... לדבר הזה נס. ומי שיפקח קצת את עיניו יבין מיד, כי נס, הוא בסך הכל ביטוי לכך שהאדם לא מבין את המציאות. כי המציאות כולה, פועלת עפ חוקיות אחת. ויש שכל אחד, שהוא מפעיל את כל האירועים כולם, עפ אותו השכל תמיד. כי השכל של אלוהים , לא משתנה אף פעם, ורק הביטוי של השכל שלו משתנה. ואולי למציאות אין שכל כלל, והכל ...

... נחמן מברסלב). והנה, החושב, נפרד מהדבר שעליו הוא חושב. וכל זה הוא רק בנפרדות של המציאות, ששם יש את החלוקה הזאת של הישויות האלו. ובנפרדות של המציאות, אלוהים מודע לעצמו ולאלוהים יש רצון, ורצונו ומדעו ועשייתו והעולם וכולי, כולם נפרדים ממנו ומישותו. אך באחדות של המציאות, אלוהים לא מודע לעצמו כלל ואין לו ... היא חיצונית לאדם. שהאדם יודע את הדבר, שהוא חיצוני ונפרד ממנו, אך הוא לא יודע את הדבר, כפי מה שהוא יודע את עצמו. ועל זו הדרך, כל זמן שהאדם הוא לא אלוהים בעצמו והוא לא המציאות בעצמה, הוא לא באמת מבין את אלוהים ואת המציאות. וכל זמן שהאדם הוא לא אלוהים עצמו, במצב שבו היה אלוהים לפני בריאת העולם ממש, הרי שהאדם לעולם לא יכול לדעת, מה באמת עבר לאלוהים במחשבתו לפני בריאת העולם ממש. והטועים נדמה להם, שאם הם ינסו לדמיין שהם אלוהים המציאות, אז על ידי זה הם יצליחו להתחבר לשכל של אלוהים. והאדם טועה ולא מבין, שהוא בעצם משקר את עצמו. ולמה? כי מי שמדמיין שהוא אלוהים, הוא לעולם לא יכול להיות אלוהים באמת, כפי מה שאלוהים הוא באמת, כאלוהים. משום, שאלוהים עצמו, הוא באמת אלוהים והוא לא מדמיין שהוא אלוהים. כך שאם האדם ינסה או מנסה ... כי בשורשו הכל אחד. ובעיני הצופה, האמת, היא אינה ישות ממשית, אלא היא רק מושג מופשט בלבד, ומה שייך שהאדם הממשי, יהפוך להיות מושג מופשט. וכיוב לגבי האלוהים, שהוא נתפש כישות ממשית, ... כבר המציאות עצמה ממש. והאדם, הוא גם רק המציאות עצמה ממש. ומנקודת המבט, שבה האדם הוא רק המציאות עצמה ממש, מנקודת המבט הזו האדם בהחלט יכול להבין, את אלוהים המציאות האמת וכולי. והרעיון ... וכאשר האדם מגלה שהכל אחד, על ידי זה הישות של האדם מתבטלת, והיא נכללת באחדות של המציאות, ששם היודע והידיעה והידוע והכל הם אחד. ושם גם נמצאת התודעה של אלוהים לפני בריאת העולם, ושם גם ...

... פעם אחת לרגע אחד את האמת על עצמו, מובטח לו ב100% שהוא יחווה את השלמות המוחלטת של אלוהים בכבודו ובעצמו, גם כאן בעולם הזה בגוף הגשמי, בכל מקום ובכל זמן ובכל צורת מציאות, בלי שום מאמץ כלל. ובכל פעם שקורה לאדם איזה דבר רע, מובטח לאדם ב 100%, שאם הוא יברר ...

... של הרצון, שהוא תחושת חיסרון מתמדת. וכל זמן שיש לאדם רצון, הוא גם סובל. אאכ הוא מצליח להכיל באמת, את קיומו של הרצון שלו, על ידי זה שהוא עובר לתודעה של אלוהים, שהוא זה שיוצר את רצונו בבחירה חופשית מלאה, ושבשורשו הכל אחד ממש, ללא שום שאלה כלל. ואיך בכל זאת, האדם כן יכול לעבור למצב, ...

... היא שהאדם מגיע לנקודת מבט על המציאות, שבה תמיד טוב לו, כי הכל זה ביטוי של רצונו, בדיוק כמו אלוהים שהכל זה ביטוי רצונו (ורצונו הוא ביטוי האחדות), שאז תמיד טוב לאדם. והטוב הזה, הוא לא תלוי בסיבה כלשהי ובצורה כלשהי. כי האדם ... מעצם זה שהוא מכיל את המציאות כפי מה שהיא, בלי קשר לצורה החיצונית של המציאות. כי מנקודת מבט של אלוהים, הכל טוב תמיד. כי כאשר הכל כרצונך תמיד, אז הכל טוב תמיד. ולא ממש משנה מה היה הווה ויהיה, הכל טוב תמיד. ותמיד טוב באותה המידה, ... שתמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. כי או שהאדם חווה, שהוא זה שבוחר את המציאות כולה, כמו חוויית האלוהים הנל, או שהאדם חווה (בתוכו, גם אם זה לא נראה כך), שהאירועים בעולם קורים בלי הבחירה החופשית שלו, שאז האדם מרגיש שהוא עבד, שאין ...

... אישי, אלא נהנה מעוד צורה וביטוי של האחדות. ובפרט כאשר יש לאדם ענווה גאווה של אמת, שהוא מבין וחווה את עצמו שהוא המסובב הראשון, דהיינו, שהאדם חווה את האני שלו, שהוא המהות של המציאות עצמה, שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי שלו ושל הרצון העצמי שלו. שאז האדם חווה חיסרון, אבל הוא חווה, שהוא זה שבוחר בבחירה חופשית מלאה את החיסרון הזה. כי גם הקיום ...

... אך ורק בקיומו של מצח הנחש הזה (וכל זה, רק מתפישת הנפרדות של היש והאין). כי אם לא מצח הנחש הזה, לא היה קיום לעולם כלל. כי מנקודת המבט של אלוהים ששם הכל אחד, מנקודת המבט הזאת, מצח הנחש שיש אצל אלוהים עצמו, הוא זה שיצר את המציאות ואת הנפרדות שלנו. כי הנפרדות שלנו היא כולה שקר, ביחס לאחדות של המציאות. והשקר הזה, לא מביא לאלוהים שום תועלת. משום שמנקודת המבט של האחדות, אין שום חיסרון כלל. ושם בנקודת המבט של האחדות, אין שום סיבה כלל. כי סיבה אפשרית, ... נפרדות של טוב ורע. כי לפני קיומם של הטוב והרע, אין שום סיבה כלל. והסיבה שבגללה יש את הנפרדות שלנו, היא רק בגלל קיומו של מצח הנחש אצל אלוהים עצמו, שגורם לאלוהים לצמצם את עצמו, ולשקר לעצמו, ולסבול, והכל ללא שום סיבה כלל. ובלי מצח הנחש של אלוהים, לא היה קיום לעולם כלל. ומכך משתלשל אצל האדם, מצח הנחש שלו. כי גם אחרי שהאדם מגיע אל האחדות, גם אז האדם צריך שיהיה לו ...

... הדבר קורה, אז הוא חווה את התגשמות כל רצונו בדבר שקרה. כי אצל אלוהים לדוגמה, אצלו כל דבר שקורה, הוא התגשמות כל רצונו. כי אלוהים ממלא את רצונו תמיד. ואין אצל אלוהים שום רצון שאינו ממומש, משום שכוחו אינו מוגבל. וזה בעצם אומר, שכל דבר שאלוהים עושה אותו, הוא עושה אותו רק כדי לעשות אותו, בלי שום סיבה אחרת (ובשורשו, הכל אחד). וזה בעצם אומר, שאצל אלוהים, בכל דבר ודבר, הוא חווה את התגשמות כל רצונו, בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה. ואלוהים, הוא רוצה כל דבר שקורה, לפני, תוך כדי, וגם אחרי שהוא קורה. וזאת חוויית שלמות הרצון, שבה, תוך כדי שהדבר קורה, הרצון של האדם, הוא ... אז הוא לא רוצה שהדבר ישתנה אחרי שהוא קורה. (ואעפכ, החכם האמיתי אלוהים, משנה את המציאות כל הזמן, למרות שהיא תמיד מילוי כל רצונו בשלמות. ובשורשו, הכל אחד). ויש אנשים שמלמדים את האדם לשקר שהכל לטובה. ושיש יותר טוב, מאשר הכל לטובה. ולכן הם מתפללים לאלוהים שעושה רק טוב, שיעשה להם יותר טוב. שכל אלו הם כמובן שקרים, כפי שמבין כל מי שיש לו שכל אמיתי. ויש אנשים שלא מבינים שהם סותרים את ... שהוא זה שתמיד רוצה את המציאות מלכתחילה. כי המסובב הראשון שהוא אלוהים , הוא רוצה את כל מה שקורה תמיד. כי כל מה שקורה, זה ביטוי רצונו (וקיומו של רצונו, הוא ביטוי של אחדות המציאות). ומי ורק מי שהופך להיות בתודעה של אלוהים בעצמו, רק הוא חווה שכל האירועים כולם ושכל מה שישנו, הרי שזה הוא עצמו מחייה ומהווה ומקיים את כל העולמות כולם, ושכל האירועים כולם, ... של התגשמות רצונו האישי מלכתחילה. וכיצד יעבור האדם לתודעה של אלוהים? תשובה: על ידי שהאדם יחקור ויגלה מי הוא בעצמו. כי האדם, הוא כבר גם רק אלוהים. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, ושואל את עצמו מי אני ומה אני באמת, ומהו קיומי וכולי, על ידי זה האדם מגלה שהוא בתוך חלום של עצמו, ושהוא האני העליון, שהוא אלוהים שחושב את העולם שלנו. ועל ידי הבנה בשלמות, של הסיבה הראשונה באמת ומה היה לפניה וכולי, על ידי זה האדם הופך להיות המסובב הראשון ... גם עוד חוויה אחרת, שהיא חוויית השלמות שבתוך האחדות, שבה האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו כאלוהים, ורואה את האחדות של המציאות, שהיא זו שיוצרת את הרצון ואת התודעה העצמית של אלוהים עצמו. וכאשר האדם מתבונן אל תוכו כאלוהים, אז התודעה שלו והרצון שלו וכל ישותו נעלמים לגמרי, אל תוך השלמות של האחדות. ואז אחכ כשהאדם חוזר אל הנפרדות, אז יש לאדם את חוויית השלמות של הנפרדות, שבה האדם חווה את עצמו, גם כאדם וגם כאלוהים וכולי כנל, ואעפכ בפנימיותו הוא יודע שהכל אחד וכולי. ...

... האם מנקודת המבט שלנו נאמר כי הוא כולו טוב או כולו רע? והתשובה היא, שרק מי שמגיע, רק הוא יודע כיצד באמת היא חוויית האחדות. ובאותו עניין, לא שייך לומר שאלוהים הוא טוב או שאלוהים הוא רע, משום שהוא לפני הגדרת הטוב והרע. ואלוהים הוא טוב ממש, בדיוק כמו שהוא רע ממש. ואלוהים רוצה לעשות טוב, בדיוק כמו שהוא רוצה לעשות רע. כי אלוהים נמצא לפני הטוב והרע. אז האם אלוהים שהוא לפני הטוב והרע, האם הוא טוב או רע? וכנל, רק מי שמגיע לאחדות ומקבל את השכל של אלוהים האמיתי בעצמו, שהיא האחדות שלפני הפרדת התודעה של אלוהים מישותו, רק הוא יודע, האם אלוהים הוא טוב או רע. ...

... דברי החכם האמת, ומוסר את נפשו להתקרב אל נקודת האמת של החכם האמיתי, על ידי זה האדם זוכה להפוך להיות איש אמת וכולי. וכל הנל הוא אנלוגיה גם לחכם האמת הראשי, שהוא אלוהים . שהוא נותן לאדם עצות. כי כל העולם שלנו מלא שכל ועצות. ומי שיקיים את העצות של החכם האמת, שהוא אלוהים, הוא יהפוך להיות אלוהים עצמו. אבל האדם נאחז בלבושים הגשמיים של העצות, במקום להסתכל על השכל שיש בכל דבר. ואז האדם מאשים את המציאות, כאשר השקר שלו עצמו, הוא האשם בדבר וכולי. ...