... שיש להעמיק בה. אך עדיין יש להתבונן בכל ההיבטים שלה. והיא, כי ניתן לומר שיש אלוהים אכזר. ואלוהים הוא הישות האכזרית ביותר שיש בעולם. ויכול להיות שלאלוהים מאוד רע, ולכן הוא עושה רע, ויכול להיות שלאלוהים מאוד טוב, ולכן ... טוב אמיתי, הוא נותן בחינם את הטוב האמיתי שלו לכל אחד. ועל פי זה, היה על אלוהים לברוא עוד ישויות שלמות כמוהו, בשלמות כמוהו ממש, בלי התודעה הנפרדת של האדם, והתודעה של הטוב והרע. כי הטועים שחושבים שאלוהים עושה ... שייך שהוא עצמו יעשה לך רק טוב (ואולי כן?). ואם אלוהים עצמו הוא שלמות הטוב, אז זה אומר, שכל ישות בעולם שהיא לא אלוהים, הרי שהטוב שלה, הוא לא אין סופי ולא מושלם כמו הטוב של אלוהים. וממילא זה ... עליהם, שלעולם הם לא יגיעו אל הטוב האמיתי. וכפי שכבר ביארתי, האדם סובל, משום שהוא חווה את עצמו כקיים כישות נפרדת משאר המציאות. ועצם קיומו של האני של האדם, הוא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש, שהוא ... את השונה ממנו. כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ואם אלוהים / המציאות היה טוב, הרי שהוא לא היה יוצר ישויות שנפרדות ממנו. ואלוהים עושה רע. כי קיומו של האדם כישות נפרדת, הוא רע. וכל מה שאלוהים עושה, וכל מה שקיים, זה הכל רע. כי אין שום טוב אמיתי בעולם ...

... האדם חושבת תמיד. והאדם לא יכול לחשוב על שום דבר. והאדם תמיד חושב את קיומו העצמי, והעצמי והאני הוא ישות מוגדרת וכולי. אבל, מי שמחפש בתוכו את מחויב המציאות, ומרחיק את מחשבתו מאפשרי המציאות, על ידי שלילת האפשרי, על ...

... אלוהים לוקח את עצמו, ומפריד את עצמו מעצמו. דהיינו, לוקח חלקים מעצמו, ומרחיק אותם ממנו, ומצמצם אותם, ויוצר מהם ישויות שנפרדות מהאחדות שלו. וזהו תהליך של השמדה עצמית. שהאחדות, מנסה להשמיד את עצמה, על ידי זה שהיא יוצרת את ... ממנו, ומפריד אותם ממנו. ומאחר שתהליך ההפרדה, לא גורע מהתכונות של מהות הדבר, ממילא זה אומר שגם לאחר הצמצום, הישות המצומצמת זהה לחלוטין למהות של עצמה, שהוא האין סוף. ואז ממילא יש לנו ריבוי של אין סוף. ואעפכ גם תהליך של התרבות, גם הוא סוג של התאבדות והשמדה עצמית. ולמה? משום שהתרבות, פירושה ליצור עוד ישויות שהן שונות מהישות המקורית. כי אם הן זהות לחלוטין לישות המקורית, הרי שאין כאן התרבות. ואם הן לא זהות לישות המקורית, הרי שיש כאן סוג של צמצום של הישות המקורית הראשונה. כי המציאות מכילה בתוכה רק ישות אחת שהיא אין סופית. ועכשיו אחרי הבריאה של הנפרדות, יש כאילו פחות מקום לישות השורשית, שמנסה להתרבות. כך שגם התרבות, פירושו התאבדות. כי הישות המקורית, משנה את הצורה שלה, וזה סוג של התפתחות, אבל גם של התאבדות. ומצד נוסף, גם התאבדות היא סוג של התרבות. כי ההתאבדות של האין סוף, היא בעצם השמדת הישות האין סופית כישות אחת, והפיצול שלה להמון ישויות סופיות, שיהיו כמה שיותר קטנות וסופיות עד כמה שאפשר, ועד כמה רחוק שאפשר מהאין סוף המקורי. והאמת היא, שהכל ... דהיינו, שגם אחרי הבריאה, הכל כמו לפני הבריאה. וכל סוף, הוא אחד עם האין סוף. ויש לנו ריבוי של ישויות אין סופיות. שרק כלפי חוץ הן נראות כנפרדות, ולכן זו התרבות. אך זו לא התאבדות או צמצום אמיתי, כי ...

... האדם יוצר את רצונו העצמי, ואת צורתו הסופית וכולי. ועוד יש להבין, כי האדם סובל, מעצם זה שהוא קיים כישות נפרדת משאר המציאות. ואם האדם היה מבין את זה באמת, ממילא הרצון העצמי המוגדר של האדם היה מתבטל. כי ...

... לא מתמלא. אבל קיימות גם נקודות מבט נוספות, שבהן האדם לא מזדהה עם הרצון שלו. כגון לדוגמה, שהאדם חווה, שישות אחרת רוצה את הרצון העצמי שלו, דרך התודעה העצמית שלו. כי קיימת נקודת מבט, שממנה תפישת המציאות היא, שיש ישות שמחייה את התודעה העצמית של האדם. והישות הזאת, מחייה גם את הרצון העצמי של האדם. והיא זו שמחברת בין הרצון של האדם, לבין התודעה העצמית שלו, ... כי הוא רצון של מסובב כל הסיבות, וגם מנקודת המבט הנפרדת ביותר, והיא, שיש שייכות בין הרצון העצמי, לבין הישות העצמית הנפרדת של האדם.

... עניינה של עבודת האלילים. ולמה כל אחד עובד אלילים? ומי לא עובד אלילים? ועבודת אלילים פירושה, שהאדם מאליל ומעריץ ישות, שלא ראוי להעריץ אותה. ועבודת אלילים פירושה, שהאדם עובד ומתאמץ עבור ישות כלשהי, שהוא מייחס לה כוחות מסוימים. והאדם עובד את הישות הזאת, מתוך מטרה שהישות הזאת תיטיב עימו. למרות שבאמת, לישות הזאת אין שום כוח כלל לעזור לאדם. כי כאשר האדם עובד ישות כלשהי, יש רק אחת משתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא, שהישות הזאת באמת יש לה את הכוח לעזור לאדם, והאפשרות השנייה היא, שהישות הזאת חסרת כל כוח אמיתי לעזור לאדם. ומי שיתבונן יראה, כי כל בני האדם בעולם, הם עובדי אלילים. כי האדם מאליל והופך לאליל ישויות שונות. כגון לדוגמה, את הרצון העצמי שלו. והאדם עובד כל חייו כדי למלא את רצונו. והאדם מאמין באלילים, ומאמין ... את רצונם, שצורתו היא, לעבוד את אלוהיהם. והרצון העצמי, לעולם לא מלא בכל מקרה. כי כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות השלמה, הוא תמיד ירגיש חיסרון. וגם אילו היה עובד האדם את אלוהים ולא את רצונו העצמי (מה ... כי אם האדם עובד אלוהים כלשהו, הרי שזה אומר, שהאדם תופש את עצמו, כנפרד במשהו מאלוהיו. ואם האדם עובד ישות שהיא נפרדת ממנו, הרי שהיא אינה אלוהים אמיתי. משום שאלוהים האמיתי, הוא אין סופי. כי אם הוא לא אין סופי, אז יש ישות גדולה ממנו. ואם הוא אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. והיא כפירה באלוהים האמיתי, שהוא הכוח הגדול ביותר, האחדות ... הרי שהאדם עובד אלילים, חסרי כל כוח. כי הכוח, הוא של המסובב הראשון, שהוא מהות ואחדות המציאות. ומי שחושב שישות מוגדרת וסופית כלשהי, יש לה כוח כלשהו, כגון שהאדם חושב שצורת מציאות כלשהי, יש לה כוח לעשות אותו למאושר, ...

... המציאות והוא לא נשען על שום דבר אחר שקודם לו. והאדם לא יכול להשיג את האין סוף, מעצם מהותו כישות נפרדת מהאין סוף. כי הסוף, לא יכול להכיל בתוכו את האין סוף. וזאת החוקיות של העולם שלנו, שבה יש ... האדם, האדם לעולם לא יוכל להשיג את השלמות, כי מצד מהותו הוא חסר את השלמות, מאחר שהאדם הוא לא הישות האין סופית שמכילה בתוכה את הכל. אלא, שאין דבר העומד בפני הרצון. ויש לאדם זכות ווטו ויכולת להתגבר על ... אחד יתבטל הרצון של אמת של הבורא, שתהיה הבריאה, באותו הרגע ממש לא יהיה שום רגע ושום מקום ושום ישות כלל, אלא הכל יחזור לקדמותו. והבריאה, לא יכולה להמשיך להיות קיימת מעצמה. כי העצמיות של הבריאה, היא ההוויה האין ... בגלל הרצון של אמת של אלוהים. והדבר אפשרי גם לכיוון ההפוך. שבו הנפרדות יכולה לחזור ולהיכלל ממש באין סוף כישות אחת ממש. ולמרות שזה נגד השכל, כי הסוף שונה במהותו מהאין סוף, אעפכ אין דבר העומד בפני הרצון של ... זאת. כי מצד האמת הכל אחד ממש. וכל מה שנכון לגבי האפשרי, נכון לגבי המחויב ולהפך. ומצד האמת, כל ישות סופית, היא האין סוף עצמו ממש, רק שהלבוש בעיני השכל, הוא של ישות סופית. ומצד האמת לאלוהים אין שום יתרון, על האדם. כי מצד האמת, יש אין סוף אלוהים אין סופיים, וגם האדם הוא אלוהים עצמו, שלא משתמש בכוח שלו, או משתמש בכוח שלו כדי להגביל את הכוח של עצמו ולהיות ישות מצומצמת כאדם. וכאשר האדם רוצה באמת איזה דבר, כגון כאשר האדם רוצה באמת את השלמות של המציאות, על ידי זה מתעורר אצל האדם הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ברצון אמיתי לבטל את הצמצום והלבוש, ולחזור ולהיכלל באין סוף שמהווה אותה, על ידי זה הרצון של ... יהיה נפרד ממנו? והתשובה היא, כי מנקודת המבט של הצמצום, לאלוהים אין יתרון אמיתי על האדם. כי גם הוא ישות מצומצמת, מאחר שהוא נפרד מהאדם. זא אם נאמר שהאדם הוא אינו אלוהים, הרי שאלוהים עצמו חסר את האדם. ומשום ... המציאות. כי המציאות הכללית עצמה, פעם היא רוצה כך ופעם אחרת. ומנקודת מבט נוספת יש לבאר, כי מאחר שכל הישויות הן אין סופיות מצד האמת, לכן כאשר האדם באמת רוצה להתאחד עם המציאות, אז הוא מקבל את מה שהוא ...

... משום שהסיבה האמיתית לכך שרע לאדם, היא משום שהתודעה של האדם קיימת. כי עצם קיומה של התודעה של האדם, כישות שהיא נפרדת משאר המציאות, היא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש שחסר לו משהו, כל זמן שהוא ... האדם, היא קליפה ולבוש חיצוני, של המהות, שהיא השלמות שבה הכל אחד. ובשורש נשמת האדם, הוא לא קיים כלל כישות נפרדת. והאדם יכול לברוח אל שורשו, שבו הוא לא קיים כישות נפרדת. ואיך לברוח אל השורש? תשובה: על ידי הסתכלות השכל על שורשו של השכל, ועל ידי הסתכלות האני על שורשו של האני וכולי, על ידי זה החלק המצומצם, נכלל בשלם שמקיף ומכיל אותו, כישות אחת ממש. ובפועל זה אומר, שאם יחקור האדם ויתבונן וישאל את עצמו מספיק פעמים מה אני?, דהיינו, מהי המהות ...

... דבר, הוא יגלה שבסופו של דבר, כל הדברים מתאחדים. כי בעולם שלנו, כל הדברים נפרדים אחד מהשני. ואין שתי ישויות שהן זהות אחת לשנייה באופן מוחלט, כי אחרת, הן היו ישות אחת. וכל שני הפכים שנפרדים בעולם, הם נפרדים רק בצורה החיצונית שלהם. שלבוש אחד הוא יש צורה כלשהי, והלבוש ... שום דבר. כי המשמעות של דבר, לא נמצאת בתוך הדבר עצמו, אלא בדברים שנמצאים סביב הדבר עצמו. כגון לדוגמה הישות שולחן, שהיא נבדלת אצל האדם מהישות כיסא, רק בגלל התיאור החיצוני, של הישות שולחן והכיסא. ואצל האדם אין שום הבדל בין שתי מילים שהן חסרות כל משמעות עבורו. והמשמעות של הדברים, נמצאת ... כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל הגדרה. כי הדבר המוגדר, קיומו אינו מחויב, משום שיש אפשרות שתהיה קיימת ישות אחרת, ששונה בהגדרה שלה ממנו. ומה שקיומו אינו מחויב, הוא לא הנמצא הראשון. כי הנמצא הראשון, לא יכול להיות ... יכולה להיות ראשונה, משום שהיא לא יכולה להוות את ההעדר שלה. וחייב להיות מצוי ראשון ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ללא כל הגדרה. וכמובן שגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין ... כשני מימדים שמאפשרים את קיומם של הדברים. כי כדי שתהיה משמעות למשהו, לשם כך צריך שתהיה במציאות יותר מאשר ישות אחת. כי אם יש רק ישות אחת, אין לה שום משמעות כלל. או שניתן לומר שהמשמעות שלה, היא העדר מוחלט של כל משמעות. ולדוגמה הרצון של האדם, המשמעות שלו תלויה בזמן ובמקום. כי אם לא היה מקום כלל, אז לא היה מקום לשתי הישויות של רוצה ושל לא רוצה. ואם לא היה זמן שבו יהיה הרוצה וגם הלא רוצה, הרי שלא הייתה שום משמעות לרצון כלל. וכיוב כל ישות אחרת וכל משמעות אחרת. כי רגע אחד של זמן ונקודה אחת של מקום, הם חסרי כל משמעות והם לא ... שאין לה שום משמעות מקום כלל. ולכן צריך שני רגעים של זמן ושני מקומות, שבהם יכולות להיות לפחות שתי ישויות, כדי שתהיה משמעות למשהו כלשהו. והנה, כל הדברים בעולם, נפרדים זה מזה במקום ובזמן. כי שני המקיפים הגדולים ביותר, ... אך הם נפרדים זה מזה, במקום שבו הם נמצאים. וכאשר כמה דברים נמצאים באותו מקום באותו זמן, הרי שהם ישות אחת ממש. והנה, הזמן והמקום הם אין סופיים. כי לזמן אין סוף וגם למקום אין סוף. כי לזמן לא ... שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. כי הנפרדות היא השורש של הכל. ותמיד היה הווה ותהיה נפרדות תמיד. כי כל ישות, תמיד תהיה נפרדת משאר האפשרויות, וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים ...

... כי בלי השקר, אין שום קיום לעולם. כי כאשר האדם מחובר לאחדות של המציאות בלבד, הרי שאין לו שום ישות עצמית ושום רצון ושום מחשבה או דיבור ומעשה כלל. והאדם חייב לשקר את עצמו, שיש את הנפרדות של המציאות, ...