... של הזמן חסרת הצורה של הזמן, או שאין כל הבדל ביניהן. ואם אין ביניהן שום הבדל, הרי שממילא הן ישות אחת ממש. ומי שיתבונן יראה, שאין שום הבדל מצד תפישת האדם, בין העדר
מוחלט של מקום, לבין העדר
מוחלט של זמן. וממילא זה אומר, שיש לנו ישות אחת, שהיא ההוויה של הזמן ושל המקום. ובמאמר מוסגר נסביר, כי העדר מקום, אין פירושו מקום ריק חלל פנוי וכיוב, כי זהו עדיין מקום ריק. והעדר מקום
מוחלט, הוא החיבור של הזמן ושל המקום לישות אחת, שבה ... אלא כתבנו שהיא ההוויה שלה. כי מהווה את, זה בעצם לייחס לה תודעה וכיוב. והמינימום ההכרחי שאפשר לומר, הוא שהאחדות, היא ההוויה של הנפרדות. והאחדות הזאת, היא אין והעדר
מוחלט ממש. כי בלי שום זמן ושום מקום, זה העדר
מוחלט. ונזכיר ונאמר, כי לא מדובר כאן על מה שהיה ... גדולה מהצמצום והצורה החיצונית שלה. כי הלבוש, הוא רק ביטוי של המהות הגדולה יותר. והאין, הוא גדול מהיש שנמצא בתוך זמן ומקום. ונמצא כי ההוויה של היש, היא האין וההעדר
המוחלט. ויש לזכור גם, כי גם האין, הוא לבוש וצמצום ... וכל ההפכים, הם לבושים של ההפרדה שבין האין לבין היש. ומאחר שהיש נפרד מהאין, ממילא לא יתכן שההוויה של היש, תהיה האין. כי מאין, לא יכול להיות יש. כי כל המהות של האין
המוחלט , היא ששום דבר לא יכול להיות ממנו, ושאין בו ... האישית שלו, היא מבדילה בין היש לבין האין. ואם וכאשר מתאמת אצל האדם שהיש והאין הם אחד, ממילא האדם יכול להבין מכך, שהתפישה האישית שלו שמבדילה בין דבר להיפוכו, היא לא
מוחלטת, אלא היא עצמה רק אפשרות בלבד. כי יש ... נמצא באחדות עם האין וההעדר שכל של האדם. כי השכל מבדיל בין ההפכים ומגדיר הגדרות. ובקצה של השכל, אין שום הגדרה כלל, והשכל והאין שכל מתאחדים לישות אחת, שהיא הוודאות
המוחלטת. שבה גם מצד השכל וגם מצד האין שכל, אין שום ...