התחדשות אלוהית, או מוות אנושי - איך להתחדש בכל פעם מחדש? והעניין הוא, כי חוויית הזמן, היא המוות האמיתי, המוות של ... את האמת שהכל אחד באמת, ושהכל מתחדש מחדש. ואז הוא זוכה לראות כיצד נוצר הרצון הראשון והתודעה הראשונה של אלוהים עצמו, וכיצד נוצרה הסיבה הראשונה עצמה. ואז ורק אז הוא יודע ומבין, כיצד הנפרדות מתהווה מתוך האחדות, ואיך נברא ...

... שלו, שכל הזמן מפריד בין צורות של מציאות, ושצורה אחת הוא רוצה וצורה אחרת הוא לא רוצה. ולומר שהכל מאלוהים, גם זהו שקר. כי עדיין צריך להבין, למה אלוהים רוצה כך ולא אחרת וכולי. כך שבכל מקרה, אף אחד לא באמת מבין, מהיכן נוצר הרצון שלו. דהיינו, אף ...

... מהשלמות, ולהיות בחוויה של נפרדות וחסר. ולא לרצות את השלמות, זה בעצמו מושלם. כי החכם האמיתי, הוא לדוגמה (כמו אלוהים / המציאות) לא רוצה להיות בשלמות, והוא רוצה דווקא את הנפרדות ואת החיסרון (והכל הוא מצד הנפרדות בלבד). אלא, ...

... כי עוד אין לו שום רצון עצמי. ולכן אין שום אפשרות שהאדם יבחר את הרצון העצמי של עצמו. (וגם אלוהים לא בוחר את רצונו, מתוך רצונו. אלא ששם זה מתוך מהותו, גם אם זה בלי הגדרת רצון. ושם, גם ... משהו אחר, אז על ידי זה האני של האדם נעלם לו, והוא מקבל אני חדש, שהוא בעצם האני של אלוהים / המציאות, עצמם. כי ברגע שהאדם מבין שהאני שלו הוא ביטוי של ישות אחרת, אז זה מביא את האדם ... האדם מבין, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. כי כאשר האדם חווה שהאני שלו הוא המסובב הראשון דהיינו, אלוהים, אז בעצם הוא מבין את האמת, שכל מה שהיה הווה ויהיה, זה הכל התגלות של רצונו העצמי. דהיינו, שיש לאדם בחירה חופשית אמיתית על הכל בשלמות. ואחכ אחרי שהאדם נמצא בתודעה הזאת, שהוא חושב שהוא אלוהים, אז הוא מתבונן אל תוכו כאלוהים, כישות שחושבת את החלום, והוא מנסה לגלות מהיכן הרצון שלו כאלוהים מגיע? ומהיכן מגיעה התודעה העצמית שלו כאלוהים? ואז האדם שואל, בדיוק את אותן השאלות, שהוא שאל כאשר הוא חשב שהאני שלו הוא ישות נפרדת, מהיכן הרצון מגיע? ומה אחראי לקיום שלי? וכולי, עכשיו האדם שואל את זה כאלוהים וכמציאות, בגוף ראשון. דהיינו, האדם שואל מה תכלית המציאות? ומה הסיבה שאלוהים ברא את העולם? והאם מישהו ברא את אלוהים? וכולי, אבל הוא שואל את זה מתוך תודעה של אלוהים עצמו. כי מצד אחד הכל זה כרצונו של אלוהים. אבל מה אחראי לרצונו של אלוהים עצמו? וגם רצונו של אלוהים לא יכול להיות כרצונו, כי ההוויה של אלוהים, קיומה מחויב. אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים, קיומם לא מחויב. כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחויב. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. ומאחר שקיומו של רצון האלוהים הוא לא מחויב, אכ למה הוא קיים? ומצד אחד, הוא לא יכול להיות כרצונו של אלוהים. כי מנקודת המבט שלפני רצונו של אלוהים, עוד לא היה לו רצון, לרצות את רצונו. אבל גם לא היה לו ניגוד רצון, או רצון שלא לברוא ... לא כרצונו, עדיין זה ממהותו, ובכל מקרה זה לא נגד רצונו, כי עוד לא היה שום רצון כלל. ואצל אלוהים הכל קורה בפחות מרגע אחד. והוא לא צריך לרצות כדי שהדבר יקרה, אלא הדבר קורה, תוך כדי שהוא רוצה. ... בו זמנית. ואכ, האם זהו רצון עצמי או לא? וכמובן כנל, מהיכן מגיע הרצון וכל שינויי הרצון שיש אצל אלוהים? וכאשר האדם מתבונן בכל זה, אז הוא רואה את האמת, שהוא לא באמת אלוהים אמיתי, אלא אלוהים שקרי. כי גם הוא כאלוהים, גם הוא עצמו עדיין ישות נפרדת. כי יש הפרדה בין רצונו של האדם כאלוהים, לבין ישותו העצמית, לבין התודעה העצמית וכולי. כי כל זמן שיש חוויית אני, הרי שיש תחושה של נפרדות, ואכ האני הוא לא אלוהים אמיתי. כי אלוהים האמיתי, הוא ההוויה הראשונה באמת. וכאשר יש רק הוויה אחת שממלאת את הכל, לא שייך שום אני ולא אני. כך שאם יש אני כלשהו, הרי שזהו אלוהים שקרי, דהיינו, נפרדות. ואז האדם כאלוהים, מתבונן פנימה על הרצון של עצמו כאלוהים, ועל ישותו העצמית כאלוהים, והוא רואה את האמת, שבאמת הרצון והתודעה והישות וכל מה שנפרד מהם, הכל זאת ישות אחת, שאין שם שום תודעה עצמית ושום רצון עצמי וכולי כלל. ואז על ידי ההתבוננות הזאת, כאשר היא מנקודת מבט של אלוהים עצמו שמסתכל פנימה אל תוכו, אז האדם חווה את האחדות האמיתית, שהכל אחד ממש. ואז הוא הופך להיות אלוהים האמיתי באמת, שהוא האחדות והשלמות האמיתית, שאין בה שום הפרדה כלל, ואפילו תודעה עצמית אין בה. ואחכ (מצד הנפרדות), ... העדר בחירה, כי בשורש הכל אחד ממש. ואעפכ מצד הנפרדות, האדם קיים. ואם הוא קיים, אז קודם כל הוא אלוהים שקרי, דהיינו, זה שחושב את המציאות כולה, ואחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. והוא, האדם עצמו, כאלוהים עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון והישות והתודעה, כל ...

... מה שהיא, בשלמות מוחלטת, בלי שום רצון לשנות אותה כלל. שהאדם ירצה את הכל, בדיוק כמו שהמסובב הראשון / אלוהים / המציאות, רוצה את כל מה שיש כרגע, בשלמות שאין שלמות אחריה, בלי שום רצון לשנות את המציאות כרגע. ... זה שרוצה את כל המציאות כולה, כפי מה שהיא ברגע הזה ובכל רגע אחר. כי האדם, הוא גם רק אלוהים האמיתי וכולי. ועל ידי זה שהאדם הופך את עצמו להיות איש אמת בכל תחומי החיים שלו, דהיינו, שהוא לא ...

... לקחת את האחריות כולה, רק על עצמו בלבד. (וכאשר האדם לוקח רק על עצמו, את כל האחריות כולה כמו אלוהים ממש, אז ממילא הכל טוב). והאדם רגיל להאשים את המציאות, שהיא לא מובנת ולא ברורה. ונראה לאדם, שהמציאות שלנו ... נאמר שהמציאות היא המשוגעת, ושהאדם הוא חכם ממנה, הרי שגם זה אומר, שהאדם הוא משוגע. ונחדד: גם אם נאמר שאלוהים הוא הרע ביותר, והאדם הוא החף מפשע ביותר, וגם אם נאמר שהאדם הוא צדיק בסדום ושהוא חכם באמת, ושהמציאות ... לכל המחדלים שקורים, בשעת החלום בתוך החלום. וכך גם לגבי המציאות, שהאדם חושב שאם הוא יגלגל את האחריות על אלוהים, אז זה מוציא אותו חף מפשע. והאדם לא מבין, שאלוהים זה הוא עצמו ממש. כי השלם שמכיל את הכל, הוא האני האמיתי של האדם, שבתוכו מתרחש כל החלום של ... ההבנה הזאת, האדם מבין שעליו לקחת אחריות, ולא לגלגל את האחריות על אף אחד אחר. ואז האדם מבין ששום אלוהים לא יעזור לו, ואם הוא לא יעזור לעצמו אף אחד לא יעזור לו, משום שהוא עצמו אלוהים שמשגע את עצמו. ואם אלוהים לא יעזור לעצמו, אף אחד לא יכול לעזור לו, כי הכל בכוחו של אלוהים. ואז האדם מתבונן אל תוכו, מגלה את האלוהים שהוא, ואז ממילא נשלמים כל החסרונות, והאדם הופך להיות חכם אמיתי ורואה שהכל אחד / הכל הגיוני / הכל ...

אמונה באלוהים / תפילה לאלוהים / כפירה באלוהים - מהו שורש העניין? כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא רחוק מאמונה באלוהים ומתפילה לאלוהים, אך לא כך הוא. כי רק מי שהוא בתודעת אלוהים עצמו, רק הוא רחוק מאמונה ומתפילה לאלוהים. כי כל זמן שהאדם חושב / חווה שיש כוח כלשהו בעולם, שהוא לא נובע ממנו עצמו, אלא שהוא נפרד ממנו, הוא בעצם מאמין באלוהים. כי אלוהים, משמעותו היא, כוח חיצוני וכולי. ולחשוב שיש משהו בעולם כולו, שקורה בלי שאתה תבחר בבחירה חופשית ומלאה לעשות אותו מרצונך החופשי, זוהי בעצם אמונה באלוהים. וכל דבר שקורה לאדם בחיים נגד רצונו, זה רק משום שהוא מאמין באלוהים. דהיינו, שהוא מאמין שיש איזה כוח חיצוני לו, שמנהל את העולם, נגד רצונו החופשי. ותפילה לאלוהים, היא כאשר האדם רוצה שאיזה כוח חיצוני, יעזור לו לשנות את המציאות. וכל תקוות לב שיש לאדם שהמציאות תשתנה לצורה אחרת, זוהי תפילה לאלוהים. כי התקווה של האדם שהמציאות תשתנה, היא בעצם תפילה בלב לכוח חיצוני, שיעזור לאדם. כך שכל מי שרוצה שהמציאות תשתנה עבורו, הוא בעצם מתפלל בליבו, לכוח חיצוני ממנו, שיעזור לו. וזוהי תפילה לאלוהים. וניתן לראות מנקודת מבט מסויימת גם, כי תפילה ואמונה באלוהים, היא בעצם כפירה באלוהים. כי האדם כופר באלוהים שנמצא באחדות איתו. כי מצד האמת הכל אחד, והאדם עצמו, הוא זה שאחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. וזה דבר שנראה ככפירה באלוהים, למרות שהוא שלמות האמונה באלוהים, שאין עוד מלבדו. וכמובן שמצד האמת, גם לחשוב שאתה נפרד מאלוהים, גם זו שלמות האמונה באלוהים, כי הצורה מחייה את עצמה וכולי. והטועים שיש להם גאווה, ושהם חושבים שהם משהו ממשי שהוא נפרד מהמציאות, נדמה ... לו בחירה חופשית מלאה על הכל, כולל על רצונו העצמי ועל קיומו העצמי של האני שלו, הרי שהוא כופר באלוהים שהוא עצמו, והוא בעצם מאמין באלוהים חיצוני לו. דהיינו, עבודת אלילים, שעונשה בצידה כמובן. ואיש אמת שיש לו ענווה של אמת, הוא לא יודע שהוא קיים כלל, ולכן הוא חווה את הכוח האלוהי ממש. וכאשר האדם מאמין באלוהים ומתפלל אליו, הוא בעצם כופר באלוהים שהוא עצמו. כי הוא כופר בכך שהוא עצמו אחראי לכל מה שקורה וכולי. ועונשו (מצד הנפרדות), הוא שהמציאות היא לא כרצונו. כי מי שכופר באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את האלוהים שהוא, והוא חווה שהוא ישות קטנה שקורים דברים נגד רצונה וכולי. ובלבוש יותר חיצוני ניתן להסביר, כי התפילה לאלוהים, היא בעצם חוסר אמונה בכך שהכל מאלוהים ושהכל לטובה בשלמות מוחלטת. שאם היה האדם מרגיש בלב שלם שהכל מאלוהים ולטובה בשלמות מוחלטת, לא היה רוצה שאלוהים ישנה משהו במציאות. ובנוסף, עצם המחשבה של האדם שהוא מתפלל לאלוהים, היא עצמה כפירה בכך שאלוהים הוא עצמו זה שגורם לך להתפלל אליו. וכיוב לגבי תחושת בחירה חופשית באופן כללי, שסותרת את האמונה באלוהים. ובמהות, המחשבה שיש אלוהים נפרד ממך, משמעותה היא שאתה נפרד מאלוהים, ושיש משהו נפרד מאלוהים ושאלוהים הוא לא אין סופי, שזו כפירה באין סופיות של אלוהים. אבל כמובן שמצד האמת, גם הכפירה של התפילה לאלוהים, גם היא עצמה מאלוהים, וגם הרצון לשנות את המציאות, גם הוא בעצמו מושלם. הרצון לשנות את המציאות, הוא ביטוי ...

להבין את אלוהים - האם ואיך אפשר? אילו ידעתיו הייתיו הטועים אומרים, שאי אפשר להבין את אלוהים, אאכ אתה הוא. ולכן, לעולם לא תבין את אלוהים, כי אינך הוא. אבל איש האמת / השכל שבספר הזה אומר, שאי אפשר להבין את אלוהים, אאכ אתה הוא. אבל, אתה כבר הוא ממש. ואם תיזכר בכך שאתה הוא, אז תבין את עצמך, כאלוהים. ועל ידי העצות של החכם האמת, על ידי זה אלוהים נזכר מיהו. כי האדם, הוא אלוהים שנפל לשכחה וחווה שהוא עבד. והחכם האמיתי, הוא מרפא את האדם, לחזור להיות אלוהים האמיתי וכולי.

... לקיומו של העולם. וכמובן שזאת טעות. כי גם הפוטנציאל לכך שתהיה נפרדות, גם הוא עצמו נוצר. ולכן לדוגמה, לומר שאלוהים ברא את העולם והוציא אותו מהכוח אל הפועל, זאת כמובן שטות מוחלטת. כי עצם האפשרות של אלוהים לברוא את העולם ולהיות מוגדר כבורא, ועצם האפשרות של זה שבכלל תהיה קיימת עוד ישות נפרדת מאלוהים, ועצם זה שאלוהים שהוא המצוי הראשון, שהוא יהיה מודע לקיומו ושיהיה לו רצון עצמי ותודעה עצמית, גם כל הדברים האלו נבראו בעצמם. וכמובן, שהם לא נבראו על ידי אלוהים, כבורא בעל תודעה ורצון עצמי, כי עדיין לא הייתה לו שום יכולת / תודעה / רצון כלל. והעניין הוא, ... של האפשרויות עצמן, היא אחת. והמהות של האפשרי ושאינו אפשרי, גם היא אחת. והמהות של הכל, דהיינו, של ישות הבורא, ושל רצון הבורא, ושל דעתו של הבורא, המהות של הכל היא אחת ממש, והיא ורק היא, אלוהים האמיתי. וכל השאר, אלו שקרים, בדמות אלוהים. ולכן בשורש המציאות, אפילו פוטנציאל ואפשרות של נפרדות אין. אז אם לא הייתה שום אפשרות של שינוי, אז כיצד ...

... וכיוב. והאדם רוצה לקבל אהבה, בין אם זה מאדם אחר, ובין אם זה מדבר אחר. כגון לדוגמה האדם שחושב שאלוהים אוהב אותו, ואז הוא מרגיש נאהב וכיוב. וכולם רוצים, שהאהבה תהיה של אמת וכולי. ועל האדם לדעת את האמת, ...