... נובעת מעצמה, מצד המהות של המציאות, שלא משתנה לעולם. כי מי שהוא חכם אמיתי, הוא מבין את הסיבה שבגללה קורים כל הדברים, בדיוק כפי מה
שאלוהים עצמו מבין את סיבת כל האירועים שאותם הוא עצמו עושה. ועל ידי זה, ההנאה של החכם האמיתי, היא לא תלויה במה שקורה, אלא היא תמיד שלמה, בדיוק כפי
שאלוהים שלם תמיד עם כל מה שהוא עושה, מאחר שהוא עושה את הכל כרצונו (וגם כאן יש היבטים שונים, מי ברא את הרצון של
אלוהים וכולי). ועפ הנל, לכאורה ניתן להבין, כי מי שהוא חכם אמיתי, שהוא נהנה משורש ההנאה של המציאות, ראוי לו ... ייהנה או יסבול, מכל דבר שקורה לאדם. ואין שום הנאה בעולם, שאינה נובעת מאחדות המציאות, שמלובשת בכל דבר. ואחדות המציאות, היא חוויית
האלוהות. שהאדם חווה שהכל אחד, ושהוא עצמו
אלוהים האמיתי השלמות
האלוהית. כי כאשר הכל אחד, אז ממילא אין שום הבדל בין המהות לבין הצורה, ואין הבדל בין
אלוהים לבין הבריאה, ואז אין עוד מלבדו, ויש רק
אלוהים, עד שאין שום משמעות
לאלוהים, כי אין שום דבר שנפרד ממנו. ואז על ידי זה, האדם חווה את השלמות. כי מנקודת מבט אחת, כל ההנאות שיש ... כי בעיניו, יש יותר חיסרון כאשר הוא מקבל את הדבר במתנה, שאז לדוגמה הוא מרגיש שהוא תלוי בזה שנתן לו את המתנה, והאדם רוצה להרגיש שהוא
אלוהים, ושהוא השיג את הדבר בכוחות עצמו, כמו
שאלוהים עושה את הכל בכוחו של עצמו, שאז האדם נהנה יותר לקבל את הדבר תמורת עבודה, שהאדם האדם מרגיש יותר, שהדבר מגיע לו. ויש גם, את הצד המנוגד. כי
לאלוהים מגיע לקבל את הכל, ללא כל מאמץ, כי הכל שלו. ולכן, לפעמים האדם לא רוצה להתאמץ, והאדם נהנה יותר לקבל מתנה, כי הוא חווה יותר, את זה שהוא
אלוהים, שמשיג את הכל ללא כל מאמץ וכולי. וכאשר האדם מקבל איזה סכום של כסף, אז האדם נהנה מהכסף, כפי כמה שהוא ... לגבי כל הנאה והנאה שיש בעולם. שתמיד האדם נהנה, מכך שהוא חווה שהוא קרוב יותר אל שלמות רצונו, כפי מה שהוא רוצה באותו הרגע. כי אצל
אלוהים, רצונו שלם תמיד, כי הכל כרצונו תמיד. וככל שהאדם מתקרב יותר לחוויה שהכל כרצונו, כך טוב לו יותר וכולי. ... מקבל את הרכב הזה, על ידי זה האדם בצורה אסוציאטיבית מרגיש שהוא אדם מצליח, ואז נשלם (באופן חלקי) רצונו של האדם להיות אדם מצליח, כמו
אלוהים שהוא מצליח תמיד, ואז האדם נהנה יותר. ונמצא אם כן, כי יש שורש אחד לכל ההנאות. כי כל דבר יש לו שורש ומהות פנימית. דהיינו, שיש חוקיות שלפיה פועלת ההנאה של האדם. והחוק הוא, שככל שהאדם קרוב יותר לחוויה של שלמות
אלוהית, דהיינו, שהאדם חווה טוב יותר שהכל אחד, כך האדם נהנה יותר. וההנאה הזאת, מלובשת בכל ההנאות שיש בעולם, ... זה באמצעות חוויה גשמית של שלמות חיסרון, כגון אכילה. שאז חוויית השובע, מזכירה לאדם באופן אסוציאטיבי, את חוויית השובע ושלמות הרצון של
אלוהים. ובין אם זה, על ידי זה שהאדם חווה חוויה
אלוהית, שהוא
אלוהים, באמצעות הרגשות שמתעוררים בו באופן אסוציאטיבי, כאשר הוא נהנה מאיזה דבר וכולי. ואם לא היה לאדם שום ... הוא בעצם מנסה להשיג הנאה רוחנית, שמלובשת אצלו באותו הדבר הגשמי. כגון לדוגמה, אדם שרודף אחרי הכסף, שהוא רודף אחרי החוויה הרוחנית
האלוהית, שהוא מקבל אותה, כאשר הוא משיג את הכסף. וכיוב לגבי כל דבר אחר. כך שהאדם רודף תמיד, רק אחרי הנאה ... שהם, המודע ותת המודע של האדם. ובתת המודע של האדם, מתרחשים תהליכים שלמים כל הזמן. ובתת המודע של האדם, האדם זוכר תמיד, את זה שהוא היה
אלוהים, דהיינו, שהאדם זוכר את זה שהכל אחד. והאדם תמיד משתוקק להשיג את חוויית האחדות הזאת, שוב פעם ושוב פעם ... הוא נהנה מהנאה גשמית, אך ההנאה אינה שלמה. כי הוא אינו יודע שבאמת הצורה הסופית, היא מושלמת. אבל מי שהוא חכם אמת, שהוא יודע שיש ריבוי
אלוהות , שיש אין סוף
אלוהים, דהיינו, אין סוף ישויות שונות, שהן בגודל אין סופי, הוא גם חווה הנאה אין סופית, בכל צורה מצומצמת. ...