... ללא תחושת חיסרון בכלל? אליעד מסביר לעומק את העניין באמצעות הבנת מהות הקיום. הוא מפריד בין שני סוגי קיום: קיום שבו האדם
מודע לעצמו, יודע שהוא קיים, ומרגיש את החיסרון והרצון למשהו אחר. קיום שבו אין
מודעות עצמית, האדם לא יודע שהוא קיים, ולכן גם לא מרגיש שום חיסרון. בקיום השני, האדם לא באמת קיים במובן הרגיל. הוא אינו מאושר, אינו סובל, ואינו מרגיש דבר. אין שם תחושת חיסרון כי אין שום רצון. מצד שני, האדם לא
מודע לעצמו ולכן לא חווה עושר או שמחה. הקיום האנושי הטבעי הוא השילוב בין הרצון והחיסרון. אליעד אומר שהבעיה מתחילה כאשר האדם רוצה להיות בקיום הראשון, כלומר, קיום
מודע, אבל מבלי להרגיש את תחושת החיסרון. בעצם, האדם רוצה ליהנות מהיתרונות של
המודעות מבלי לשלם את המחיר של הרצון והחיסרון. מה הפתרון לתחושת החיסרון המתמדת? אליעד מדגיש שאין דרך לבטל את הרצון, כי ביטול הרצון פירושו ביטול הקיום עצמו. במקום זאת, הפתרון ... אלא מצב עמוק יותר שבו אתה מתבונן בעצמך מבחוץ, כלומר, אתה חווה את עצמך כאילו אתה לא באמת קיים. במצב זה, אתה נמצא
במודעות של אין, כלומר, של חוסר מוחלט, ובו זמנית גם
במודעות של יש, של קיום וחוויה. זוהי למעשה חוויה עמוקה של אחדות עם המציאות, שבה אתה לא מרגיש נפרד מהרצון, אך גם לא מרגיש שהוא שולט בך או מגביל אותך. אליעד מדגיש שהחוויה הזאת ... וממשית למי שחוקר עד הסוף את השאלות: מי אני בכלל? למה אני רוצה את מה שאני רוצה? מאיפה מגיע הרצון שלי? למה בכלל אני
מודע לקיום שלי? כיצד חקירת הרצון יכולה לשנות את חוויית החיים? כאשר אתה חוקר לעומק את השאלות הללו, אתה מתחיל לראות את חוויית החיים שלך מנקודת מבט חדשה. אליעד מתאר זאת כמצב ...