... יש רק אירוע אחד בודד ברגע אחד בלבד, הרי שגם אין שום משמעות לאירוע עצמו, כי משמעות הנפרדות של הישויות שבתוך האירוע, גם היא תלויה בזמן העבר והעתיד. וברגע אחד בלבד, יכול להיות רק מקום אחד בלבד. כי כדי לעבור בין מקומות, גם לשם כך צריך זמן. ובתוך רגע אחד ומקום אחד, יכולה להיות בתוכו, רק ישות אחת בלבד, ללא כל שינוי וללא כל נפרדות צורה, שאז ממילא אין שום אירוע אמיתי כלל, ואין שום סיבתיות ... מהי מהות הדברים שישנם, ומהי מהות קיומם, עד אז האדם לא באמת יכול להבין את מערכת היחסים שיש בין הישויות השונות. כי בלי להבין את הקיום עצמו, דהיינו, להבין מהו מה שישנו? ומה גורם למה שישנו להיות ישנו? בלי ... כל צורת מקום וזמן. ובמילים אחרות ניתן לומר, שהאדם רואה בפעם הראשונה בחייו, אחדות של מציאות. כי האדם רואה ישות אחת, שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ההוויה של המקום והזמן. ומנקודת המבט של מהות ... הבנה של נפרדות, שגם בה יש שינוי וזמן ומקום, וממילא גם בה יש שאלה, של מהי סיבת השינוי שבין הישויות השונות. והכוונה היא, שכל זמן שהאין והיש נפרדים זה מזה, הרי שזה אומר, שעדיין יש נפרדות. וכל זמן שיש, יש ואין כשתי ישויות שונות, עדיין צריך לשאול, מהי סיבת היש? ומהי סיבת האין? כי עבור האדם שבפעם הראשונה הוא נתקל באין שהוא ... האין, דהיינו, אל תוך המהות ואל תוך הצורה, ולראות שם את האחדות האמיתית של המציאות, שבה הצורה והמהות הם ישות אחת. כי גם המהות והצורה, גם אלו שתי צורות. וגם היש והאין, גם אלו שתי צורות שנפרדות זו מזו. ... ומהווה את היש ואת האין. וכאשר האדם מבין שמצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, עכשיו ממילא אין יותר שתי ישויות שנפרדות זו מזו, ואז אין שום זמן ומקום כלל, ושום נפרדות כלל, וממילא אין גם שום שאלה כלל. כי ... האירועים, היא רק מנקודת מבט שמפרידה את צורת האירועים זו מזו, ואת צורת האירועים ממהותם. אבל כאשר הכל מתאחד לישות אחת ממש, אז האדם מבין שמצד האמת אין שום שאלה כלל.

... שאלוהים שלהם, הוא לא אלוהים האמיתי. כי כל זמן שמבחינת תפישת המציאות של האדם, יש במציאות שלנו יותר מאשר ישות אחת, הרי ששום ישות, היא לא אלוהים אמיתי. כי אם יש גם אלוהים, אז זהו לא אלוהים. ואו שיש רק אלוהים, או שאין ... תוריד את ההפרדה והגבול שביניהם, תקבל את המצוי הראשון שמקיף ושממלא אותם. ואם הם חסרי כל צורה, אז הם ישות אחת ויחידה. ומאחר שהמצוי הראשון הוא יחיד, הרי שזה אומר שקיומו של רצונו של אלוהים, הוא לא מחויב. משום ... משום שכאשר מדברים על רצונו של אלוהים, הרי שאלוהים נפרד מרצונו, ואכ הוא לא המצוי הראשון. אאכ מדברים על ישות שהיא חסרת רצון / תודעה / מחשבה / רגש וכולי, שהיא עושה את הכל, שאז ממילא אין שום משמעות ... באמת יכולים לחייב שום דבר שנפרד מהם. משום שאם יש עולם והעולם הוא עצמו רצונו של אלוהים, דהיינו, שזאת ישות אחת ממש, הרי שממילא לא שייך לומר שהרצון מחייב את העולם, כי זאת ישות אחת ממש, וזה כמו לומר שהרצון מחייב את קיומו שלו עצמו. ובחוש ניתן לראות ולהבין, שהעולם נפרד מרצונו וממהותו ... והטיעון הוא שמהות / רצון האלוהים, היא מחייבת את הכל. וזהו, שקר. משום שמהות המציאות והמציאות עצמה, אלו שתי ישויות שנפרדות זו מזו. כי הצורה, נפרדת ממהותה. ואכ אלו שתי ישויות שונות. ומאחר שהן שתי ישויות שונות, ומאחר שבעצם כל צורה היא ישות נפרדת, הרי שזה אומר ששום ישות, לא באמת יכולה לחייב שום ישות אחרת בשום דבר. משום שמערכת היחסים שיש בין שתי ישויות שונות, היא לא יותר מאשר צורה ואפשרות בלבד. ובדיוק באותה המידה, שכל מה שאלוהים רוצה קורה, בדיוק באותה המידה ... צורה, שהרצון שלו תמיד מתמלא (גם אם נאמר שאכן רצונו מתמלא תמיד). אך כל זמן שרצונו והמציאות אלו שתי ישויות נפרדות, הרי שמערכת היחסים שבין שתי הישויות האלו, היא רק צורה אפשרית, שאינה מחויבת. וכאשר האדם מתבונן בכל זה, הוא מבין מיד, שעד שהאדם שואל מהי ... לעומק על הסיבתיות והאקראיות, יראה שבאמת, זאת לא יותר מאשר אחיזת עיניים בלבד. כי סיבתיות בשלמות ואקראיות בשלמות, הן ישות אחת. וממילא זה אומר, שמצד האמת, אין ביניהן הפרדה אמיתית, אלא זו רק אשליה בלבד. כי מה שנראה לאדם ...

... מרחב ומימד שונה, מאשר מרחב המקום. וזה בעצם אומר, שהזמן הוא לא אין סופי באמת, כי יש גם את הישות של המקום, שהיא מגדירה ומגבילה אותו. וכיוב גם המקום, שהוא לא מכיל את הזמן, אלא מקביל לו. וגם הוא ... בשלמות. כי יש הבדל בין זמן לבין מקום. ואם יש הבדל בין הזמן לבין המקום, הרי שזה אומר שאלו ישויות סופיות, שגם אם הן אינן מוגבלות בתוך הזמן והמקום עצמם, הרי שגם הן מוגבלות מנקודת מבט חיצונית להן. והטועים ... כלל. כי כאשר אין שום מקום, אין גם שום זמן ולהיפך. וממילא ההוויה של הזמן ושל המקום, היא בכלל ישות אחת ממש. כי יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שיש הבדל כלשהו בין ההוויה של המקום חסרת ... של הזמן חסרת הצורה של הזמן, או שאין כל הבדל ביניהן. ואם אין ביניהן שום הבדל, הרי שממילא הן ישות אחת ממש. ומי שיתבונן יראה, שאין שום הבדל מצד תפישת האדם, בין העדר מוחלט של מקום, לבין העדר מוחלט של זמן. וממילא זה אומר, שיש לנו ישות אחת, שהיא ההוויה של הזמן ושל המקום. ובמאמר מוסגר נסביר, כי העדר מקום, אין פירושו מקום ריק / חלל פנוי וכיוב, כי זהו עדיין מקום ריק. והעדר מקום מוחלט, הוא החיבור של הזמן ושל המקום לישות אחת, שבה אין שום הבדל בין הצורה של הזמן לבין הצורה של המקום. ויש לשים לב לכך, שלא כתבנו ... ובמקום הזה ממש, שהכל אין ואפס ממש. והאין הזה, הוא גדול יותר מאשר המקום כולו. כי המקום עצמו הוא ישות סופית. כי המקום הוא צורה. והאין הזה, הוא גדול מהמקום כולו, כי הוא ללא הגבלת הצורה של המקום. והמהות ... האין וההעדר המוחלט. ויש לזכור גם, כי גם האין, הוא לבוש וצמצום והפרדה מהיש. ולכן מה שקודם להכל, היא ישות אחת, שבה אין שום הפרדה בין היש לבין האין. וגם היא נפרדת ממה ששונה ממנה, ולכן קודמת לה אחדות גדולה יותר, שמכילה אותה ואת הנפרד ממנה כישות אחת וכולי כנל. ומי שיתבונן על כל הצורות של כל ההפכים כולם, יראה שכולם מתאחדים בשורשם. כגון לדוגמה הרצון, שהוא ההפך של העדר הרצון. ובלי העדר רצון, אין רצון ולהיפך. והרצון וגם העדר הרצון, הם צורה של ישות אחרת, שבה אין הבדל בין יש רצון לאין רצון. והרצון והאין רצון, נפרדים בזמן ובמקום. כי יש מקום וזמן ... לאין רצון. והאחדות של הרצון עם ההפך שלו, הוא החיבור של הזמן והמקום של ההפכים. וכיוב לגבי כל שאר הישויות שיש בעולם. וגם האני וההעדר של האני, גם הם תופסים זמן ומקום, ובשורשם הם מתאחדים עם הכל. וכל הישויות כולן, מתאחדות לישות אחת ממש. והשכל הזה בא לידי ביטוי בצמצומים שונים בעולם של הנפרדות. כי כאשר יש לאדם איזה ספק לגבי ... בה שום הפרדה בין היש לבין האין. ואחרי שמתאמת ומתברר אצל האדם העניין הזה, שבאמת היש והאין הם בכלל ישות אחת ממש, עכשיו, התשובה לשאלה של איך זה יכול להיות, היא פשוטה. כי על האדם לשאול את עצמו ולנסות ... של כל ההפכים. ונמצא אם כן, כי השאלה היא התשובה. כי שורש כל השאלות, הוא החיבור של היש והאין לישות אחת. כי לכל השאלות יש שורש. ובשורש כל השאלות, היש והאין מתאחדים, שזהו דבר שנמנע מצד תפישת השכל האנושי. ... האדם. כי השכל מבדיל בין ההפכים ומגדיר הגדרות. ובקצה של השכל, אין שום הגדרה כלל, והשכל והאין שכל מתאחדים לישות אחת, שהיא הוודאות המוחלטת. שבה גם מצד השכל וגם מצד האין שכל, אין שום נפרדות כלל, אלא הכל אחדות ...

... לראות את הדברים כפי שהם באמת, מכל הזוויות בו - זמנית. אך כאן יש בעיה עקרונית: האדם, מעצם קיומו כישות נפרדת, אינו יכול באמת לתפוס את הדברים מנקודת המבט המוחלטת הזו. אליעד טוען שהדרך היחידה להשיג זאת היא להבין ...

התקדמות רוחנית, להתבטל לאלוהים, התפתחות רוחנית, מחסום רוחני, אגו, גאווה, ישות עצמית, לקחת סיכון, להמר על הכל, או הכל או כלום, מאמץ בדרך אל האושר, זהות עצמית מה מונע מאיתנו ... לרגע שהוא כולל הכל - פיל, תנין, כוכבים, ירח, וכל היקום - נגלה שהאני שלנו כבר לא יכול להתקיים כישות נפרדת. כי אם הכל נמצא בכל דבר, כבר אין משמעות לקיום העצמי המוגבל שלנו. לכן, אדם לא מצליח לחוות ... הוויתור על העצמי וחוויית האחדות מתרחשים יחד באותו רגע ממש. כיצד לבקש באמת מאלוהים את השפע המוחלט? ישנן שתי גישות הפוכות שאליעד מתאר. בגישה הראשונה, האדם ניגש לאלוהים בצניעות מוחלטת, מודה בקיומו של החיסרון ואומר באופן כנה לחלוטין שאין ...

... שאתה מחפש בתוכך, גם בלי להיות תלוי במישהו או במשהו חיצוני. לדוגמה, אדם עצמאי אמיתי הוא כמו אלוהים שמתואר כישות שלא זקוקה לאיש סביבו כדי להרגיש שלם או מאושר. בניגוד לכך, בסביבות אחרות, כגון הדת היהודית או קבוצות רוחניות ...

... כלפי אדם אחד, יותר מאשר כלפי אדם אחר. ובקשר זוגי מוגדר, דהיינו, קשר זוגי, שבו האדם חווה אהבה כלפי ישות אחת, יותר מאשר כלפי כל שאר העולם, הרי שבקשר זוגי שכזה, יש סוג של שיפוטיות ושל העדפה מוגדרת. כי ... ושכל, תמיד יהיו בו גם חסרונות כלשהם וגם חוסר שלמות כלשהי. וברגע שהאדם מודע לעצמו, ומודע לכך שהוא אוהב ישות אחת, יותר מאשר את כל שאר העולם, הרי שממילא הוא נמצא בתוך משחק של שיפוטיות. וכאשר יש שיפוטיות, אז ... להיות מושלם למען הזוגיות. וגם אחכ נהנה מכך שהוא מרגיש שאוהבים אותו באופן מושלם. ובסיכומו של דבר, זוגיות עם ישות מוגדרת, דהיינו, זוגיות שבה האדם אוהב ישות אחת יותר מאשר את כל שאר הדברים שבעולם, זוגיות שכזו, מצד אחד, היא גם אמורה להיות הדבר הקרוב ביותר ...

... מבט נוספת. והיא, שבחיים שלנו, יש המון סוגים של זוגיות. ומצד האמת, כל סוג של קשר, בין כל שתי ישויות שונות, זהו סוג של מערכת יחסים זוגית. והאדם נמצא בזוגיות ומנהל מערכת יחסים זוגית, עם העבודה שלו, ועם הרצונות ... שכל מה שנכון לגבי מערכת יחסים זוגית בין בני אדם ובין שני בני זוג, הוא נכון, גם בין כל ישות אחת עם כל ישות אחרת. דהיינו, חוקי הזוגיות שיש בין שני בני זוג, הם רלוונטיים, גם בין האדם עצמו, לבין כל דבר שהוא ...

... מה שאתה רוצה למה שאתה לא רוצה, או בין מה שקורה למה שלא קורה. רוב האנשים חושבים שאלוהים הוא ישות שכל מה שהיא רוצה תמיד קורה, ואף פעם לא מתרחש דבר שלא ברצונה. אך הוא מבהיר שהחוויה הזו עמוקה ...

... שהוא חווה את השולחן שלידו. המציאות שאנו חווים היא תוצאה של תהליכים פנימיים בשכל שלנו. האם אלוהים הוא אינסוף ישויות, או ישות אחת? אליעד מציין שיש את כל האפשרויות הקיימות, גם אינסוף ישויות וגם ישות אחת שמכילה את הכל. אלוהים כולל בתוכו את כל האופציות האפשריות שקיימות אי פעם, בכל המציאויות האפשריות. מה שאנו ...