... אחדות גדולה עוד יותר, שהיא האחדות האמיתית, ששם הכל אחד ממש. ושם, צורת האחדות וצורת הנפרדות, מתאחדות והופכות להיות לישות אחת ממש. והוא נגד השכל של האדם, שהצורות שמנוגדות זו לזו מצד הגדרתן, הן יהיו ישות אחת ממש. ואעפכ, הן ישות אחת ממש. וכאשר האדם עוד לא הגיע אל האחדות האמיתית, נדמה לו, שלהגיע לאחדות, פירושו שהוא ייעלם לגמרי. כי ... אחת עם האין נפרדות כלל. שזאת ורק זאת, היא אחדות אמיתית של אמת, שמאחדת בתוכה את הנפרדות ואת האחדות, כישות אחת.

... הבדל בין המקום לבין הזמן, כי שניהם כלום. ואחכ האדם מבין שאין הבדל בין האין לבין היש, כי הם ישות אחת ממש. ואז האדם מגיע לשלמות השכל, שגם בשכל שלו, הוא מבין שהכל אחד ממש, בידיעה ישירה ממש.

... גם האין קיים, משום שהוא צורה של האחדות האמיתית של המציאות. כי היש והאין הם שתי צורות שונות של ישות אחת ומהות אחת. וגם לא להיות קיים, כאשר העדר הקיום שלך, נפרד מהקיום שלך, גם זה עדיין נחשב לקיום, ... היש האדם מבדיל בין יש ממשי לבין יש כאשליה וכיוב. כי מצד האמת, הכל אחד ממש, והיש והאין הם ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין יש לבין אין. וכאשר האדם מבין את כל זה, אז ממילא אין לו שום שאלה כלל. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום שינוי, ואין שתי ישויות, ואין - זמן שנפרד מאין זמן, ואין - מקום שנפרד מאין מקום וכולי, ואז ממילא לא שייכת שום שאלה ...

... חוויית הנפרדות שלו, שהיא חוויית היש והאין, על ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל אחד, ושהיש והאין הם ישות אחת ממש, שזאת אחדות המציאות. ואחכ כאשר האדם חוזר לשכל הנפרד שלו, אז הוא זוכר שהכל אחד, ושהנפרדות היא ...

... מהצורה. אבל זו גם לא שלמות הנפרדות, כי הצורה מחוברת ונמצאת באחדות, עם המהות שלה. וגם אם הן אינן ישות אחת ממש, עדיין הצורה מחוברת בדרך כלשהי, למהות שלה. דהיינו, שיש גם אחדות וחיבור, של לפחות שתי ישויות, בכל מצב שהוא. כי שום דבר לא יכול להיות נפרד לגמרי, כי כל דבר יש לו גם מהות, שהיא ... אחד ממש. אבל זו גם שלמות הנפרדות, כי שום דבר לא נמצא באחדות עם שום דבר, כי יש רק ישות אחת ממש. ואז זו גם שלמות האחדות, כי אין ריבוי. אבל זו גם שלמות הנפרדות, כי יש ישות אחת, שהיא ככ נפרדת מכל דבר שהוא, עד ששום דבר אחר לא קיים מבלעדיה. כי תמיד יש מכנה משותף ... מקיפים את הכל, והם מאחדים את כל מה שבתוכם. והמציאות, מקיפה את המהות והצורה, ומאחדת אותם. אבל כשיש רק ישות אחת ויחידה, שאפילו זמן ומקום אין, אז זו שלמות הנפרדות, שאין שום מכנה משותף ושום אחדות כלל. ובסיכומו של ...

... בהרבה דרכים ובהרבה צורות, כגון תחושות בטן / אינטואיציה / קול פנימי / ידיעה פנימית וכיוב. שהאדם בטוח, שאיזו ישות טובה רוצה לעזור לו, והוא לא מבין שכל הקולות שיש לו בראש, וכל תחושות הבטן שלו, וכל האינטואיציה שלו, ... הוא עוזב את הקול הפנימי שלו באשר הוא, והוא מתבונן אל תוכו, אל הקול הפנימי ביותר, שממנו נובעים הרצונות והישות העצמית של האדם, דהיינו, הישות שחושבת את החלום שלנו. ואחכ האדם מתבונן עוד פנימה, אל הקול הפנימי ביותר, שהיא האחדות של המציאות, ואז ורק ...

... ומהות, וגם שאינו אפשרי שיהיה קיים משהו, יותר מאשר המהות האחת. ואז האדם מקבל שכל חדש, ומבין שהכל זאת ישות אחת ממש. ואז ממילא, גם האני והרצון והישות והתודעה והעולם וכל החיים של האדם כולם משתנים. ואז האדם חי חיים טובים באמת.

... קיים, עדיין הוא ימשיך להיות קיים. והדבר היחיד שימשיך להיות קיים, גם אם שום דבר לא יהיה קיים, זאת ישות אחת ויחידה, שהיא חסרת כל צורה והגדרה. והישות הראשונה שקיימת, שהיא ורק היא אלוהים האמיתי, בה אין שום נפרדות של שום צורה כלל. כי היכן שיש שניים, הרי שיש ביניהם הפרדה של צורה כלשהי, כי אם לא כן, הם היו ישות אחת ממש, ולכן בכל מקום שיש נפרדות וצורה כלשהי, הרי שאם תסיר את כל הצורות, שקיומן הוא לא מחויב אלא רק אפשרי בלבד, אז תקבל את המהות האחת, שהיא המצוי הראשון והיחיד. וזה בעצם אומר, שישות של אלוהים, שיש לה רצון ושהיא מודעת לעצמה, הרי שבעצם היא ישות של אלוהים שקרי. כי באחדות האמיתית של המציאות, אין שום נפרדות כלל, אפילו לא בין ישותו של אלוהים, לבין רצונו / מחשבתו / רגשותיו / ידיעתו את קיומו העצמי. ואצל אלוהים האמיתי שהוא אחדות המציאות, שם לא שייך שום הגדרת רצון עצמי כלל. כי באחדות האמיתית, אין שום הפרדה בין הרצון, לבין הישות שרוצה, לבין הדבר שאותו היא רוצה. ובאחדות האמיתית, הכל אחד ממש בשלמות, עד שאפילו אין ידיעת קיום עצמי כלל. ... קיומה של הנפרדות. כי תחושת האני, לא יכולה להיות קיימת כלל, אאכ קיימת גם תחושת הדבר שאינו אני. ותכף שישות חווה את קיומה העצמי, היא הופכת להיות אלוהים שקרי. כי בעצם, היא העדר האלוהות שהיא האחדות, שאין בה שום ... כך שדעתו רחוקה מידיעת האחדות, בכך שהוא חווה חסר תמידי. שזהו בעצם הרצון העצמי שיש תמיד באופן נצחי, לכל ישות שמודעת לעצמה, רק בגלל שהיא מודעת לעצמה. ולכן, אם מדברים על ישות שמודעת לעצמה, ושיש לה רצון עצמי כלשהו, הרי שתמיד מדברים על אלוהים שקרי, שהוא העדר האלוהים האמיתי, שהיא אחדות ... בעצמו מרצונו החופשי. כי קיומו של הרצון עצמו, הוא לא יכול להיות קיים מרצון כלל. כי גם אם נאמר שהישות יוצרת את רצונה העצמי, הרי שזה מוכרח להיות ללא רצונה העצמי, כי הרי עדיין אין לה רצון כלל, בעת ... מתוך חופש אמיתי? כי הרי גם אין שום דבר נגד הרצון, כל זמן שאין רצון). והשורה התחתונה היא, שכל ישות שהיא קיימת ושהיא מודעת לקיומה, היא בעצם אלוהים שקרי, שסובל מתחושת נפרדות, שבאה לידי ביטוי בתחושת חסר, שמתבטאת ברצון. ... אך מצד האמת, אין שום רצון לתת כלל. כי כל הרצון לתת, הוא כולו רצון לקבל הנאה מהנתינה. כי הישות מרגישה חסר, והיא ממלאת את החסר שלה בנתינה. ואין שום נתינה כלל, אלא רק רצון לקבל תמיד. כי כל ... שום דבר לשום דבר. ואז כאשר האדם רואה במו עיניו שהכל אחד ממש, אז הוא נכלל באחדות האמיתית, ומשתחרר מהישות הנפרדת שלו לגמרי. וממילא מתבטל גם הרצון העצמי באשר הוא, ונעלמת כל תחושת חסר, וכל תחושת נפרדות. וגם אחכ ...

... שכל השאלות שיש לאדם אל עצמו, כולן נשארות גם אחרי שהאדם מגלה שהוא אלוהים שקרי. וכל הבעיות שיש לאדם כישות שבתוך החלום, אותן בעיות ממש, יש לאדם גם אחרי שהוא מתחבר לתודעה של זה שחולם את החלום. אלא, שכאשר ... מנקודת המבט של המציאות עצמה. שהאדם שואל, למה אני קיים כמציאות? מי אני כמציאות? מה אני כמציאות? וכולי. ואז הישות החושבת הראשונה, שהיא זו שחושבת את כל המציאות כולה, אז היא מתבוננת אל תוכה, ורואה את האמת, שהאני הראשון, ...

... שלפני יצירת הנפרדות, לא יכולה להיות משמעות כלשהי ליצירת הנפרדות. משום, שמנקודת מבט שבה יש אחדות מוחלטת, שקיימת רק ישות אחת אין סופית בלבד, הרי שלא שייך שתהיה משמעות כלשהי, כי אין שום הפרדה, אין לאן להגיע, אין מה ...