רגשות מודחקים - שלא לפחד ולהדחיק רגשות - התגלות הרגש האלוהי כי האדם, הוא גם רק מושלם כאלוהים ממש. ובכל רגע ורגע, יש בתוך האדם רגש מודחק של שלמות / אלוהים ממש. ולכן האדם, לעולם לא מאושר בשלמות. משום, שהוא רוצה להעצים ולגלות את הרגש של האלוהים שבו. והאדם לא מרוצה משום רגש שיש בעולם, מלבד הרגש של האלוהים עצמו. וכל רגש שגורם לאדם להרגיש טוב, הרי שזה רק משום שיש בו התגלות של חוויית האלוהים. וגם להפך, שכל רגש רע, הוא משום הסתרת הרגש של חוויית האלוהים. והנה, הרגש הזה של האלוהים ושל השלמות, שכבר נמצא בתוך האדם, הוא מוסתר ומודחק בתוך האדם. והסיבה שהאדם מדחיק את הרגש הזה של השלמות, היא משום שהאדם רוצה להרגיש גם רע! ומצד האחדות, הסיבה האמיתית לכך היא, שאין שום שאלה כלל. אבל מצד הנפרדות הסיבה היא, שהאלוהים שבתוך האדם, רוצה להרגיש גם רע. ולכן הוא מדחיק את האלוהות, ויוצר את הצמצום של התודעה, שהיא האדם הנפרד. ומי שרוצה לזכות להתגלות הרגשית של האלוהים שבו, עליו למסור את נפשו בכל כוחו, שלא להדחיק את הרגשות שלו. ואין הכוונה לומר שעל האדם לבטא את הרגשות שלו, כלפי העולם החיצוני החוצה. אלא הכוונה היא, שעל האדם לבטא את הרגשות שלו, כלפי העולם החיצוני של המודעות שלו. דהיינו, שהאדם מוכרח להיות מודע בכל רגע ורגע, לסך כל הרגשות שלו, ולסך כל המחשבות והתחושות והרצונות וכולי שעוברים בתוכו. כי מי שמסתיר מעצמו את הרצונות / תחושות / רגשות / מחשבות שיש לו, הוא גורם לכך שגם האלוהות שנמצאת מאחורי כל הרגשות, שגם היא תהיה מוסתרת. והאדם מפחד לבטא את הרגשות שלו כלפי עצמו. דהיינו, שהאדם מפחד לומר לעצמו את האמת, לגבי מה שהוא מרגיש. כי עבור מי שמודה שהוא רוצה שלמות, העולם הזה, הוא גיהנום של ממש, שבו תמיד חסר לאדם משהו. והאדם מפחד להודות, שתמיד חסר לו משהו, ושהוא סובל תמיד. ושורש כל הרגשות והתחושות והרצונות וכולי, הם כולם מגיעים מהאחדות הראשונה, שהיא האלוהים, שנמצא מאחורי ולפני ובתוך פנימיות כל הדברים כולם. ובדרך אל האלוהות, יש שדים אכזריים, שמפחידים את האדם לא להתקרב אליהם. והם גורמים לאדם, לפחד להיות מודע אל הרגשות שלו. וככל שהאדם מתבונן, פנימה יותר אל תוכו, כך, מהיבט מסוים, הוא מפחד יותר לאבד את הטוב השקרי שלו, ... דהיינו, אל תוך מהותו, ואל תוך השכל של עצמו. ואז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, ואז מתגלה הרגש האלוהי, שהוא החוויה של השלמות. ובסיכומו של דבר, אסור לאדם להדחיק את הרגשות שלו, כי זה גורם לאדם, לא להרגיש את האלוהים שהוא ואת האחדות שהוא. ועל האדם לפקוח את עיניו, ולא לשקר לעצמו לגבי הרגשות שלו באשר הם, טובים או רעים. ועל האדם להודות על האמת, גם כאשר הוא מרגיש רע, ולא להדחיק את זה שהוא מרגיש גם קצת טוב, ולא לשקר לגבי כמה רע או טוב הוא מרגיש, ומה בדיוק הוא מרגיש, אלא להיות מדויק בשלמות, לגבי ההבנה שלו את מה שהוא מרגיש, ולמה באמת הוא מרגיש כך וכולי. ועל ידי זה, האדם מתחבר ומגלה את האמת ואת הרגש הפנימי ביותר שלו, שהוא הרגש של האלוהים שהוא.

לא לדעת / לחיות בחוסר וודאות - חוויית העבדים / הפך חוויית האלוהים כי האדם, הוא גם רק אלוהים. והאדם לא חווה את האלוהים שהוא, רק בגלל הטעות המחשבתית שלו (כאלוהים). ... חיה, למרות שהיא באמת מתה, ואין לה שום חיות כלל. כי ברגע שהאדם חי מתוך הרגל, הוא בעצם בתוך חוויית הזמן, ואז האני שלו, הוא המשך של האני הקודם שלו מהרגע הקודם. ואז האדם מתרחק מהאני האמיתי שלו, שהוא ... חוסר ההבנה של עצמו, ומוסר את נפשו להבין את עצמו באמת, על ידי זה האדם רואה את האלוהים שהוא, ומרגיש את האלוהים שהוא וכולי. ואעפכ, בשורשו, גם להיות עבד זה מושלם. וגם אלוהים, לא באמת יודע את סיבת מעשיו. ... רק עבד שמשהו נגד רצונו, רק הוא צריך להבין את תכלית מעשיו. אבל מלך שהכל כרצונו, ממילא הוא לא מרגיש שום צמצום וחוויית עבד, כי העשייה עצמה טובה לו, גם בלי להבין את תכליתה.

... מדברים על שחרור מסבל, אך הם לא מדברים על אושר. והדבר שאף אחד מהם לא מדבר עליו, הוא על חוויית ההתחדשות, שהיא לא נמצאת בתוך שום חוויית זמן. והעניין הוא, כי גם אשליה, היא עדיין קיום ממשי. ולא, שהעולם שלנו, קיים רק כאשליה, אלא שהעולם שבתוך ... עבורו החלום הוא ממשי. ושום הסבר שהחלום הוא רק אשליה, שום הסבר כזה לא באמת עוזר לאדם להשתחרר לגמרי מחוויית החיסרון, שהקיום העצמי שלו מביא לו. כי הקיום של האדם, יוצר לו את הסבל. כי חוויית האני של האדם, יוצרת עבור האדם, את חוויית מה שאינו האני, ומכאן נובעת תחושת החיסרון התמידי שיש לאדם. וזה שהאדם ינסה לשכנע את עצמו, שהאני שלו הוא רק אשליה, זה לא עוזר לו בשום דרך, לא להרגיש את האני שלו, ולצאת לגמרי מתחושת החיסרון של האני. ועוד יש לזכור, שגם אשליה, היא קיום ממשי. וגם האשליה, היא אכן קיימת בפועל. וגם אם ... לא יותר ממשי, מאשר אשליה. כי הכל ממשי, בעיני המתבונן. ולא עוזר לאדם להבין שהוא אשליה, כדי להשתחרר לגמרי מתחושת הקיום העצמי שלו. כי עדיין קיים אני, שחווה את המציאות כאשליה, וסובל מכך שקיומו הוא חסר כל משמעות ידועה ...

... כדי להיות מאושר באמת, האדם מוכרח להתבונן? ולמה בלי להתבונן, לא יעזור לאדם שום דבר אחר? והעניין הוא, כי חוויית האחדות של המציאות, היא קורת לאדם, רק כאשר הוא מבין בשלמות אמיתית שהכל אחד. וכל זמן שהאדם לא מבין ...

... אליה. המהות של השאלה הזו היא להבין מהו הרצף הראשוני של סיבה ותוצאה שמוביל את כל האירועים במציאות. ישנה תחושה שכל דבר שקורה כרגע הוא תוצאה של אירוע קודם, וכך נוצר רצף אינסופי של סיבות ותוצאות. אך אליעד מסביר ...

... ולכן לא מניח שיש מאחוריה כוונה או מחשבה כלשהי. האם באמת קיימים סדר וחוסר סדר בעולם? אליעד מסביר כי התחושה של סדר או חוסר סדר בעולם היא סובייקטיבית לגמרי, ותלויה בשכל האנושי. האדם מחליט שמשהו מסוים הוא מסודר כי ... תוצאה מקרית לחלוטין של אינסוף אפשרויות ואינסוף זמן. זה אומר שאין שום הכרח לוגי לקיומו של מסדר, אלא רק תחושה אינטואיטיבית וסובייקטיבית של האדם. האם קיום אי - סדר מוכיח שאין מסדר? אליעד הופך את הטיעון הרבני הפופולרי שאומר ... ולכן חייב להיות לו מסדר, היא שגויה מהיסוד. כל מה שנראה לנו כסדר או תחכום יכול להיות מקרי לגמרי, והתחושה שלנו לגבי סדר או חוסר סדר נובעת אך ורק ממגבלות התפיסה האנושית. לפיכך, אין שום הוכחה אמיתית או הכרח ...

קול פנימי של השטן - למה קול פנימי / ידיעה פנימית / אינטואיציה / תחושת בטן, למה כל אלו הם השטן? כי הרגש הרע, רוצה להתעלל באדם. ואם הרגש הרע יבוא לאדם ויאמר לו, שהוא רוצה להתעלל בו ולעשות לו רע, הרי שהאדם לא יסכים להקשיב לרגש הרע, ואז הרגש הרע לא יוכל להתעלל בו. אז מה עושה הרגש הרע? הרגש הרע בא לאדם בדרכים מתוחכמות, ומדבר איתו. אבל הוא גורם לאדם להאמין, שזה לא הוא הרגש הרע שמדבר איתו, אלא שזה הקול הפנימי שלו של האדם עצמו, שמדבר איתו. והאדם בעצם מקשיב לרגש הרע עצמו, ורק נדמה לו, שזה הקול הפנימי שלו שמדבר איתו. והרגש הרע מתחזה בפני האדם, בכל מיני דרכים מתוחכמות, שגורמות לאדם לחשוב בטעות, שהקול של הרגש הרע, הוא בכלל הקול הפנימי שלו עצמו. והרגש הרע מלביש ומסתיר את עצמו בהרבה דרכים ובהרבה צורות, כגון תחושות בטן / אינטואיציה / קול פנימי / ידיעה פנימית וכיוב. שהאדם בטוח, שאיזו ישות טובה רוצה לעזור לו, והוא לא מבין שכל הקולות שיש לו בראש, וכל תחושות הבטן שלו, וכל האינטואיציה שלו, וכל הידיעות הפנימיות שלו, הן כולן כולל כולן, צורות שונות של הרגש הרע. ואפילו התחושה הפנימית ביותר של האדם, שהוא עצמו קיים, גם היא מהרגש הרע. כי תחושת חוסר השלמות של האני, היא עצמה הרגש הרע, שהוא שורש הרע. כי תחושת הנפרדות של האני, היא הסיבה היחידה לכך, שהאדם כל הזמן מרגיש שחסר לו משהו. ונזכיר, כי אעפכ, גם הרגש הרע עצמו, הוא עצמו שליח של השלמות האמיתית, שהיא כולה טוב. ויש פנימי, אבל יש פנימי עוד יותר. והפנימי, הוא הרגש הרע. אבל הפנימי יותר מהאני של האדם, הוא השלמות האמיתית. וכל האני הפנימי הרע של האדם, הוא רק מתחושת האני והחוצה. אבל לפני האני, הוא אלוהים ומושלם ממש וכולי. וכפי שיתבאר בהמשך. ובהתחלה, הרגש הרע מביא לאדם כל מיני תחושות בטן, שנראות לאדם כאילו הן עוזרות לו. ומצד האמת, תחושות הבטן של האדם, מזיקות לו. כי התחושות של האדם, הן יוצרות אצל האדם תחושה של נפרדות, ויוצרות לאדם סבל בחייו. והאדם בטוח שתחושות הבטן שלו עוזרות לו. והוא לא מבין, שהידיעות הפנימיות שלו, וכל מה שהקול הפנימי שלו מדבר איתו, זה הרגש הרע עצמו, שרוצה לעשות לו רע, ללא טיפת רחמים. כי בהתחלה, הרגש הרע גורם לאדם לחשוב, שהקול הפנימי שלו עוזר לו. ואז האדם מתחיל להאמין לקול הפנימי שלו, בלי לבדוק אותו. ... חשדן אמיתי בכל דבר שהוא, ושהוא לא מאמין גם לא לעצמו, אז ממילא הוא קולט, שהקול הפנימי שלו, הוא הרגש הרע שגורם לו לסבול. ועל האדם לא להאמין, לשום קול פנימי / תחושת בטן / אינטואיציה / ידיעה פנימית / או כל שקר אחר, ועל האדם להיצמד תמיד רק לדבר אחד ויחיד, ... הדבר הוא כך, או שמא הקול הפנימי שלו, מטעה אותו. וכאשר מתבוננים מספיק עמוק פנימה באמת, יותר עמוק מאשר חוויית האני, אז רואים את האמת האמיתית. ושם אין שום ספק כלל, וזהו אלוהים האמיתי, השלמות האמיתית, האמת המוחלטת. ועל האדם להתעלם לגמרי, מהקול הפנימי הרע והשקרי שלו, ולזרוק אותו ואת כל שאר תחושות הבטן שלו. כי הם שורש כל הרע שבעולם. ועל האדם להיצמד תמיד, רק לדבר אחד ויחיד, שזאת האמת. וכאשר יש לאדם קול פנימי שאומר לו שהמציאות היא לא מספיק טובה, והאדם מרגיש רצון לשנות אותה, על האדם לשנוא את הקול הפנימי שלו, ולשנוא את האמונה, שגורמת לאדם להקשיב לקול הפנימי שלו. ועל האדם לבדוק תמיד, האם באמת התחושה שלי, שהמציאות היא לא טובה בשלמות כפי מה שהיא, האם זו אכן תחושה של אמת מוחלטת? ומי החליט שהמציאות היא לא מספיק טובה? ואולי היא מושלמת, ורק אני טועה וחושב שהיא לא ... הוא לטובתו, אז הוא היה מתבונן בו היטב, וחושף את השקרים של החסרונות שהוא מביא לו, ואז האדם היה מרגיש טוב באמת. ולכן, הקול הפנימי, לפעמים גורם לאדם להרגיש טוב, כדי שהאדם ימשיך להאמין בו, כדי שהוא יוכל להמשיך להתעלל בו. (שזה בכלל טוב מאוד, עבור מי ששומע ...

... לקבל הנאה. שעי זה נוצר אצל האדם סבל מתמיד, שגורם לו לרצות תמיד לקבל הנאה. ולטענתם, הפתרון לכך שהאדם מרגיש תמיד חיסרון, הוא בכך שהאדם ימיר את הרצון שלו לקבל הנאה, ברצון להשפיע ולתת הנאה לאחרים. ונדמה להם בטעות, שמי שיהיה לו רק רצון לתת ולהשפיע לאחרים, הוא יחווה את השלמות האלוהית ולא יסבול מתחושת חסר כלשהי. והסיבה לכך שגם האנשים האלו סובלים, היא משום שתפישת האלוהים שלהם היא שגויה, עד כדי כך, שכאשר ... הוא אלוהים אמיתי, שדרכו רק לתת ולהשפיע. למרות שבאמת הוא אלוהים שקרי, שדרכו היחידה, היא לסבול מכך שיש לו תחושת חסר מתמדת, שבאה לידי ביטוי ברצון הנצחי שלו לקבל הנאה. ורק כלפי חוץ, הרצון הזה שהוא סבל מתמיד, הוא ... הוא רצון להשפיע ולתת הנאה, למרות שבאמת, הוא סבל אמיתי, שכולו אך ורק סבל. כי רצון להשפיע, הוא רצון ותחושת חיסרון, בדיוק כמו רצון לקבל. ורצון להשפיע גם הוא צורה של רצון, שהוא חיסרון מהשלמות. כי בשלמות, אין שום ... באחדות האמיתית של המציאות, אין שום נפרדות כלל, אפילו לא בין ישותו של אלוהים, לבין רצונו / מחשבתו / רגשותיו / ידיעתו את קיומו העצמי. ואצל אלוהים האמיתי שהוא אחדות המציאות, שם לא שייך שום הגדרת רצון עצמי כלל. ... המציאות. וכל דבר שנפרד ממנו, דהיינו, שהוא חווה את קיומו העצמי, שזוהי בעצם מהותה של קיומה של הנפרדות. כי תחושת האני, לא יכולה להיות קיימת כלל, אאכ קיימת גם תחושת הדבר שאינו אני. ותכף שישות חווה את קיומה העצמי, היא הופכת להיות אלוהים שקרי. כי בעצם, היא העדר האלוהות ... כל זמן שאין רצון). והשורה התחתונה היא, שכל ישות שהיא קיימת ושהיא מודעת לקיומה, היא בעצם אלוהים שקרי, שסובל מתחושת נפרדות, שבאה לידי ביטוי בתחושת חסר, שמתבטאת ברצון. וכל רצון הוא סבל, כי כל רצון הוא תחושת חסר. והרצון הזה יש לו הרבה צורות, שאחת מהן, היא נראית כנתינה. אך מצד האמת, אין שום רצון לתת כלל. כי כל הרצון לתת, הוא כולו רצון לקבל הנאה מהנתינה. כי הישות מרגישה חסר, והיא ממלאת את החסר שלה בנתינה. ואין שום נתינה כלל, אלא רק רצון לקבל תמיד. כי כל רצון, ... אז הוא נכלל באחדות האמיתית, ומשתחרר מהישות הנפרדת שלו לגמרי. וממילא מתבטל גם הרצון העצמי באשר הוא, ונעלמת כל תחושת חסר, וכל תחושת נפרדות. וגם אחכ כשהאדם חוזר אל מה שנראה כנפרדות, גם אחכ, אצלו הנפרדות היא אחדות אחת וכולי.

... גם השיטה הזאת, היא עוד שקר ובזבוז זמן. וכפי שכבר ביארתי, הספר הזה מצהיר, שהוא יביא את האדם אל החוויה של השלמות, שנראית כבלתי אפשרית מצד מהותו של האדם כישות שהיא אינה אין סופית. והשאלה הנשאלת היא, איך ניתן לעשות זאת וכיצד ניתן להביא את האדם אל החוויה של השלמות, למרות שהיא אינה אפשרית, מצד זה שהאדם הוא ישות חסרה, שאינה מושלמת באופן מוחלט? וההסבר הוא, כי החוויה של האדם, תלויה בהבנה של האדם. ותכלית הספר, היא לשנות לאדם את החוויה האישית הרגשית שלו. כי הדבר האחרון שחשוב בחיים, זה מה האדם מבין ואיך האדם חושב. והסיבה שהדבר הפחות חשוב בחיים זה מה שהאדם מבין, היא משום שהדבר היחיד החשוב בחיים, הוא מה האדם מרגיש ברמה הרגשית. כי אם האדם לא מרגיש את השלמות בליבו, הרי שאין שום משמעות לפלפול פילוסופי כזה או אחר, שיוכיח לאדם שהכל מושלם או כל דבר אחר. כי כל זמן שליבו של האדם, מרגיש את הריקנות, שנובעת מכך שהאדם הוא אינו ישות שלמה, הרי שתפישת המציאות של האדם לא ממש משנה כלל וכלל לא. ולכן, המטרה המוצהרת של הספר, היא להביא את האדם אל תחושה וחוויה מלאה של שלמות מלאה, שנקראת שלמות שאין שלמות אחריה. דהיינו, שלמות שאין שלמות גדולה ממנה. שלמות שכאשר האדם משיג ... להשיג דבר כלשהו טוב יותר, מאחר שהוא נמצא בטוב ביותר האמיתי מבחינה אובייקטיבית. וכיצד ניתן להביא את האדם אל חוויית השלמות הזו? תשובה: על ידי הבנה שכלית. כי למרות שההבנה השכלית היא חסרת כל משמעות כנל, כי העיקר הוא החוויה הרגשית, הרי שהדרך היחידה להשיג את החוויה הרגשית של השלמות, היא על ידי הבנת המציאות בשלמות. כי האדם הוא גם שכל. והאדם לא יכול לברוח מהשכל שלו, גם אם הוא ממש ירצה. והחוויה של האדם את המציאות, תלויה בשכל של האדם. כי החוויה, היא תוצאה של הבנה. והאדם חווה את המציאות, כפי מה שהוא מבין אותה. כגון לדוגמה שהאדם לא מפחד מבובה ... מפחד, גם לא מאריה אמיתי, משום שהוא לא מבין שהאריה יכול להזיק לו וכיוב. והדרך להביא את האדם אל החוויה של השלמות, היא על ידי הבנה. ואיזו הבנה? הבנה של האחדות. ונסביר: כי האדם מצד שכלו לא מסוגל לחשוב ... הפוכים מצד מהותם בבת אחת. ומשום כך האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולכן הוא מרגיש חיסרון. כי מצד האמת של המציאות, הכל אחד. והכל אחד פירושו, החיבור של כל ההפכים לישות אחת ממש (ויתבאר ... שכל ישות סופית, היא באחדות מוחלטת עם האין סוף, על ידי זה האדם גם יחווה את השלמות הזאת ברמה הרגשית. והמסר הסופי של הספר, הוא שהכל מושלם ושהכל אחד. דהיינו, שכל ההפכים הם אחד ממש עד אין סוף (כי ... מעל אין סוף). ועל ידי זה שהאדם יבין את השכל הזה, על ידי זה ממילא האדם גם יחווה את התחושה הזאת של השלמות, שנובעת מתוך ההבנה השכלית שהכל אחד ממש. ואחרי שהאדם מבין את השכל הסופי של הספר, עכשיו ...

... והאדם מוכן להודות שיש לו שקרים עצמיים, אבל הוא לא מבין עד כמה הוא שקוע עמוק בהם. כי כל הרגשות / מחשבות / תחושות של האדם, יש בכולם גם שקר. כי כולם חוויה של נפרדות, שהיא כולה גם שקר. והאדם לא קולט, עד כמה הוא חי בטעות. ומי שרוצה לחשוף ולגלות את ... נושאים שהוא לא מוכן לחקור אותם, ומעדיף לא לחקור אותם. ודווקא אותם צריך ומוכרח האדם לחקור. ובכל פעם שהאדם מרגיש, שיש איזה נושא שהוא לא רוצה לחקור אותו, ושהוא עדיין לא מבין אותו על בוריו, על האדם לעזוב את ... של דבר, על האדם ללכת ראש בראש עם האני שלו. ועל האדם לשאול את כל השאלות. ובכל מקום שהאדם מרגיש אי נעימות לחקור איזה עניין, האדם מוכרח דווקא להתעקש וכן לחקור את אותו העניין. ועל האדם לחקור ולגלות, את ...