... שהפסיק להגיב, לדבר או לזוז, עדיין נחשב לאדם חי. הוא משתמש בדוגמה בה אדם מפסיק לדבר או לתקשר עם אחרים ומחליט לא לאכול ולא לזוז. לפי אליעד, העובדה שהאדם מפסיק לתפקד, לתקשר ולאכול, לא בהכרח מעידה על מותו. הוא מציין דוגמה של ילד שהחליט להפסיק לעשות הכל: לדבר, לאכול, לזוז, לתקשר. אפילו אם הילד כבר מת, עדיין ישנן סיבות נוספות להוציא אותו מהבית, כמו הריח שהגופה פולטת כשהיא נרקבת. אך הוא מדגיש שזה לא הקריטריון המוחלט לקביעת המוות, אלא עניין פרקטי בלבד. האם אדם שמפסיק לנשום או לאכול הוא בהכרח מת? אליעד מבהיר כי ההחלטה של האדם לא לנשום או לא לאכול אינה תמיד מעידה על מותו. אדם יכול להחליט שהוא לא רוצה יותר לנשום או לאכול, ועדיין להיות חי. הוא מסביר שישנו הבדל בין מוות קליני או ביולוגי לבין מצב שבו אדם בוחר להפסיק לבצע פעולות מסוימות מתוך רצון אישי או החלטה מודעת. כלומר, הפסקת נשימה או אכילה לא תמיד מצביעה על מוות, אלא על בחירה. המוות הוא מצב שבו הגוף מפסיק לתפקד בצורה בלתי הפיכה, ולא סתם הפסקה זמנית של פעילות או ...

... קיימת סיבה חיצונית, הרצון האמיתי שלך הוא בכלל באותה סיבה חיצונית ולא ברצון שאתה טוען לו. למשל, אם אתה רעב ואתה רוצה לאכול, לכאורה הרצון שלך הוא האוכל, אבל למעשה, הרצון האמיתי שלך הוא לא להיות רעב, כי זה הדבר שמניע אותך לאכול מלכתחילה. כלומר, כל רצון שיש מאחוריו סיבה אחרת, אינו רצון של אמת. אליעד מחדד זאת בדוגמה נוספת ואומר שאם יש לך אינטרס, אז הרצון ...

... יותר להתמודד עם השאלה השטחית, ולא לשאול את עצמו למה הוא בכלל רוצה משהו מלכתחילה. הדוגמה שאליעד נותן היא, כאשר אדם שואל שוב ושוב: למה אני רוצה לאכול דווקא את העוגה הזאת ולא מאכל אחר? - זה משאיר אותו במקום חיצוני ושטחי. הוא מתעסק עם ההבדלים בין דברים חיצוניים ולא נוגע בשאלה הפנימית יותר של עצם הרצון עצמו. לעומת זאת, אם ישאל את עצמו: אבל למה בכלל אני רוצה לאכול?, הוא יתקרב אל השורש ואל ההבנה העמוקה יותר של טבע הרצון. כיצד מתרחש המנגנון של התחמקות מהשאלה העמוקה? אליעד מתאר את התהליך שבו התודעה מתחמקת מלחפש תשובה אמיתית. הוא אומר ...

... שהמוח האנושי עובד באופן יחסי. אנשים התרגלו לחשוב שהתחושה של טוב קיימת רק ביחס לדבר אחר, שלרוב מוגדר כרע. לדוגמה, אדם שהיה רעב מאוד ואוכל ארוחה פשוטה, ירגיש הנאה עצומה, כי ההנאה הזאת באה בהשוואה לתחושת הרעב שהוא חווה קודם. אך אם הוא לא היה רעב בכלל, אותה ארוחה ...

... אין מי שירצה. לעומת זאת, הרצון הוא הצורה האפשרית, כי הוא יכול להתקיים רק אם קיים האני. לדוגמה, אדם יכול לומר אני רוצה לאכול, ואז ניתן להפריד את האמירה הזו לשניים: אני, שהוא המהות והיסוד המחויב, ורוצה, שהיא הצורה האפשרית של הרצון. אם האני לא היה קיים, לא היה מי שרוצה לאכול. לעומת זאת, יכול בהחלט להיות אני ללא רצון לאכול - אבל לא יכול להיות רצון לאכול בלי האני. מה המשמעות של רצון, מהות וצורה? אליעד מדגים את ההבדל בין מהות וצורה באמצעות דוגמה של אכילת ביסלי. אדם יכול לרצות לאכול באופן כללי, וזה הרצון הבסיסי. מתוך הרצון הכללי לאכול, יכול להתגבש רצון ספציפי לאכול ביסלי. הרצון לאכול ביסלי הוא צורה ספציפית, והוא עצמו מהווה מהות ביחס לפעולה של האכילה בפועל. כלומר, יש לנו שרשרת של מהויות וצורות: הרצון הכללי לאכול הוא מהות ביחס לרצון לאכול משהו מסוים. הרצון לאכול ביסלי הוא הצורה ביחס לרצון הכללי לאכול, אבל הוא עצמו מהווה מהות ביחס לפעולת האכילה הממשית של ביסלי. האכילה של הביסלי בפועל היא הצורה האפשרית ביחס לרצון לאכול ביסלי, כי אפשר לרצות לאכול ביסלי בלי לאכול אותו בפועל. כלומר, מה שהוא מהות ברמה אחת יכול להפוך לצורה ברמה אחרת. כך נוצרת שרשרת אינסופית של מהויות וצורות, כאשר לכל צורה יש ... אחרת. מדוע אדם רוצה דווקא דבר מסוים ולא דבר אחר? אליעד שואל מדוע האדם רוצה דבר אחד ולא דבר אחר. מדוע מישהו רוצה דווקא לאכול לחם ולא משהו אחר? הוא מסביר כי עצם השאלה הזו חושפת רובד עמוק יותר, שבו האדם שואל את עצמו בעצם למה הוא קיים ומהי מהותו. ברגע שאדם ...

... להיות צמחוני, הסיבה העיקרית לכך היא שהוא מזדהה עם בעלי החיים, מדמיין את עצמו במקומם, חווה את כאבם ולכן בוחר להימנע מלאכול אותם. ההזדהות הזו גורמת לו לחוות סבל, כי הוא מדמיין את עצמו באותו כאב של בעלי החיים. בצורה דומה, כאשר הורה מזדהה עם הסבל של הילד ...

... קמש בלבד. לכן ההישרדות שלהם היא לא באמת אותו הדבר. לאריה יש כוח הישרדותי שונה מהותית מזה של האדם, ולכן אפילו במה שנראה לכאורה כדומה קיים שוני גדול. האם האכילה והקיום הפיזי מספיקים כדי ליצור דמיון אמיתי? ההרצאה ממשיכה בטענה נוספת - האם העובדה שגם בני אדם וגם בהמות אוכלים מוכיחה שהם באמת דומים? גם כאן, אליעד מדגים שאין הדבר כך באופן מוחלט. הוא טוען שאופן האכילה שונה, הכמויות שונות, הדרך שבה מתבצעת האכילה שונה, ובעצם כל נקודת דמיון לכאורה מובילה מיידית גם להבדל. האם כל השוואה יוצרת ...

... איך אפשר לעזוב את הרצון? אז אני מסביר לך איך בעיקרון הבנה, את גם לא אמורה לא לרצות ביומיום את רוצה לאכול תאכלי, בסדר אבל תחווי את הרצון מפרספקטיבה אחרת, זאת אומרת יש לך כמו שאמרתי על אמונה תאמין במה שאתה רוצה רק את השורש של האמונה תוציא, רק את העוקץ תוציא. זה כמו נגיד שיש לך ...

... בזמן ההשתחררות מגיעה מכך שהאדם חש הקלה, כאילו הוסר ממנו עול או צמצום שהיה מוטל עליו. אליעד נותן את הדוגמה של אדם רעב שסיים לאכול . הרגע שהוא מפסיק להרגיש רעב ומגיע לשובע מעניק לו תחושת שחרור נעימה. אבל התחושה הזאת, לפי ההסבר של אליעד, היא לא סתם שחרור פשוט, אלא השתקפות של התחושה ...

... לבין אין סיבה. כלומר, לתפוס את הסיבה הראשונה זה להבין שלמעשה אין הבדל בין סיבה לאקראיות. במילים אחרות, להבין את הסיבה הראשונה זה להבין שהכל אחד ואין באמת שינוי או אירוע נפרד. כשאתה אומר אני רוצה לאכול תפוח, המשמעות האמיתית של ההבנה היא שאין באמת הבדל בין רוצה לבין לא רוצה, בין תפוח לבין לא תפוח, או בין יש לאין. הכל הוא אחד ללא ...