... שהתעוררות מחלום למציאות האמיתית דורשת מהאדם להפסיק לשקר לעצמו ולהיות אמיתי לחלוטין. להיות אמיתי פירושו להבין שכל דבר שהוא חווה הוא
מחשבה בלבד. לדוגמה, כאשר האדם חושב שהוא נוגע בשולחן, אם הוא אמיתי עם עצמו, הוא יבין שהוא לא באמת יודע שיש שולחן, אלא רק חושב שיש שולחן. ככל שהאדם יפסיק לשקר לעצמו, הוא יגיע להבנה מלאה של האחדות ויבין שכל הדברים הם ביטויים של התודעה האחת שלו. מדוע אי אפשר לטעון שכל העולם הוא רק בתוך
המחשבה שלי? אליעד מבהיר שלמרות שיש נקודת מבט שבה האדם הוא אלוהים והכל בתוך מחשבתו, רוב האנשים לא נמצאים בנקודת המבט הזו באמת. מנקודת מבט של האדם הרגיל, העולם גדול
מהמחשבה שלו.
המחשבה מחברת את האדם למציאות, יוצרת העתק של המציאות בתוכו, אך העולם עצמו נמצא בחוץ, ולכן האדם לא יכול לשלוט במציאות באופן מלא דרך
המחשבה בלבד. לדבריו, רק מי שהגיע להבנה מלאה של האחדות יכול באמת לומר שהכל נמצא בתוך
המחשבה שלו. מה הכוונה שהאדם עצמו אחראי לאסונות ולסבל בעולם? אליעד מסביר שאם האדם מבין שהוא אלוהים, הוא גם מבין שכל דבר שקורה בעולם, כולל אסונות טבע או סבל של אחרים, הוא ... ומבין שהכל אחד. מי אחראי לסבל בעולם? איך להיות אלוהים? האם המציאות היא חלום? מי הוא המשוגע האמיתי? איך להפסיק לסבול? האם הכל נמצא
במחשבה שלי? מהי אחריות מוחלטת? אנחנו ממשיכים בספר, להיות אלוהים עמוד 229 מה זה אומר? שתדע לך שאתה משוגע רע. והרבה פעמים האדם אומר, תראה המציאות משוגעת ורעה, וזה אומר, שתדע ... ככה, מה אתה חושב שככה, מה החושים אומרים לך שזה ככה, יש דרגות, יש דרגה של החושים, דרגה של המחשבות וכו. שאלה: אני מרגיש שכולכם בתוך
המחשבה שלי. אליעד: אנחנו לא בתוך
המחשבה שלך, אלא אנחנו מחוברים
למחשבה שלך. יש
מחשבה אחת שכולנו בתוכה וזאת
המחשבה של אלוהים. אבל לזה לא התכוונת, התכוונת שאנחנו בתוך
המחשבה שבראש שלך. אבל זה טעות, זה לא נכון, למה? כי אנחנו מחוברים אליך דרך
המחשבה שלך. העולם לא בתוך
המחשבה שלך, כי העולם יותר גדול
מהמחשבה שלך. יש מציאות שיש בה, אותך, את
המחשבה שלך, ואותנו, ואנחנו מחוברים אליך דרך
המחשבה שלך. חלקים מהמציאות נמצאים בתוך
המחשבה שלך, אבל לא כל המציאות בתוך
המחשבה שלך, כי אתה קטן ממנה. יש פרספקטיבה שאתה אלוהים, ומהפרספקטיבה הזאת, כולם בתוך
המחשבה שלך. המקום והזמן בתוך
המחשבה שלך. ואתה גדול מכל המקום והזמן, המקום הוא אין סופי, והזמן אין סופי, ואתה יותר גדול מהם, אז אתה אומר שהכל בתוך
המחשבה שלי. ומעליה יש פרספקטיבה שהכל אחד, שם אין בכלל הבדל ביני לבין מה שאני חושב עליו. אבל יש מתחתיו, אנחנו אומרים, יש אותי, יש מה שאני חושב עליו, ויש את
המחשבה שמחברת ביניהם, אבל אל תגדיר שזה שחושבים עליו נמצא בתוך
המחשבה שלך. השולחן נמצא בחוץ, אתה בצד,
והמחשבה מחברת ביניכם.
המחשבה מקשרת אותך לזה שיש שולחן. ויוצרת לך העתק אצלך, אבל הוא לא בתוכך, אתה לא יכול לשלוט בו. המציאות היא לא בתוכך, המציאות היא אין סופית, היא לא יכולה להיות לתוכך. מקסימום ...