... רחוק מהאמת. כי האמת של המציאות, היא שהכל מושלם ממש, ושהיש והאין אלו רק שתי צורות שונות של אותה הישות ממש, ששם הכל מושלם ממש, וממילא לא שייך שום רע ושום ייסורים וכולי, אלא הכל אך ורק טוב בלבד, ...

... יש שלמות. והנפרדות, היא כולה רעה, ללא שום טוב בכלל. כי בכל מקום שיש הפרדה, יש חיסרון בכל אחת מהישויות, וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל ... אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות שהיא מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפכ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. כי כיצד אפשרי שיהיו הרבה ישויות אין סופיות?! אך אעפכ כך הוא הדבר, שכל אחת מהישויות הסופיות, היא אין סופית ממש, ללא כל חילוק כלשהו, בינה לבין האין סוף. ויש שלמות מעל שלמות. וכמובן שלא ... סוף האמיתי. אבל גם הוא נפרד ממה ששונה ממנו, ולכן יש אין סוף אחר גדול יותר, שמכיל את כל הישויות כולן כישות אחת, ויש עוד אין סוף אחר שמכיל את השלמות הקודמת ואת כל מה ששונה ממנה, כישות אחת. כך שיש שלמות מעל שלמות, שההבדל ביניהן, הוא לא במהות השלמות, כי המהות היא אחת, שבשלמות הכל אחד, ... שגדול ממנו. כי כל האין סוף כולם, נמצאים מחוץ לזמן ולמקום, דהיינו, באותו זמן ומקום, ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ממש. ואעפכ יש גבוה מעל גבוה עד אין סוף אין סוף). ודבר שהוא טוב מאוד, או שהוא רע, ... שאין טוב ממנו. ואעפכ מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד. דהיינו, שאצלו כל אחת ואחת מהישויות המצומצמות של הנפרדות, היא טובה כמו הישות האחת שהיא הטוב האמיתי. וזה נקרא טוב מאוד, משום שיש ריבוי של הטוב האחד. ונחדד: כי יש ריבוי לעומק ... את אלוהים, והמקיף של המקיף, שכל מקיף גדול מהמקיף שבתוכו. וזהו ריבוי לעומק. ויש גם ריבוי לרוחב, שבו כל הישויות כולן נכללות אחת בשניה, וכולן אין סופיות בגודלן, למרות שהן נפרדות זו מזו (ולמרות שזה לא הגיוני, אעפכ כך ... של האין סוף. ובסיכומו של דבר, מי שלא זוכה לשכל של האחדות, אז אצלו הנפרדות היא רעה. משום שכל ישות, היא חסרה את האחדות האחת הטובה. אבל מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד, משום שכל ישות, היא טובה בטוב האמיתי של האחדות הטובה האחת, וזהו העניין של טוב מאוד.

... החושב, נפרד מהדבר שעליו הוא חושב. וכל זה הוא רק בנפרדות של המציאות, ששם יש את החלוקה הזאת של הישויות האלו. ובנפרדות של המציאות, אלוהים מודע לעצמו ולאלוהים יש רצון, ורצונו ומדעו ועשייתו והעולם וכולי, כולם נפרדים ממנו ומישותו. אך באחדות של המציאות, אלוהים לא מודע לעצמו כלל ואין לו רצון כלל, כי הוא ומדעו אחד וכולי. כי ... שאלוהים עצמו, הוא באמת אלוהים והוא לא מדמיין שהוא אלוהים. כך שאם האדם ינסה או מנסה לדמיין כאילו הוא ישות אחרת, כדי לנסות להבין אותה, הדבר הזה הוא טיפשי לגמרי, משום שהוא חסר כל תועלת כנל. ולכן, האדם לעולם ... עצמה?! ואעפכ כמובן שהכל אפשרי, כפי שיתבאר להלן. והעניין הוא, כי בשורשו הכל אחד. ובעיני הצופה, האמת, היא אינה ישות ממשית, אלא היא רק מושג מופשט בלבד, ומה שייך שהאדם הממשי, יהפוך להיות מושג מופשט. וכיוב לגבי האלוהים, שהוא נתפש כישות ממשית, למרות שהוא באמת רק מושג מופשט והוא אינו ישות כלל. וכיוב לגבי האחדות של המציאות, שהיא נתפשת כמשהו ממשי, למרות שבאמת היא רק מושג מופשט. והעניין הוא, כי ... זאת האמת המוחלטת, שקיומה מחויב. ובעיני המתבונן, הדבר הזה לא ברור. כי כיצד יכול להיות שמושג מופשט שהוא אינו ישות כלל, כיצד אפשרי הדבר, שהוא יהיה מהות המציאות? ומה שייך לומר, שמהות המציאות זאת האמת? ואעפכ, מה שנראה לאדם ... שהיא נכונה באופן מוחלט, על ידי זה האדם מגלה שהכל אחד. וכאשר האדם מגלה שהכל אחד, על ידי זה הישות של האדם מתבטלת, והיא נכללת באחדות של המציאות, ששם היודע והידיעה והידוע והכל הם אחד. ושם גם נמצאת התודעה ... הראשונה וגם מה שהיה לפניה וכולי. ואז האדם הופך להיות האמת עצמה, דהיינו, הופך להיות מחויב המציאות, שזאת לא ישות נפרדת, אלא זה החיבור של כל הישויות כולן לישות אחת חסרת כל הגדרה. ואז האדם הופך להיות האמת עצמה, וזוכה לדעת אותה בגוף ראשון. והאדם הוא כבר האמת ... כל דבר, אך הוא לא יודע זאת. ועל ידי הביטול של האדם לאחדות המציאות, על ידי זה הכל הופך לישות אחת, ואז האדם זוכה לידיעה שלמה באמת, שאינה חסרה כלל.

... שהוא לא מודע להם. והאינטרס השקרי הראשון, של האדם בתהליך חיפוש האמת שלו, הוא הרצון של האדם להישאר קיים, כישות שהיא נפרדת מכל שאר הישויות. כי חיפוש אמת אמיתי, אמור להתחיל בנקודת ההתחלה, שהיא הבירור המוחלט של האדם, את מהות החיסרון והשלמות / היש ... וישמיד את הרע ויחיה טוב באמת. כי כאשר הכל אחד, האני הנפרד של האדם מת, והאדם מפסיק להיות קיים כישות נפרדת. וזהו המוות של האגו של האדם, שהוא רוצה להמשיך לשרוד כישות נפרדת, למרות שבאמת הוא סובל מכך שהוא נפרד. וכאשר רוצים לבדוק, למי יש אינטרס בחיפוש האמת, צריך לבדוק מי ... לדמות שקיימת בתוך חלום, שהיא לא באמת קיימת כמשהו ממשי, כי היא בסך הכל קיימת בתוך המחשבה והדמיון של ישות אחרת, שהיא זו שחושבת אותה. והישות שנמצאת בתוך החלום, אם היא תדע בוודאות שהיא בתוך חלום, הקיום העצמי שלה ייעלם, כי היא תהפוך לישות אחרת (שבשורשו היא נעלמת לגמרי, כי השורש הוא האחדות). ואז האגו של האדם, לא רוצה לברר את מהותו העצמית, ... הידיעות שלו, כיצד הוא יבין את הידיעות שלו שהן חיצוניות אליו?! כי אם לדוגמה האני הזה של האדם, הוא ישות טועה, הרי שכל המידע שלה, הוא שגוי ושקרי. ועד שהאדם לא יבין את מהות התפישה שלו, ואת מהות השכל ... לא יגלה מיהו ומה הוא באמת. וזהו האינטרס המודחק ביותר של האדם, שהוא רוצה להמשיך לסבול כדי להיות קיים כישות נפרדת. ולכן האדם, לא באמת מחפש את האמת, בלי שום אינטרסים. ולכן כמובן האדם גם לא מגיע אל האמת של האחדות ושל השלמות. ובפועל, על האדם להבין היטב ובשלמות, את האינטרס הזה שלו להמשיך להיות קיים כישות נפרדת. ועל האדם לדעת את האמת, שהוא לא באמת קיים כישות נפרדת, כי הוא לא שונה מכל דמות שקיימת בסרט מצויר או בחלום ובתוך מחשבה כלשהם. ועל האדם לא לפחד ...

... נפרדות וחוסר שלמות. ושורש הנפרדות הוא ההפרדה שהאדם עושה בין היש לבין האין. ועל ידי זה, יש הפרדה בין הישויות השונות, וממילא יש גם חיסרון. ועל האדם להתבונן על האמת, ולשאול את עצמו מיהו ומהו. כי בלי תודעת האני ... האדם רואה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם חווה את השלמות האין סופית של המציאות, למרות שהוא עצמו, ישות שהיא נראית כסופית. ואז הכל מתהפך לטובה, כי האדם עובר לעולם שכולו טוב. והכל כמובן בתוך התודעה של האדם. ...

... האדם, הוא חוויית האני הנפרד שלו. שלאדם זה נראה כאמת הקיום הנפרד שלו, למרות שבאמת האדם לא קיים כלל כישות עצמאית ונפרדת, אלא הקיום של האדם הוא ישות אחת ממש, עם העדר הקיום ועם היפוך והאין קיום שלו עצמו. והאדם מטעה את עצמו לחשוב, שהוא רחוק מהשלמות ...

... שהשכל שלו מספיק גדול, דהיינו, שכל אמיתי שמבין את המציאות, הוא רואה את האמת. שבאמת, הצורה הסופית ומהותה, זאת ישות אחת ממש. ועל ידי זה שהאדם רואה בעיניו ממש, את השלמות האין סופית ממש, השלמות שגדולה מהמקום והזמן עצמם, ...

... עצמה - מהי? המהות של כל דבר, היא החיבור של הדבר עצמו, עם כל מה ששונה ממנו ומנוגד אליו, לישות אחת, שבה אין שום משמעות כלשהי, לשינוי הצורה החיצוני של הדבר. לדוגמה: המהות של הרצון, הוא החיבור של הרצון ושל האין רצון ושל כל שאר הישויות כולן שאינן רצון, והכל מתחבר לישות אחת ממש, באותו מקום וזמן, כולל החיבור שלהן לבחינת מעל הזמן והמקום, כישות אחת, שבה אין שום נפרדות כלל, ובכלל זה שאין שם משמעות למושג רצון. וכאשר הכל אחד, אין הכוונה לומר, ... ולסיכום: מהות הדבר, היא החיבור של הצורה החיצונית של הדבר, עם כל שאר הצורות ששונות ממנה, והכל מתחבר אל ישות אחת ממש, שאין בה שום נפרדות כלל, אפילו לא ברמת הפוטנציאל של הישות, דהיינו, אחדות אמיתית. והמהות, של המהות עצמה, היא המהות עצמה. כי יש אחדות גדולה יותר, מאשר אחדות קטנה יותר. אך הן ישות אחת ממש. והן גם נפרדות זו מזו, אך הן גם ישות אחת ממש, כי אין שום הבדל ביניהן. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של כל הדברים לישות אחת ממש. וזו המהות הראשונה של המציאות, ששם הכל אחד ממש. והמהות שלה עצמה, הוא החיבור שלה עצמה, עם כל מה ששונה ממנה. והמהות של המהות הפנימית יותר, הוא החיבור שלה עצמה עם כל מה ששונה ממנה, לישות אחת. וכך הלאה, מהות פנימית יותר ויותר. וכל העומקים של האחדות האלו, הן פנימיים אחד יותר מהשני עד אין סוף. אבל הם גם ישות אחת ממש, כי מהותם ומהות האחדות שלהם היא אחת. והאדם לא יכול להבין אחדות אחת, יותר מאשר אחדות אחרת. ... להמשיך להעמיק הלאה פנימה יותר. ואין שום הבדל מצד ההגדרה, בין האחדות החיצונית, לבין האחדות הפנימית יותר, ולכן זו ישות אחת. ואעפכ יש הבדל של עומק וכולי.

... רצון. כך שלומר שהרצון נובע מההפרדה שבין טוב לרע, זאת שטות מוחלטת. כי הרצון וההפרדה שבין טוב לרע, הם ישות אחת ממש, שצריך להבין, מהיכן היא עצמה נובעת? ומהיכן נובע הרצון של האדם? תשובה: מתפישת הנפרדות של האדם. כי ...

... הרצון ואת התודעה העצמית של אלוהים עצמו. וכאשר האדם מתבונן אל תוכו כאלוהים, אז התודעה שלו והרצון שלו וכל ישותו נעלמים לגמרי, אל תוך השלמות של האחדות. ואז אחכ כשהאדם חוזר אל הנפרדות, אז יש לאדם את חוויית השלמות ...