... שלו בחיים, ועל האדם להשתדל ולהתאמץ בכל כוחו להשיג את כל המטרות החשובות שלו בשלמות מלאה ללא כל פשרה וללא כל ... שהאדם הציב לעצמו מטרה, על האדם להתאמץ בשלמות להשיג אותה. והאדם בהחלט יכול לבחור לשנות את המטרות שלו בחיים. ... וכפי שאמרנו, על האדם להשתדל ולהתאמץ בכל כוחו ולהשקיע את כל כולו להשיג את כל המטרות שלו בצורה מושלמת עד כמה ... כלשהי, או אם האדם לא רוצה להשקיע מאמצים כדי להשיג מטרה כלשהי, זה בסדר גמור, כל זמן שהאדם בצורה מודעת מגדיר ... מגדיר איזה דבר אחר שאותו הוא כן מתאמץ להשיג בשלמות. וכל אדם צריך לבחור לעצמו לפחות דבר אחד, שאותו הוא משתדל ... אותו אפשר להשיג בשלמות ללא כל מאמץ. והאדם רחוק מהשלמות, רק משום שהוא לא מבין את השורש של כל המטרות שלו ואת ...

... כי תחושת הטוב, אמורה לנבוע מתוך האדם ולא על ידי מאמץ כלשהו. וכל זמן שהאדם מתאמץ לחשוב חיובי, וכל זמן שהאדם צריך להתאמץ אפילו ברמת המחשבה שלו כדי להיות שמח ומאושר, הרי שהאדם עוד ... בא מעצמו לאדם, או שהאדם עדיין לא מאושר. כי מי שצריך להתאמץ כדי להיות מאושר, הרי שהוא והאושר זה עדיין שני דברים ...

... לשקרים ותרמיות. וכל אדם מאושר, בדיוק כפי מידת האמת עד כמה הוא באמת מבין שהכל טוב באמת. כי האושר האמיתי אמור לנבוע לא מתוך מאמץ של האדם, אלא ללא כל מאמץ של האדם. וכל זמן שהאדם צריך להתאמץ לחשוב חיובי וכיוב כדי להיות מאושר, הרי שזה עדיין לא אושר. כי האדם עובד ומתאמץ כדי להיות מאושר. וזאת לא אמת. וממילא האושר לא אמיתי. ומי שרוצה להיות ... את האמת באמת ולא מפחד ממנה, אז בסוף האדם מקבל שכל, מבין את המציאות באמת, ואז האדם חי בשלום באמת עם המציאות, בלי צורך להתאמץ כדי להיות מאושר. ואז גם הרצון של האדם להיות מאושר, הרצון הזה נעלם. כי אז האדם כבר מאושר באמת בלי שום מאמץ. והאדם לא יכול לעשות שום דבר כדי להיות מאושר, מלבד להבין באמת בהבנה ...

... על הדבר שיביא לו את האושר ושיאפשר לו להפסיק לחפש את האושר. כי האדם כל הזמן רודף אחרי הזנב של עצמו ולא מצליח להיות מאושר. והאדם מתאמץ שנים רבות כדי להשיג דברים שלא מביאים לו תועלת אמיתית. כי בכל מקרה כל מה שיש לאדם, בסופו של דבר האדם מתרגל אליו, ומרגיש תחושה של חסר. ובגלל שהאדם מנסה כל ... את האושר. כי האושר בכל פעם בורח מהאדם. ובכל פעם השיגעון מטעה את האדם לחשוב שאם הוא רק ישיג איזה דבר הוא יהיה מאושר. ואז האדם מתאמץ ועובד קשה כדי להשיג את אותו הדבר. וכאשר האדם משיג את אותו הדבר, אז הוא מגלה שהוא נמצא בדיוק באותה הנקודה ממש, וממילא כל המאמץ היה לחינם. והדבר הזה כמובן שהוא מכעיס. אלא, שמצד שני האדם כן צריך לדעת לקחת אחריות על זה שהוא לא מאושר. והסיבה לכך שהאדם לא מאושר, היא משום שהאדם לא מפעיל ... אחרי שאני אשיג את המטרה הזאת שנראית לי עכשיו לחשובה? ועל האדם לשאול את עצמו תמיד, מה התכלית ומה המטרה האמיתית שבשבילה אני ככ מתאמץ? ומה באמת אני רוצה להשיג? ומה באמת יצא לי מזה שהמציאות תהיה כך או אחרת? מה התועלת שזה נותן לי? ונניח שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, האם באמת יש בזה תועלת ... קשה גם בשעת השינה. כי הרצון העצמי של האדם, הוא ממשיך לעבוד גם בשעת השינה. וגם בתוך החלומות של האדם, גם שם האדם ממשיך לעבוד ולהתאמץ כדי להשיג את המטרות שלו. ומילא אם בסוף הייתה איזו תחנת עצירה שבה הרצון נירגע והאדם מתחיל ליהנות מהחיים כפי מה שהם בלי להרגיש כל הזמן חסר, אבל הרצון העצמי לעולם לא נירגע. אלא הוא רק מתחזק ומתחזק כל הזמן. כי בהתחלה האדם רוצה דברים קטנים, ומתאמץ עבורם מעט. ואחכ האדם רוצה דברים עוד יותר גדולים, ומתאמץ עבורם עוד יותר קשה. ממש כמו אסיר משוגע שנגזר עליו לעבוד בפרך כל חייו, ושבכל פעם מעלים את רמת הקושי של העבודה. וכפי שאמרנו, למרוץ הזה של בני האדם, אין סוף. ... התהליך, כולם ימותו. ומאחר שהאדם בתוך תוכו יודע שבסוף הוא ימות, גם זה יוצר אצל האדם תסכול מאוד עמוק. כי האדם בתוך תוכו מבין שהוא מתאמץ ככ קשה להשיג דבר זמני שלבסוף ייקחו לו אותו. והדבר דומה לאדם שמקים עסק, שהוא יודע מראש שהעסק הזה יקרוס ויאבד מהעולם. ...

... ושהוא התקרב למוות שלו בעוד שנה. וכאן זה בית משוגעים מאוד גדול. כי אנשים חיים בהכחשה עצמית מאוד גדולה. כי אם האדם היה זוכר שבסוף הוא מת, ממילא לא היה לו חשק להתאמץ בשביל שום דבר. כי בשביל מה להתאמץ עבור משהו זמני, שיודעים שבוודאות שהוא רק זמני ושסופו להיעלם מהעולם. ולכן בני אדם חיים בהכחשה מאוד עצומה של המוות. כי ברמה ההגיונית זה לא הגיוני להשקיע ככ הרבה מאמץ עבור משהו שמראש יודעים שהוא יעלם. והאדם מתאמץ להשיג דברים, שהוא יודע מראש שבתחנה הסופית לוקחים לו אותם. ... לזכור שבסוף מתים, אלא מספיק לא להיות טיפש, ופשוט לזכור שבסוף מתים. אלא שכאשר האדם זוכר שלבסוף הוא מת, אז על ידי זה הוא עוד יותר מרגיש תסכול. כי הוא קולט שהוא מתאמץ עבור משהו שהוא יודע מראש שהוא סופי. וגם התסכול הזה, גם הוא ...

... להבין מה התכלית האמיתית של המציאות כולה. כי על ידי זה שהאדם לא שואל שאלות, על ידי זה הוא נישאר טיפש, ואז הוא ממשיך להתאמץ ולעבוד שעות נוספות עבור אותם שיגעונות שהוא מאמץ לעצמו וכיוב. והחכם האמיתי מלמד את האדם להשתחרר מכל העבדות שלו, על ידי זה שהוא יקבל שכל. כי השכל מוציא את האדם לחופשי. ... שבה הוא נמצא, היא על ידי זה שהאדם שואל את עצמו ואת סביבתו שאלות. מה התכלית שלשמה אנחנו עובדים ככ קשה? מה התכלית של המאמץ? הרי בסוף מתים, אז בשביל מה להתאמץ? ונניח שנשיג את מה שאנחנו רוצים, האם אז נהיה מאושרים? והאם אז באמת נרגיש שלא חסר לנו יותר שום דבר? ואם בכל מקרה גם בסוף לא נהיה מאושרים באמת, אז בשביל מה בכלל להתאמץ? והאם אנחנו בכלל יכולים לבחור להפסיק את הרצון העצמי של עצמנו? הרי אם היינו יכולים להפסיק לרצות, ממילא הכל היה טוב ונפלא ...

... למות. כי האדם מפחד שאם לא יהיה לו כסף, אז יעבור עליו מה שיעבור, ואז הוא ימות. והאדם לא רוצה למות. ולכן הוא מתאמץ לשרוד והולך ועובד וכולי... ומצד האמת העולם הזה הוא בית משוגעים של ממש. כי מי שיתבונן לדוגמה על עניין ... וכולי. והדברים האלו עולים כסף, המון כסף. ורוב בני האדם בעולם מעבירים את רוב זמנם ואת רוב חייהם בלעשות פעולות ומאמצים שונים, כדי לתחזק את ההישרדות הבסיסית של הגוף. והגוף הזה של האדם, הוא גם מביא לאדם תועלות שונות. כי הגוף של האדם מייצר לאדם הנאות שונות. אבל רגעי ההנאה מועטים, והמאמץ להשיג אותם הוא גדול. ואם האדם יסתכל על החיים בשיקולים של עלות אל מול תועלת, הוא יראה כי יש יותר רגעי מאמץ וסבל, מאשר רגעי הנאה. והמצב האידיאלי (שאליו שואף המדע להגיע) הוא שהאדם יוכל להקדיש את כל חייו להנאה, ... וכיוב. שזה יכול להיות אפשרי על ידי זה שיהיה לאדם גוף חדש מסוג אחר... אבל נכון לרגע הזה, האדם משקיע אין סוף מאמץ, בשביל תועלת מאוד מועטה. (ולא לדאוג, הפתרון הטוב והמושלם, יגיע בסוף). ומצד האמת, גם אילו היה יכול ... היום, גם אז האדם לא היה מאושר. כל שכן כאשר האדם לא יכול ליהנות אפילו לא שעה ביום. כי רגעי ההנאה הם מועטים. והמאמץ להשיג אותם הוא מאוד גדול. והאדם כמו משוגע של ממש עובד ככ קשה כדי להשיג דבר שהתועלת שלו פחותה לאין שיעור מהמאמץ שאותו הוא משקיע. והתועלת המרכזית שאותה משיג האדם מהעבודה היום יומית שלו, היא שהוא חי. כי מצד האמת ... מזה בכלל? ובפרט כאשר האדם יודע ומבין שלכל ההנאות יש סוף, כי לחיים כאן יש סוף. ובפרט כאשר רגעי ההנאה מועטים והמאמץ להשיג אותם הוא גדול. כך שהנאה היא לא תכלית החיים. היא אולי פתרון, ואולי תוצאה של הבנת תכלית החיים, ...

... יוצר עבור האדם משמעות לחיים שלו. ומאחר שאין לאדם מושג למה הוא חי, אז הוא החליט שהתכלית של החיים היא כדי לחיות, דהיינו, שיש איזו מטרה עליונה שהיא לחיות. וכך האדם מתאמץ כל חייו לנסות להשיג את המטרה העליונה שהיא לחיות. מאחר שאין לאדם שמץ של מושג מה המטרה האמיתית של מה שקורה כאן בעולם. ויש כאלו שקמים בבוקר לעבוד, בשביל הילדים שלהם. והילדים שלהם הם תכלית החיים שלהם. כי הם רוצים שלילדים שלהם יהיה טוב, ולכן הם מתאמצים ככ בעבורם וכולי. וגם זאת כמובן שטות. כי אם לדוגמה האדם היה חושב שהמוות טוב כמו או אולי טוב יותר מהחיים עצמם, הרי שממילא כל המאמצים של האדם, ממילא הם מיותרים. ונחדד: הדרך היחידה לא לפחד ממשהו, היא על ידי זה ... וכדי לא לפחד מהמוות כלל, לכן על האדם להתייחס אל המוות כאל דבר טוב בדיוק כמו החיים עצמם. אבל, אם האדם יתייחס אל המוות כאל דבר טוב כמו החיים עצמם, אכ מדוע בכלל עליו להתאמץ לעבוד קשה להשיג מזון ולאכול וכולי, הרי אם המוות הוא באמת טוב, אז האדם יכול ... לא מפחדים מהמוות, הרי שהם משקרים. כי אם הם היו חסרי כל פחד מהמוות, דהיינו, אם הם היו מתייחסים אליו כאל דבר טוב בדיוק כמו כל דבר אחר, הרי שהם לא היו ממשיכים לעשות שום מאמץ כדי לשרוד. כי זה לא הגיוני שאדם יתאמץ כדי להשיג דבר שהוא יודע שהוא לא צריך אותו. ואם האדם חושב שהמוות טוב כמו החיים ממש, הרי שממילא זה לא הגיוני שהוא ימשיך להתאמץ לחיות. ואין הכוונה לומר שעל אדם כזה להתאבד ולהרוג את עצמו. כי גם אם המוות טוב ... עצמם, הרי שהוא לא טוב יותר מאשר החיים עצמם. ולכן אין שום תכלית להתאבד, גם אם האדם חושב שהמוות טוב כמו החיים. אך אם האדם חושב באמת שהמוות טוב כמו החיים, אז מדוע הוא מתאמץ להמשיך לחיות. הרי המאמץ הזה הוא מיותר לגמרי. ולכן, כל אלו שאומרים ושמנסים לשכנע את עצמם ואת סביבתם שהם לא מפחדים מהמוות, הרי שהם משקרים. וארוחת הבוקר שלהם מעידה על כך. כי אם באמת המוות היה בעיניהם טוב כמו החיים, הרי שהם לא היו משקיעים מאמץ מיותר לאכול יום אחרי יום ארוחת בוקר וכולי. ואם נסתכל על בעלי החיים, נראה שגם ... מקרה, הפחד של האדם מהמוות, הוא זה שיוצר עבור האדם את משמעות החיים. כי אם המוות לא יהיה מפחיד, אז האדם לא יעריך את החיים. ומאחר שאין לאדם מושג למה הוא חי, אז האדם לא יתאמץ יותר לחיות. והפחד של האדם מהמוות, הוא זה שגורם לאדם להרגיש טוב בחיים שלו. כי ... אומרים לו שזה שהוא סובל זה לא טוב, ורק זה שהוא חי זה טוב. וזה בעצם גורם לאדם להרגיש עוד יותר רע. ולפעמים הרע בכלל הוא גדול יותר מהטוב. אבל כאשר אין לאדם מושג למה להתאמץ לחיות, כי אין לו מושג למה בכלל חיים ולמה בכלל הוא קיים והמציאות קיימת, אז על ... כי אפשר לחיות חיים טובים באמת מלאי משמעות אמיתית, גם בלי לפחד מהמוות. וכאן כמובן יש שאלה רצינית. והיא, אם באמת האדם לא יפחד מהמוות, אז מדוע באמת שהוא יאכל ארוחת בוקר ויתאמץ להשיג כל מיני דברים כדי לשרוד וכיוב? זא מה עוד יכול להניע את האדם להתאמץ לחיות, חוץ מהפחד המיותר מהמוות? והתשובה היא, שמי שמחפש את האמת באמת, עליו ...

... חושבים שהם יהפכו להיות מאושרים. והדבר דומה לאדם שמתאמץ לא להתאמץ. או אדם שנלחם נגד מלחמה. או אדם שמתנהג באלימות נגד אלימות. או אדם ... זה תמיד ינבע מהאגו והרצון העצמי. ואם האדם צריך להתאמץ כדי להיות מאושר, הרי שזה לא אושר. כי אושר, הוא כאשר האדם מאושר בלי צורך להתאמץ להיות מאושר. אבל כאשר האדם מתאמץ להיות מאושר, בזה בעצמו הוא ממשיך לחפש את האושר, וממילא הוא לא ...

... עם הטוב, למרות שהוא נפרד ממנו. ולכן על האדם לשים לב לכך, שההבנה שלו שהכל אחד ושהכל טוב, היא עם אמת. ועם אמת פירושו, שהיא נובעת מעצמה בתוך האדם ללא כל מאמץ. כי יש דבר אחד ויחיד בעולם, שבו תלוי האם האדם יחווה את ...