... ממש. ובתכלית הידיעה, האדם יודע את הכלום. כי הידיעה של הדבר, היא ההתאחדות איתו. כי הדבר הידוע, נכנס בתוך
המחשבה של האדם שיודע אותו ומתאחד איתו. והאדם יודע, רק ידיעות סופיות שיש להן גדר וגבול. כי כדי לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר ולהגביל אותו. ולכן האדם לא יכול לדעת את האין סוף, כי אין ... אלוהים, הרי שהוא שקרי וכולי). ולכן האדם לא יכול לחשוב על כלום שום דבר. דהיינו, האדם לא מסוגל לרוקן את
המחשבה שלו. והטועים שלא מודעים לעצמם, נדמה להם שהם יכולים לרוקן את
המחשבה שלהם לגמרי. וזה רק משום שהם חסרי כל מודעות עצמית. כי האדם לא יכול לרוקן את
המחשבה שלו, מהידיעה של העצמי שלו עצמו. כי האדם, תמיד יודע שהוא עצמו קיים.
והמחשבה של האדם חושבת תמיד. ולפעמים האדם לא זוכר על מה הוא חשב, ונדמה לו כאילו הוא לא חשב על שום דבר. וזה רק משום שהוא איבד את הזיכרון שלו, ומשום שהוא לא מודע למחשבות שחלפו בראשו, ברגעים שבהם נדמה לו, שהוא היה ללא כל
מחשבה . אך באמת,
המחשבה של האדם חושבת תמיד. והאדם לא יכול לחשוב על שום דבר. והאדם תמיד חושב את קיומו העצמי, והעצמי והאני הוא ישות מוגדרת וכולי. אבל, מי שמחפש בתוכו את מחויב המציאות, ומרחיק את מחשבתו ... מוגדר, יש שני לו, וקיומו הוא רק אפשרי וכולי. וגם כאשר האדם חושב באופן ישיר על הדבר שאינו מוגדר, הרי שגם זו
מחשבה על דבר מוגדר. כי גם לומר על דבר שהוא חסר כל הגדרה, גם זו הגדרה. ולכן הדברים הם תמיד מוגדרים. והדרך לדעת את הלא מוגדר, היא על ידי זה
שהמחשבה של האדם, מרחיקה את עצמה מהלבושים של המציאות. וכאשר האדם מרחיק את
המחשבה שלו מהלבושים של המציאות, על ידי זה האדם מגיע למצב, שבו הוא מרגיש שהוא לא יודע שום דבר. כי הוא מאבד את האחיזה שלו בידיעות שלו שהן מוגדרות, ושלכן הן אפשריות ולא מחויבות. ואז ... מהות המציאות, היא הדבר שאינו ידוע. משום שהיא חסרת כל צורה. והתודעה, לא יכולה לדעת דבר שאין לו צורה. כי
המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי הצורה וההגדרה שלה. ולכן האדם לא יכול לדעת את מהות המציאות, כי אין לו איך לאחוז בה. אבל, אם האדם משחרר לגמרי את האחיזה שלו בהגדרות, אז האדם חווה שהוא לא ...