... מתוך תחושה של שמחה ושל אושר פנימי. כי האדם חווה אדישות כלפי מה שקורה סביבו, בגלל שהמשמעות שלו, לא באה מהדברים
החיצוניים לו, אלא מתוכו. וכאשר האדם נמצא לדוגמה בדיכאון ועצבות, אז מה שקורה זה, שהמשמעות של האדם, לא נמצאת מחוץ לאדם, אלא נמצאת בתוכו. ואז הדברים שקורים מחוץ לאדם, כבר לא ממש ... דברים רגשיים כאלו ואחרים, שגורמים לכך, שהאדם מתבונן אל תוכו פנימה, ושלא יהיה אכפת לו, ממה שקורה מחוצה לו, בעולם
החיצוני. ואז האדם, הוא כאילו אדיש למה שקורה לו בחוץ, כי הוא מרוכז בתוכו עם עצמו. אבל, אפתיה ואדישות, יכולות לנבוע, גם מתוך מקום חיובי של אושר פנימי. כגון לדוגמה אדם שכל חייו חיפש ... לכך שלא יעניינו אותו הדברים שקורים מחוצה לו. או שהאדם נמצא במצב של בריאות נפשית מאוד גדולה, עד כדי כך ששום דבר
חיצוני, לא יכול להפר את שלוות הנפש שלו. כי האדם מתעניין ומגלה עניין, בכל דבר שנתפש עבורו כבעל משמעות. והאדם חושב שדבר כלשהו הוא משמעותי עבורו, כאשר הוא חושב שהדבר הזה יכול ... ממילא הוא לא מייחס לו משמעות. ולכן, כאשר האדם נמצא בדיכאון בגלל איזו בעיה נפשית ומועקה נפשית פנימית, אז הדברים
החיצוניים לו, מאבדים את המשמעות שלהם עבורו. כי האדם חושב, שהם לא יכולים להשפיע באופן משמעותי על האושר הפנימי שלו. ולכן האדם חווה חוסר חשק ועייפות כרונית לעשות דברים. בגלל שבתת ... אבל כיוב ממש, מי שהוא מאושר באמת מבפנים, גם הוא חווה סוג של אפתיה אדישות שאננות כלפי המציאות. ולמה? כי הדברים
שחיצוניים לו, הם לא ממש משפיעים על רמת האושר שלו. ולכן ממילא הוא מגלה בהם פחות עניין. ולא בגלל שהעולם לא מעניין אותו בגלל דיכאון וכיוב. אלא דווקא בגלל ההיפוך. שהאדם ככ טוב לו מבפנים, עד כדי כך, שלא ממש מעניין אותו לשנות את המציאות
החיצונית לו. ואדם שחושב שהמציאות טובה כפי מה שהיא עכשיו, ואדם שחושב שהמציאות לא תהיה טובה יותר אם היא תשתנה, ממילא זה יוצר אצלו תחושה של קבלת המציאות כפי מה שהיא עכשיו, וממילא זה ...