חרדה קיומית, חרדת מוות, חרדה רוחנית, פחד קיומי, פחד מוות, פחד להשתגע, החרדה הגדולה ביותר, פחד להיעלם... שלו. שהיא החוויה הבסיסית ביותר של האדם. שהאדם חווה את הקיום העצמי שלו. שזאת ידיעת האני של האדם, שהוא מודע לעצם קיומו. וכאשר האדם אומר אני, הוא מתכוון יותר מכל לתודעה העצמית שלו עצמה. וכאשר האדם חווה סוג של ... בעולם. ולמה? כי הקיום העצמי של האדם, הוא אפשרי המציאות בלבד, אך הוא אינו מחויב המציאות. כי זה שהאדם מודע לכך שהוא עצמו קיים, זו רק אפשרות בלבד. כי האדם יכול להיות מודע לקיומו העצמי, או שלא. אך בכל מקרה, קיומו העצמי של האדם, הוא לא מחויב כלל, אלא הוא רק אפשרות ... לא שולט, גם לא בקיומה של המציאות כולה, שבתוכה הוא עצמו קיים וכולי). ומי שיתבונן יראה, כי הוא עצמו מודע לעצם קיומו, בלי שום סיבה מוגדרת. כי אין שום סיבה מוגדרת, שמחייבת את זה שהאדם יהיה מודע לקיום העצמי שלו. ומאחר שאין שום סיבה מוגדרת לכך שהאדם מודע לעצם קיומו, ממילא זה אומר, שבכל רגע ורגע, התודעה העצמית של האדם עלולה להיעלם לגמרי. ואולי גופו של האדם ימשיך לנוע ולפעול כמו רובוט, אך האדם עצמו כבר לא יהיה מודע לקיומו כלל, ולא יוכל לעשות שום דבר בנדון. ויש רגעים, שבהם האדם מרגיש לחץ נפשי ככ גדול, עד כדי ... ככ גדולות, עד כדי כך שהאדם מרגיש, שאולי הוא עומד להשתגע לגמרי, עד כדי כך שהוא עצמו לא יהיה מודע יותר לקיום העצמי שלו עצמו. וזהו הפחד הגדול ביותר של האדם והחרדה הקיומית הגדולה ביותר של האדם. כי כל ... אולי יכול לעשות משהו כדי לשנות את המצב, למצב טוב יותר. אבל ברגע שהאדם עומד להיעלם לגמרי, ולהפסיק להיות מודע לעצם קיומו שלו עצמו, זהו פחד, שאם הוא יתממש, האדם מגיע למצב של אובדן שליטה מוחלט וטוטאלי, שבו הוא ... יקרה, אם הוא לא יהיה קיים כלל. ובפרט, מי שזכה לטעום את חוויית העדר הקיום המוחלט, שבו האדם לא מודע לשום דבר כלל. ומי שזכה להיעלם לגמרי, ולחזור מהכלום ומההעדר המוחלט, אל הקיום עצמו, הוא, לא מפחד יותר כלל ...