... הוא יש לו את כל הכבוד שבעולם, תמיד, ללא כל הפסקה וללא כל יכולת של אף אחד בעולם לפגוע בכבודו האמיתי. משום, שהוא יודע את האמת שהוא עצמו אלוהים האמיתי, ובאחדות של המציאות יש שלמות מוחלטת. וגם מצד הנפרדות של המציאות, הרי שהוא אלוהים השקרי, דהיינו, זה שעושה את הכל תמיד, שהכל כרצונו תמיד. כי הטועים בעצמם ובגדולתם, דהיינו, חלקי השלמות האלוהית שהשתגעו ושחושבים שהם בני אדם שנפרדים מהשלמות (והכל הוא רק מצד הנפרדות, כי מצד ... משום שהוא איש אמת, והאמת מנצחת תמיד את כולם. וכאשר האדם נמצא בדרגת האמת האמיתית עצמה, הוא בטוח בעצמו, בדיוק כמו שהאמת האמיתית, שהיא אלוהים עצמו, בטוח בעצמו. והאדם זוכה לזה, רק אם הוא אמיתי באמת, עד שהוא רואה שהכל אחד ממש, והוא חווה את אלוהים האמיתי עצמו. ויש כאלו שיש להם גאווה פסולה, שהם חושבים בטעות שהם משהו, אבל זה על ... המוות של הצורה, שאיתה הוא מזדהה. וכאשר אדם כזה, שחושב בטעות שהוא צורה דמיונית, כאשר הוא נתקל בחכם אמיתי שיודע את האמת שהכל אחד, ושהוא אלוהים האמיתי, ושמצד האמת גם האדם שמולו וגם כל דבר אחר הוא אלוהים האמיתי ממש, כי הכל זאת ישות אחת ממש, כאשר האדם הזה פוגש את החכם, אז הטועה, נדמה לו בטעות ובשקר, שהחכם האמיתי, יש לו גאווה גדולה, ושהוא בטוח בעצמו, כאילו הוא אלוהים נצחי. והאדם הטועה לא יודע, שבאמת הוא מקנא ובצדק, בחכם האמיתי. כי כל אדם, רוצה יותר מכל, להיות שלם עם עצמו באמת. ושלמות יש רק לאלוהים האמיתי. ומי שנכלל בו, על ידי זה שהוא יודע מהי אחדות המציאות, דהיינו, מהות הבורא, לפני שהוא ידע שהוא עצמו קיים, מי שיודע מהי המהות הזאת, הוא נכלל באלוהים, ומקבל את השלמות האלוהית. ומי שנכלל באלוהים, הוא יש לו את שלמות האמת ושלמות הענווה, כי הוא מבוטל לשורשו לגמרי, עד שהשורש מתגלה ... על ידי זה האדם חוזר להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, האני העליון יותר, ואז ממילא האני העליון יותר מתגלה דרכו, וזה נראה כגאווה אלוהית, למרות שבאמת זו אכן גאווה אלוהית, שאליה האדם זוכה, רק כאשר יש לו ענווה אמיתית באמת. ויש שחושבים שהחכם האמיתי מתגאה ... ידי זה הוא שוכח שהכל כרצונו תמיד, ואז הוא מרגיש שמתגאים עליו, למרות שבאמת, הוא עצמו המלך האמיתי, כי הכל אחד ממש. ומי שרוצה לזכות לכבוד אלוהים, שהכל כרצונו תמיד, עליו להיות ככ אמיתי ומזוכך, ולהסתכל פנימה אל תוכו, ולברר מיהו ... ויחווה וירגיש כל כולו שהוא נעלם לגמרי, שהאני של האדם מתבטל לגמרי, ואז האדם מקבל אני חדש, שהוא האני האמיתי שלו. ואז האדם זוכה להיות אלוהים האמיתי. ואחכ כאשר האדם חוזר להיות מודע לעצמו, אז הוא הופך להיות אלוהים שעושה את הכל תמיד, כי הוא בעולם הנפרדות ויוצר נפרדות. אבל הוא יודע את האמת, שהוא אלוהים האמיתי וכולי. ...

... האמת, בפרט של החכם האמיתי, היא מזכירה לאדם את האלוהים שהוא, והיא גורמת לאדם להבין, עד כמה הוא רחוק מהמקום האמיתי שלו. כי האדם (כמו כל ישות), הוא מלך אמיתי, אלוהים עצמו וכולי. כי מצד האמת, הצורה והמהות, הם אחת ממש. והאני האמיתי של האדם, ... של חוסר השלמות. וכך הוא האדם ממש, כי הוא היה אלוהים אמיתי עם שלמות אמיתית, וכרגע האדם הוא כולו מלא מכאובים. והוא לא רואה את כל ...

... הזאת הרצון הזה התחושה הזאת. ועל האדם לא להפסיק לשאול, עד שהוא יקבל תשובה מוחלטת, שאי אפשר להמשיך לשאול עליה שום שאלה. כי הטועים חושבים, שהמחשבות של האדם באות מאלוהים וכיוב, והם לא קולטים שזה הכל טעות. כי גם על אלוהים צריך לשאול, מהיכן בא לאלוהים, הרצון שלו עצמו, לגרום לאדם לרצות דבר מסוים? ומה גורם לאלוהים עצמו להיות קיים? ומה גורם לאלוהים לחשוב? וכולי. שאלו שאלות, שכל זמן שהאדם לא מבין אותן בבירור, הוא חי בחוסר ...

... אלוהית , או מוות אנושי - איך להתחדש בכל פעם מחדש? והעניין הוא, כי חוויית ... את האמת שהכל אחד באמת, ושהכל מתחדש מחדש. ואז הוא זוכה לראות כיצד נוצר הרצון הראשון והתודעה הראשונה של אלוהים עצמו, וכיצד נוצרה הסיבה הראשונה עצמה. ואז ורק אז הוא יודע ומבין, ...

... של המציאות, יותר מאשר כל צורה אחרת. ואין לאדם שמץ של מושג, מהיכן באמת נוצר אצלו הרצון העצמי שלו, שכל הזמן מפריד בין צורות של מציאות, ושצורה אחת הוא רוצה וצורה אחרת הוא לא רוצה. ולומר שהכל מאלוהים , גם זהו שקר. כי עדיין צריך להבין, למה אלוהים רוצה כך ולא אחרת וכולי. כך שבכל מקרה, אף אחד לא באמת מבין, מהיכן נוצר הרצון שלו. דהיינו, ...

... להיות רחוק מהשלמות, ולהיות בחוויה של נפרדות וחסר. ולא לרצות את השלמות, זה בעצמו מושלם. כי החכם האמיתי, הוא לדוגמה (כמו אלוהים המציאות) לא רוצה להיות בשלמות, והוא רוצה דווקא את הנפרדות ואת ...

... שום רצון, אז הוא גם לא יכול לבחור בתהליך רצוני שום דבר, כי עוד אין לו שום רצון עצמי. ולכן אין שום אפשרות שהאדם יבחר את הרצון העצמי של עצמו. (וגם אלוהים לא בוחר את רצונו, מתוך רצונו. אלא ששם זה מתוך מהותו, גם אם זה בלי הגדרת רצון. ושם, גם הכל אחד ממש וכולי). והרצון של האדם קיים אצלו, ... על זה שהוא כלום ממש, שאפילו האני שלו הוא לא יותר מאשר צורה של משהו אחר, אז על ידי זה האני של האדם נעלם לו, והוא מקבל אני חדש, שהוא בעצם האני של אלוהים המציאות, עצמם. כי ברגע שהאדם מבין שהאני שלו הוא ביטוי של ישות אחרת, אז זה מביא את האדם למצב שבו, כאשר הוא אומר אני, הוא מתכוון לישות ... החלום עצמו, שהיא האני האמיתי שחושב את הכל. ואז האדם מבין, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. כי כאשר האדם חווה שהאני שלו הוא המסובב הראשון דהיינו, אלוהים, אז בעצם הוא מבין את האמת, שכל מה שהיה הווה ויהיה, זה הכל התגלות של רצונו העצמי. דהיינו, שיש לאדם בחירה חופשית אמיתית על הכל בשלמות. ואחכ אחרי שהאדם נמצא בתודעה הזאת, שהוא חושב שהוא אלוהים, אז הוא מתבונן אל תוכו כאלוהים, כישות שחושבת את החלום, והוא מנסה לגלות מהיכן הרצון שלו כאלוהים מגיע? ומהיכן מגיעה התודעה העצמית שלו כאלוהים? ואז האדם שואל, בדיוק את אותן השאלות, שהוא שאל כאשר הוא חשב שהאני שלו הוא ישות נפרדת, מהיכן הרצון מגיע? ומה אחראי לקיום שלי? וכולי, עכשיו האדם שואל את זה כאלוהים וכמציאות, בגוף ראשון. דהיינו, האדם שואל מה תכלית המציאות? ומה הסיבה שאלוהים ברא את העולם? והאם מישהו ברא את אלוהים? וכולי, אבל הוא שואל את זה מתוך תודעה של אלוהים עצמו. כי מצד אחד הכל זה כרצונו של אלוהים. אבל מה אחראי לרצונו של אלוהים עצמו? וגם רצונו של אלוהים לא יכול להיות כרצונו, כי ההוויה של אלוהים, קיומה מחויב. אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים, קיומם לא מחויב. כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחויב. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. ומאחר שקיומו של רצון האלוהים הוא לא מחויב, אכ למה הוא קיים? ומצד אחד, הוא לא יכול להיות כרצונו של אלוהים. כי מנקודת המבט שלפני רצונו של אלוהים, עוד לא היה לו רצון, לרצות את רצונו. אבל גם לא היה לו ניגוד רצון, או רצון שלא לברוא את רצונו. וגם אם זה לא כרצונו, עדיין זה ממהותו, ובכל מקרה זה לא נגד רצונו, כי עוד לא היה שום רצון כלל. ואצל אלוהים הכל קורה בפחות מרגע אחד. והוא לא צריך לרצות כדי שהדבר יקרה, אלא הדבר קורה, תוך כדי שהוא רוצה. ואין שום הפרדה בין הרגע של הרצון, לבין ... לומר שאין שום רצון כלל, כי הרצון והתוצאה באים בו זמנית. ואכ, האם זהו רצון עצמי או לא? וכמובן כנל, מהיכן מגיע הרצון וכל שינויי הרצון שיש אצל אלוהים? וכאשר האדם מתבונן בכל זה, אז הוא רואה את האמת, שהוא לא באמת אלוהים אמיתי, אלא אלוהים שקרי. כי גם הוא כאלוהים, גם הוא עצמו עדיין ישות נפרדת. כי יש הפרדה בין רצונו של האדם כאלוהים, לבין ישותו העצמית, לבין התודעה העצמית וכולי. כי כל זמן שיש חוויית אני, הרי שיש תחושה של נפרדות, ואכ האני הוא לא אלוהים אמיתי. כי אלוהים האמיתי, הוא ההוויה הראשונה באמת. וכאשר יש רק הוויה אחת שממלאת את הכל, לא שייך שום אני ולא אני. כך שאם יש אני כלשהו, הרי שזהו אלוהים שקרי, דהיינו, נפרדות. ואז האדם כאלוהים, מתבונן פנימה על הרצון של עצמו כאלוהים, ועל ישותו העצמית כ

... עצמו הפך המטרה הסופית, שהיא לרצות את המציאות כפי מה שהיא. כי בסוף, האדם צריך לרצות את כל המציאות כפי מה שהיא, בשלמות מוחלטת, בלי שום רצון לשנות אותה כלל. שהאדם ירצה את הכל, בדיוק כמו שהמסובב הראשון אלוהים המציאות, רוצה את כל מה שיש כרגע, בשלמות שאין שלמות אחריה, בלי שום רצון לשנות את המציאות כרגע. ועל האדם לחוות, שכל המציאות היא ... היא רק על ידי בירור האמת. כי מצד האמת, כבר ברגע הזה ממש, האדם עצמו, הוא זה שרוצה את הרצון העצמי של עצמו, והוא זה שרוצה את כל המציאות כולה, כפי מה שהיא ברגע הזה ובכל רגע אחר. כי האדם, הוא גם רק אלוהים האמיתי וכולי. ועל ידי זה שהאדם הופך את עצמו להיות איש אמת בכל תחומי החיים שלו, דהיינו, שהוא לא משקר לעצמו כלל, ולא אומר לעצמו ...

... בלבד. (וכאשר האדם לוקח רק על עצמו, את כל האחריות כולה כמו אלוהים ממש, אז ממילא הכל טוב). והאדם רגיל להאשים את המציאות, שהיא לא מובנת ולא ברורה. ונראה לאדם, שהמציאות שלנו משוגעת, לא ... ממנה, הרי שגם זה אומר, שהאדם הוא משוגע. ונחדד: גם אם נאמר שאלוהים הוא הרע ביותר, והאדם הוא החף מפשע ביותר, וגם אם נאמר שהאדם הוא צדיק בסדום ושהוא חכם באמת, ושהמציאות היא זו המשוגעת ... וכך גם לגבי המציאות, שהאדם חושב שאם הוא יגלגל את האחריות על אלוהים, אז זה מוציא אותו חף מפשע. והאדם לא מבין, שאלוהים זה הוא עצמו ממש. כי השלם שמכיל את הכל, הוא האני האמיתי של האדם, שבתוכו מתרחש כל החלום של המציאות הממשית שלנו. וכל מה ... ולא לגלגל את האחריות על אף אחד אחר. ואז האדם מבין ששום אלוהים לא יעזור לו, ואם הוא לא יעזור לעצמו אף אחד לא יעזור לו, משום שהוא עצמו אלוהים שמשגע את עצמו. ואם אלוהים לא יעזור לעצמו, אף אחד לא יכול לעזור לו, כי הכל בכוחו של אלוהים. ואז האדם מתבונן אל תוכו, מגלה את האלוהים שהוא, ואז ממילא נשלמים כל החסרונות, והאדם הופך להיות חכם אמיתי ורואה שהכל אחד הכל הגיוני הכל מושלם אין שום חיסרון ...

... באלוהים תפילה לאלוהים כפירה באלוהים - מהו שורש העניין? כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא רחוק מאמונה באלוהים ומתפילה לאלוהים, אך לא כך הוא. כי רק מי שהוא בתודעת אלוהים עצמו, רק הוא רחוק מאמונה ומתפילה לאלוהים. כי כל זמן שהאדם חושב חווה שיש כוח כלשהו בעולם, שהוא לא נובע ממנו עצמו, אלא שהוא נפרד ממנו, הוא בעצם מאמין באלוהים. כי אלוהים, משמעותו היא, כוח חיצוני וכולי. ולחשוב שיש משהו בעולם כולו, שקורה בלי שאתה תבחר בבחירה חופשית ומלאה לעשות אותו מרצונך החופשי, זוהי בעצם אמונה באלוהים. וכל דבר שקורה לאדם בחיים נגד רצונו, זה רק משום שהוא מאמין באלוהים. דהיינו, שהוא מאמין שיש איזה כוח חיצוני לו, שמנהל את העולם, נגד רצונו החופשי. ותפילה לאלוהים, היא כאשר האדם רוצה שאיזה כוח חיצוני, יעזור לו לשנות את המציאות. וכל תקוות לב שיש לאדם שהמציאות תשתנה לצורה אחרת, זוהי תפילה לאלוהים. כי התקווה של האדם שהמציאות תשתנה, היא בעצם תפילה בלב לכוח חיצוני, שיעזור לאדם. כך שכל מי שרוצה שהמציאות תשתנה עבורו, הוא בעצם מתפלל בליבו, לכוח חיצוני ממנו, שיעזור לו. וזוהי תפילה לאלוהים. וניתן לראות מנקודת מבט מסויימת גם, כי תפילה ואמונה באלוהים, היא בעצם כפירה באלוהים. כי האדם כופר באלוהים שנמצא באחדות איתו. כי מצד האמת הכל אחד, והאדם עצמו, הוא זה שאחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. וזה דבר שנראה ככפירה באלוהים, למרות שהוא שלמות האמונה באלוהים, שאין עוד מלבדו. וכמובן שמצד האמת, גם לחשוב שאתה נפרד מאלוהים, גם זו שלמות האמונה באלוהים, כי הצורה מחייה את עצמה וכולי. והטועים שיש להם גאווה, ושהם חושבים שהם משהו ממשי שהוא נפרד מהמציאות, נדמה להם, שהם לא אחראים לכל מה שקורה. וזה רק בגלל הגאווה השקרית שלהם. וכל זמן שהאדם לא חווה, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל, כולל על רצונו העצמי ועל קיומו העצמי של האני שלו, הרי שהוא כופר באלוהים שהוא עצמו, והוא בעצם מאמין באלוהים חיצוני לו. דהיינו, עבודת אלילים, שעונשה בצידה כמובן. ואיש אמת שיש לו ענווה של אמת, הוא לא יודע שהוא קיים כלל, ולכן הוא חווה את הכוח האלוהי ממש. וכאשר האדם מאמין באלוהים ומתפלל אליו, הוא בעצם כופר באלוהים שהוא עצמו. כי הוא כופר בכך שהוא עצמו אחראי לכל מה שקורה וכולי. ועונשו (מצד הנפרדות), הוא שהמציאות היא לא כרצונו. כי מי שכופר באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את האלוהים שהוא, והוא חווה שהוא ישות קטנה שקורים דברים נגד רצונה וכולי. ובלבוש יותר חיצוני ניתן להסביר, כי התפילה לאלוהים, היא בעצם חוסר אמונה בכך שהכל מאלוהים ושהכל לטובה בשלמות מוחלטת. שאם היה האדם מרגיש בלב שלם שהכל מ