... עושה לי אך ורק רע?! אולי זה יותר טוב להרגיש אך ורק רע?! כמובן שהמוח מתנגד לזה, כי איזה היגיון יש בכך שיהיה טוב להרגיש רק רע? ומה טוב בלהרגיש רק רע? אבל מצד שני, זאת הטלת ספק ברצון ... ועדיף להרגיש רע? אולי זה טוב להרגיש רע? אולי עדיף להרגיש כמה שיותר רע? ואז המוח חושב, שאין בזה היגיון וכולי, כי למה שאני ארצה להרגיש רע ולא טוב. אבל מצד שני, למה שאני ארצה להרגיש טוב ולא רע?! ... רק רע, באפשרותך לנסות ללכת על הטלת ספק קיצונית, שאולי דווקא עדיף להרגיש רק רע. שזה כמובן ללא שום היגיון, אבל האם לרצות להרגיש רק טוב, האם בזה כן יש היגיון? בקיצור, כיוון החשיבה הזה מעורר את המוח להטיל ספק ברצון להרגיש רק טוב וכולי.

... גם בלי קשר לתוצאות שהוא מביא וגם בלי קשר לדרך שבה הוא הולך. אם הוא מביא לך תוצאות, יש היגיון להשאיר את העובד, גם אם הוא פועל בדרך שלא הגיונית לך וגם אם נראה לך שהוא לא חכם מידי. למה? כי הוא מביא לך תוצאות. אם הוא פועל בדרך שנראית לך נכונה, יש היגיון להשאיר את העובד, גם אם הוא לא מביא לך תוצאות ולא נראה לך גאון בתחומו. למה? כי הוא בדרך ... לדעתך, אז גם אם הוא לא מביא תוצאות וגם אם הוא פועל בדרך שלא נראית לך נכונה, עדיים יש היגיון להשאיר אותו. כי אולי הוא מבין משהו שאתה לא מבין, ואולי אין תוצאות למרות המאמץ של העובד ולא בגלל ... תוצאות, וגם לא הולך בדרך שנראית לך נכונה וגם נראה לך שהוא לא חכם באופן כללי, אז יש יותר היגיון לשחרר אותו ולחפש משהו אחר.

... אותה. כאשר האדם חושב על משהו שאינו רוצה לחשוב עליו, הרי שזו מחשבה טורדנית. מחשבה טורדנית = מחשבה שאין היגיון לחשוב אותה כרגע. אם זה מוצדק לחשוב את המחשבה הזאת כרגע, אם יש היגיון לחשוב את המחשבה הנוכחית ברגע הזה, הרי שהיא אינה טורדנית. מחשבה טורדנית = חוסר היגיון. הדרך לגרום למחשבות טורדניות להיעלם, היא על ידי זה שלא מפחדים מהן. השקר והדמיון של האדם מפחידים אותו וגורמים לו לפחד משטויות. הדרך לגרום לשקר ולדמיון להיעלם, היא על ידי זה שמתייחסים אליהם בהיגיון וללא פחד. פירוש: על האדם לחקור את השורש של המחשבה הטורדנית. לחקור את השורש של המחשבה = לנסות להבין ...

שיגעון. על בן המלך שחשב שהוא תרנגול הודו. מהו ההיגיון שבשיגעון? סיפר רבי נחמן מברסלב (כאן) : פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא ... צורך ביכולת הבנה, יכולת הכלה, יכולת קבלה ותוך כדי זה הבאת האדם למצב טוב יותר. בכל שכל בעולם יש היגיון כלשהו וצד כלשהו של האמת. גם דעתו של המשוגע מייצגת חלק מהאמת האמיתית על המציאות. אלא שמשום שלא הרבה ... המשוגע, הרי שהמשוגע היה הופך להיות חלק מהנורמה. הכל תלוי בכמות האנשים שחושבים בצורה כלשהי. לכל משוגע יש את ההיגיון שלו, היגיון אמיתי שנאחז בנקודת אמת כלשהי שהיא מהווה חלק מהאמת השלמה. בהיגיון של ההינדיק ניתן למצוא נקודות רבות של חלקים של האמת. ההיגיון של בן המלך יכול לייצג את נקודת המבט שמצידה אין הבדל בין האדם לבעל חיים. כמו כן ניתן לומר ... הפשוטה, שבה אפשר לחיות כמו בעל חיים בטבע ללא שום גינוני מלכות. לחיות כמו תרנגול הודו, זה הרבה יותר הגיוני מאשר לחיות עם כל גינוני המלכות של מלך אנושי. ניתן אפילו לומר כי תרנגול הודו חי הרבה יותר הגיוני מאשר מלך אנושי. מי שימשיך לחקור, יראה כי ישנם המון צדדים של היגיון ושל אמת בצורת המחשבה של בן המלך. יחד עם זאת, צריך תמיד לראות את התמונה המלאה, כי לכל מטבע ... המעשית המוסר השכל המעשי הוא, כי על האדם לא לפחד מדעה שמנוגדת לדעתו, אלא פשוט לנסות להבין את החלק ההגיוני שבה ואת נקודת האמת שבה. כל דעה של כל אדם בעולם גם דעתו של המשוגע, בכל דעה ישנו חלק ...

... שהמציאות משוגעת? אדם שחושב שהמציאות משוגעת, למעשה מעיד על עצמו שהוא משוגע. הסיבה פשוטה: כל אדם שטוען שהמציאות לא הגיונית או לא מובנת לו, חושף את העובדה שהוא עצמו אינו מבין אותה. אליעד כהן מסביר שאם אדם היה מבין באמת את המציאות, הוא לא היה מתלונן או חושב שמשהו לא הגיוני בה. אדם שאומר משפט כמו המציאות משוגעת, הוא למעשה אומר: אני לא מבין מה קורה פה, וזו בדיוק ההגדרה ... עצמה. אליעד מסביר שאנשים רבים נוטים לחשוב שהבעיה נמצאת במציאות עצמה, שאלוהים או היקום יצרו מצב הזוי או לא הגיוני, במקום להבין שהבעיה נעוצה בתפיסה העצמית שלהם. כשאדם מתלונן על אי - הבנה של המציאות ואומר שאלוהים או מישהו אחר משוגע, הוא בעצם מעיד על היעדר יכולת להבין את ההיגיון הפנימי של החיים ושל הקיום. מדוע שאלות על המציאות מוכיחות שאתה משוגע? אליעד מסביר שעצם קיומן של שאלות על ... היא זו שמכתיבה את הכללים, והיא אינה חייבת להיות מובנת או ברורה לאדם. לכן כל ניסיון להכריז שהמציאות אינה הגיונית הוא בעצם הודאה שאותו אדם עצמו הוא זה שחסר היגיון, ולא המציאות. האם המציאות יכולה להיות באמת משוגעת? אליעד מסביר שברגע שאדם שואל שאלות על המציאות, הוא מניח שהמציאות ... זאת מתוך חוסר הבנה בסיסי, והבעיה תמיד טמונה בתפיסתו של האדם ולא במציאות עצמה. המציאות קיימת ופועלת על פי היגיון פנימי משלה, שאינו כפוף להבנה של האדם. לכן כל אחד שטוען אחרת, הוא עצמו האדם המשוגע, לא המציאות. מי באמת משוגע? למה אני לא מבין את המציאות? האם המציאות משוגעת? איך להבין את עצמי ואת המציאות? האם יש היגיון במציאות?

... האדם הוא כמו איבר בגוף שטוען שהגוף כולו משוגע. הרי האדם הוא חלק מהמציאות, וכאשר הוא טוען שהמציאות לא הגיונית, הוא למעשה טוען שגם הוא עצמו אינו שפוי. אליעד מבהיר שהטענה המציאות משוגעת ואני חף מפשע שקולה לאדם שחולם ... אלוהים משוגע, והאם אפשר להיות חכם ממנו? הרעיון שאלוהים משוגע ושאפשר להיות חכם יותר מאלוהים נשמע על פניו לא הגיוני. אך אליעד מסביר שכאשר אדם טוען שהמציאות משוגעת ושהוא עצמו שפוי יותר מהמציאות, הוא בעצם מייחס חוסר היגיון לאלוהים או לכוח שברא את המציאות הזאת. אליעד מסביר שזה בדיוק כמו להגיד שאתה חולם חלום מוזר וחושב שבתוך ... מכיוון שהוא חלק בלתי נפרד מאותה מציאות. לדברי אליעד, זה כמו אדם שחולם חלום, ובחלום הוא מתלונן שהחלום לא הגיוני ומוזר. האדם לא מבין שהחלום מתרחש בתוכו, ולכן אם החלום משוגע, האדם עצמו הוא גם חלק מאותו שיגעון. מה הקשר בין חלום למציאות? אליעד ממחיש את הרעיון בעזרת הדוגמה הבאה: כאשר אדם חולם חלום שבו מתרחשים דברים לא הגיוניים ומוזרים, והוא מתלונן או מתפלא על כך בתוך החלום, מי באמת אחראי לאותו חלום משוגע? ברור שהאדם החולם עצמו ... חווים היא סוג של חלום או דמיון המתרחש בתוך התודעה של האדם עצמו. לכן אם האדם חושב שהמציאות לא הגיונית, הוא למעשה מייחס חוסר היגיון לעצמו, מאחר והוא היוצר האמיתי של המציאות. האם האדם יכול להיות חכם יותר מאלוהים? אליעד מסביר שברגע שאדם חושב ... ומתלונן, אך ברגע שיתעורר יבין שהוא עצמו יצר את כל זה, כך גם במציאות שלנו. האדם מתלונן על חוסר ההיגיון של החיים או המציאות, אך אינו מבין שהוא הוא עצמו זה שחולם ומייצר את כל האירועים והמצבים. אליעד מדגיש שאין באמת מישהו חיצוני להאשים אותו - האדם הוא זה שיצר, באופן עמוק ופנימי, את כל מה שנראה לו משוגע וחסר היגיון. האם אפשר להתעורר מהחלום? אליעד מבהיר שכדי להתעורר מהחלום, כלומר, להבין את הטבע האמיתי של המציאות, האדם צריך להבין ... לכל. ההבנה העמוקה שהמציאות היא דמיון או חלום בתודעה של האדם עצמו, מבטלת את כל התלונות והתחושות שהמציאות אינה הגיונית. האדם שרואה את האמת הזאת כבר לא מתייחס למציאות כמשוגעת, כי הוא מבין שהוא זה שיוצר את כל השיגעון ...

... במודע לשכוח את הכל ולחזור לנפרדות, או שהוא יכול לאבד את הבחירה ולהישאב לנפרדות באופן לא מודע. האם יש היגיון בחזרה אל הנפרדות לאחר השגת האחדות? אליעד מסביר שלמעשה אין היגיון רציונלי בחזרה לנפרדות. זו בדיוק אותה חוסר היגיון של עצם בריאת העולם: אם הכל היה מושלם במצב של האחדות, מדוע אלוהים בכלל ברא את העולם? השאלה למה ... עצם קיומו של העולם מעיד על כך שיש משהו שמניע את המעבר הזה מהאחדות אל הנפרדות, גם אם אינו הגיוני. האם המאמץ להגיע לאחדות הוא חסר טעם אם חוזרים לנפרדות? אליעד עונה בבירור על השאלה הזו - עצם הידיעה ...

הפרעת אישיות פרנואידית, סכיזופרניה פרנואידית, חרדה לא הגיונית, פחד לא הגיוני, חרדות לא הגיוניות, פחדים לא הגיוניים כי לפעמים יש לאדם חרדה לא הגיונית או פחד לא הגיוני. דהיינו, שהאדם חווה חרדה ופחד, מדבר כלשהו שנראה לאדם שלא הגיוני לפחד ממנו. וחלק מהפסיכולוגים / פסיכיאטרים ודומיהם, טועים בהבנה שלהם את עניין הפחדים והחרדות האלו. כי כאשר אדם הולך לפסיכולוג / פסיכיאטר עם בעיות של חרדה לא הגיונית, בדכ בסופו של דבר, התשובה שהוא מקבל היא, שהוא סובל מהפרעת אישיות. כגון סכיזופרניה פרנואידית / הפרעת אישיות פרנואידית ... שאר השמות והכינויים שחלק מהפסיכולוגים / פסיכיאטרים, נותנים למצבים האלו. והאמת צריכה להיאמר, והיא, שאין דבר כזה חרדות לא הגיוניות ואין דבר כזה פחדים לא הגיוניים. ואין דבר כזה פרנויות ופוביות והפרעות אישיות לא הגיוניות. כי הכל הגיוני לגמרי, למי שמבין את ההיגיון, של הדבר שנראה כלא הגיוני. כי חלק מהפסיכולוגיה / פסיכיאטריה לדוגמה, היא לא מבינה את ההיגיון של האנשים המשוגעים. ואז מקטלגים אותם כמשוגעים. והפסיכולוגיה שלא מבינה את השכל ההגיוני שיש בחרדה הלא הגיונית של האדם, היא מגדירה שהאדם סובל מהפרעת אישיות וכיוב. למרות שבאמת, הפרעת האישיות האמיתית, היא זו של הפסיכולוג / פסיכיאטר, שהוא מבין שהוא לא מבין את ההיגיון שבשיגעון של החרדה הלא הגיונית. והפסיכולוג בשיגעון שלו חושב, שאם הוא לא מבין את ההיגיון של דבר כלשהו, אז כנראה שהדבר הזה הוא משוגע ולא הגיוני. וזה למרות, שההיגיון הפשוט אומר, שאם הפסיכולוג / פסיכיאטר לא מבין משהו, אז זה אומר רק דבר אחד, והוא שאותו הפסיכולוג / ... פרנואידית וכיוב. והרעיון הוא, שמצד האמת, כל פרנויה / פוביה / פחד / חרדה / חשש, לכולם יש הסבר הגיוני, למי שמבין את ההיגיון שיש בכל דבר. ומי שינסה להתחמק מאחריות ולטפל בבעיה, בלי שהוא באמת מבין אותה עד סופה, הוא חוטא לאמת, ורק דוחה את ... לא הכל יכול לקרות, כי יש את חוקי הפיזיקה וכולי. אלא מה? שבדכ יש לאדם אמונה חזקה, שאינה בהכרח הגיונית, בחושים שלו ובשכל שלו וכיוב. ולפעמים האמונה הזאת מתערערת, ובצדק. כי מצד ההיגיון עצמו, אין היגיון מוחלט בלהאמין לחושים ולשכל, כי הם עצמם לא משהו מוחלט, אלא משהו שיכול לטעות. ולכן, לפעמים יש לאדם חרדה לא הגיונית ופחד לא הגיוני. בגלל שתת המודע של האדם מבין, שלמרות שזה לא הגיוני, אעפכ זה יכול לקרות. וראשית כל, צריך להכיר בכך, שיש היגיון אמיתי ושכל אמיתי, מאחורי כל מה שנראה כלא הגיוני, בעיני השכל היחסי, שהוא עצמו לא הגיוני עד הסוף. ואחכ יש להבין, שהדרך היחסית להתמודד עם חרדות לא הגיוניות ועם פחדים לא הגיוניים (פרנויות / פוביות וכיוב), היא על ידי חיזוק השכל של האדם, שיבין שאין לו מה לפחד עפ השכל, ושהשכל ... דרך מוחלטת, שהיא על ידי שימוש בשכל עד הסוף שלו, ועל ידי ההפנמה העמוקה ביותר, שגם אם החרדה הלא הגיונית תקרה וגם אם הפחד הלא הגיוני יקרה, עדיין לא צריך לפחד משום דבר. כי באופן מוחלט אין טוב ורע. וגם את ההבנה הזאת עצמה, גם ... / חרדה לא הגיונית / פחד לא הגיוני / פוביה לא הגיונית / סכיזופרניה פרנואידית וכל כיוב. לכל חוסר היגיון, יש את ההיגיון שלו. וצריך לחזק את ההיגיון היחסי, שמבין שאין ממה לפחד עפ ההיגיון. ובו זמנית לחזק גם את השכל המוחלט, שלפיו אין מה לפחד משום דבר בעולם בכל מקרה.

... אליעד טוען שאפשר לראות את זה אפילו אצל ילדים: ילד יכול לרצות לשבור משהו או לעשות משהו שאין בו היגיון, אבל הוא עושה את זה כי כך הוא רוצה. המציאות פועלת בדיוק אותו דבר. היא עושה דברים פשוט כי היא רוצה אותם, גם אם זה נראה חסר היגיון או חסר תכלית. מה הטעם בקיום אם המציאות סתם רוצה שנחיה? אליעד מסביר שזה בדיוק העניין: אין טעם או ... אמיתית במה שהמציאות עושה. היא פשוט עושה מה שהיא רוצה ללא שום סיבה מיוחדת. זה יכול להיראות טיפשי, חסר היגיון, אפילו מטומטם, אבל זו בדיוק מהות המציאות. הסיבה שאנשים חווים תסכול או אי - סיפוק היא שהם מנסים להבין ...

... היא הגישה שבה האדם מפסיק לחלוטין לשאול שאלות ולנסות להבין כל דבר. לפי גישה זו, השכל והחיפוש התמידי אחרי היגיון וסיבות יוצר חוסר הרמוניה וסבל. האדם השואל שאלות נמצא תמיד במתח פנימי, כי הוא לא באמת מצליח להגיע לתשובות ... האדם להחליט האם המציאות היא אקראית או סיבתית. אם היא אקראית, אז באמת אין טעם לשאול שאלות כי אין היגיון במה שקורה. אבל אם המציאות היא סיבתית ויש בה היגיון, על האדם לחקור ולשאול עד שהוא מבין את הסיבות לעומק. אליעד נותן דוגמה מתחום הכסף: אם אין לאדם כסף, ...