... האדם גונב לו את האושר שלו, על ידי זה שהוא יוצר אצלו הפרדה בין היש לבין האין, שהיא מהות חוויית הנפרדות, שאחראית לכך שהאדם תמיד ירגיש שחסר לו משהו. והאדם מחפש ומנסה להבין, מי גנב לו את האושר שלו. והאדם משתמש בשכל שלו שהוא הרמאי ... פעם שהאדם משתמש בשכל שלו, שחווה את הנפרדות של היש והאין, הרי שבכך בעצם האדם מתרחק מהאושר שלו, שהוא חוויית האחדות והשלמות של המציאות. והשכל של האדם מוכן ומעודד את האדם לבדוק הרבה דברים, מלבד דבר אחד שאותו השכל ... להינצל מרמאים ונוכלים מתוחכמים, היא על ידי זה שהאדם כופר בהכל ומטיל ספק מוחלט באמת, בהכל. ובכל פעם שהאדם מרגיש שהוא לא רוצה לשאול ולחקור איזה נושא, אז דווקא על האדם להתאמץ ולחקור את הנושא הזה. בפרט, כאשר האדם מרגיש פחד וחרדה לחקור איזה נושא, שאז בוודאי שהאדם מוכרח למסור את נפשו, כדי לחקור את הנושא הזה שמפחיד אותו. ...

... המציאות באמת, שבה היש והאין הם אחד. ובגלל שהאדם הוא משוגע, לכן הוא תמיד סובל בעינוי איטי ונצחי, של תחושת חסר רציפה לנצח נצחים, שהיא נובעת, רק בגלל השכל של האדם. והאדם הוא ככ משוגע, עד שהוא מפחד לאבד ... דעתו, ולחשוב שהכל אחד, שמא יקרה לו איזה דבר רע. והאדם לא מבין, שהוא כרגע נמצא בגיהנום ממש, שהוא חוויית הנפרדות. ושהדרך היחידה שלו לצאת מהגיהנום, היא על ידי זה שהוא ישתגע בשלמות, ויבין באמת שהכל אחד ממש. שרק ... שלו עצמו, כדי לפרק את השכל עצמו. כי בשכל עצמו, יש מנגנון השמדה עצמית, שהוא מאפשר לאדם לפרק את חוויית הנפרדות שלו ואת השכל שלו עצמו, ודרך זה לעבור לחוויית מציאות חדשה, של השכל האמיתי של המציאות. שבו האדם מבין, שהיש והאין הם אחד ממש. שאז אין לאדם שום ... שתי ישויות נפרדות זו מזו, ואפילו מנוגדות והפוכות זו מזו. ועל הנחת היסוד הזו, בנויים כל חוקי הלוגיקה וכל חוויית המציאות של האדם. ואחרי שהאדם מבין ורואה שכל חוויית המציאות שלו כולה, מבוססת על אמונה סובייקטיבית אישית שלו, שלא בטוח שהיא אכן נכונה באופן מוחלט, עכשיו על האדם ...

... יודע, היא משום שאי הידיעה של האדם, גורמת לו לאבד את האחיזה שלו בשקרים שלו, שהם כאילו גורמים לו להרגיש טוב. כי כל חוויית המציאות של האדם, היא תוצאה של הידיעות שלו. ובלי ידיעות, אין לאדם חוויית מציאות כלל. וכאשר האדם מרגיש שהוא לא יודע, הוא מרגיש שהוא כאילו נעלם. ולכן האדם מפחד לא לדעת, כי הוא מפחד להיעלם. והאדם משקר את עצמו, גם כאשר הוא ... משום שתמיד האדם כן נאחז בידיעה כלשהי, כדי לא לאבד את דעתו לגמרי. והאדם מפחד לא לדעת, כדי לא להרגיש רע. והאדם לא קולט ולא מבין, שהוא מרגיש רע, רק בגלל מה שהוא יודע. כי אם האדם לא היה יודע כלל שום דבר, הרי שלא היה לו רע כלל. וכל הרע שהוא תחושת החיסרון, הוא רק משום שהאדם יודע כל מיני דברים. כי הידיעה אפשרית, רק כאשר יש הגדרה והפרדה של נפרדות. ...

... הוא רק אפשרי להיות נכון, בלבד. וכל דבר בעולם, אפילו ההפרדה של היש והאין, גם היא לא יותר מאשר חוויה אישית של האדם, שהיא רק אפשרית בלבד להיות נכונה, אך לא מוכרח שאכן היא כזו. וברגע שהאדם מאמין במה ... בטוח בו באופן מוחלט. ועל האדם להבין, שעד שהדבר לא ברור באופן מוחלט, אז שום דבר לא בטוח. ואפילו חוויית הנפרדות של העולם הממשי שלנו, גם היא, רק אפשרי שהיא נכונה, אך לא בטוח שהיא אכן כזו. ועל ידי ...

... זה, שמאחדות נוצרת נפרדות. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה לראות במו עיניו את אחדות המציאות, ושהיא תמלא את כל החוויה שלו, הוא מוכרח להגיע אל האמת המחויבת. וזה על ידי הטלת ספק אמיתית. שהאדם באמת חווה את הספק, לגבי ... שום שינוי כלל, אלא הוא רואה שהכל היה הווה ויהיה אחד תמיד. וכל הזיכרון שיש לאדם לגבי העבר, וכל חוויית העתיד של האדם, הם נמחקים לגמרי, וגם ישותו הנפרדת של האדם מתה לגמרי, ואז האדם נעלם לגמרי בתוך האין ... הזה. ועל האדם לקחת דבר שהוא בטוח בו, ולשאול, האם זו האמת, ואולי ההפך הוא הנכון? ועל האדם לוודא, שהחוויה שלו, היא מחוברת להבנה שלו. כי כאשר הספק השכלי הוא אמיתי, אז גם הרגש חווה ספק אמיתי. ואם הרגש לא חווה את הספק, אז זה אומר שגם השכל לא באמת נמצא בספק. ועל האדם לחבר את השכל לרגש שלו, על ידי חיזוק השכל שלו. עד שהאדם באמת שואל ורוצה לדעת את האמת, האם באמת הדבר הוא כך, או אחרת? ואז, כאשר השכל מבין את השאלה באמת, אז גם הלב מרגיש את השאלה באמת. וכאשר גם הלב של האדם, באמת רוצה לדעת את האמת, אז האדם רואה את האמת, שהכל ...

... שאם הוא יהיה אלוהים, יהיה לו טוב יותר. והאדם, אם הוא יפקח את עיניו קצת, ויחשוב שהוא אלוהים ויכנס לחוויה של אלוהים, הוא יראה ויגלה מיד, שלהיות אלוהים כפי שהאדם תופש את אלוהים, זאת לא מציאה ככ גדולה כמו ... מודע לעצמו, הרי שגם זאת נפרדות. כי הוא וידיעתו הם שניים. ואפילו אם לאלוהים יש רצון / מחשבה / רגש כלשהו, גם זאת נפרדות. כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך שמישהו יהיה מודע למשהו. כי כאשר הכל אחד, ... אלוהים רואה את העולם, וחווה אותו כאילו זה הוא, הרי שגם אצלו יש נפרדות. והאדם עושה את מעשיו כדי להרגיש טוב. ובתיאוריה, אם יצליח האדם להגיע אל השלמות, הרי שהוא יחדל מעשיה כלשהי ומרצון כלשהו. כי אם יש שלמות ... שהוא נפרד מידיעתו, ואכ הוא חסר משהו. ולכן זה אומר, שגם אם האדם יהיה אלוהים, גם אז הוא ימשיך להרגיש שחסר לו משהו. וכל אחד יכול לעצום את עיניו, ולדמיין שהוא אלוהים, כפי מה שהוא מגדיר את אלוהים, ולראות, ... המציאות. כי יש נקודת מבט של אמת, ששם הכל אחד ממש. ושם אכן אין שום ידיעה כלל ושום רצון ורגש ומחשבה כלל. וכל הרגשות והרצונות והמחשבות של העולם שלנו, הם כולם נכללים בבחינה אחת עם האחדות, שבה אין שום הפרדה כלל. והוא נגד ... אלוהים האמיתי. והתודעה של האדם מתבטלת לגמרי, והאדם נכלל בשלמות של המציאות לגמרי, ללא שום רצון / תודעה / רגש / מחשבה כלל. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות שבתוך האחדות. כי יש נפרדות של העולם, ויש את הנפרדות שהיא ... כך יש יותר שקרים ויותר רע. וככל שהאדם מאמין יותר לדברים שונים בלי לבדוק אותם, כך נשמתו סובלת יותר בחוויית הנפרדות. ומי שרוצה לחזור ולגלות את האלוהים האמיתי שהוא, עליו לעקור את האמונה השקרית מליבו. כי האמונה ממלאת את הלב של האדם, וגורמת לאדם להרגיש באמת, את הנפרדות השקרית של העולם. וככל שהאדם חווה יותר את הנפרדות, כך הוא יותר עבד, ופחות מלך. וכך ...

רצון להרגיש טוב - מהו שורשו? מי שיתבונן יראה, כי האדם תמיד רוצה להרגיש טוב, וכמה שיותר טוב, טוב יותר. והרצון הזה של האדם להרגיש טוב, לא נעלם ולא נפסק לעולם. והשאלה היא, מהיכן נובע הרצון הזה, ומהי מהותו? והרצון של האדם להרגיש טוב, הוא ביטוי של הרצון של הנפרדות, לחזור לשורשה אל האחדות. כי האחדות היא כולה טובה. כי כאשר הכל ... מצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות. וכאשר יש את השקר, שהנפרדות והאחדות הם נפרדות זו מזו, אז נוצר הרצון להרגיש טוב. שהוא מבטא את הרצון של האני הנפרד של האדם, לחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, ... חסרים, משום שהם אינם שלמים. והנפרדות שהיא כולה רעה, היא בשורשה טוב אמיתי, דהיינו, האחדות. ולכן האדם רוצה תמיד להרגיש טוב. דהיינו, האדם רוצה לחזור ולהיות מה שהוא באמת, דהיינו, כלום אמיתי ממש. וכאשר האדם זוכה להיכלל בשורשו על ידי האמת, כפי שכבר ביארתי במקומות אחרים, אז הרצון של האדם להרגיש טוב נעלם. כי כאשר האדם מרגיש טוב באמת, טוב פנימי שאינו תלוי בדבר, אז האדם מרוצה ושמח באמת, מכך שהוא מרגיש רע או טוב, בדיוק באותה המידה ממש. כי הטוב והרע של הנפרדות, הם שניהם ביטוי של הטוב האמיתי של האחדות. וגם באחדות עצמה שהיא השלמות, גם בה יש שלמות מעל שלמות. אבל שם הרצון להרגיש טוב יותר, הוא ללא שום חיסרון כלל. ושם באחדות, הטוב גדל מעצמו כל הזמן, ללא כל מאמץ וללא שום ... באחדות, אין עליות וירידות של הטוב, אלא שם, גם הטוב וגם הרע של הנפרדות, שניהם מקדמים את האדם, בעוצמת חוויית הטוב האמיתי של האחדות.

התחדשות פנימית / חוויה - איך לשנות את החוויה של המציאות? איך להתחדש כל הזמן? והדרך של האדם לשנות את חוויית המציאות שלו, היא על ידי זה שהוא משנה את הבסיס ואת היסוד, של חוויית המציאות שלו. וכל חוויית המציאות של האדם, היא נשענת על ההפרדה שהאדם עושה בין היש לבין האין. שזאת החוויה הבסיסית ביותר של האדם, שהוא מפריד בין היש לבין האין. שעל ידי ההפרדה הזאת, האדם חווה את הקיום העצמי של האני שלו, שהוא נפרד מכל מה שהוא אינו האני שלו. ומי שרוצה לשנות את חוויית המציאות שלו באמת, עליו לשנות את חוויית האני שלו. וזה אפשרי, רק על ידי שינוי חוויית היש והאין, שהיא שורש חוויית האני של האדם. (וגם תפישת המציאות כאשליה, גם היא נובעת משינוי התפישה של היש והאין). ועל האדם לברר עם ... שהאדם חוקר את הנושא הזה לעומקו, על ידי זה האדם מגלה שהיש והאין הם אחד ממש, ואז ממילא כל חוויית המציאות של האדם משתנה לגמרי מקצה לקצה. ובכלל זה משתנה אצל האדם גם חוויית האני שלו. ועל ידי זה האדם זוכה לחוויית התחדשות מתמדת, שבה הוא רואה (בנפרדות), את היש שמתהווה מהאין בכל רגע מחדש, על ידי זה שהוא זוכר שהכל ... כי באמצעות האין סוף נפרדות שיש, על ידי זה האדם יכול לחוות באין סוף צורות, אין סוף פעמים את חוויית השלמות, של הנפרדות, שנכללת באחדות, בכל פעם מחדש. ואעפכ מצד אחד, אין שום התחדשות כלל, כי הכל אחד ממש ... שום נפרדות כלל. ואעפכ מצד שני, יש התחדשות מתמדת כל הזמן וכולי. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה לשנות את החוויה שלו, עליו לאמת אותה. דהיינו, על האדם לנתח תמיד את החוויה שלו, ולהבין ממה בדיוק היא נובעת, ולאמת שאכן היא משקפת את המציאות באמת. כגון לדוגמה שהאדם חווה פחד מאיזה ... ולבדוק, האם באמת הדבר הזה יכול לעשות לי רע באמת? וכאשר האדם נהנה מאיזה דבר, על האדם לאמת את החוויה ולבדוק, האם באמת הדבר הזה עושה לי טוב באמת? ואולי זה דבר אחר שעושה לי טוב? וכיוב בכל דבר ועניין. עד שהאדם רואה את השורש של כל החוויות, שהוא ההנחה שאכן האירוע בכלל קורה. ועל האדם לשאול את עצמו, האם האירוע הזה בכלל מתרחש? או שמא רק ... שהוא בטוח שהם ישנם ואינם, שהרי על ידי זה נוצרים האירועים, על ידי זה האדם רואה שהכל אחד, וכל חוויית הזמן של האדם משתנה וכולי.

... - חלק 1 כי האדם חי את חייו, בלי לדעת, למה באמת הדברים קורים? ומי שמתבונן קצת מבין, שכל חוויית המציאות של האדם, תלויה בהבנת סיבת האירועים. כי רע, הוא רק כאשר האדם לא מבין את הסיבה האמיתית של ... הוא יקרה ככה. כי המציאות כולה, וכל מה שנקרא מערכת החוקים שלה, היא יכולה להשתנות בפחות מרגע אחד. וכל חוויית המציאות כולה של האדם, כולל הזיכרון שלו ותחושת העתיד שלו, גם הם יכולים להשתנות בפחות מרגע אחד. כגון לדוגמה בשעת החלום, שהאדם ברגע אחד עובר ממציאות אחת למציאות אחרת. ובפחות מרגע אחד, כבר נדמה לו שהוא נמצא באותו המקום הרבה זמן. ובפחות מרגע אחד, גם חוויית העתיד של האדם שונה. והכל קורה בפחות מרגע אחד, בלי שהאדם שם לב לכך, שהוא נמצא במציאות הזו, רק ... כי הטועים, חושבים שיש להם בחירה, לעשות כרצונם. אבל הם לא מבינים, שהבחירה החופשית שלהם, היא לא יותר מאשר תחושה. שבכל פעם שהאדם זוכר שהוא רצה, ואחכ הוא חווה שהוא עושה, אז הוא חווה שהוא בוחר. אבל האדם לא ... שלו. ואעפכ הטועה חושב שהוא באמת בוחר לעשות משהו. וזהו לא יותר מאשר תעתוע בלבד, בדיוק כמו התעתוע של חוויית חוקי הטבע וחוקי הפיזיקה וכולי, שלאדם נדמה שיש חוקים, למרות שאין וכולי כנל. ועפ זה ניתן לכאורה לומר, שהסיבה ... וצריך לשאול, מהי סיבת הרצון עצמו? כי הטועה מנסה לצאת ידי חובה, ולכן הוא מסתפק בסיבות של טעות, שבגללן חוויית המציאות שלו, היא של חוסר שלמות. אבל מי שרוצה לחוות את גן העדן של המציאות, עליו להבין את המציאות ...

... שמישהו מרמה את האדם. ואפשרי גם שהחושים מרמים את האדם. כמו לדוגמה בשעת השינה, שהאדם רואה באופן מוחשי ממש ומרגיש באופן מוחשי ממש, את מה שאינו קיים כלל בשום מקום ובשום זמן. והחושים מטעים את האדם, כיוב בעוד דוגמאות ... לתפישה ממשית, משום שעצם משמעות הזמן, נוגדת ושוללת את המחשבה שרגעי הזמן הם אחד. וכיוב לגבי מרחב המקום. ואעפכ, חוויית הזמן והמקום של האדם, היא אינה מוכרחת להיות אמיתית, אלא היא רק אפשרית בלבד. והסיבה שהאדם חווה את המקום ואת הזמן, היא רק משום שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. והפרדת היש והאין, היא רק תחושה של האדם בלבד, אך לא יותר מכך. ולמרות שלא נראה לאדם הגיוני, שאולי הוא חווה כיש את מה שאין, ... ואז על ידי זה הוא חווה את האני שלו כנפרד ממה שהוא אינו האני שלו, שעל ידי זה נוצרת חוויית האני של האדם, שהיא כולה מבוססת על האמונה של האדם, שהיש והאין נפרדים זה מזה. ומי שרוצה שקט נפשי ...