר על עצמו ממש. וגם כאשר הוא אומר "אני", ומדבר על הלבוש של העבד, שהוא מלובש בו כרגע, הוא תמיד זוכר שהוא עצמו המלך, שבוחר להיות כרגע בלבוש של עבד. והוא תמיד מדבר מנקודת מבט של מלך, גם כאשר הוא מדבר על ה"אני" שלו כעבד.
וכאשר האדם מדבר, עם מי שהוא חכם אמת באמת, הוא בעצם מדבר עם התודעה של המלך, שיודעת וחווה את זה שהיא המלך, ושהיא חווה גם שהיא בגוף גשמי וצמצום, שמדבר עכשיו עם לבוש אחר, שלו עצמו ממש. כי כל הלבושים, הם צמצומים של המלך. וכאשר החכם האמיתי מדבר עם אדם אחר, מנקודת המבט של החכם האמיתי, הוא מדבר עם עצמו ממש, בתוך המחשבה שלו עצמו ממש, שבתוכה נמצאת כל המציאות שלנו וכולי.
וההסבר הנ"ל, הוא רק כדי לסבר את האוזן של השומע. אבל מנקודת המבט של החכם האמת, של המלך האמיתי, אצלו אין שום חוויית נפרדות וצמצום כלל, כחוויה שנפרדת מחוויית האחדות. כי החכם האמת באמת, הוא יודע שהמהות וכל צורה שהיא, הם אחד תמיד. ולכן הוא לעולם, לא נמצא בחוויה של עבד. וזה נגד השכל, שהלבוש, הוא גם המהות. ואעפ"כ, מי שמבין זאת בשכלו, חווה זאת גם ברגש שלו.
וכאשר האדם מדבר עם החכם האמת, הוא בעצם מדבר עם ה"אני" האמיתי שלו עצמו. כי החכם האמת, מחובר ל"אני" האמיתי של האדם עצמו. כי ה"אני" האמיתי של כולם, הוא אותו ה"אני" ממש, שהוא זה שחושב את המציאות כולה. והחכם האמיתי, מדבר מנקודת המבט של מהות המציאות ממש.
וכאשר החכם האמיתי מדבר על אלוהים, על מהות המציאות, על אחדות המציאות, על הישות שחושבת את החלום וכיו"ב, הוא לא מדבר על ישות שהיא נפרדת ממנו, אלא הוא מסתכל על ה"אני" שלו עצמו ממש, והוא מדבר על עצמו בגוף ראשון...
050-3331-331