... נברא יש מאין. הרעיון המרכזי שנבחן בהרצאה הוא הסתירה הבסיסית שקיימת בתוך ההנחה שניתן לברוא יש מתוך אין. אליעד מתחיל בכך שהוא מגדיר את המושגים יש ואין בצורה
מוחלטת: יש הוא משהו שקיים באופן ממשי,
מוחלט ושלם, ואין הוא חוסר
מוחלט של קיום, ללא שום פוטנציאל להפוך למשהו ממשי. למה בלתי אפשרי שמשהו ייווצר מכלום
מוחלט? אליעד מסביר שברמת השכל, כלומר, ההיגיון הטהור, לא ייתכן מצב שבו משהו ממשי (יש) יכול להיווצר מחוסר
מוחלט (אין). הוא מדגיש את הסתירה ההגיונית באומרו שאם האין
המוחלט אכן היה
מוחלט, הרי שלא היה בו שום פוטנציאל, ולכן לא ייתכן שהופיע ממנו היש הממשי. מכאן, שהאין
המוחלט לא יכול להיות מקור ליצירת שום דבר, כי ברגע שמשהו נוצר ממנו, הוא כבר אינו אין
מוחלט, אלא בעל פוטנציאל כלשהו. אם קיים פוטנציאל, האין אינו
מוחלט. כיצד אליעד משתמש בדוגמה של שולחן וכיסא להסביר את הנקודה? אליעד משתמש בדוגמה פשוטה של שולחן וכיסא כדי להמחיש את הרעיון. הוא שואל האם שולחן יכול להפוך לכיסא, ומבהיר שאם זה ... אבל אם השולחן לא היה מכיל שום פוטנציאל להיות כיסא, אז לא יכול היה להיווצר כיסא מתוך השולחן. באותו אופן, הוא מבהיר שהאין לא יכול ליצור את היש, כי באין
מוחלט אין שום פוטנציאל, אפילו לא קטן. מה ההסבר של אליעד לכך שהמוח האנושי לא מסוגל להבין יש ואין ביחד? אליעד טוען שהמוח האנושי לא מסוגל לתפוס בו זמנית שני הפכים
מוחלטים, כגון יש ואין, משום שזו הסתירה הגדולה ביותר שהשכל מסוגל להתמודד איתה. הוא מדגיש שהמוח יכול לתפוס דימויים מורכבים כגון פיל עם 30 רגליים או מכונית שעפה באוויר, אך לא יכול לתפוס יש ואין באופן
מוחלט יחדיו, כיוון שהם סותרים זה את זה בצורה
מוחלטת. איך אליעד משתמש במושג אחדות
מוחלטת כדי להסביר את מקור המציאות? אליעד מתאר אחדות
מוחלטת או האחד הראשון כמשהו שהוא כל כך אחד שאין לו דמיון לשום דבר אחר, ולכן הוא למעשה כלום
מוחלט. הוא מסביר שהמקור של כל הדברים הוא אחדות
מוחלטת - שהיא כלום
מוחלט, כי אם היה לה דמיון או קשר למשהו אחר, אז היה משהו עוד יותר ראשון ממנה. לפי אליעד, המקור הראשון של המציאות הוא למעשה כלום
מוחלט, ולכן התהליך של חקירת כל דבר עד הסוף מביא להבנה שהכל מבוסס על כלום
מוחלט. כיצד אליעד משתמש במושגים מקום וזמן להמחשת הטיעון שלו? אליעד מבהיר שמבחינת תפיסת המציאות האנושית, שני המושגים הבסיסיים ביותר הם מקום וזמן. הוא מסביר שאם חוקרים לעומק את שני המושגים הללו, מגיעים למסקנה שבסופו של דבר הם עשויים מכלום
מוחלט. אם נחקור כל דבר בעולם עד הסוף, נגיע תמיד לאותה נקודת מוצא - המקום והזמן עצמם הם כלום
מוחלט, ולכן כל דבר שאנו תופסים כיש ממשי, למעשה מושתת על כלום. מה המסקנה של אליעד לגבי השאלה אם העולם קדמון או נברא? אליעד טוען שמאחר ובלתי אפשרי שהעולם נוצר יש מאין, יש להסיק ... כלומר, קיים מאז ומתמיד. הטענה היא שלא משנה כמה הוכחות או ניסים יביאו כדי להוכיח שהעולם נברא יש מאין, ההיגיון הבסיסי מונע מאיתנו לקבל זאת, משום שזו סתירה
מוחלטת להיגיון עצמו. מבחינת ההיגיון, אם יש קיים, הרי שהוא חייב להיות קיים תמיד, ללא התחלה. מה החשיבות של חקירת המציאות עד הסוף לפי אליעד? אליעד מדגיש את החשיבות של חקירת המציאות עד הסוף. הוא מציין שלא משנה מה נחקור, אם נעשה זאת ביסודיות עד הסוף, תמיד נגיע להבנה שהכל מבוסס על כלום
מוחלט. הוא מעודד לחקור לא רק שאלות פילוסופיות גדולות, אלא גם נושאים יומיומיים כמו הצלחה בלימודים, זוגיות או מטרות אישיות. לפי אליעד, כשחוקרים את הדברים עד הסוף מבינים שכל ההבדלים שאנו חווים במציאות נובעים מאותה נקודת מוצא - האין
המוחלט. כיצד ניתן ליישם את התובנה של יש ואין בחיים היומיומיים לפי אליעד? אליעד ממליץ לקחת כל דילמה או בעיה אישית יומיומית ולחקור אותה עד הסוף, למשל ההבדל בין הצלחה לכישלון, בין בדידות לחברה או בין כסף לחוסר כסף. לטענתו, דרך חקירה מעמיקה זו, האדם יכול להגיע להבנה האמיתית של המציאות ולחוות את הכלום
המוחלט בכל דבר, מה שמשחרר אותו מהתחושה של מתח בין ניגודים. מהו המצב האידיאלי שאליו אפשר להגיע לפי אליעד? המצב האידיאלי, לפי אליעד, הוא להגיע להבנה כל כך עמוקה של המציאות עד שאדם לא יחווה עוד מתח בין רגוע ללא רגוע, משועמם ללא משועמם. כלומר, כאשר מגיעים להבנה האמיתית שהכל הוא אחדות של כלום
מוחלט, כל החוויות האנושיות מתאזנות והמתח הנפשי מתפוגג. האם העולם נברא יש מאין? מהו כלום
מוחלט? האם העולם קדמון? איך נוצר יש מתוך אין? האם יש גבול להבנת השכל? מה ההבדל בין מקום לזמן? כיצד להגיע לאחדות
מוחלטת?