... מילוי רצונו העצמי. והאדם מטעה את עצמו, שמחר אחרי שהוא יעבוד את אלוהיו, אז אלוהיו ימלא את רצונו. וזה כמובן שקר כפי שניתן לראות בחוש. וגם אלו שנדמה להם שהם עובדים את אלוהים שבשמים. שמלבד זה שהתפישה שלהם את אלוהים שגויה, כפי שכבר ביארתי במקומות אחרים, בנוסף, הם כולם עובדים רק את רצונם. כי האדם תמיד עובד, רק את ... הם רק כדי למלא את רצונו העצמי. והם משקרים את עצמם, שהם עובדים את אלוהיהם, ובאמת הם עובדים את רצונם, שצורתו היא, לעבוד את אלוהיהם. והרצון העצמי, לעולם לא מלא בכל מקרה. כי כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות השלמה, הוא תמיד ירגיש חיסרון. וגם אילו היה עובד האדם את אלוהים ולא את רצונו העצמי (מה שאינו אפשרי), הרי שגם זו הייתה עבודת אלילים. כי כל עבודת אלוהים, היא עבודת אלילים. משום שכל אלוהים הוא אליל. ולמה אליל? כי אם האדם עובד אלוהים כלשהו, הרי שזה אומר, שהאדם תופש את עצמו, כנפרד במשהו מאלוהיו. ואם האדם עובד ישות שהיא נפרדת ממנו, הרי שהיא אינה אלוהים אמיתי. משום שאלוהים האמיתי, הוא אין סופי. כי אם הוא לא אין סופי, אז יש ישות גדולה ממנו. ואם הוא אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. והיא כפירה באלוהים האמיתי, שהוא הכוח הגדול ביותר, האחדות של המציאות, ששום דבר לא נפרד ממנה. ורק אלוהים, הוא לא עובד אלילים. כי אלוהים לא עובד אף אחד, מאחר שהוא עצמו אלוהים. ולכל היותר הוא עובד את עצמו, כאלוהים. אבל הוא לא עובד, עבור אף אחד אחר. ויש בזה עוד עניין, והוא, כי כל זמן שנדמה לאדם שלבוש וצורה אחת של ... גם הוא עובד אלילים, ולכן, גם הוא סובל. ורק כאשר אין אצל האדם שום אלוהים כלל, כי הכל אחד ממש, והכל אלוהים עם כוח וללא כוח, בצורה אין סופית ללא כל גבול, אז ורק אז האדם לא עובד אלילים, והוא חווה, שהוא עצמו ...

... לא הישות האין סופית שמכילה בתוכה את הכל. אלא, שאין דבר העומד בפני הרצון. ויש לאדם זכות ווטו ויכולת להתגבר על חוקי המציאות ועל הרצון הנוכחי של אלוהים. כי כל מה שישנו, הכל בזכות הרצון האמיתי של אלוהים. כי אצל אלוהים, הרצון הוא רצון של אמת. מאחר שלא קודמת לו סיבה כלשהי, כי אלוהים הוא המסובב הראשון וכולי. וכל המציאות כולה, מקבלת את החיות שלה, מרצון של אמת. כי כמו שנדמה לאדם שהדבר אינו אפשרי, שהוא יחווה את השלמות שהיא נגד מהותו, כך גם הדבר לא אפשרי שאלוהים יברא את העולם ושמהאחדות תהיה נפרדות. כי כמו שהסוף לא יכול להיות אין סוף, כך גם עפ השכל, האין סוף לא יכול לצמצם את עצמו. והנה, למרות שעפ השכל האין סוף לא יכול לצמצם את ... היא שיש צמצום וכולי. וכיצד הדבר אפשרי? ואיך המציאות משתנה נגד חוקי השכל? אלא שיש רצון של אמת, שהוא חזק יותר מכל דבר אחר. והרצון של אמת שיש לאלוהים, הוא גורם לכך, שהאין סוף יוכל לצמצם את עצמו. כי מצד האלוהים, הנחשק הגדול ביותר, הוא דווקא הנפרדות. שהיא המשלים של האלוהים, שהוא חסר את הנפרדות, כי הוא אין סופי, וגם זאת מגבלה להיות אין סופי. (והכל מצד הנפרדות. כי מצד האחדות, הכל אחד ממש). ולאלוהים יש רצון אמיתי ואין סופי, שתהיה מציאות שנפרדת ממנו. ורצון של אמת, אין דבר שעומד בפניו. ולכן המציאות קיימת. והכל בזכות הרצון של האמת. ואם לרגע אחד יתבטל הרצון של אמת של הבורא, שתהיה הבריאה, באותו הרגע ממש לא יהיה שום רגע ושום מקום ושום ישות כלל, אלא הכל יחזור לקדמותו. והבריאה, לא יכולה להמשיך להיות קיימת מעצמה. כי העצמיות של הבריאה, היא ההוויה ... הרצון עצמו? ומי מחליט שהוא יהיה החוק החזק ביותר? את זה ביארתי במקום אחר). ונמצא אם כן, כי קיומה של הנפרדות, הוא אפשרי רק בגלל הרצון של אמת של אלוהים. והדבר אפשרי גם לכיוון ההפוך. שבו הנפרדות יכולה לחזור ולהיכלל ממש באין סוף כישות אחת ממש. ולמרות שזה נגד השכל, כי הסוף שונה במהותו מהאין סוף, אעפכ אין דבר העומד בפני הרצון של אמת. ואלוהים מהצד שלו, רוצה ברצון של אמת, שהאדם יהיה רחוק ממנו. ולכן האדם נפרד בתודעה שלו מהשלמות של המציאות. כי רצונה של המציאות, הוא שהאדם יהיה נפרד מהשלמות שלה. אבל האדם יכול ... לגבי האפשרי, נכון לגבי המחויב ולהפך. ומצד האמת, כל ישות סופית, היא האין סוף עצמו ממש, רק שהלבוש בעיני השכל, הוא של ישות סופית. ומצד האמת לאלוהים אין שום יתרון, על האדם. כי מצד האמת, יש אין סוף אלוהים אין סופיים, וגם האדם הוא אלוהים עצמו, שלא משתמש בכוח שלו, או משתמש בכוח שלו כדי להגביל את הכוח של עצמו ולהיות ישות מצומצמת כאדם. וכאשר האדם רוצה באמת איזה דבר, כגון כאשר האדם רוצה באמת את השלמות של המציאות, על ידי זה מתעורר אצל האדם הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ברצון אמיתי לבטל את הצמצום והלבוש, ולחזור ולהיכלל באין סוף שמהווה אותה, על ידי זה הרצון של האדם, מתגבר על הרצון של האלוהים. ואצל אלוהים, הרצון הוא תמיד רק רצון של אמת, כי שום סיבה לא מניעה את רצון האל. ואצל האדם הרצון הוא לא של אמת, כי הוא תמיד מונע על ידי סיבה כלשהי. וככל שהאדם מתקרב יותר להבנת עצמו ... שמקיפה את הכל, מנקודת המבט הזו נשאר רק רצון אחד של האדם, והוא להיכלל באין סוף. וזה כמובן מה שקורה. ואם נשאל, מדוע ולמה רצונו של האדם להתאחד עם אלוהים, מתגבר על רצונו של האלוהים שהאדם יהיה נפרד ממנו? והתשובה היא, כי מנקודת המבט של הצמצום, לאלוהים אין יתרון אמיתי על האדם. כי גם הוא ישות מצומצמת, מאחר שהוא נפרד מהאדם. זא אם נאמר שהאדם הוא אינו אלוהים, הרי שאלוהים עצמו חסר את האדם. ומשום כך לרצונו של אלוהים אין יתרון על רצונו של האדם, כי גם אלוהים הוא חלש כמו האדם ממש. וזה כמובן בא לידי ביטוי, רק כאשר גם האדם משתמש בכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. ומנקודת מבט נוספת שבה הנפרדות והאחדות הם אחד, מנקודת המבט הזו רצונו של האדם להתאחד עם המציאות, גובר על רצונה של המציאות שהאדם יהיה נפרד ממנה. ...

... המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שיצר אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. ואעפכ הכל אחד. כי מהות המקיפים היא ... גם אם זה על ידי השלילה שלו, גם זו הגדרה, וממילא הוא לא מחויב ולא מצוי ראשון. ונמצא אם כן שאין אלוהים מצוי ראשון ויחיד, אלא יש את המקום והזמן שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. ... תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנל. וקיומם הוא הכרחי כנל. ...

... חושבים, שהמשוגעים אין להם דאגות. אבל גם למשוגע יש רצון, וגם הוא יש לו את הדאגות שלו. כמו לדוגמה הטעות שאומרת, שהמאמינים באלוהים , הם מאושרים יותר וחסרי דאגות. והטעות נובעת, מכך שאין להם את הדאגות הרגילות, אבל יש להם דאגות אחרות. כמו שגם ...

... נהמא דכיסופא. ונהמא דכיסופא, פירושו לחם של בושה. והרעיון השגוי הוא, כי יש כאלו שאומרים, שאלוהים הוא טוב. ודרך הטוב, היא להיטיב. וכדי שהוא ייטיב, לשם כך הוא צריך מקבלי הטבה, שהם בני האדם. וכדי שההטבה תהיה שלמה, היא צריכה להיות ללא בושה. כי אם האדם היה מקבל את ההטבה מהבורא בלי להתאמץ עבורה, היה האדם מתבייש בכך שהוא מקבל מתנת חינם. ולכן אלוהים עשה טוב ורע, כדי שהאדם יתאמץ לבחור בטוב, ואז הוא יקבל את השכר ללא כל בושה. ועד כאן ... מטעים את עצמם סתם, וממילא הם גם סובלים סתם. כי הם שוכחים, שאת תכונת הבושה עצמה, גם אותה יצר הבורא. ועכשיו אחרי שיש בושה, עכשיו שייך לומר שמי שיקבל שכר ללא מאמץ, הוא יתבייש על כך. אך לפני שנוצרה הבושה, לא היה שייך שום חיסרון, בלקבל מתנת חינם ממש. ואלוהים שהוא כל יכול והוא טוב, אם באמת הוא היה רוצה רק להיטיב, אז הוא היה עושה רק טוב תמיד. ומלכתחילה הוא היה בורא את האדם, ללא תכונת הבושה. ומאיזו סיבה ברא הבורא אצל האדם, את תכונת הבושה עצמה?! וכמובן, שכל התפישה השגויה הזאת, של אלוהים שהוא טוב שדרכו להיטיב, היא כולה שקר גדול. כי אלוהים, לא כפוף לשום חוק והגדרה. ואפילו להגדיר את אלוהים כטוב, גם זו טעות. אך הרעיון של לחם הבושה, הוא רעיון שכל מי שמחזיק אותו לנכון, הוא עצמו צריך להתבייש על כך. ועוד יש לזכור, כי אלוהים עצמו, הוא השלמות. והוא, טוב לו בטוב אמיתי, בלי שהוא יצטרך להתאמץ להתגבר על הרע ולקבל שכר ללא בושה. כי הטוב של אלוהים עצמו, הוא טוב אחר לגמרי, ללא כל חיסרון וללא כל תנאים וללא כל מאמץ. ואם אלוהים באמת היה רוצה לעשות רק טוב תמיד, הוא היה יכול לתת לאדם את הטוב שלו עצמו ממש, שהוא ...

אלוהים הוא טוב שדרכו להיטיב - השקר והטיפשות הפעם יתבאר השקר, של אלו שחושבים שתכלית הבריאה, היא הדרך של הבורא לגלות את מידת הטוב שלו. או כיוב שאר הטועים שאומרים, שאין מלך בלא עם, והוצרך אלוהים לגלות את מלכותו, וכל הטעויות כיוב. והטעות של התפישה הזאת וכיוב, היא שהטועים שוכחים שאלוהים (האמיתי כמובן), הוא נמצא מעל לכל ההגדרות. ולפני הבריאה, לא היה שייך הגדרת טוב ורע ושום הגדרת נפרדות. וכאשר אין שום הגדרת נפרדות, ממילא לא שייך לומר שאלוהים הוא טוב, יותר מאשר שייך לומר שאלוהים הוא רע. ואלוהים לפני הבריאה היה מלך, כמו שהוא היה עבד ממש. כי לפני הבריאה הכל היה אחד ממש. והטועים שוכחים, שהאמירה שאלוהים הוא טוב, היא עצמה לבוש וצמצום של אלוהים. כי זה אומר שאלוהים מוגדר ומוגבל בצורה כלשהי, וזו כמובן שטות לגבי המצוי הראשון, שהוא מחוץ לכל ההגדרות. וגם אם נאמר שהוא טוב, למרות שזה לא ... והם לא קולטים שדרך הטוב להיטיב, זהו חוק שאליו כפוף אלוהיהם. ואם אלוהים כפוף לחוק שאומר שדרך הטוב היא להיטיב, או שכדי להיטיב צריך מקבלי הטבה, או שאין מלך בלא עם, או כל שקר ושיגעון אחר, הרי שזה לא אלוהים אמיתי. כי בריאת העולם, היא הגדרת ההגדרה הראשונה. והפרדת הטוב מהרע, היא עצמה בריאת העולם ממש. ואפילו הפרדת הבורא מרצונו ומהמודעות העצמית שלו, היא עצמה בריאה של ממש. כי לפני הבריאה לא היה חילוק בין הבורא לבין רצונו או דעתו. ובנקודת ההתחלה הכל היה אחד. וכאשר הכל אחד, לא שייך שום הגדרה של טוב ורע, ולכן אלוהים לא יכול להיות טוב או רע. וכל שכן שדרך הטועים לסבול. ולכן הטועים שחושבים שדרך הטוב להיטיב, הם סובלים עם השקרים שלהם, ... טוב, וכיוב טעויות אחרות ובעיות אחרות. והם לא קולטים שאלוהים האמיתי, הוא מעל כל חוקיות שהיא. ומי בדיוק החליט לאלוהים שתהיה דרכו להיטיב?! או שהוא יצטרך, מקבלי הטבה?! וכיוב כל שאר השקרים שמייחסים לבורא. ואז הטועים אומרים, שכל ההסברים הם רק מהצד שלנו, כדי לסבר את האוזן וכיוב, אבל מהצד של הבורא אין שום מחשבה שמשיגה כלל את דעתו של הבורא. ואכן ההסברים שלהם, רק מסברים את האוזן, ומראים את הטעות שלהם, שהם מבלבלים את המוח ומטעים את עצמם וגם אחרים בטעויות שלהם. ... שבסופו של דבר, אין להם השגה של אמת, כיצד נוצר רצונו של הבורא, ואיך נפרד רצונו ומדעו מישותו, ואיך נוצרה ההפרדה של בורא ונברא ואיך נוצר השינוי הראשון, אז היה טוב יותר אם הם מראש היו מודים, שאין להם שום השגה של אמת באלוהים כלל. אבל הליצנים האלו מטעים את עצמם ואת האחרים, כאילו יש להם הסברים, וההסברים האלו, ריקים מתוכן. והמסר הוא, כי מנקודת ... ממש. ועל האדם לחקור את האחדות הזאת, במקום לשקר את עצמו שאלוהים הוא טוב וכולי, כי אלוהים האמיתי, הוא לא יותר טוב מאשר רע וכולי כנל. אלא הוא מושלם ממש, בשלמות שמעל השכל, ושם אין שום שאלה כלל, למה העולם נברא ...

... קיים תמיד, הכל מחויב תמיד. וזהו העניין של ריבוי האלוהים. שיש אין סוף אלוהים אין סופיים. כי בשורש המציאות, כל אין סוף הישויות ...

... בתוכם להיות בעולם שבו הכל טוב. ושום אדם לא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. מלבד המסובב הראשון (אלוהים) , שהוא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. ויש כאן דבר והיפוכו, כי ...

... עם שלמות המציאות ממש, אלוהים ממש, שהוא המחוקק של כל המציאות כולה. ויש בתוך אלוהים חוצפה (שמנקודת מבט מסוימת, זו זכותו של אלוהים להתחצף לעצמו), שהוא מתחצף לעצמו, ומורד במלכותו וסובל סתם. ומי שרוצה לחזור ולהיות המלך, דהיינו, לחזור ולחוות את זה שהוא עצמו המלך, עליו למצוא את החוצפה ואת עזות הפנים שבו, ... שבאדם, מתחצפת לאלוהות שבאדם ומתנגדת לרצון האלוהי של האדם. כי החלק האנושי שבאדם, הוא מתחצף לחלק האלוהי של האדם, שהוא זה שמחליט מה קורה במציאות. והאדם לא מרגיש שהוא המלך המושלם, רק בגלל החוצפה ועזות הפנים שיש לו, לשקר ולומר שיש נפרדות וחיסרון. ועל האדם, לחזור ולהיות המלך, על ... עצמו בשלמות אמיתית, אלוהים האמיתי, ושהכל אחד וטוב אמיתי תמיד. כי עזי הפנים שבדור, שנמצאים גם בתוך האדם עצמו, הם בעזות הפנים שלהם כופרים באלוהים האמיתי, ומלמדים את האדם שהוא לא יכול להבין את הכל, ושהוא לא יכול להשיג את השלמות. כי אלוהים האמיתי, הוא האחדות של המציאות. ומצד האחדות של המציאות, האדם לא מוגבל בשום צורה שהיא. כי הגבול הוא אחד, עם האין סוף והאין גבול. ומי שיודע ומכיר את אלוהים האמיתי, הוא יודע שהאדם לא מוגבל בשום דבר כלל. אבל מי שמאמין באלוהים שקרי, דהיינו, מי שכופר בכך שהכל מושלם, וחושב שבשורש המציאות, יש הפרדה בין האדם לבין אלוהים וכולי, על ידי זה הוא הופך להיות עז פנים, שמטעה את עצמו ומשקר את עצמו ומאמלל את עצמו, בכך שהוא חושב שהוא לא יכול לעשות את הכל, ושהוא מוגבל להבין את המציאות כולה בשלמות ... האמת המוחלטת, שהוא אלוהים האמיתי, כפי מה שראוי לאדם. כי האדם נמצא תמיד בגן עדן של ממש. ורק חוסר ההבנה של האדם, גורמת לגן העדן הזה, להרגיש כאילו הוא גיהנום. וכל שנאת האדם את השקר, היא בעצם אהבת האדם ... מחייה את האמת, שהיא אלוהים האמיתי, שהיא אבודה ונמצאת בגלות. ובכל פעם שהאדם מכה את הרע בשורשו, הוא בעצם מחבר את עצמו טוב יותר לטוב המוחלט ללא תנאים. והאדם מחייה את המלך האמיתי שהוא, כדי לחזור ולחוות ...

... כי מצד האמת, האדם הוא ישות אחת עם אחדות המציאות, שהיא האני העליון של האדם. ומי שחווה רק את האני הנפרד שלו, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות. ומי שלדוגמה לא חווה את נקודת המבט שהוא גם רק אלוהים , הרי שהוא סובל מפיצול אישיות, עפ האמת. והדרך להתעורר ולחוות יותר את האחדות, היא על ידי אמת ושנאת האמונה. כי החלום, ...