אלוהים - חלק 16 - הוכחה לכך שאלוהים אינו הישות היחידה שקדמה לעולם! הוכחה לכך שאלוהים אינו הישות היחידה שקדמה לעולם! טיעון: אלוהים הוא יחיד. אלוהים הוא הכוח היחיד שברא את העולם וכולי. סוף טיעון. הפרכה: מכך ... ונוסיף: אלוהים ברא את העולם יש מאין, דהיינו, אלוהים הפך את האין / כלום / העדר המוחלט, ליש / ישות וכולי. אכ: אחרי בריאת העולם יש לנו 2 ישויות שונות שהן: אלוהים + עולם. ולפני בריאת העולם יש לנו ישות אחת ויחידה שהיא אלוהים + העדר מוחלט של כל ישות נוספת. ונגדיר: העדר מוחלט / כלום / אין = X. ונשאל: האם ה X הזה שהיה לפני בריאת העולם, ... האין / כלום שממנו נוצר היש והעולם, הרי שזה בעצם אומר, כי לפני בריאת העולם היו קיימות לפחות 2 ישויות שונות, שהן: 1 - אלוהים 2 - אין / כלום / העדר מוחלט, שממנו בעצם אלוהים יצר את העולם. ... ומשנה את צורתו לשעון. אך השען אינו יוצר יש מ - אין. ואכ הגיוני לומר, כי אלוהים לקחת את הישות של האין / כלום וכולי, והפך אותה ליש / יקום / מרחב מקום / ציר זמן / חומר וכולי. נמצא אם כן, כי בטרם נברא העולם היו קיימות לפחות 2 ישויות שונות שהן: 1 - הבורא עצמו. 2 - האין שממנו נוצר היש. והלוגיקה כאן היא ממש פשוטה: אם אלוהים ... מאין. אם כבר נכון יהיה לומר כי ה - אין ברא את ה - יש מעצמו ולא על ידי ישות חיצונית כלשהי. ואם נאמר כי אלוהים שונה מ: אין / כלום, הרי שבעצם זה אומר כי לפני בריאת העולם ... גם אלוהים + המהות של היש, דהיינו, האין שממנו אלוהים יצר את היש. כך שזה בעצם אומר שאלוהים אינו הישות היחידה שקדמה לעולם, ואכ הוא אינו יחיד / אין סופי וכולי. וננסה לתרץ: בטרם בריאת העולם היה קיים אך ... מאין שנפרד ממהותו של אלוהים, אלא אלוהים ברא את העולם מהמהות העצמית שלו עצמו. ואכ ה - אין אינו ישות נפרדת ועצמאית, אלא הוא אינו קיים כלל, והעולם לא נברא מישות שהיא אינה אלוהים, אלא הוא נברא מהמהות העצמית של אלוהים עצמו. ואכ נשארנו עם אלוהים יחיד בטרם בריאת העולם. ואז נקשה ונשאל בצורה פשוטה: נניח באמת לרגע כי אלוהים לא ברא את העולם מישות שהיא אינה הוא, אלא הוא ברא את העולם מהמהות העצמית שלו. אך עכשיו נשאל: האם בטרם הפריד אלוהים את ... כבר לפני הבריאה היה הבדל בין חלקים שונים בתוך המהות של הבורא, הרי שממילא הבורא עצמו הוא כבר גם ישות שמורכבת מחלקים שונים / שאינה אין סופית / יחידה וכולי. ואם ננסה לומר, שבטרם הבריאה, לא היה שום הבדל ... השונים של הבורא. זא אם נאמר שהבורא לקח חלק מעצמו לצורך הבריאה, כדי להתחמק מלומר שהוא ברא את העולם מישות שהיא אינה הוא כנל, הרי שבעצם אנחנו אומרים כי כבר בטרם הבריאה היה הבדל כלשהו בין הבורא עצמו, לבין ... הסופי שלו וכולי, לבסוף נוצר ממנו העולם. ונחדד: אפשרי אולי לומר, כי לפני בריאת העולם היה רק אלוהים בלבד כישות אחת אין סופית ויחידה ואחרי בריאת העולם יש רק עולם ללא אלוהים וללא שום ישות אחרת שאינה העולם. אם נאמר כך, הרי שאז אפשרי לומר כי לפני הבריאה לא היה שום הבדל בתוך הבורא ... עצמו, וכי הוא עצמו אינו קיים יותר לחלוטין. בהסבר הנל אנחנו אומרים כי בטרם הבריאה היה רק אלוהים בלבד כישות יחידה, ללא שום ישות נוספת שממנה נברא העולם. ואת בריאת העולם נסביר כהפיכתה של הישות האחת של אלוהים, לישות אחרת שהיא העולם. רק שאז זה בעצם אומר כי כרגע אין אלוהים ו/או כל ישות אחרת שאינה היקום / העולם וכולי. אך אם נתעקש לומר, כי גם עכשיו אחרי הבריאה, עדיין קיימת ישות נפרדת מהעולם, שהיא אלוהים שהוא הבורא שברא את העולם, הרי שזה מחזיר אותנו בעצם לשאלות הנל: האם הייתה קיימת ישות נוספת לאלוהים לפני בריאת העולם שממנה ברא אלוהים את העולם, גם אם נגדיר אותו כאין או כל שום אחר, כל זמן שהיא אינה אלוהים, הרי שקיימות לפחות 2 ישויות שונות בטרם בריאת העולם. ואם ננסה לומר כי לפני הבריאה היה קיים רק אלוהים כישות אחת, וכי הבריאה נגזרה ממהותו של הבורא עצמו, ונתעקש לומר כי לא כל הישות של אלוהים הפכה להיות העולם, אלא רק חלק ממנה וגם עכשיו עדיין יש אלוהים + העולם שאותו הוא ברא, ... הבריאה היא בעצם תהליך של הוצאה מ - כוח אל הפועל. גם אם נאמר כי לפני הבריאה הייתה רק ישות אחת בלבד שהיא אלוהים, הרי שאם הדבר שממנו נעשה העולם הוא חלק מאלוהים, הרי שזה אומר שהיה כבר אז ... חלק ממנו לצורך בריאת העולם, כי אז זה מגדיר את אלוהים של אחרי הבריאה וגם את של לפני הבריאה, כישות שמורכבת מחלקים שונים, ואכ היא אינה אין סופית וכולי. סיכום ומסקנות: לומר שאלוהים ברא את העולם יש מאין, משמעותו היא שאלוהים אינו אין סופי ויחיד ופשוט ללא הרכבה כלשהי, כי: או ש: 1 - קיימת ישות נפרדת מהבורא דהיינו, האין שממנו אלוהים יצר את היש. או ש 2 - אלוהים עצמו הוא ה - אין ... העולם מעולם לא נוצר אלא הוא תמיד היה קיים. 3 - אין מצוי יחיד ראשון, אלא תמיד היו מספר ישויות נצחיות שונות עם יחסי כוחות שונים ביניהן. 4 - בטרם הבריאה היה רק אלוהים, וברגע הבריאה הוא העלים את ...

... משהו = להציב גבול וגדר סביב דבר מסוים ולהבדילו מדבר אחר. ידיעת דבר כלשהו = קיומן של לפחות 2 ישויות שונות, שהן: 1 - הדבר שאותו יודעים. 2 - כל דבר שאינו הדבר שאותו יודעים. כאשר האדם יודע משהו, ... שהוא בעצם מציב גבול סביב משהו ומבדיל אותו משאר הדברים. נמצא כי כאשר האדם מגדיר משהו, הרי שקיימת גם הישות שאותה הגדירו, וגם כל דבר שהוא אינו נכנס תחת ההגדרה. לדוגמה: כאשר האדם יודע מה הוא שולחן, הרי שבעצם קיימות לפחות 2 ישויות שהן: 1 - השולחן שאותו הגדיר אדם. 2 - כל דבר אחר שאינו נכנס תחת ההגדרה שולחן. אפילו ידיעת העצמי, דהיינו, ידיעת האדם את עצמו, דהיינו, ידיעת האני, הרי שגם זו בעצם הגדרה ויצירה של יותר מאשר ישות אחת. כאשר קיים אני, הרי שקיים גם מה שאינו אני. כי אחרת, מהי משמעות האני אם כל דבר הוא ... גבול שיפריד אותו מכל דבר אחר שהוא אינו הוא. מסקנה: כאשר מגדירים משהו, הרי שתמיד תהיה קיימת גם לפחות ישות נוספת אחת, שהיא מייצגת את סך כל הדברים שאינם נכנסים אל תוך ההגדרה. ואיך זה קשור לזמן ולמקום? תשובה: כדי ש 2 ישויות ש - שונות זו מזו יתקיימו זו לצד זו, לשם כך צריך מרחב מקום וציר זמן. מדוע? כי התהליך של הפרדת והגדרת כל ישות, הוא תהליך שמתבצע בתוך הזמן והמקום. נסביר: אי אפשר לחשוב 2 מחשבות בבת אחת. אם חושבים על 2 דברים שונים בבת אחת, הרי שבעצם חושבים על דבר 1 שהוא מורכב מ 2 דברים שונים, אך זו ישות אחת בלבד. לדוגמה: אי אפשר להסתכל על 2 תמונות בבת אחת. אך כן ניתן להרכיב תמונה אחת אחרת שתהיה ... שאם חושבים על 2 דברים בבת אחת, הרי שבעצם חושבים על דבר אחד ואי אפשר לבצע הפרדה בין שתי הישויות השונות אלא באמצעות זמן ומקום נפרדים. נסביר: ניקח כל 2 ישויות שונות. אם נתבונן נראה, כי כל ישות קיימת בתוך מרחב מקום אחר. פירוש: ההגדרה של הדבר, היא המקום שלו. וכל דבר שאינו נכנס תחת ההגדרה, הרי שהוא נמצא במקום אחר. ניקח שטח אין סופי ונצייר בתוכו עיגול. הרי שיש לנו 2 ישויות שונות, העיגול + כל השאר שאינו עיגול. והרי שיש לנו גם 2 מקומות שונים. מקום 1 הוא העיגול שנמצא ... הגדרתו והבדלתו של דבר כלשהו מדבר אחר, הרי שהיא מתבצעת בתוך מרחב מקום כלשהו. דרך אגב, מרחב המקום עצמו כישות אחת, גם הוא עצמו מורכב מהמון נקודות קטנות שנפרדות אחת מהשניה. זא כל נקודה שנציב בתוך מרחב המקום האין ... צריכה מקום בתוך המרחב האין סופי. ואיך זה קשור לציר הזמן ולכך שאי אפשר לחשוב על 2 דברים שונים כישויות נפרדות בבת אחת? תשובה: כי כדי להגדיר 2 דברים שונים לשם כך צריך גם כן זמן. פירוש: אם אין ... 2 המחשבות האלו בבת אחת, הרי שהוא לא באמת היה חושב לא על השולחן ולא על הכסא אלא על ישות אחרת אחת שהיא שולחן וכסא כישות אחת. כדי להיות מסוגל להפריד בין השולחן לבין הכסא, לשם כך צריך זמן שיפריד בין מחשבה והגדרה אחת לבין ... אחר. ואכ המקום נבנה על ידי ציר הזמן. סיכום: נכון לעכשיו אחרי שהמקום והזמן קיימים, עכשיו קיומה של כל ישות תלוי בזמן ובמקום כנל. תוספת: אם לא היה מרחב מקום, הרי שלא הייתה קיימת האפשרות לקיומה של יותר מישות אחת. מרחב המקום הוא זה שמאפשר לישות אחת להיות קיימת ברגע אחד בזמן אחד, תוך כדי שגם ישות אחרת תהיה קיימת באותו הזמן במקום אחר. אם לא היה מרחב מקום / אם כל מרחב המקום היה מוגבל להחזיק בתוכו אך ורק ישות אחת, הרי שברגע אחד הייתה יכולה להיות קיימת אך ורק ישות אחת... ואם הייתה קיימת רק ישות אחת, ממילא אין לה שום משמעות. כי כל ישות מוגדרת על ידי שאר הישויות השונות ממנה...

... לא יכול למכור את מה שאין לו. וכדי שמישהו יוכל לגרום לאדם להיות חסר רצון עצמי, לשם כך אותה הישות עצמה צריכה להיות חסרת רצון עצמי. כי מאחר שהרצון העצמי הוא שורש הרע, הרי שאם הישות לא הצליחה להיפטר מהרצון העצמי של עצמה, אז כיצד היא תוכל להעלים לאדם את הרצון העצמי של עצמו. וכמובן שיש כאן עוד שאלה, והיא אם נניח שיש ישות שהיא חסרת כל רצון עצמי. אז מדוע בכלל שישות כזאת תרצה לעזור לאדם להיפטר מהרצון העצמי של עצמו? הרי כדי שהישות הזאת תעשה משהו, לשם כך עליה להיות בעלת רצון עצמי. ואם היא עצמה חסרת רצון עצמי, אז מדוע שהיא תרצה לשנות את הרצון העצמי של האדם? ויש כאן עוד נקודה להתבוננות, והיא שתיאורטית יכולה להיות ישות בעלת רצון עצמי, שתרצה ותוכל לעזור לאדם אחר להיות חסר רצון עצמי. אבל כאן אנחנו מעמיקים בנקודה הבאה, והיא האם בכלל קיימת במציאות שלנו ישות שהיא חסרת כל רצון עצמי? ואפשר להבין, שאם בכל המציאות שלנו אין מציאות / ישות חסרת כל רצון עצמי, הרי שכנראה שאי אפשר להיות חסר רצון עצמי. כי כל דבר שיש בעולם, היכולות שלו ... ואם בכל המציאות כולה אין את הכוח ואת האפשרות של החוסר רצון עצמי, אז גם האדם מוגבל ביכולת של ישותו, להיות חסר רצון עצמי. (ויש עוד להעמיק בזה, אולי מהותו של החלק שונה ממהותו של השלם? אלא שאז החלק עצמו הוא כמו השלם עצמו, כי מהותו היא עצמית והיא לא נגזרת של ישות אחרת, וגם אז הוא מוגבל. ויש בזה עוד נושאים שונים). והבנו שגן עדן הוא מצב שבו האדם חסר רצון עצמי. וגם הבנו שצריך לחפש ולנסות להבין האם בכל המציאות שלנו כולה, האם יש ישות כלשהי שהיא חסרת רצון עצמי כלשהו, כדי להבין האם אפשרי הדבר שהאדם יהיה חסר כל רצון עצמי וירגיש טוב ... והדבר הראשון הוא לגבי האם למציאות עצמה יש או אין רצון עצמי? והדבר השני הוא האם יש במציאות עצמה ישויות שהן חסרות רצון עצמי? ולגבי השאלה הראשונה, התשובה היא די פשוטה. כי ברור לגמרי שגם למציאות עצמה יש רצון ... כוחות שהבחירה החופשית שלהם מוגבלת. כי זה ביטוי לתכונה של השורש. ואם השורש הוא בלתי מוגבל, אז כיצד קיימות ישויות מוגבלות? ויש בזה עוד עומק נוסף, והוא שאפשר לומר שאין קשר בין כל האירועים השונים. ושכל אירוע הוא לא ... נקודת המבט הזו, הרי שבעצם אמרנו שכל דבר הוא הסיבה של עצמו. ואז ממילא העברנו את הכוח הראשון לכל ישות וישות ולכל רגע ורגע. ואז כל מה שנכון לגבי הביטוי של הרצון העצמי של הכוח הראשון, הוא נכון גם לגבי ... יש רק רצון. כי שם אין שום כוח אחר שיגביל את הרצון. והשאלה השנייה הייתה, האם במציאות שלנו יש ישויות שהן חסרות כל רצון עצמי. ומצד האמת, אין שום ישות בעולם שהיא חסרת כל רצון עצמי. כי רצון עצמי הוא בסך הכל תיאור של רצף אירועים. וכאשר האדם רוצה ... ויש כאן עוד שורש עמוק, והוא שמצד האמת הרצון העצמי של האדם הוא עצמו תוצאה של משהו אחר, שהיא הישות העצמית של האדם. כי כאשר אין ישות עצמית, בלתי אפשרי שיהיה רצון עצמי. וזה בעצם אומר, שכל ישות עצמית, היא ביטוי של רצון עצמי. כך שכל דבר בעולם, יש לו ביטוי של רצון עצמי ברמה כלשהי. ונמצא אם כן, כי כל מה שקיים בעולם, דהיינו, כל ישות באשר היא, היא לעולם לא יכולה להיות במצב של שלמות. כי כל ישות היא שונה מכל שאר הישויות לפחות בדבר אחד. כי על שתי ישויות זהות לחלוטין, לא אומרים שהן שתי ישויות. וכל ישות שקיימת במציאות, (כולל האין שהוא היפוך היש), הכל תמיד יש בו חיסרון. כי כל דבר שקיים, הוא תמיד חסר את כל מה שנפרד ממנו. ולכן תמיד יש לאדם רצון עצמי, שהוא ביטוי לכך שהישות העצמית של האדם נפרדת מכל שאר הדברים. וכל רצון עצמי, הוא ביטוי לכך שהישות חסרה את שאר הדברים. כי אף אחד לא מרגיש חסר לגבי מה שיש לו, אלא רק לגבי מה שאין לו. ולכן לכל ישות יש תמיד רצון עצמי, והוא להיות באחדות עם כל שאר הדברים. אבל הישות העצמית של הדבר, מגבילה אותו להיות באחדות עם כל שאר הדברים. וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם קיים כישות עצמית, הוא תמיד ירגיש חסר, כי הוא תמיד יהיה חסר את השלמות של כל שאר הדברים שנפרדים ממנו. וגן ... זה גן עדן. כי אז אין שום רצון עצמי ושום נפרדות כלל. אבל זה כמובן נגד השכל. כי איך ישות קיימת, יכולה בו זמנית לחוות חוסר קיום מוחלט? ואם היא חווה חוסר קיום מוחלט, אז מי חווה את השלמות ...

... כאשר יש לאדם אגו ורצון עצמי, שאז שייך שהאדם ירגיש טוב ורע. דהיינו, כל הטוב והרע קיימים רק בגלל הישות העצמית של האדם שנפרדת מהמציאות. שאז יש לאדם רצון עצמי, וממילא שייך אצלו טוב ורע. אבל אם האדם ידמיין ... דבר. ובשורש המציאות, עדיין אין שם אפילו לא מרחב זמן ומקום. כי בשורש המציאות, גם הזמן והמקום, גם הם ישות אחת ממש. ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, אלא הכל אחד ממש. וכאשר האדם מסתכל על השורש הזה, ממילא ... שבאמת מצד השורש של המציאות, גם שם יש נפרדות. וגם בשורש של המציאות, גם שם יש טוב ורע כשתי ישויות שונות. אלא, שבשורש של המציאות, אין הבדל בין אחדות לבין נפרדות. כי בשורש של המציאות, יש אחדות מלאה בין ... לבין האחדות. כי בשורש של המציאות בהחלט יש גם טוב וגם רע. אלא ששם אין הבדל בין טוב ורע כישויות נפרדות, לבין טוב ורע כישויות לא נפרדות. ושם הכל אחד ממש. דהיינו, כי שם יש גם רע ממש. אלא ששם אף על פי כן, ... דבר והיפוכו. כי יש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד אנחנו אומרים שיש טוב ויש רע. דהיינו, שאלו שתי ישויות נפרדות ושונות זו מזו. ומצד שני אנחנו אומרים שאין הבדל בין הטוב לבין הרע, אף על פי שאלו שתי ישויות נפרדות זו מזו. וזה כמובן דבר והיפוכו. וכאשר השכל של האדם קטן, אז הוא סובל. כי מצד האמת יש גם טוב וגם רע. והשלמות היא כאשר האדם חי בעולם שיש בו טוב ורע כשתי ישויות נפרדות, אלא שהאדם חווה אותם כפי מה שהן באמת, דהיינו, ישות אחת, למרות שיש בתוכה נפרדות של ממש. וכאשר השכל של האדם קטן, אז הוא לא מסוגל להתייחס לדבר כלשהו ... רצון. כי בשורש, אין הבדל בין רצון לבין העדר רצון. וגם הרצון וגם העדר הרצון, הם ביטויים שונים של ישות אחת ממש. ומי שרוצה לחיות טוב באמת, עליו להגדיל את השכל שלו. ולהגדיל את השכל, פירושו שעל האדם להפסיק ... יש במציאות שלנו גם נפרדות וגם אחדות. ושמצד האמת האחדות נמצאת באחדות עם הנפרדות. ושמצד האמת הנפרדות והאחדות הן ישות אחת, על ידי זה האדם נחשב לחכם אמיתי, מאחר שהוא רואה את האמת. ועל ידי זה האדם חי טוב ... תמיד. אך כאשר יש לאדם שכל, והאדם מבין שאכן יש טוב ויש רע, אבל גם הטוב וגם הרע הם ישות אחת למרות שהם נפרדים זה מזה, על ידי זה טוב לאדם תמיד. כי גם כאשר טוב לאדם וגם כאשר ... דבר והיפוכו. אלא שמי שמחפש את האמת, הוא מבין שהנפרדות נמצאת באחדות עם האחדות. ולכן יש טוב ורע כשתי ישויות נפרדות. אלא שאין הבדל בין הטוב לבין הרע, למרות שיש הבדל ביניהם. ונסכם: להרגיש טוב באמת, פירושו שהאדם מקבל ...

... המצב שבו הכל נתפס כדבר אחד ללא פיצול או הבדל, בעוד שהנפרדות היא המצב שבו האדם חווה את עצמו כישות נפרדת משאר הדברים. עצם קיום התודעה האישית, או הנשמה, כבר מייצג תהליך של נפרדות וצמצום. כאשר האדם אומר אני, ... זאת, משום שהוא מזדהה עם האני שלו. מצב כזה מייצג את הנפרדות ומוביל לסבל, כי האדם חווה את עצמו כישות מוגבלת ולא כאחדות הכוללת. האם אפשר לחוות את העולם בלי תחושת האני? לדברי אליעד כהן, האדם יכול להגיע למצב תודעתי שבו הוא כבר לא יזדהה עם האני הנפרד שלו, אלא יחווה עצמו כישות אחת עם כל המציאות. דוגמה טובה לכך היא המקום שבו מתקיימים הדברים: אם ניקח חדר ונוציא ממנו את כל ... ממחיש את המציאות האמיתית? אליעד משתמש בדוגמת החלום כדי להסביר את תפיסת האחדות והנפרדות. בחלום, האדם חווה שהדמויות הן ישויות נפרדות עם רצון חופשי, אך למעשה הן כולן תוצאה של התודעה של החולם. בדומה לכך, גם המציאות היא מעין ... את כל החפצים מחדר מסוים, המקום שבו הם היו לא משתנה. אם מתייחסים לעצם הוויית האדם כמקום ולא רק כיישות חומרית, עולה השאלה האם ניתן להבחין בין אני ללא אני באותו אופן שבו אנו תופסים חפצים בתוך מרחב. המקום והזמן הם שתי ישויות שונות: המקום אומר על הזמן לא אני, והזמן אומר על המקום לא אני. אך ברמה מסוימת, שניהם יכולים להיות חוויה אחת. כאשר אדם מצליח לראות את עצמו לא כיישות נפרדת בתוך המקום, אלא כעצם המקום עצמו, אזי מתבטלת ההבחנה בין אני ללא אני. זהו תהליך שבו האדם מפסיק ... חופשית. האם הדמויות שבחלום בוחרות את פעולותיהן, או שהחולם הוא זה שמכתיב את הכל? התודעה של החולם מתפצלת לכמה ישויות, וכך נוצר הרושם של ריבוי. אך בפועל, כל החוויות הן של ישות אחת. כך גם במציאות - מצד אחד נראה שיש ריבוי של אנשים, חפצים ואירועים, אך מצד שני הכל מתרחש ... יש זמן? אם נחקור זאת לעומק, נגלה שאין הבדל ממשי בין הדברים. כל מה שקיים הוא ביטוי של אותה ישות אחת, ולכן כל הדברים נמצאים באותו מקום. מחשבה אחת יכולה להכיל בתוכה עולם שלם, וממילא אין באמת צורך במרחב ... את חלומו. החיבור למקור האינסופי כדי להגיע לתובנה של האחדות, יש להבין שכל החוויות בעולם הן ביטויים של אותה ישות אחת. ברמה הגבוהה ביותר, אין הבדל בין אדם לרכב, בין שולחן לבין תודעה. הכל מחובר, אך התודעה יוצרת אשליה ... של המציאות. מי שיבין לעומק שאין באמת הבדל בין הדברים, יחווה שכל האירועים בעולם אינם אלא ביטוי של אותה ישות אחת כוללת. אחדות ונפרדות הבנת המציאות התחברות לתודעה רחבה איך לחוות שלמות שאלות על בחירה חופשית משמעות האגו איך ... המקום. גם אם נוציא את כל הדברים המקום יישאר אותו מקום. המקום לא משתנה בהתאם לדברים שמכניסים לחדר. נניח שהיישות של האדם זה המקום, יש את האני יש את הגוף שלי ויש את הכסא והשולחן, הדברים האלה שונים. אבל ... חווה את עצמו כאילו הוא המקום האם היה שייך להגיד אני לא אני על דברים. המקום והזמן הן שתי ישויות שונות המקום אומר על הזמן לא אני והזמן אומר על המקום זה לא אני. אדם אמור להגיע לחוויה מסויימת ... הגדלים שלה. היא שאלה, מי אני? האם אני זה הזיכרונות שלי? החוויות שלי? יש 2 אני האני הראשון זאת היישות שמודעת לעצמה האני הראשון זה הכוח שמניע את הכל. לפני העולם זה האני. זה הדבר הראשון שמניע את הכל. ... שחולם זה שנמצא בתוך החלום או זה שחולם אותו? מי חולם את החלום, תודעה שנמצאת על הספה והתפצלה ל2 ישויות. טום וגרי יש להם בחירה חופשית? הבמאי של הסרט בוחר. מישהו מצייר את מר קו צועק על מישהו אחר. ... האמת, אין פה מי נמצא בתוך החלום של מי, כולנו נמצאים בתוך החלום של עצמנו. מישהו מדבר יש לו יישות עצמית, זה דומם וזה אדם אין שום הבדל בין האדם לכסא מצד החלום. אם נעשה סרט מצוייר אין הבדל ... רואה מולך רכב. 2 הדברים קיימים בו זמנית, אם יבוא רכב אזוז הצידה אבל שניהם קיימים בו זמנית. יש יישויות שונות. המקום קיים הזמן קיים יש הבדלים. בו זמנית אין הבדלים. מי שיחקור לעומק יגיע להבנה שכל הדברים נמצאים ...

... שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי. כי בלי זמן, לא יכולות להיות קיימות שתי ישויות נפרדות זו מזו. כי צריך רגע זמן שונה ונפרד, לקיומה של כל אחת מהן. וכך גם לגבי המקום, שצריך שני מקומות שונים, לכל אחת מהישויות. כי שתי ישויות שונות, לא יכולות להיות באותו הזמן ובאותו המקום ממש, כי זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ... הזמן והמקום, היא מהות השינוי. ומי שרוצה לצאת מהזמן והמקום, עליו להתחבר לנקודת מבט של המציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד. ואם יצליח האדם להתחבר למציאות, שבה יש רק ישות אחת בלבד, הרי שממילא אין שום זמן ומקום. כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ... לאני של האדם, לשם כך צריך שיהיה גם מה שהוא אינו האני של האדם. דהיינו, מוכרח שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש אני, הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן ... אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי ... האדם חווה שהוא ישנו? ואולי אין שום דבר כלל? ואולי אין מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של ... גם לא מדמיין שום דבר? ואולי האדם הוא לא יותר מאשר דמיון, של דמות דמיונית? כמו חלום, שמתרחש בתוך ישות, שהיא עצמה קיימת בתוך חלום. שהישות שנמצאת בתוך החלום, היא לא באמת קיימת. וממילא גם החלום שלה לא באמת קיים כלל. ואולי האדם הוא רק ... ידי זה מתים כל השינויים, ומתים גם הזמן והמקום איתם, ואז קמה לתחייה האחדות של המציאות, והאדם הופך להיות ישות חדשה לגמרי וכולי.

... שאלוהים שלהם, הוא לא אלוהים האמיתי. כי כל זמן שמבחינת תפישת המציאות של האדם, יש במציאות שלנו יותר מאשר ישות אחת, הרי ששום ישות, היא לא אלוהים אמיתי. כי אם יש גם אלוהים, אז זהו לא אלוהים. ואו שיש רק אלוהים, או שאין ... תוריד את ההפרדה והגבול שביניהם, תקבל את המצוי הראשון שמקיף ושממלא אותם. ואם הם חסרי כל צורה, אז הם ישות אחת ויחידה. ומאחר שהמצוי הראשון הוא יחיד, הרי שזה אומר שקיומו של רצונו של אלוהים, הוא לא מחויב. משום ... משום שכאשר מדברים על רצונו של אלוהים, הרי שאלוהים נפרד מרצונו, ואכ הוא לא המצוי הראשון. אאכ מדברים על ישות שהיא חסרת רצון / תודעה / מחשבה / רגש וכולי, שהיא עושה את הכל, שאז ממילא אין שום משמעות ... באמת יכולים לחייב שום דבר שנפרד מהם. משום שאם יש עולם והעולם הוא עצמו רצונו של אלוהים, דהיינו, שזאת ישות אחת ממש, הרי שממילא לא שייך לומר שהרצון מחייב את העולם, כי זאת ישות אחת ממש, וזה כמו לומר שהרצון מחייב את קיומו שלו עצמו. ובחוש ניתן לראות ולהבין, שהעולם נפרד מרצונו וממהותו ... והטיעון הוא שמהות / רצון האלוהים, היא מחייבת את הכל. וזהו, שקר. משום שמהות המציאות והמציאות עצמה, אלו שתי ישויות שנפרדות זו מזו. כי הצורה, נפרדת ממהותה. ואכ אלו שתי ישויות שונות. ומאחר שהן שתי ישויות שונות, ומאחר שבעצם כל צורה היא ישות נפרדת, הרי שזה אומר ששום ישות, לא באמת יכולה לחייב שום ישות אחרת בשום דבר. משום שמערכת היחסים שיש בין שתי ישויות שונות, היא לא יותר מאשר צורה ואפשרות בלבד. ובדיוק באותה המידה, שכל מה שאלוהים רוצה קורה, בדיוק באותה המידה ... צורה, שהרצון שלו תמיד מתמלא (גם אם נאמר שאכן רצונו מתמלא תמיד). אך כל זמן שרצונו והמציאות אלו שתי ישויות נפרדות, הרי שמערכת היחסים שבין שתי הישויות האלו, היא רק צורה אפשרית, שאינה מחויבת. וכאשר האדם מתבונן בכל זה, הוא מבין מיד, שעד שהאדם שואל מהי ... לעומק על הסיבתיות והאקראיות, יראה שבאמת, זאת לא יותר מאשר אחיזת עיניים בלבד. כי סיבתיות בשלמות ואקראיות בשלמות, הן ישות אחת. וממילא זה אומר, שמצד האמת, אין ביניהן הפרדה אמיתית, אלא זו רק אשליה בלבד. כי מה שנראה לאדם ...

... שבו הוא שולט בכל, כולל בהחלטה להתנתק או לחזור לחיים הרגילים. בנוסף, אליעד שולל כל טענה על קיומן של ישויות רוחניות חיצוניות, כביכול, שעלולות לנהל או להגביל את האדם. לדבריו, האדם שהגיע לשליטה פנימית מלאה הוא זה שמנהל את אותן ישויות, ולא להפך. האדם, לפי אליעד, הוא אלוהים עצמו ולכן אף אחד לא יכול לשלוט בו או להחליט עבורו דבר. ... להרגיש מה לחשוב מה להבין מה לדעת הכל זאת התשובה. ש: רגע ויכולה להיות תשובה נוספת ששמה יש איזשהן ישויות. אליעד: שום ישויות ושום כלום. ש: רק שנייה לא יתנו לך להיכנס עמוק מדי ויזרקו אותך. אליעד: עוד פעם? ש: יש מצב ששמה זה גם מה ששאלתי ששמה יש ישויות שמפקחות ולא נותנות לך להיכנס עמוק מדי ויזרקו אותך לחיים? אליעד: תשובה הכל נכון כשאתה באמצע החיפוש כשאתה בסוף החיפוש אתה שולט גם בישויות האלה, אתה מנהל אותן ולא הן אותך. ש: אתה אלוהים שכחת. אליעד: לא יודע אתה אלוהים, עכשיו מי יגיד ...

חקר השפה, אבולוציה של השפה, איך נוצרה השפה? איך תינוק לומד לדבר? ללמוד שפה, איך המוח מעבד שפה? לינגוויסטיקה, סמנטיקה, רכישת שפה, פסיכובלשנות, איך נוצרת שפה? איך נוצרות השפות?

... הנחה יסודית שאומרת שכל דבר בעולם הוא מוגבל, ולכן חייב להיות גורם ראשון בלתי מוגבל שיצר והגביל את כל הישויות המוגבלות. ההסבר לכך מתחיל במבט על העולם סביבנו: כל דבר שקיים בעולם הוא בעל גבול מוגדר, כלומר, הוא מוגבל. האדם מוגבל בכך שהוא לא דברים אחרים - האדם איננו האבן, האבן איננה קיר, והקיר איננו חתול. כל ישות מוגדרת על ידי כך שיש לה גבולות ברורים. אם כל דבר בעולם הוא מוגבל, חייב להיות משהו שהגביל את אותם דברים. לפי ההיגיון הזה, כל ישות מוגבלת זקוקה למשהו אחר שהגדיר אותה ויצר לה גבול. מכאן מתפתחת ההבנה שיש ישות אחת בלתי מוגבלת, אשר הייתה ראשונה וקבעה את הגבולות לכל שאר הדברים - ישות זו היא האלוהים. אם אותה ישות, כלומר, אלוהים, הייתה מוגבלת בעצמה, מיד הייתה עולה השאלה מי הגביל אותה. במקרה כזה, יש לחפש אלוהים נוסף שהגביל את האלוהים הראשון, וכך תיווצר שרשרת אין - סופית של ישויות שמגבילות זו את זו. על מנת למנוע את הבעיה הזו, ההיגיון המונותאיסטי מצביע על כך שהאלוהים האמיתי חייב להיות ... אחד מהם היה מוגבל בהכרח, שכן כל אחד היה מוגדר באמצעות העובדה שהוא לא השני. עצם הקיום של שתי ישויות נפרדות מוכיח שכל אחת מהן היא מוגבלת, שכן הן מוגדרות זו לעומת זו. מכיוון שכל מוגבל דורש מגביל חיצוני, ... מוגבל וראשון - ולפיכך אלוהים אחד בלבד. כדי לחדד את העניין, אפשר לקחת דוגמה פשוטה יותר: אם קיימות שתי ישויות אינסופיות באמת, הן היו חייבות להתקיים אחת בתוך השנייה, ואז למעשה הופכות לישות אחת ויחידה. משום כך אי אפשר לדבר על ריבוי אינסופים מוחלטים באמת. לכן, אלוהים חייב להיות ישות אינסופית ויחידה, כי רק אינסוף אחד יכול להתקיים בלי להגביל את עצמו או להיות מוגבל על ידי אחר. מה ... מוגבל אם כך, לפי ההיגיון של אליעד כהן, אמונה באלוהים אחד נובעת מתוך הכרח לוגי שאין אפשרות לקיומן של ישויות אינסופיות מרובות או ישויות בלתי מוגבלות מרובות. קיומו של יותר מאלוהים אחד יוצר בהכרח מצב שבו אלוהים אינו יכול להיות בלתי מוגבל ואינסופי ...