... אין שאלה, כי השאלה עצמה לא נכונה מצד האמת האמיתית. ואעפכ מצד הנפרדות שלנו, יש הבדל בין הצורה לבין מהותה. והשאלה היא, כיצד מתהווה הצורה מתוך מהותה, להיות ישות נפרדת ממהותה, תוך כדי זה שהמהות חייבת להחיות גם את הצורה עצמה, אעפ שהיא נפרדת ... ההתחלה של האני שלו, דהיינו, מי שיתבונן על מה שהוא היה, לפני שהוא היה קיים אפילו כתודעה, אז ראשית כל הוא מגלה כמובן, שהוא, זה אלוהים שמודע לעצמו, דהיינו, הישות שחושבת את החלום, שהאדם מתחבר לתודעה של הישות שחושבת אותו. ואחכ, האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו, ורואה את מהותו העצמית לפני ...

... חווים צמצום, והם מחזיקים את עצמם לישות שהיא בתחתית ובשפל של המציאות, שהוא כמובן האדם, שהוא הישות שסובלת יותר מכל מה שקיים במציאות. וכאשר יש לאדם רגשי נחיתות ככ גדולים, עד שהוא מחזיק את עצמו לבן אדם, במקום להבין שהוא, זה האני האמיתי שלו, דהיינו, הישות שחושבת את המציאות כולה תמיד, וגם האני העוד יותר גדול, שהוא לא מודע לעצמו כלל (כפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים), אז, כאשר יש לאדם רגשי ... הוא אלוהים האמיתי ממש, כי הכל זאת ישות אחת ממש, כאשר האדם הזה פוגש את החכם, אז הטועה, נדמה לו בטעות ובשקר, שהחכם האמיתי, יש לו גאווה גדולה, ושהוא בטוח בעצמו, כאילו הוא אלוהים נצחי. ... לשורשו לגמרי, עד שהשורש מתגלה דרכו כישות אחת ממש. ויש לו גם את שלמות הגאווה, כי השורש מתגלה דרכו לגמרי. כי על ידי שלמות הענווה, שהאדם נעלם לגמרי ואינו קיים כלל, על ידי זה האדם חוזר להיות ...

... שהוא, והיא גורמת לאדם להבין, עד כמה הוא רחוק מהמקום האמיתי שלו. כי האדם (כמו כל ישות), הוא מלך אמיתי, אלוהים עצמו וכולי. כי מצד האמת, הצורה ... ואז האדם הופך להיות חכם אמת בעצמו, וזוכה להתרפא לגמרי. ואז הוא מקבל אני חדש, וישות חדשה, ורצון חדש, וגוף חדש, ועולם חדש. והאדם מתחיל לראות ...

... ולא שוללת שום שקר בעולם. כי האמת האמיתית, היא גדולה יותר מכל השקרים ומכל האמיתות שיש בעולם. והיא מכילה את כולם כישות אחת ממש, באחדות איתה ממש. ולהיות איש אמת, פירושו, שאתה יכול להמשיך לשקר כרצונך החופשי. אבל עליך לזכור, שזהו שקר. ואין קל מזה, פשוט ...

... כלשהם. כי גם האני תופס מקום כלשהו בתוך המציאות כולה, והוא קיים בזמן כלשהו וכולי. וזה בעצם אומר, שלמרות שלאדם נדמה שהאני שלו הוא ישות עצמאית, הרי שהמקום והזמן, ממלאים את האני של האדם. או במילים אחרות, המציאות ממלאת את האני של האדם. וגם אם נדמה לאדם שהוא ישות עצמאית שהיא נפרדת משאר הדברים, ... כגון לדוגמה דומם צומח וכיוב, כי את הכל ממלאת הוויה אחת. וכל תנועה של ההוויה, היא זו שמניעה את הכל, ובכלל זה גם את האדם עצמו ואת הישות והרצון שלו וכולי. וכאשר האדם מבין ... התפישה הגבוה יותר, שבה האדם מבין שכל הקיום שלו, ובכלל זה האני ואילך החוצה, זה הכל לא יותר מאשר זרוע מבצעת של המציאות, וביטוי של ישות אחרת, שהיא זו שאחראית לכל מה שהיה ... ידי זה האני של האדם נעלם לו, והוא מקבל אני חדש, שהוא בעצם האני של אלוהים המציאות, עצמם. כי ברגע שהאדם מבין שהאני שלו הוא ביטוי של ישות אחרת, אז זה מביא את האדם למצב שבו, כאשר הוא אומר אני, הוא מתכוון לישות האמיתית שהיא זו שאומרת את האני ... שהאדם אומר אני, וחווה את המציאות עצמה. וכאשר אנחנו אומרים שהאדם חווה שהאני שלו, הוא המציאות עצמה, היינו שהאדם חווה שהאני שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן ... בתוך המחשבה של זה שחושב את החלום, שזה האני הגדול יותר של האדם. ואז כאשר האדם מתבונן בזה באמת, אז כאשר הוא אומר אני, הוא מתכוון לישות שחושבת את החלום עצמו, שהיא האני ... לאדם בחירה חופשית אמיתית על הכל בשלמות. ואחכ אחרי שהאדם נמצא בתודעה הזאת, שהוא חושב שהוא אלוהים, אז הוא מתבונן אל תוכו כאלוהים, כישות שחושבת את החלום, והוא מנסה לגלות ... שלו כאלוהים מגיע? ומהיכן מגיעה התודעה העצמית שלו כאלוהים? ואז האדם שואל, בדיוק את אותן השאלות, שהוא שאל כאשר הוא חשב שהאני שלו הוא ישות נפרדת, מהיכן הרצון מגיע? ומה ... לא יכול להיות כרצונו, כי ההוויה של אלוהים, קיומה מחויב. אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים, קיומם לא מחויב. כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחויב. וכפי שכבר ביארתי ... וכאשר האדם מתבונן בכל זה, אז הוא רואה את האמת, שהוא לא באמת אלוהים אמיתי, אלא אלוהים שקרי. כי גם הוא כאלוהים, גם הוא עצמו עדיין ישות נפרדת. כי יש הפרדה בין רצונו של האדם כאלוהים, לבין ישותו העצמית, לבין התודעה העצמית ... ולא אני. כך שאם יש אני כלשהו, הרי שזהו אלוהים שקרי, דהיינו, נפרדות. ואז האדם כאלוהים, מתבונן פנימה על הרצון של עצמו כאלוהים, ועל ישותו העצמית כאלוהים, והוא רואה את האמת, שבאמת הרצון והתודעה והישות וכל מה שנפרד מהם, הכל זאת ישות אחת, שאין שם שום תודעה עצמית ושום ...

... היא לא כרצונו. כי מי שכופר באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את האלוהים שהוא, והוא חווה שהוא ישות קטנה שקורים דברים נגד רצונה וכולי. ובלבוש יותר חיצוני ניתן להסביר, כי התפילה לאלוהים, היא בעצם חוסר אמונה בכך שהכל מאלוהים ושהכל לטובה בשלמות מוחלטת. שאם ...

... מבין את האמת שכל ההפכים הם אחד, על ידי זה השכל והרגש והרצון של האדם, גם הם מכילים בתוכם דבר והיפוכו בבת אחת. ואז ורק אז, האדם חווה את השלמות באמת. ולסיכום: איזון אמיתי, פירושו חיבור ההפכים לישות אחת, שבה כל הצורות כולן, באות לידי ביטוי בשלמות מוחלטת במקום ובזמן אחד, עד שהופכת להיות ישות אחת ממש, שזוהי אחדות המציאות. ...

... היא לא יותר מאשר ההשתקפות של כל הצורות כולן, במקום ובזמן אחד, כישות אחת. ואפשר לומר שהשלם, לא באמת קיים כלל, כי הוא רק השתקפות בלבד. והאמת... היא שהכל אחד ממש, ושהצורה ומהותה, הן ישות אחת ממש. ולא המהות ולא הצורה קיימת. כי באחדות האמיתית, אין שום מהות צורה כלל, כי זו ישות אחת ממש. ...

... זאת כמובן שטות מוחלטת. כי עצם האפשרות של אלוהים לברוא את העולם ולהיות מוגדר כבורא, ועצם האפשרות של זה שבכלל תהיה קיימת עוד ישות נפרדת מאלוהים, ועצם זה שאלוהים שהוא המצוי הראשון, שהוא יהיה מודע לקיומו ושיהיה לו רצון עצמי ותודעה עצמית, גם כל הדברים האלו נבראו בעצמם. ... עבור כל אחת מהאפשרויות. והמהות של האפשרויות עצמן, היא אחת. והמהות של האפשרי ושאינו אפשרי, גם היא אחת. והמהות של הכל, דהיינו, של ישות הבורא, ושל רצון הבורא, ושל דעתו של הבורא, המהות של הכל היא אחת ממש, והיא ורק היא, אלוהים האמיתי. וכל השאר, אלו שקרים, בדמות אלוהים. ולכן ...

... ולא מוגדרת בצורה סופית. וגם הרצון האמיתי באמת, גם הוא אין סופי ולא מוגדר. והאמת, קיומה הוא מחויב. ובנקודת האמת שהכל אחד, שם הרצון רוצה, רק את הישות האחת המחויבת, וממילא הרצון מלא תמיד בשלמות. ...