... שרוצה להתעורר, עליו לשנוא את האמונה, ולחפש את האמת המוחלטת. שעל ידי זה, הדמיון נעלם, והאדם עולה מהדמיון, אל השכל האמיתי, שהוא תפישת האחדות כנל.

בירור האמת, בכלי הפגום של השכל - כיצד אפשרי הדבר? כי האדם מנסה לברר את האמת. והאדם מברר את האמת באמצעות השכל שלו. וכאשר האדם מברר את האמת, הרי שהוא מכיר בכך שהשכל שלו הוא פגום, דהיינו, שהוא לא מדויק בשלמות ולא מותאם עם האמת. והאדם מחפש את האמת, עם הטעויות של השכל שלו. וכיצד יכול האדם להשיג את האמת המושלמת, בכלי פגום? והעניין הוא, כי השכל של האדם מצד מהותו, הוא כולו אמת זכה וברה. אלא, שהוא מלא בקליפות ובלבושים חיצוניים, שגורמים לשכל של האדם ... כלל, יותר מאשר שקר, כי האמת והשקר הם אחד. והחכם רואה את התגלות האמת המוחלטת, בכל שקר שיש בעולם. והשכל מצד מהותו, הוא כולו טוב אמיתי, אלא שיש עליו קליפות ולבושים. ועל ידי זה שהאדם מברר את האמת עם השכל העצמי שלו שנראה לו כפגום, על ידי זה בסופו של התהליך מתגלה אור האמת האמיתי של השכל, והוא עצמו הופך להיות האמת עצמה. ובפשיטות התשובה היא, שבמהות, הכל אמת מוחלטת. ועל ידי בירור האמת קליפה אחרי קליפה, בסוף מתגלה האמת שהיא כבר קיימת. כי אם היא לא הייתה כבר קיימת בשכל של האדם, לא היה השכל יכול להשיג אותה. אבל היא כבר קיימת, והיא רק מתגלה על ידי בירור האמת. ואעפכ על האדם לזכור תמיד, כי כל בירור האמת שהוא עושה, הוא עדיין נעשה ותלוי על כרעי התרנגולת של השכל האישי שלו, שהוא עצמו טועה ומטעה וכולי. עד שהאדם בסופו של דבר ישיג את האמת האמיתית וכולי.

... אמיתי? ועל סוגי רבנים ומורים שונים. ועניין אילו ידעתיו הייתיו. ונאיר: כי כל מה שיוסבר להלן, מתייחס גם לגבי השכל של האדם, ביחס לשכל של המציאות. שהאדם הוא התלמיד, והאמת של המציאות, היא המורה דרך וכולי. כי יש כאלו ... של טעות. משום, שאם הידע הוא חיצוני לאדם, הרי שזה רק משום שהאדם רחוק מהאמת. ורק מי שלומד משלמות השכל של עצמו, רק הוא תלמיד של אמת שנכלל ברבו. ונדגיש, כי התלמיד של אמת, הוא לומד משלמות השכל של עצמו. ולמרות שיש כאן דבר והיפוכו, כי כיצד ילמד התלמיד, אם שכלו הוא כבר מושלם, אעפכ, רק מי שלומד משלמות השכל של עצמו, רק הוא תלמיד של אמת. כי כל זמן שהשכל של האדם הוא לא שלם, הרי שהשכל השלם, הוא נפרד מהפנימיות של האדם, והאדם עדיין לא נקרא תלמיד אמיתי של אמת. ולכן, כל תלמיד, הוא תלמיד של טעות. משום שאם האדם עדיין יכול ללמוד משהו, הרי שזה אומר שדעתו עוד לא התאחדה עם השכל של המציאות. והרי שהוא תלמיד של טעות, כי הוא עדיין לא באמת מחובר לרבו, שהוא הידיעה השלמה. ותלמיד של אמת, הוא מי שזכה לשלמות השכל שהכל אחד. שידיעת האחדות, אין ידיעה שגדולה ממנה, משום שאין בה שום הגדרה ושום הפרדה כלל. ותלמיד כזה, הוא ... גם נפרד וגם אחד במהותו, בחינת ריבוי האלוהים וריבוי המקיפים שמעל האין סוף. וכל זמן שהאדם עדיין לומד את השכל של האחדות, ושהשכל של האחדות נפרד ממנו, הרי שהוא עדיין תלמיד של טעות. משום שדעתו, עדיין נפרדת מדעת רבו. וגם בתוך תלמידי הטעות, יש מדרגות שונות. ותלמיד של אמת, בתוך תלמידי הטעות, הוא רק מי שמבין, שהשכל של רבו הוא השכל היחיד החכם + הטוב בעולם. כי כל זמן שנדמה לאדם, שיש עוד שכל מלבד השכל של רבו, שגם הוא שכל של אמת אפילו בטיפה אחת, הרי שהאדם הוא עדיין לא תלמיד של אמת, אפילו לא בתוך בחינת תלמידי הטעות. כי החכם האמיתי (שהוא בחינה אחת עם השכל האמיתי), הוא מלמד את האדם, שכל שהוא נפרד מכל השכל שיש בעולם. ושהוא לא דומה לשום שכל שיש בעולם, בשום צורה שהיא. כי כל השכל שיש בעולם, הוא שכל של נפרדות. שכל אחד מהשכלים שבעולם, מפריד את עצמו ומגדיר ומבדיל את עצמו, משאר השכלים ששונים ממנו ומנוגדים והפוכים לו. אבל החכם האמיתי, הוא מלמד את האדם שכל אחר לגמרי. שכל שנמצא מחוץ לכל השכלים שבעולם, שכל שמכיל בתוכו בשלמות מוחלטת, את עצמו וגם את הניגודיות של עצמו, כישות אחת ממש. וכל זמן שנדמה לאדם, שיש עוד שכל בעולם, שיכול להועיל לו בצורה כלשהי, מלבד השכל של האחדות, הרי שהאדם הזה, הוא תלמיד של טעות. כי הוא לא מבין את דעת רבו, אפילו לא ברמת ... אז, התלמיד משיג בכח המדמה שלו ובדמיון ובאמונה שלו, את דעתו של רבו. שבעיניו של התלמיד, היא עדיין נפרדת מהשכל שלו, של התלמיד. ורק כאשר התלמיד מכוון את כל עומק מחשבתו ורצונו, להבין את דעת רבו, שנפרדת מכל שאר השכלים שבעולם, רק אז האדם הוא בבחינת תלמיד אמיתי, בתוך כל תלמידי הטעות. אבל כל זמן שהאדם חושב, שהשכל של רבו הוא חכם, אבל יש עוד סוגי שכל חכמים בעולם, הרי שהאדם הוא תלמיד של טעות. משום שהוא ... יאמין לרבו, אפילו לא כחוט השערה. כי כל זמן שיש לתלמיד אמונה ברבו או בכל שכל שהוא בעולם, (שכל השכלים שבעולם הם בחינת רבו של האדם. וכל זמן שיש לאדם אמונה בשכל כלשהו), הרי שהאדם נשאר בבחינת עבד. שהוא עבד מתחת לשכל של רבו. והוא יישאר שם בבחינת תלמיד, שמקבל את החיות שלו, מבחינה שחיצונית לו, שהיא השכל של רבו. והתכלית היא, שהאדם עצמו יתאחד עם רבו. כי הטועים אומרים, שאין לאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק, אלא ... ממש, למרות שהוא לא חווה את זה. כי האלוהים שהוא האני האמיתי של האדם, הוא מצמצם את עצמו לתוך השכל האנושי. אבל הוא עדיין גם אלוהים ממש. כי היד המצומצמת, היא עדיין גם הגוף, והגוף הוא גם האדם, והאדם ... גם אלוהים, שהוא האחדות של המציאות. והשגת דעת הרב בשלמות, היא בסך הכל הבנת האדם את עצמו. כי שורש השכל של הרב ושל התלמיד, הוא אותו השורש. כי השורש של הכל, הוא אחד. והתלמיד שלומד את דעת רבו, הוא לומד את דעת האני האמיתי שלו עצמו. וכל השכלים שבעולם, הם לימוד עצמי של האדם את עצמו. ושורש כל השכלים שבעולם, הוא השכל של האחדות, שהוא שורש הכל. וכיצד יהפוך האדם להיות מי שהוא באמת? וכיצד יוכל האדם להתאחד עם דעת רבו? ... שלנקות את עצמך מאמונה בדעת רבך, פירושו, לחשוב שרבך הוא טועה. והטועים, מלמדים את האדם להאמין להם. כי כל השכל שלהם, הוא של טעות. ואמונה, היא כולה שקר. כי כאשר יש ידיעה של אמת, אין שום אמונה כלל. והטועים ... ויחקור וידרוש, האם זו אכן האמת? ואולי ההפך הנכון הוא האמת? ועל האדם לברר, מה הן הנחות היסוד של השכל של החכם. ועל האדם לבדוק, האם הנחות היסוד האלו, נכונות או לא? ועל ידי זה שהאדם חוקר את שורש השכל של החכם, על ידי זה בסופו של דבר, האדם מגלה את השכל האמיתי של החכם האמיתי, שהוא נמצא מחוץ לשכל הגלוי של החכם, שמלובש במילים במחשבות ובצמצומים שונים. ואז דעת התלמיד, נכללת בדעת רבו, שהוא האני האמיתי של האדם, ואז האדם משיג את אחדות השכל באמת.

... שלהבין את המציאות, פירושו לעשות משהו ממשי בעולם הגשמי והחיצוני שלנו. והאדם מנסה לשנות את מעשיו ואת דרכיו, בעקבות השכל של האחדות. והאדם הוא טועה ויישאר טועה, עד שימאס לו לשקר ולהטעות את עצמו. כי יש אחדות שקרית, שהיא ... בנפרדות. כי האחדות השקרית, היא לא מכילה בתוכה את כל צורות המעשים של האדם, והאדם משנה את מעשיו, בעקבות השכל של האחדות השקרית, שבה הוא נאחז. וכמובן שאחדות שקרית, היא גרועה כמו כל דבר אחר. כי גם היא צמצום וגבול, שאינו מכיל בתוכו את כל הצורות כולן. והשכל של האחדות האמיתית, הוא נמצא מחוץ לכל הדברים, והוא הבנה (ולא אמונה או מחשבה) עמוקה ואמיתית של האדם, שמשנה ... וגם אחרי, חווה תמיד את האחדות של המציאות, ללא כל הפסקה וללא כל מאמץ שהוא. ומי שרוצה להשיג את השכל ואת החוויה הזאת, עליו להבין מה הוא לא מחפש. ועל האדם להבין שהוא לא מחפש ולא רוצה לחפש, שום ...

... את הנושאים האלו. והם מייאשים את האדם, שהוא לא יכול ושאין לו אפשרות לדעת ולהבין את הנושאים האלו בשלמות, ושהשכל של האדם מוגבל וכולי. והם, לא נמצאים רק מחוץ לאדם, אלא הם נמצאים גם בתוך האדם עצמו. כי אם ...

... אמת. וטוב של אמת, הוא ההבנה של האדם את הטוב, שיש תמיד לנצח נצחים מאז ומעולם. והטוב הזה, הוא השכל של האחדות. שכאשר יש אותו ורק אותו לאדם, אז הוא מתקן אצל האדם את כל תחושות הפוסט טראומה שלו, ... שיטה ודרך בעולם, לא יכולים לשכתב מחדש את ההיסטוריה הרגשית של האדם. והאדם תמיד נשאר עם טראומה רגשית. מלבד השכל של האחדות, שכאשר האדם זוכה אליו, אז הוא חווה את כל המציאות עבר / הווה / עתיד בצורה חדשה, ... שכאשר יש אותה לאדם, הרי שהאדם כן יכול לאבד אותה, ולחזור למצב שבו הוא היה בטרם היה לו את השכל של האחדות, אבל זה אפשרי רק בצורה אקראית בלבד. כגון אם לדוגמה האדם ישתגע. כי עפ החוקיות של הסיבה ... משום שכאשר הכל אחד, ממילא אין שום רע, גם לא רק בשכל של הנפרדות. ורק מנקודת המבט של הנפרדות, השכל של האחדות, טוב יותר מאשר של הנפרדות. אבל מנקודת המבט של האחדות, השכל של הנפרדות, הוא אחד עם האחדות, והוא טוב אמיתי ממש. כי הטוב של האחדות, הוא טוב אמיתי שאינו תלוי בצורה החיצונית של השכל. ולכן, כאשר האדם נמצא בשכל של האחדות, אין לו שום חשש ופחד לאבד את הטוב שלו, שהוא השכל של האחדות. משום שמנקודת המבט של השכל של האחדות, גם השכל של הנפרדות, הוא טוב אמיתי ממש.

... שנשענת על אמת וסיבות, היא אמת של שקר. משום שהיא תלויה באמונות שקר ובהנחות יסוד שקריות. וגם אם כל השכל שבעולם, אומר אמת כלשהי, הלב של האדם יודע ומרגיש, שזאת לא אמת מוחלטת, והאדם עדיין חי עם הספקות שנמצאים ... יגלה את המחויב, שקיומו לא תלוי בשום דבר בעולם. ולכן, כל זמן שהאדם מנסה להבין את המציאות רק עם השכל שלו, הרי שכל המסקנות של האדם, הן לא מוחלטות. מאחר שכל קיומן תלוי באמונה של האדם, שהשכל שלו הוא אכן אמת. ואין לאדם ברירה, אלא לנסות ולחפש משהו מוחלט, שקיומו לא יהיה רעוע כמו עלה נידף. ... האתאיסטים וגם אלו שנדמה להם שאין להם שום אמונה כלל, הרי שגם להם יש אמונה באליל הגדול מכולם, שהוא השכל. כי השכל, הוא אליל שקר. שהאדם לא יודע בוודאות שהוא אמת, ואעפכ האדם מאמין לשכל שלו. והעונש שהאדם מקבל על כך ... שלו. כי האמונה והריחוק מהאמת המוחלטת, היא עצמה העונש. ויש טועים שחושבים שהכוונה היא, שהאדם צריך להאמין במשהו נגד השכל. דהיינו, להפסיק להשתמש בשכל ולחשוב הפוך ממנו. והם טועים. ולמה הם טועים? כי כל אמונה, היא שקר. שהאדם לא יודע את האמת אלא רק מאמין בה. כולל אמונה אפילו בדבר שהוא נגד השכל, או כל אמונה שהיא. כי מהותה של האמונה, היא השקר של הריחוק של האדם מידיעת האמת המוחלטת. כי כאשר ... לי לאמת, אולי דווקא זהו שקר, והאמת היא משהו אחר לגמרי? ולשקר פירושו, שכאשר האדם מחפש את האמת, אז השכל של האדם מביא לו כל מיני סיבות, לכך שהאמת היא כזו ולא אחרת. ועל האדם לנסות לשקר. דהיינו, לנסות ... המוחלט. כי במוחלט אין שום הפך כלל, ולכן הוא מוחלט. והמציאות מכילה בתוכה את כל האפשרויות כולן. וגם אם השכל של האדם, אומר לו שאפשרות אחת היא נכונה יותר מאשר אפשרות אחרת, הרי שהאדם יש בליבו עדיין ספק, אולי השכל טועה, ודווקא האפשרות האחרת שנראית כשקרית, אולי דווקא היא האמת?! ואין לאדם ברירה, אלא לנסות לשקר, ולהפיל את כל ... לאדם שלא אפשרי שההפך יהיה נכון, אעפכ לא יעזור לאדם לשקר את עצמו ולומר לעצמו שהדבר אינו אפשרי, שהרי השכל החכם אומר שהדבר אינו אפשרי, כי תמיד יהיו לאדם ספקות. ולכן אין לאדם ברירה, אלא לנסות לחפש את האמת המוחלטת, ולשאול את עצמו, האם באמת זאת אמת מוחלטת, ואולי דווקא השכל הוא טועה, ודווקא ההיפוך של השקר שנראה כשקרי, אולי דווקא הוא הנכון?! ועל האדם לנסות לשקר. דהיינו, שהאדם לא צריך לשקר ולחשוב שהשכל טועה, כי גם זה הוא שקר, אלא על האדם לשאול את עצמו, אולי השכל טועה, ואולי דווקא מה שנראה כשקר מוחלט, אולי דווקא הוא האמת?! כי לאדם נדמה שיש אמת אחת, אבל מצד ... מוחלטת. וכיצד יוכל האדם למצוא איזה דבר מוחלט, שלא יהיה ניתן לשקר לגביו? וכיצד יכול האדם לאחוז באמת, בלי השכל שלו? והעניין הוא, שהאדם לא יכול לאחוז באמת, באופן ישיר. כי כל אחיזה, היא הגדרה. וכל הגדרה, היא אינה ... שהוא חסר כל הגדרה, חסר כל משמעות, כלום / שום דבר, שאותו האדם לא יכול לעקור, גם לא עם השכל וגם לא בלי השכל. כי בסוף התהליך, האדם מגיע להבנה שכלית, שאומרת שהכל אחד. דהיינו, שהאדם מבין בשכל שלו, שלמרות שהעולם שלנו מלא ... זה מזה והיש נפרד מהאין וכיוב, אעפכ הכל שלם מושלם והכל אחד. ואת זה האדם מבין בשכל שלו, בכל השכל שלו. כי הרבה אנשים מבינים בשכל שלהם שהכל אחד, אבל הם מבינים את זה רק מנקודות מבט מסוימות. אבל בשלמות השכל, האדם מגיע למצב שבכל מקום שעליו הוא מתבונן עם השכל שלו, הוא רואה עם השכל שלו, שהכל אחד. דהיינו, כל השכל כולו, אומר שהכל אחד. ומאחר שהאדם מחפש את האמת המוחלטת, עכשיו עליו לנסות להבין את המציאות, גם בלי השכל וגם עם ההיפוך של חוקי השכל. וכאשר האדם מנסה להתבונן על המציאות בלי שום שכל בכלל, וגם עם שכל שמנוגד בחוקיות שלו לשכל שלנו, גם ... אינם חסרים ואינם מוגדרים כלל, אלא הם מושלמים. וההסתכלות של האדם על האחדות של המציאות, היא מפרקת את ההפרדה השכלית שהאדם עושה, בין היש לבין האין ובין החיסרון לבין השלמות. וכאשר האדם משיג את כל מה שיש ביד השכל האנושי להשיג, אז שב שכלו שכל הנקנה (רבי נחמן מברסלב). דהיינו, אחרי ורק אחרי שהאדם משקיע את כל שכלו ...

שורש השכל / פחד להמר על הכל - והמנצח, שלוקח את כל הקופה! והעניין הוא, כי כאשר האדם מחפש את האמת ... מגיע לנקודה, שבה כבר אין לו שום דרך לצאת מהספק. כי הדרך של האדם לצאת מהספקות, היא על ידי השכל העצמי של האדם. ואם האדם יטיל ספק אמיתי, בנכונות של השכל העצמי שלו, אז כיצד ובאיזו דרך הוא יצליח לגלות מהי האמת?! וכאשר האדם מגיע לשורש השכל העצמי שלו, אז האדם מפחד לאבד את הכל. כי כל מה שהאדם יודע, זה הכל מבוסס על השכל של האדם. ומי שחוקר את שורש השכל עצמו, עלול לאבד את הכל, דהיינו, לגלות תפישת מציאות אחרת לגמרי. ולהסתכל על שורש השכל, פירושו, שהאדם מתבונן אל תוך השכל והתפישה של עצמו, ומנסה להבין, האם היא באמת משקפת את האמת, או שמא, אולי דווקא ההפך שלה הוא הנכון? ... פירושו, שעל האדם להכיל בתוכו, גם חשיבה ותפישת מציאות שאינה שכלית. וזה אפשרי, רק כאשר האדם מבין את מהות השכל. שמהותו היא, חוסר היכולת לחבר את ההפכים של היש והאין בבת אחת. ואחרי שהאדם מבין את מהות השכל, עכשיו הוא יכול לנסות לדמיין (שזהו בעצם, שימוש ביכולת תפישה אחרת ובשכל אחר) תפישת מציאות אחרת, שבה היש והאין ... פירושו, שהאדם לא יטה לצד אחד, יותר מאשר לצד הנגדי לו. ועל האדם להכיל בתוכו באופן שווה, את התפישה השכלית, ואת התפישה שמנוגדת לה. דהיינו, לנסות לשאול ולהבין באמת, האם באמת היש והאין הם נפרדים ומנוגדים זה לזה, או ... נמצאת מחוץ לשכל עצמו. כי השאלה הזאת, היא בעצם מטילה ספק בשכל עצמו. וממילא לא ניתן להשיב עליה עם השכל, אלא בדרך אחרת. והשאלה הזאת, היא המקדח הנכון והחיבור הנכון של האדם, אל מה שיש לפני ומעל ומתחת ובתוך השכל האנושי. כי השכל האנושי, הוא חלק מתפישת מציאות אחרת גדולה יותר, שבה הכל אחד. דהיינו, שבה, גם השכל של היש והאין כאחד, וגם השכל של היש והאין כנפרד, שניהם שכל אחד ממש, למרות שהם מנוגדים. ובמילים אחרות, תפישת הנפרדות וגם תפישת האחדות של היש והאין, היא תפישה אחת ממש. והשכל שלנו, הוא רק ביטוי אחד, של תפישה אחרת גדולה יותר. והדרך של האדם להתחבר אל התפישה הזאת, היא רק על ידי זה שהוא חוקר את שורש השכל, דהיינו, מנסה להתחבר אל האמת, בלי הגדרות שכליות כלשהן. שנקודת המבט הזו, היא מגלה לאדם את השכל האחר, שבו הכל אחד ממש, שהוא גדול יותר והוא מכיל, גם את השכל האנושי, כחלק ממנו, אך לא כמוחלט. וכאשר האדם מטיל ספק באמת, בהכל, כדי לראות מה הדבר המוחלט שיישאר אחכ, ממילא הוא כאילו מהמר על הכל. כי אם השכל לא צודק, אז ממילא הכל משתנה באמת. כי כל הידיעות של האדם, כולן תלויות בשכל של האדם. ואם האדם ... מוכן למען הבנת האמת לנסות לחשוב גם בצורה שנראית כלא שכלית ומשוגעת, אז הוא זוכה להשגת המוחלט, שזוכה להבנת השכל שמעל השכל. ועל ידי זה שהתודעה של האדם והשכל הקטן של האדם, מתחברים אל השכל הגדול שמעל ושמתחת לשכל, שבו הכל אחד ממש. על ידי זה האדם יכול למסור את נפשו ממש, ולהישאר בחיים. ...

... באמת יודע את האמת, לגבי התשובה לשאלה השנייה. דהיינו, כל זמן שהאדם עצמו לא הגיע אל האמת המוחלטת, הרי שהשכל של האדם פגום, והאדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, שקשור לעניין של אמת ושקר. והאמת היחידה שהאדם אולי ... האמת בכוחות עצמו, הוא ימשיך לאכול חצץ. ועל האדם להפסיק להאמין למורה רוחני כזה או אחר, שבכלל זה גם השכל של האדם, שגם הוא מורה רוחני, ועל האדם להתחיל לאמת באופן מוחלט, את כל מה שהוא חושב ויודע וכולי. ...

... מוגבלת במקום ובזמן. ולכן גם ההסתברות שנובעת מהן, גם היא לא באמת משקפת את האמת. ובפרט כאשר האדם מבין שהשכל שלו סובייקטיבי, והאדם מנסה לגלות מהי האמת האובייקטיבית, שאז בוודאי שאין שום משמעות כלשהי, לכך ש - לשכל של האדם נראה, שדבר כלשהו הוא יותר הגיוני מאשר דבר אחר. כי אפילו אם השכל של האדם בטוח ב 100% שהדבר הוא כך, הרי שהדבר הזה, עדיין לא אומר שום דבר על האמת האובייקטיבית, ... בטוח בדבר, שהוא אינו בטוח בו באופן מוחלט. ועל האדם להבין את האמת, שתמיד יכול להיות שהוא טועה. ושהסיכוי שהשכל האנושי טועה, הוא זהה בדיוק לסיכוי שהשכל צודק. וכאשר האדם נצמד אל האמת הזאת, על ידי זה הוא מגלה את השכל האובייקטיבי, שבו הכל אחד והכל מושלם ממש וכולי.