... ככ לא מאמין שהדבר אפשרי, עד כדי כך, שגם כאשר הוא רואה מול עיניו, יש שנוצר מאין ויש ואין כישות אחת ממש, הרי שהאדם מסרב להכיל את מה שהוא רואה תמיד. וכיצד יכול האדם לוודא שהוא לא מסמא את ...

... של אמת בנפרדות, תכף ומיד הוא רואה את האחדות, שנמצאת מאחוריה. שהיא שורש הנפרדות, ושהנפרדות נמצאת בתוכה ומאוחדת איתה כישות אחת ממש. והאדם חושב לעצמו, שהוא באמת מטיל ספק בכל דבר. ומי שמטיל ספק אמיתי בקיומו של דבר כלשהו, ... הווה ויהיה אחד תמיד. וכל הזיכרון שיש לאדם לגבי העבר, וכל חוויית העתיד של האדם, הם נמחקים לגמרי, וגם ישותו הנפרדת של האדם מתה לגמרי, ואז האדם נעלם לגמרי בתוך האין סוף. ואחכ הוא נולד מחדש אל תוך הנפרדות שלנו, אבל כישות שהיא באחדות עם המציאות תמיד. ובפועל, על האדם לוודא ולראות, שכאשר הוא בודק איזה דבר ומברר, האם הוא אמת ...

... (אאכ אתה אלוהים אמיתי, כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ולמה? ונקדים ונאמר, כי כל בני האדם בעולם, תופשים את ישותו של אלוהים, בצורה שגויה. ועצם זה שהאדם עושה הפרדה בינו לבין אלוהים, הרי שממילא זה אומר שהוא תופש את אלוהים, כישות סופית. וגם אם נדמה לאדם, שאלוהים הוא אין סופי, הרי שבכך מפריד האדם את האלוהים האין סופי, מכל שאר הישויות הסופיות. והמציאות גדולה יותר מאלוהים האין סופי, ומכל שאר הישויות הסופיות. כי אם מצד האמת האובייקטיבית, אלוהים הוא אין סופי באופן מוחלט, אז זה אומר שיש רק אלוהים, ואכ ... גם אלוהים אין סופי. אלא, או שהכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין האין סוף לבין הסוף, שאז יש ישות אחת אין סופית בלבד, או שאם יש הפרדה בין היש סוף לבין האין סוף, אז אין שום אלוהים אין סופי באמת. כי האין סוף, נפרד מהצמצום ומהסוף, ואכ הוא לא אין סופי באמת. והרעיון הוא, שגם אלוהים הוא ישות סופית עם רצון וכולי. כי אלוהים נתפש, כישות עם כוח אין סופי וכולי. והאדם הוא טועה, שנדמה לו, שאם הוא יהיה אלוהים, יהיה לו טוב יותר. והאדם, ... חווה שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש, ואז נשלמים אצל האדם כל החסרונות באמת. כי כאשר ישות האדם מתאחדת עם הכל באמת, אז התודעה אינה חסרה דבר. משום, שהיא לא נפרדת משום דבר בשום צורה. והשאלה ... דרך שהוא יהפוך להיות אלוהים. כי מהות האלוהים והאדם היא שונה לגמרי. וכמובן שלמזלו של האדם, אין שום שתי ישויות שהן נפרדות לגמרי זו מזו, משום שהמהות הראשונה של כל הדברים, היא אחת. ובשורש של כל הדברים, תמיד איך ... ויש את הנפרדות שהיא בתוך האחדות. ואחרי שהתודעה של האדם נכללת בשורשה ומתבטלת לגמרי, אחכ האדם חוזר לעצמו, ורצונו וישותו ומחשבתו ותודעתו נוצרים מחדש, בדיוק כמו שנוצר רצונו של אלוהים השקרי, שהוא כבר לא באחדות של המציאות, ואז האדם ... עצמו, האם באמת הדברים שונים? ואולי הם רק נראים שונים? עד שבסופו של דבר, האדם רואה שהכל אחד ממש, וישותו הנפרדת מתבטלת וכולי כנל.

... כולה טובה. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום נפרדות ואין שום חיסרון כלל. כי חיסרון אפשרי, רק כאשר הישות היא חלקית וחסרה את השלם. אבל כאשר יש רק ישות אחת שלמה, ואין שום חלקים כלל, ממילא אין שום חיסרון כלל. ומצד האמת, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש. ומצד השקר, הנפרדות והאחדות, נפרדות זו מזו ורחוקות במהותן זו מזו. ומצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות. ...

... היש קיים? ואיך האין קיים? והאם ואולי יש משהו שהוא לא יש ולא אין? ואולי היש והאין, הם בכלל ישות אחת ממש, מצד האמת האובייקטיבית? ועל ידי זה שהאדם חוקר את הנושא הזה לעומקו, על ידי זה האדם מגלה ...

... שואל למה יש נפרדות, עליו לשאול האם באמת יש נפרדות? כי אולי יש רק אחדות? ואולי הנפרדות והאחדות, הן ישות אחת ממש, נגד השכל של האדם, ואז ממילא אין שום שאלה כלל?!

... משום שעצם הגדרת הדבר, שוללת את הפך הידיעה עצמה. כי הגדרת רגעי הזמן, היא כזו שכל אחד מהם הוא ישות בפני עצמה. והאפשרות שרגעי הזמן מתרחשים באותו הרגע, היא אינה אפשרית לתפישה ממשית, משום שעצם משמעות הזמן, נוגדת ושוללת ... לבין מה שאיננו, הרי שאעפכ, לא מחויב הדבר, שאכן מצד המציאות האובייקטיבית, היש והאין הם נפרדים. כי אולי שניהם ישות אחת ממש, ואולי אין שום הפרדה כלשהי ביניהם כלל. כך שכל הוודאות של האדם, היא לא יותר מאשר אמונה בלבד. וכל הידיעות של האדם, הן לא יותר מאשר אמונות. ואפילו זה שהאדם קיים כישות נפרדת, גם זו רק אמונה בלבד. כי האדם מאמין, שהיש והאין נפרדים, והוא מאמין שאכן זו האמת, ואז על ... האדם, שהיש והאין נפרדים זה מזה. ומי שרוצה שקט נפשי באמת, עליו לחבר את דעתו אל המוחלט באמת, שהוא הישות האחת, שאינה תופשת את מקומו של שום דבר, אלא כל הדברים בתוכה. דהיינו, המהות הראשונה של המציאות, שמכילה בתוכה את היש ואת האין, כישות אחת ממש. וכיצד יתחבר האדם, אל הדבר שכבר מחובר אליו תמיד? תשובה: על ידי מוחלטות. כי המוחלטות, מחברת את ...

... וכיצד יש מציאות של צורה, שהיא נפרדת מההוויה שלה?! כי הצורה, היא נפרדת מההוויה שלה. כי אם הן היו ישות אחת, אז אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה. והצורה נפרדת מהוויה שלה. והשאלה היא, כיצד אפשרי הדבר, ... של הנפרדות, ויש רק מהות אחת. ואם המהויות הן חסרות כל צורה, אז ממילא אין ביניהן שום נפרדות, והן ישות אחת. וכל צורה קיומה הוא רק אפשרי, ורק קיומה של המהות האחת של הכל, רק קיומה הוא מחויב. ומאחר שהמהות היא אחת, ומהותה אחת וישותה אחת, ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, כי אפילו פוטנציאל של נפרדות אין, כי יש רק מהות אחת ממש, ... שאלו שתי מהויות שמנוגדות זו לזו. וכיצד האין יהווה את היש?! והאין יכול להוות ריבוי של אין, שהוא ממילא ישות אחת. כי אין נפרדות באין, ולכן כל האין, הוא ישות אחת של אין. אבל האין לא יכול להוות את היש, משום שזאת מהות שונה ונפרדת בתכלית הנפרדות והשינוי, מהמהות ... שיש רק צורה של מהות, וזה אומר שגם למהות עצמה יש מהות אחרת. וזהו סוד האחדות, שהצורה ומהותה הם ישות אחת ממש. כי המציאות האמיתית הגדולה ביותר, מכילה בתוכה את הצורה ואת מהותה. וזה בעצם אומר, שהצורה ומהותה, הן באחדות אחת תמיד, והיש והאין, הם אחד תמיד. ובעיני האדם, אלו ישויות נפרדות, שאז האדם שואל האם יש או אין. כי מהות כל השאלות, היא האם יש או אין אפשרות וצורה ... נמצאת באחדות עם המהות האחת, הרי שהצורות הן אחת, למרות שהן נפרדות זו מזו. וזה אומר שהריבוי והאחדות הן ישות אחת. כי הצורות של היש שיוצרות את הזמן והמקום, שקיומם תלוי בקיומן של הצורות השונות, וגם המהות האחת של הצורות, שהיא האין, הכל ישות אחת ממש. וזאת אחדות המציאות, ששם אין שום שאלה כלל. ואעפכ ניתן לומר שיש הפרדה בין האחדות של המציאות, ...

... לא באמת קיים, ורק נדמה לי שהוא קיים? ושורש הרע, הוא מחמת שהאדם עצמו קיים. והאדם חווה את עצמו כישות נפרדת משאר הישויות, ולכן הוא חווה חיסרון תמידי. ועל האדם לברר ולשאול, האם באמת אני קיים כישות נפרדת? או שמא יש רק ישות אחת ויחידה שקיימת, ואני לא באמת קיים כלל כישות נפרדת מדברים אחרים? ועל ידי הבירור הזה, האדם מגלה את האמת, שהוא באמת לא קיים כישות נפרדת, ואז האדם חווה את האמת הזאת, וחי חיים טובים באמת.

... כלל, גם אז האדם חווה את האחדות של המציאות. וכאשר האדם חווה באמת את האחדות של המציאות, הוא ושכלו וישותו נעלמים לגמרי, ואין לו שום ספק כלל. ואחכ כאשר האדם חוזר לשכל שלו, אחכ הוא מבין, שגם השכל וגם ...