האני - למה אתה מרגיש את הקיום שלך? האם הוא אמיתי? כי האדם מטעה את עצמו תמיד. וכל אי ידיעת האמת בשלמות, היא טעות. והאדם לא באמת מבין את מהות האני שלו, ולכן הוא טועה. כי האדם מרגיש שהוא קיים, אבל לאף אחד אין באמת מושג, מה הוא היה לפני שהוא היה? ומה הוא היה בנקודת ההתחלה, לפני שמשהו כלשהו היה? ומי שרוצה לחוות שלמות, עליו להבין בשלמות את האני שלו. דהיינו, להבין, מהיכן הרגש והתחושה הזאת באה. ומי שרוצה להבין את תחושת האני שלו, עליו לחקור את כל התחושות שלו. ועל האדם להתבונן על כל מה שהוא עושה בפועל, וגם על מה שהוא חושב / מרגיש / רוצה וכיוב, ולשאול את עצמו תמיד, למה ומהיכן מגיעים, המחשבה הזאת / הרצון הזה / התחושה הזאת. ועל האדם לא להפסיק לשאול, עד שהוא יקבל תשובה מוחלטת, שאי אפשר להמשיך לשאול עליה שום שאלה. כי ...

התחדשות אלוהית, או מוות אנושי - איך להתחדש בכל פעם מחדש? והעניין הוא, כי חוויית הזמן, היא המוות האמיתי, המוות של התודעה. כי החוקיות של העולם קיימת כל הזמן, והחוקים לא משתנים לעולם, אלא ... בכל רגע מחדש. וכל השיטות הרוחניות בעולם, וגם כל השיטות הגשמיות והחומריות, אף אחת מהן לא יכולה לספק לאדם חוויה של התחדשות מתמדת כל הזמן. כי הן יכולות לגרום לאדם לחוות התחדשות, רק עד נקודה מסוימת, אך לא מעבר ... ולמרות שכמות הידע אינה מוגבלת, הרי שמהות הידע היא מוגבלת. והאדם יכול בכל יום לאכול אוכל אחר, אבל מהות חוויית האכילה, בסופו של דבר היא אותה חוויה. והאדם לא יכול לחוות התחדשות אין סופית בכל פעם מחדש, כל זמן שיש לו שכל סופי. והשכל של האדם ... הזמן מחדש ולחוות בכל רגע ורגע את כל המציאות כולה בצורה חדשה לגמרי, בלי שום מאמץ להתאמץ לחוות את החוויה הזאת, מי שרוצה לזכות לזה, עליו להגיע לשכל של האחדות. שבו כל האדם כולו רואה בעיניו בשלמות, שהכל אחד ...

... האמת, שהרצון האמיתי שלו, הוא לא מוגדר כלל, אז האמת הזאת, מאפשרת לאדם לבחור לרצות רצון מוגדר, ואעפכ להישאר בחוויה שבה הכל אחד, והכל כרצונו האמיתי תמיד. אבל כאשר האדם לא יודע את האמת, שהוא לא יודע שהרצון האמיתי ...

... זה מה שהוא רוצה לעשות. וכמו כן, האדם לא עושה שום דבר שהוא לא רוצה אותו. ובחירה חופשית, היא תחושה שיש לאדם, כאשר הוא חווה ברגע אחד שהוא רוצה לעשות איזה דבר, ואחכ ברגע אחר הוא חווה שהוא עושה ... של האדם הוא לא בשליטתו. כי האדם הוא ככ טועה, עד שנדמה לו שהוא בוחר לעשות כרצונו, ואז הוא מרגיש חופשי. אבל האדם הוא עבד, כי הוא לא בוחר את רצונו. כי לבחור, פירושו תהליך רצוני. ולכן אין אפשרות ... אני, פירושו לחוות חסר של מה שאינו אני, וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ולכן, ביחד עם תחושת האני, באה תחושת הרצון, שהוא הרצון שיש לאדם להשלים את החסר שלו, ולהשיג את השלמות, של מה שנפרד ממנו. והקיום העצמי של ... שום רגע הוא לא סיבת הרגע האחר, כך שאין שום בחירה חופשית כלל, אלא כל דבר הוא בפני עצמו. ותחושת הזמן, גורמת לאדם לחשוב שיש המשכיות. ואז נדמה לאדם, שאם ברגע אחד היה רצון, וברגע אחר הייתה פעולה שתואמת ... זה גם את האדם עצמו ואת הישות והרצון שלו וכולי. וכאשר האדם מבין את כל זה, אז הוא עובר לחוויה של ביטול הבחירה, שהיא התפישה הגבוה יותר, שבה האדם מבין שכל הקיום שלו, ובכלל זה האני ואילך החוצה, זה ... חווה שאין לו שום בחירה חופשית כלל, כי אפילו קיומו של האני שלו לא בשליטתו, אז מצד אחד הוא מרגיש מאוד משוחרר וחופשי, אבל מהצד השני הוא גם מרגיש מאוד מסכן, שאין לו שום בחירה כלל, ושהוא לא בוחר האם להרגיש טוב או רע. כי גם קיומו של האדם וגם רצונו, הם לא בשליטתו של האדם, דהיינו, הטוב והרע של ... אין בה. ואחכ כאשר האדם מתבונן עוד פנימה, אחכ הוא רואה את האמת, שכל הנל הוא אמת. ואז מתוך החוויה של האדם שאין לו שום בחירה כלל, מתוך זה האדם עובר לחוויה שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. כי אחרי שהאדם מתבונן היטב היטב בעין אמיתית על זה שהוא כלום ... כי יש הפרדה בין רצונו של האדם כאלוהים, לבין ישותו העצמית, לבין התודעה העצמית וכולי. כי כל זמן שיש חוויית אני, הרי שיש תחושה של נפרדות, ואכ האני הוא לא אלוהים אמיתי. כי אלוהים האמיתי, הוא ההוויה הראשונה באמת. וכאשר יש רק הוויה ...

... בעצם הסבל, שהוא הרצון של האדם. כי הרצון, הוא הסבל, וכל רצון הוא סבל (כי הוא יוצר צמצום של תחושת הטוב, והוא מגביל אותה לצורה כלשהי). ועל האדם לרצות את הרצון שלו, שהוא הסבל שלו. ולרצות את המציאות בשלמות, פירושו, לרצות גם את קיומו של הרצון שלך, שגורם לך להרגיש גם רק רע תמיד. כי כל רצון הוא רע, ביחס לשלמות. וגם אם הוא מלא, גם אז יש בו ...

יש או אין הבדל, משנה או לא משנה, זאת השאלה - האם זה באמת משנה? מי שרוצה באמת לחוות ולהרגיש את האחדות של המציאות, עליו להטיל ספק בכל נפרדות שהיא. ובכל פעם שנדמה לאדם שדבר אחד שונה מדבר אחר, דהיינו, כל הזמן, כי כל הזמן נדמה לאדם, שדבר אחד שונה מדבר אחר, כי גם חוויית האני של האדם, גם היא נובעת מכך שנדמה לאדם שיש הבדל כלשהו, בין האני שלו לבין כל שאר הדברים, אז בכל פעם, דהיינו, כל הזמן, כשהאדם נתקל בחוויה של נפרדות, על האדם לכפור בהכל, ולהטיל ספק בהכל, ולברר את האמת, האם באמת יש הבדל בין הדברים האלו, ... הבדל אמיתי? ומה יוצר את ההבדל? וכולי, מי שימסור את נפשו להבין את הסבל שלו, שהוא נובע רק בגלל התחושה של הנפרדות, מי שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי. והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חוויית הנפרדות של האדם, שהיא כולה לא קיימת כלל, אפילו לא כאשליה של שקר. כי האדם עומד מול חומות של נפרדות, והוא רוצה לעבור אותן ולהגיע אל חוויית האחדות. והדרך של האדם להכות את החומות האלו, לפרק אותן ולעבור לצד השני, דהיינו, לגלות שהכל כבר אחד, הוא ... ספק בנפרדות, הן כמו פטיש, שבכל פעם, הוא מכה עוד פעם ועוד פעם בחומה של השכל, שמפריד את האדם מהחוויה של גן עדן. כי כאן הוא גן עדן, ובכל מקום הוא גן עדן. ובין גן עדן לבין גיהנום יש ... האמונה עם שאלות, שהן מפרקות את האמונה. ועל ידי זה שהאדם שואל מספיק שאלות, מספיק פעמים, על ידי זה חוויית הנפרדות שלו מתפרקת לגמרי. כי אחרי שהאדם שואל מספיק פעמים מספיק שאלות, אז פתאום הוא מגיע לשאלה של אמת, ...

... חדש, שבו הוא תופש את האחדות של המציאות שהכל אחד. וכל עניין הבנת האחדות של המציאות, הוא תהליך שכלי ורגשי בשלמות מלאה. תהליך בשלמות רגשית ושכלית ככ גדולה, עד שהוא משנה את החוויה הרגשית והשכל של האדם. שינוי, שבא לידי ביטוי בכל רגע ורגע בחיי האדם, ושהאדם פועל מתוך מודעות אליו. אבל עדיין, הוא עניין של הבנה מלאה בלבד. הבנה עמוקה, שמשנה את החוויה הרגשית, שהיא תוצאה של ההבנה וכולי. והבנה, פירושה, הכלה של רעיון. וחוסר היכולת להבין את המציאות, נובעת מכך שהאדם לא מצליח להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד, שעל ידי זה נוצרת תחושת נפרדות ושאלות וספקות וכולי. והבנת האחדות, פירושה, היכולת של האדם להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד ... הדבר שאינו ניתן להבנה ולהגדרה. והיכולת להכיל, דהיינו, להתחבר אל הרעיון, דהיינו, שהאני מתחבר כולו בכל הבחינות, כולל השכליות והרגשיות וכולי, אל תפישת המציאות שבה הכל אחד ממש, ללא שום הגדרה כלל, זה עצמו נקרא הבנת האחדות של המציאות.

... הרע, הוא באמת רע? למה הרע, הוא רע? כי האדם סובל תמיד ממשהו. והאדם סובל, רק משום שהוא חי בתחושה, של נפרדות של טוב ורע. שהיא גורמת לו לרצות את הטוב, וממילא להרגיש תמיד רע. מכך שהוא מפחד לאבד את הטוב, ומכך שהטוב שלו, הוא תמיד תלוי בצורה החיצונית של המציאות. כך שהאדם, מרגיש תמיד גם רע. והאדם מרגיש גם רע, רק בגלל שהוא אומר על דבר אחד שהוא טוב ועל דבר אחר שהוא רע. ומי שרוצה להרגיש טוב תכף ומיד, צריך להפסיק לעשות הפרדה של טוב ורע, ואז הוא ירגיש טוב בשלמות מיד. והאדם סובל, רק בגלל הנפרדות שהוא עצמו יוצר. והאדם מוכרח להבין, למה הוא יוצר את הנפרדות ...

... - מאיפה להתחיל, את בירור האמת? כי האדם צריך לברר את האמת, עד שלא תהיה לו שום מחשבה או רגש שהוא אינו אמת. אך מהיכן יתחיל האדם את בירור האמת? והמקום הטוב ביותר להתחיל בו את בירור האמת, הוא היכן שחוויית הנפרדות של האדם היא הגדולה ביותר. דהיינו, על האדם לחפש, מה הדבר שהכי רע לו בחיים, או במילים אחרות ... יכול. ואם לא היית משנה שום דבר, גם אילו יכולת לשנות את הכל כרצונך החופשי, הרי שאתה כבר כרגע בחוויית השלמות, שהכל כרצונך תמיד בשלמות. ועל האדם לבדוק ולברר את האמת, האם באמת זה משנה, האם הוא ישיג את ... שהוא חושב, שזה משנה אם המציאות תהיה כך ולא אחרת. ועל האדם לקחת איזה דבר שמציק לו, דהיינו, לקחת חוויית נפרדות, (= דבר שהאדם חווה שהוא רע), ולאמת אותה. דהיינו, לבדוק, האם היא אכן משקפת את האמת? והאם באמת חוויית הנפרדות הזאת, משקפת נפרדות מצד האמת? דהיינו, שהאדם לוקח את הרצון שלו שגורם לו להרגיש חסר ורע, והאדם מברר את האמת. האם באמת זה משנה, שהמציאות היא כך ולא אחרת? ולמה זה משנה? ואולי ... את עצמו לא לדעת למה זה משנה או האם באמת זה משנה, כי הוא בבחירה חופשית מלאה, רוצה את חוויית השקר של הנפרדות. ולכן הוא לא מתבונן בשכלו עד הסוף, כי שכלו יביא אותו לאחדות, והוא רוצה נפרדות. אבל החוקיות של העולם היא, שמי שלא רוצה את חוויית הנפרדות והסבל, הוא מוכרח להבין, האם באמת זה משנה שהמציאות היא כך ולא אחרת, ולמה זה משנה. עד שהאדם ...

... הם משתמשים בשכל שלהם, כדי לעשות לעצמם טוב. והם פונים אל השכל שלהם, כדי לבקש ממנו עזרה, שיעזור להם להרגיש טוב. והם אינם יודעים, שהם מבקשים עזרה, משורש הרע, בכבודו ובעצמו. כי שורש הרע, הוא השכל עצמו. שהוא זה ... לכך שרע לאדם. כי על ידי ההפרדה שהשכל עושה, בין היש לבין האין, על ידי זה נוצרת אצל האדם תחושת החסר שלו. ומי שאין לו שכל כלל, הוא לא יודע להבדיל, בין יש לאין, והוא לא חווה שום ישות ושום חיסרון כלל. כך שכל תחושת החיסרון של האדם, היא רק בגלל השכל שלו. וכמה מסכן הוא האדם, שהוא פונה אל שורש הרע בכבודו ובעצמו, ...