... את הכל. משם אפשר להכיל גם כעס וגם אי - כעס בלי לשלול שום דבר. מה קורה כאשר נהנים מהכעס? שאלה: אם אני נהנה מהכעס, סימן שהתגשם רצוני. ואז אני מיד מזדהה עם הישות המצומצמת. אליעד: אכן, אני כועס ואני נהנה מזה שאני כועס - זה התגשמות של רצון, אבל לא של האני הקטן אלא של רצון המציאות כולה. צריך לבדוק למי אתה מתכוון כשאתה אומר אני. שאלה: האני הקטן הוא דמיון שלי. אליעד: גם אם תגיד שהאני הקטן הוא דמיון, עדיין תישאר ישות כלשהי שאומרת אני. אפילו אם אתה אלוהים, יש עדיין הגדרה מסוימת של אני רוצה. לכן אתה גם אלוהים גדול וגם אלוהים קטן. מהי ... לעצמו ולרצונותיו? אליעד: זו בעצם שאלה על מהותו של הבורא לפני שהוא נפרד מעצמו. אפשר לשאול גם שאלה יותר קיצונית: לא הגיוני שאחדות תחזור לכאן, כי באחדות אין ישות נפרדת שרוצה לחזור. אלו שאלות עמוקות על עצם בריאת העולם: איך יתכן שיש מאין? איך נולדה נפרדות מתוך אחדות שאין בה אפילו ... את עצמו בו זמנית כמי שמנהל את המציאות, וגם כמי שבכלל לא יודע שהוא קיים. הוא יכול להיות בעל רצון ומגבלה, ובאותה נשימה להכיל את המקום שבו אין שום רצון או ישות נפרדת. אז מתבטלות הסתירות, כי כל ההגדרות קיימות בצורת גם וגם באופן מוחלט. מהי הרחמנות האמיתית על פי הדברים האלו? רבי ... רק עושה לך פילטר שאתה חווה את קיומך והלאה דרך פרספקטיבה אחרת שאלה: ברגע שאתה אומר שאתה נהנה מהכעס, זה סימן שרצונך מתגשם, ואז אם רצונך מתגשם אתה תזדהה שוב עם הישות המצומצמת. אליעד: התשובה היא, כן, אני כועס, אני רוצה את זה שאני כועס, אני נהנה שאני כועס, זה התגשמות רצוני, אבל לא ... שרוצה שאליעד ירגיש רע, אז אני גם אליעד וגם המציאות. זה נכון למשל זה גם שולחן וגם כלום, ואם אתה חווה את זה? אז עכשיו שתגיד את המילה אני אתה תתכוון לכמה ישויות. אני זה גם הראשון שהכל אחד, זה גם המציאות, זה גם המצומצם, יש לך את סך כל האפשרויות. כי אתה באמת סך כל האפשרויות. שאלה: ... לא יודע מה אתה רוצה, אתה לא יודע שרע לך, אתה לא יודע כלום. אבל כאשר אתה חוזר לתודעה שאתה קיים, אז אתה אומר, אני רוצה את זה כאלוהים וגם רוצה או לא רוצה את זה כישות נפרדת. שאלה: אבל למה לך לחזור לאני אם אתה יכול להיות באחדות? אליעד: למעשה אנו שואלים כאן על מהותו של הבורא לפני שהוא ... שממקום של אחדות חזרת לפה, אין דבר כזה אחדות, משהו בתיאוריה הזאת לא הגיוני, לא יתכן שממקום של אחדות תחזור לכאן, למה? כי במקום של אחדות אין לך רצון, אין לך ישות. כול הרעיון של אחדות שאין שם אפילו פוטנציאל של נפרדות, ואם אין אפילו פוטנציאל של נפרדות אז איך יש נפרדות? הוא למעשה ... למה? הוא חושב שהאוכל ייתן לו את הכוח לחיות, הוא הופך את האוכל לאליל. הוא באמת חושב שחתיכת האטומים האלו נותנת לו חיים, הוא עובד אלילים כי הוא מייחס כוח לישות שאין לה כוח. זה נכון שכרגע אתה צריך לאכול, אבל השאלה היא, מה אתה זוכר? האם אתה זוכר שאלוהים הוא זה שמחייה אותך? למשל ... אליעד: אני לא אמרתי שזה רע, אני רק מסביר מה רבי נחמן אמר, זאת שאלה אחרת. אתה יודע מה רע בכך שאתה עובד אלילים? אני אסביר לך, אתה יודע מי עובד אלילים? כל ישות שהיא לא אלוהים, רק אלוהים לא עובד אלילים. שאלה: נגיד שאלוהים עובד אלילים וזה הכיף שלו. אליעד: כשתעבוד אלילים כמו ... של העולם זה בגלל הקיר הזה, הכל זה בגלל הקיר הזה, ואותו דבר במקרה זה בגלל השולחן הזה, כי אתה חווה את האלוהים על כל דבר. למעשה מה שאמרתי זה, אל תיתן את הכוח לישות, תבין שהכוח נמצא בחוץ, יש כוח שנמצא מחוץ לכל. זוהי גם עבודת אלילים, גם נפרדות, כי אני מפריד את הכוח מהדבר, אבל אני ... אפשר לייחס רחמנות ולכל דבר אפשר לייחס אכזריות. מה זאת רחמנות? האריה טורף את הגורים שלו. אבל כל רחמנות היא סוג של אכזריות, כי מה זה רחמנות? פירושו להציל את הישות, להגדיל את הישות, להחיות את הישות, אבל רבי נחמן אומר שזאת אכזריות, למה? ככול שהישות יותר גדולה היא שורדת יותר ולכן סובלת יותר. למעשה על כל רחמנות אפשר ...

... אחד עובד אלילים? ומי לא עובד אלילים? ועבודת אלילים פירושה, שהאדם מאליל ומעריץ ישות, שלא ראוי להעריץ אותה. ועבודת אלילים פירושה, שהאדם עובד ומתאמץ עבור ישות כלשהי, שהוא מייחס לה כוחות מסוימים. והאדם עובד את הישות הזאת, מתוך מטרה שהישות הזאת תיטיב עימו. למרות שבאמת, לישות הזאת אין שום כוח כלל לעזור לאדם. כי כאשר האדם עובד ישות כלשהי, יש רק אחת משתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא, שהישות הזאת באמת יש לה את הכוח לעזור לאדם, והאפשרות ... שיתבונן יראה, כי כל בני האדם בעולם, הם עובדי אלילים. כי האדם מאליל והופך לאליל ישויות שונות. כגון לדוגמה, את הרצון העצמי שלו. והאדם עובד כל חייו כדי למלא את רצונו. והאדם מאמין באלילים, ומאמין שאם ... לעבוד את אלוהיהם. והרצון העצמי, לעולם לא מלא בכל מקרה. כי כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות השלמה, הוא תמיד ירגיש חיסרון. וגם אילו היה עובד האדם את אלוהים ולא את רצונו העצמי (מה שאינו ... כלשהו, הרי שזה אומר, שהאדם תופש את עצמו, כנפרד במשהו מאלוהיו. ואם האדם עובד ישות שהיא נפרדת ממנו, הרי שהיא אינה אלוהים אמיתי. משום שאלוהים האמיתי, הוא אין סופי. כי אם הוא לא אין סופי, אז יש ישות גדולה ממנו. ואם הוא אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. והיא כפירה באלוהים האמיתי, שהוא הכוח הגדול ביותר, ... כל כוח. כי הכוח, הוא של המסובב הראשון, שהוא מהות ואחדות המציאות. ומי שחושב שישות מוגדרת וסופית כלשהי, יש לה כוח כלשהו, כגון שהאדם חושב שצורת מציאות כלשהי, יש לה כוח לעשות אותו למאושר, הרי ...

... יראה, כי כל הנל, הוא עצמו מבוסס על הנחת יסוד שהיא עצמה שקרית. ולמה? כי כל הנל שאמת היא אחת והשקר הוא הרבה, כל זה נכון, רק אם נאמר שהיש והאין הם נפרדים זה מזה והם לא ישות אחת. וכאשר היש והאין נפרדים אחד מהשני, אז כאשר האדם מסתכל לדוגמה על כלי כסף, אז האמת היא שיש כאן ישות אחת שהיא כלי כסף, ואין כאן הרבה ישויות אחרות, כגון כלי זהב ונחושת וכיוב. וכאשר האדם אומר שיש כאן את מה שאין כאן, ויש כאן דבר אחד, ואין כאן הרבה דברים, אז זהו שקר, של ... מבט נוספת, והיא שאם נאמר שהתפישה של היש והאין כאחד, לא כוללת בתוכה גם את התפישה המנוגדת לה, שהיש והאין נפרדים זה מזה (מה שאין כך באמת, כי בכלליות היש והאין, נכלל הכל כישות אחת, כולל התפישה שמנוגדת לה. אך אם נאמר שהיא לא כוללת את התפישה של השכל האנושי, שהיש והאין נפרדים זה מזה), הרי שזה אומר שהשקר ...

... בתוך החלום. כי החלום כולו, הוא בעצם המחשבה, של הישות שחושבת את החלום. הישות שנמצאת מחוץ לחלום, בעולם האמיתי והממשי שלנו, שהיא זו שחושבת, את כל מה שקורה לישות של האדם, שנמצאת בתוך העולם של החלום. כי התודעה של האדם, נמצאת בשתי מציאויות מקבילות בו זמנית. כי הישות של האדם נמצאת, גם בעולם שלנו, והיא זו שאחראית לכך שהאדם יהיה מודע לתחושות של הגוף בשעת השינה. כגון לדוגמה אם יש שריפה, שהאדם מתעורר ממנה. והאדם שמתעורר ממנה, הוא ... הדברים האלו, הם נמצאים בתוך המחשבה והתודעה, של הישות שחושבת את החלום, שהיא נמצאת מחוץ לחלום. ומצד האדם שחושב את החלום, מנקודת המבט שלו, אין שום הבדל כלשהו, בין המהות של כל הישויות שנמצאות בתוך החלום. כי מהותן של כל ... הבדל בין הישויות שנמצאות בתוך החלום, והן כולן ישות אחת ממש, עם תודעה אחת, ומהות אחת וכולי, כי הן כולן הישות העצמית, של המחשבה של האדם שחושב את החלום. אעפכ, עבור החלק של התודעה של האדם, שנמצא בתוך החלום, עבורו, כל האירועים האלו קורים באמת. ובתוך החלום, יש הבדל גדול, בין ... וכאשר האדם נמצא בתוך החלום, נדמה לו שיש לו ישות עצמאית שיש לה בחירה חופשית עצמאית, ותודעה עצמאית, שנפרדת מהתודעה של כל שאר הישויות שיש בחלום. ונדמה לאדם שהישות שלו, שונה במהות שלה, מכל שאר הישויות שנמצאות בתוך ... של זה שחולם את החלום). והאדם לא יודע שהוא ישות אחת ממש, עם כל מה שהוא רואה כנפרד ממנו בתוך החלום. ולא רק שנדמה לאדם שנמצא בתוך החלום, שיש לו בחירה חופשית כלשהי, למרות שבאמת אין לו שום בחירה חופשית כלל, אלא בנוסף ... ביטוי של מחשבתו של האדם שחושב את החלום. ואפילו ישות עצמית, אין לאדם שנמצא בתוך החלום. כי גם ישותו העצמית של האדם שנמצא בתוך החלום, אפילו ישותו העצמית לא באמת קיימת כישות עצמית. אלא היא רק ביטוי וחלק של ישות אחרת, שהיא המחשבה של זה שחושב את החלום. ובנוסף, מנקודת המבט של העולם שלנו שחיצוני לחלום, הרי שמצד האמת, יש לאדם שנמצא בתוך החלום, בחירה חופשית מלאה על כל מה שקורה לו ... נמצא בתוך חלום, התודעה של האדם מתפצלת לשתי ישויות. והישות הראשונה, היא זו שחושבת את החלום, שהיא נמצאת מחוץ לעולם ולמקום של החלום. והיא נמצאת כאן בעולם שלנו וממשיכה להיות מודעת (בצורה חלקית, בגלל רמת הריכוז במחשבה של ... חלום עצמי של עצמו, הרי שהוא לא היה חווה את הישות העצמית הנפרדת של עצמו, שנמצאת בתוך החלום. משום, שהוא היה חווה את עצמו שנמצא בתוך החלום, מנקודת המבט של הישות שנמצאת מחוץ לחלום. שמנקודת המבט שלה, אין שום ישות עצמית נפרדת כלל בתוך החלום. כי כל הישויות, הן הישות העצמית, של זה שחושב את החלום. ואפשרות אחת היא, שהאדם מסתכל על החלום, רק מנקודת המבט של זה שחולם את החלום. והאפשרות השנייה היא, שהאדם מסתכל על החלום, רק מנקודת המבט ... חווה, גם את החלום כמציאות ממשית, והאדם חווה את ישותו הנפרדת והעצמית שבתוך החלום, ואעפכ האדם יודע ומבין, שכל מה שקורה בתוך החלום, כל זה קורה בשום מקום ממשי, וכל הישויות הן ישות אחת וכולי. בדיוק כפי מה שהדברים נראים מנקודת המבט, של זה שחושב את החלום. ואחת השאלות העתיקות ביותר היא, האם ואולי גם כל העולם שלנו, הוא רק חלום? ויש כאלו שנדמה להם, ... שתי הישויות האלו, הן בעצם צורה חיצונית, של ישות אחרת, פנימית יותר. שבה, אין שום הפרדה, בין האני של האדם, לבין כל מה שהוא שונה מהאני של האדם. ובאחדות של המציאות, גם המקום והזמן, גם הם לא יותר מאשר צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת ממש, שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים נמצאים, היא לא נמצאת בתוך שום ישות אחרת. משום שהיא עצמה הישות הראשונה, ששם אין שום נפרדות כלל. ומנקודת מבט מסוימת, גם האחדות הראשונה של המציאות, גם היא נמצאת בתוך אחדות גדולה יותר. אבל האחדות הגדולה יותר, היא ישות אחת ממש, עם האחדות החיצונית ביותר של המציאות, שהיא הפנימית ביותר, של הנפרדות שלנו. והמציאות שנמצאת מחוץ למציאות שלנו, היא לא יותר או פחות אמיתית, מאשר המציאות שלנו. ... על המציאות מנקודת מבט, שרואה את כל נקודות המבט כישות אחת ממש. דהיינו, גם את נקודת המבט שלנו, וגם את נקודת המבט של העדר הזמן והמקום והאחדות של המציאות, וגם את נקודות המבט של מה שיש לפני האחדות של המציאות, שהן ישות אחת, עם האחדות של המציאות כנל. וגם מנקודת מבט שבה, כאשר האדם חולם איזה חלום, אז מבחינתו החלום הוא מציאות ממשית לגמרי, בדיוק כמו המציאות שלנו. כי מצד האמת, אין שום ... וחווה יותר את החוויה, שבה הדברים השונים הם ישות אחת ממש. ובכל פעם שהאדם חווה ששני מצבים שונים, זהים בצורה כלשהי אחד לשני, זה סוג של חוויית האחדות ושל התעוררות. וכמובן שיש כאן עוצמות שונות וכולי. ומי שרוצה להתעורר ... הוא בפיצול אישיות באמת. כי מצד האמת, האדם הוא ישות אחת עם אחדות המציאות, שהיא האני העליון של האדם. ומי שחווה רק את האני הנפרד שלו, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות. ומי שלדוגמה לא חווה את נקודת המבט שהוא גם רק אלוהים, הרי ...

... של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות שהיא מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפכ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. כי כיצד אפשרי שיהיו הרבה ישויות אין סופיות?! אך אעפכ כך הוא הדבר, שכל אחת מהישויות הסופיות, היא אין סופית ממש, ללא כל חילוק כלשהו, בינה לבין האין סוף. ויש שלמות מעל שלמות. וכמובן שלא ... שזהו האין סוף האמיתי. אבל גם הוא נפרד ממה ששונה ממנו, ולכן יש אין סוף אחר גדול יותר, שמכיל את כל הישויות כולן כישות אחת, ויש עוד אין סוף אחר שמכיל את השלמות הקודמת ואת כל מה ששונה ממנה, כישות אחת. כך שיש שלמות מעל שלמות, שההבדל ביניהן, הוא לא במהות השלמות, כי המהות היא אחת, שבשלמות הכל אחד, אלא ההבדל הוא בעוצמת האחדות וכולי. (והאין סוף הוא ... האין סוף שגדול ממנו. כי כל האין סוף כולם, נמצאים מחוץ לזמן ולמקום, דהיינו, באותו זמן ומקום, ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ממש. ואעפכ יש גבוה מעל גבוה עד אין סוף אין סוף). ודבר שהוא טוב מאוד, או שהוא רע, מאחר שהוא שונה מהטוב האמיתי כפי מה שהוא, שהרי הוא מוסיף עליו, או ... לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד. דהיינו, שאצלו כל אחת ואחת מהישויות המצומצמות של הנפרדות, היא טובה כמו הישות האחת שהיא הטוב האמיתי. וזה נקרא טוב מאוד, משום שיש ריבוי של הטוב האחד. ונחדד: כי יש ריבוי לעומק ולרוחב. כי יש ריבוי אלוהות, אחד בתוך השני, בבחינת ... הדבר), ואז יש ריבוי של האין סוף. ובסיכומו של דבר, מי שלא זוכה לשכל של האחדות, אז אצלו הנפרדות היא רעה. משום שכל ישות, היא חסרה את האחדות האחת הטובה. אבל מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד, משום שכל ישות, היא טובה בטוב האמיתי של האחדות הטובה האחת, וזהו העניין של טוב מאוד. ...

... חוויות? ואם כן, אז האם האני שלי משתנה כל הזמן? והאם לאירועים עצמם יש תודעה? ואיך נוצרתי לפתע פתאום? ומה גורם לי לחוות את עצמי כישות נפרדת? והאם אני עצמי קיים בנפרד משאר הדברים, או שאולי אני בתוכם? ואם אני הגוף שלי, איזה חלק אני בגוף שלי? ובמה בדיוק הגוף שלי שונה, מכל חתיכת בשר אחרת? ובמה בדיוק ... והדומם. כי הכל אלו רק צורות שונות של מהות אחת. והאם לדומם יש תודעה? והאם לאנשים מתים יש תודעה? תשובה: לדומם ולאנשים מתים ולכל ישות שהיא, יש או אין תודעה, בדיוק באותה המידה ממש. זא אם יש תודעה וישות ממשית לאדם, אז יש כזו גם לכל שאר הדברים שקיימים. והאדם הוא לא יותר, מאשר צורה של משהו. ואם הוא נחשב למשהו עם ישות ממשית, אז גם כל שאר הצורות נחשבות לישות ממשית. והרעיון הוא, שאין הבדל בין שום צורה לבין שום צורה אחרת. ואחכ כאשר האדם מתבונן עוד, הוא רואה ומבין, שהוא וכל מה שישנו, אלו בעצם צורות של חיבורי זמן ומקום. ... אני. כי משמעות וחוויית האני, תלויה במשמעות וחוויית הדבר שאינו אני. והאני וגם מה שאינו האני, שניהם קיימים בתוך המציאות. ולכל ישות יש את המקום ואת הזמן שלה. ובלי שיהיה מקום וזמן, אין אפשרות קיום לשתי ישויות שונות, ואז ממילא אין קיום, גם לא לאני של האדם. כך שהאני של האדם, הוא ישות שקיימת בתוך מקום וזמן, בדיוק כמו כל שאר הישויות שקיימות בתוך המקום והזמן, שהם ההוויה של כל מה שנמצא בתוכם. והמקום והזמן, ממלאים ומקיפים את כל מה שנמצא בתוכם. ואחכ ... ממש, ואת ההעדר המוחלט ממש, עד שהאדם לא חווה באופן מודע את קיומו העצמי בכלל, אלא הוא חוזר להיות מה שהוא היה בהתחלה, דהיינו, ישות אחת ממש עם הכל, ללא הגדרת מקום וזמן, דהיינו, כלום. ואחכ כאשר האדם חוזר לתודעה שלו (יש מאין) ומתבונן בנל, הוא מבין את האמת, שהוא גם רק כלום אמיתי, וגם רק משהו ...

... הבסיסית ביותר של השכל, היא הנפרדות של היש והאין. דהיינו, הנחת היסוד הבסיסית ביותר היא, שהיש ישנו ושהאין איננו. ושאלו, שתי ישויות נפרדות זו מזו, ואפילו מנוגדות והפוכות זו מזו. ועל הנחת היסוד הזו, בנויים כל חוקי ... יש לו מהות, כי גם הוא לא אין סופי. כי המציאות מכילה בתוכה את היש ואת האין. ושניהם עשויים ממהותה של המציאות, שבה היש והאין הם ישות אחת ממש. ועל ידי זה שהאדם מתבונן באמת בעניין הזה, דהיינו, שהאדם באמת רוצה לדעת את ...

... בן אדם תודעה חלק מאלוהים וכולי. (אאכ אתה אלוהים אמיתי, כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ולמה? ונקדים ונאמר, כי כל בני האדם בעולם, תופשים את ישותו של אלוהים, בצורה שגויה. ועצם זה שהאדם עושה הפרדה בינו לבין אלוהים, הרי שממילא זה אומר שהוא תופש את אלוהים, כישות סופית. וגם אם נדמה לאדם, שאלוהים הוא אין סופי, הרי שבכך מפריד האדם את האלוהים האין סופי, מכל שאר הישויות הסופיות. והמציאות גדולה יותר מאלוהים האין סופי, ומכל שאר הישויות ... אין סופי. וזה בעצם אומר, שלא יכול להיות קיים, גם אלוהים אין סופי. אלא, או שהכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין האין סוף לבין הסוף, שאז יש ישות אחת אין סופית בלבד, או שאם יש הפרדה בין היש סוף לבין האין סוף, אז אין שום אלוהים אין סופי באמת. כי האין סוף, נפרד מהצמצום ומהסוף, ואכ הוא לא אין סופי באמת. והרעיון הוא, שגם אלוהים הוא ישות סופית עם רצון וכולי. כי אלוהים נתפש, כישות עם כוח אין סופי וכולי. והאדם הוא טועה, שנדמה לו, שאם הוא יהיה אלוהים, יהיה לו טוב יותר. והאדם, אם הוא יפקח את עיניו קצת, ויחשוב שהוא אלוהים ויכנס לחוויה של אלוהים, הוא ... מתחברת באמת לאחדות של המציאות, אז האדם אכן לא חווה שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש, ואז נשלמים אצל האדם כל החסרונות באמת. כי כאשר ישות האדם מתאחדת עם הכל באמת, אז התודעה אינה חסרה דבר. משום, שהיא לא נפרדת משום דבר בשום צורה. והשאלה הנשאלת היא, האם האדם יכול להפוך להיות אלוהים האמיתי באמת? והתשובה היא די ... הוא לא אלוהים בשום צורה, אז אין שום דרך שהוא יהפוך להיות אלוהים. כי מהות האלוהים והאדם היא שונה לגמרי. וכמובן שלמזלו של האדם, אין שום שתי ישויות שהן נפרדות לגמרי זו מזו, משום שהמהות הראשונה של כל הדברים, היא אחת. ובשורש של כל הדברים, תמיד איך שלא נסתכל על הדברים, תמיד תהיה מציאות אחת גדולה יותר מהכל, שמכילה וממלאת ... כי יש נפרדות של העולם, ויש את הנפרדות שהיא בתוך האחדות. ואחרי שהתודעה של האדם נכללת בשורשה ומתבטלת לגמרי, אחכ האדם חוזר לעצמו, ורצונו וישותו ומחשבתו ותודעתו נוצרים מחדש, בדיוק כמו שנוצר רצונו של אלוהים השקרי, שהוא כבר לא באחדות של המציאות, ואז האדם חווה את הנפרדות של המציאות, מנקודת מבט של אלוהים. ונזכיר: כי ... אחר. וזה אפשרי, על ידי זה שהאדם שואל את עצמו, האם באמת הדברים שונים? ואולי הם רק נראים שונים? עד שבסופו של דבר, האדם רואה שהכל אחד ממש, וישותו הנפרדת מתבטלת וכולי כנל. ...

... שלה?! כי הצורה, היא נפרדת מההוויה שלה. כי אם הן היו ישות אחת, אז אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה. והצורה נפרדת מהוויה שלה. והשאלה היא, כיצד אפשרי הדבר, ... הן חסרות כל צורה, אז ממילא אין ביניהן שום נפרדות, והן ישות אחת. וכל צורה קיומה הוא רק אפשרי, ורק קיומה של המהות האחת של הכל, רק קיומה הוא מחויב. ומאחר שהמהות היא אחת, ומהותה אחת וישותה אחת, ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, כי אפילו פוטנציאל של נפרדות אין, כי יש רק מהות אחת ממש, ... את היש?! והאין יכול להוות ריבוי של אין, שהוא ממילא ישות אחת. כי אין נפרדות באין, ולכן כל האין, הוא ישות אחת של אין. אבל האין לא יכול להוות את היש, משום שזאת מהות שונה ונפרדת בתכלית הנפרדות והשינוי, ... עצמה יש מהות אחרת. וזהו סוד האחדות, שהצורה ומהותה הם ישות אחת ממש. כי המציאות האמיתית הגדולה ביותר, מכילה בתוכה את הצורה ואת מהותה. וזה בעצם אומר, שהצורה ... אחת תמיד, והיש והאין, הם אחד תמיד. ובעיני האדם, אלו ישויות נפרדות, שאז האדם שואל האם יש או אין. כי מהות כל השאלות, היא האם יש או אין אפשרות וצורה כלשהי. אבל ... למרות שהן נפרדות זו מזו. וזה אומר שהריבוי והאחדות הן ישות אחת. כי הצורות של היש שיוצרות את הזמן והמקום, שקיומם תלוי בקיומן של הצורות השונות, וגם המהות האחת של הצורות, שהיא האין, הכל ישות אחת ממש. וזאת אחדות המציאות, ששם אין שום שאלה כלל. ואעפכ ניתן לומר שיש הפרדה בין האחדות של ...

... יותר, מבינים שהיש הזה הוא בכלל אין, שאיננו כלל, גם לא כאשליה. אבל גם האין קיים, משום שהוא צורה של האחדות האמיתית של המציאות. כי היש והאין הם שתי צורות שונות של ישות אחת ומהות אחת. וגם לא להיות קיים, כאשר העדר הקיום שלך, נפרד מהקיום ... לגמרי. וזאת היא האשליה האמיתית, שהאדם מבדיל בין האין לבין היש, ובתוך היש האדם מבדיל בין יש ממשי לבין יש כאשליה וכיוב. כי מצד האמת, הכל אחד ממש, והיש והאין הם ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין יש לבין אין. וכאשר האדם מבין את כל זה, אז ממילא אין לו שום שאלה כלל. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום שינוי, ואין שתי ישויות, ואין - זמן שנפרד מאין זמן, ואין - מקום שנפרד מאין מקום וכולי, ואז ...