... לדעת לחיות בחוסר וודאות - חוויית העבדים הפך חוויית האלוהים כי האדם, הוא גם רק אלוהים. והאדם לא חווה את האלוהים שהוא, רק בגלל הטעות המחשבתית שלו (כאלוהים). והעניין הוא, כי אלוהים הוא האמת עצמה. כי אלוהים, הוא זה, שקיומו נצחי ומחויב, שזאת בעצם האמת המוחלטת, שהיא ורק היא קיומה מחויב וממילא גם נצחי. והאמת, היא מחייה ומהווה ומקיימת את כל העולמות כולם. והיא הדבר הממשי ביותר וכולי. והנה, בנקודת האמת, שהיא בעצם נקודת האלוהים, שם אין שום ספקות ושום חוסר וודאות כלל. כי בנקודת האמת המוחלטת, הכל ברור כשמש, שמאירה באור של שכל ... תשובות אין שם, ואפילו ידיעה אין שם, כי אין מה לדעת, כי הכל אחד, ושם היא שלמות הוודאות. ומי שרוצה לחזור ולחוות את האלוהים שהוא, עליו להבין שבכל פעם שהוא מרשה לעצמו, לא להבין משהו עד סופו, הרי שבכך הוא מרחיק את עצמו מהאלוהים שהוא. ומי שרוצה לחזור ולהיות אלוהים, עליו לשנוא את חוסר הידיעה של עצמו, ולשנוא את חוסר ה - וודאות המוחלטת שלו. כי האדם חי חיים שלמים, ... לפני הזמן כולו, שהוא ורק הוא החיים האמיתיים, שהוא האני שחושב את המציאות שלנו. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה לחזור ולהיות אלוהים, עליו לצאת מההרגלים המעשיים והמחשבתיים שלו. ועל האדם לשנוא את ההרגל, ולאהוב את ההתחדשות ואת ... ההתבוננות הזאת, ועל ידי זה שהאדם שונא את חוסר ההבנה של עצמו, ומוסר את נפשו להבין את עצמו באמת, על ידי זה האדם רואה את האלוהים שהוא, ומרגיש את האלוהים שהוא וכולי. ואעפכ, בשורשו, גם להיות עבד זה מושלם. וגם אלוהים, לא באמת יודע את סיבת מעשיו. ואדרבה, המלך שנמצא בשלמות, עושה את מעשיו, גם בלי להבין אותם, כי שום ...

... וכולי, ואז ממילא לא שייכת שום שאלה כלל. כי השאלות, הן נובעות מהקיום של השינוי, שיש שינוי והפרדה בין יש לבין אין משמעות, ויש הפרדה, בין יש לבין אין סיבה, ובין הבורא לנברא ובין המהות לצורה וכולי. אבל כאשר הכל אחד ממש, והמהות והצורה הם אחד, והבורא והנברא, והרצון והרוצה והרצוי, והיודע והידיעה והידוע, הכל אחד ממש, אז אין שום שאלה ...

... האני והחוצה. אבל לפני האני, הוא אלוהים ומושלם ממש וכולי. וכפי שיתבאר ... האמיתית. ושם אין שום ספק כלל, וזהו אלוהים האמיתי, השלמות האמיתית, האמת ... והכל טוב תמיד. כי גם הרע, הוא יציר אלוהים האמיתי ושלמות המציאות. והקול ... את הקול של האני האמיתי שלו, שהוא אלוהים האמיתי, שחושב את החלום של האדם. ... לעצמו באמת, ואז האדם חוזר להיות אלוהים האמיתי וכולי. ...

... לתת רצון להשפיע - השטן, שמתחזה לאלוהים - מי רוצה לסבול כמו השטן? ... להשפיע ולתת הנאה לאחרים. ונדמה להם בטעות, שמי שיהיה לו רק רצון לתת ולהשפיע לאחרים, הוא יחווה את השלמות האלוהית ולא יסבול מתחושת חסר כלשהי. והסיבה לכך שגם האנשים האלו סובלים, היא משום שתפישת האלוהים שלהם היא שגויה, עד כדי כך, שכאשר הם מדברים על אלוהים, הם בעצם מדברים על אלוהים שקרי. והעניין הוא, כי יש אלוהים שקרי ויש אלוהים אמיתי. ותפישת אלוהים השקרי, היא האלוהים שבורא את העולם ושאחראי לכל מה שקורה, ושכלפי חוץ נראה כאילו הוא אלוהים אמיתי, שדרכו רק לתת ולהשפיע. למרות שבאמת הוא אלוהים שקרי, שדרכו היחידה, היא ... לקבל. ורצון להשפיע גם הוא צורה של רצון, שהוא חיסרון מהשלמות. כי בשלמות, אין שום חיסרון ושום רצון כלל. והאלוהים השקרי, בגלל שכל כך רע לו, הוא עושה אך ורק רע תמיד. והוא מטעה את האדם לחשוב, שהוא אלוהים אמיתי ושלמות אמיתית, כדי שהאדם, כמו ירצה להיות כמותו, ויסבול כמותו בשלמות הסבל. והעניין הוא, כי אלוהים האמיתי, הוא לא זה שאחראי ... ויהיה אי פעם. כי העבד האמיתי, הוא זה שאין לו שום בחירה חופשית כלל, והעבד האמיתי הגדול ביותר מכולם הוא אלוהים השקרי, שמתחזה לאלוהים האמיתי, ושכל מי שמאמין בו, ... האישי שלו. שאת הרצון האישי שלו, שהוא זה שאחראי לכל מה שהוא עושה, אותו הוא לא בחר כלל מעולם. ולא רק שאלוהים לא בחר בוחר את רצונו החופשי, אלא שאפילו את קיומו עצמו הוא לא בוחר. ולמען הסר ספק, קיומו של אלוהים, הוא גם עונש נצחי ואמיתי. כי מי שיתבונן על רצונו של אלוהים השקרי שעושה את הכל, יראה כי רצונו של אלוהים, קיים, ללא רצונו של אלוהים עצמו כלל. וזה משום, שקיום רצונו של אלוהים, ואפילו קיום ידיעתו של אלוהים את קיומו העצמי, אלו דברים ... דבר לא יהיה קיים, זאת ישות אחת ויחידה, שהיא חסרת כל צורה והגדרה. והישות הראשונה שקיימת, שהיא ורק היא אלוהים האמיתי, בה אין שום נפרדות ... לא מחויב אלא רק אפשרי בלבד, אז תקבל את המהות האחת, שהיא המצוי הראשון והיחיד. וזה בעצם אומר, שישות של אלוהים, שיש לה רצון ושהיא מודעת לעצמה, הרי שבעצם היא ישות של אלוהים שקרי. כי באחדות האמיתית של המציאות, אין שום נפרדות כלל, אפילו לא בין ישותו של אלוהים, לבין רצונו מחשבתו רגשותיו ידיעתו את קיומו העצמי. ואצל אלוהים האמיתי שהוא אחדות המציאות, ... הקיום העצמי. ובכל מקום שיש ידיעת קיום עצמי, יש חיסרון, שבא לידי ביטוי, בקיומו של הרצון העצמי. כי יש אלוהים אמיתי אחד ויחיד, שהוא ... להיות קיימת כלל, אאכ קיימת גם תחושת הדבר שאינו אני. ותכף שישות חווה את קיומה העצמי, היא הופכת להיות אלוהים שקרי. כי בעצם, היא העדר ...

... אלוהים שקרי - ועל ידי זה להיות אלוהים האמיתי והעניין הוא, כי על האדם להבין ולדעת את האמת, והיא, שכפי שהאדם תופש את אלוהים בצורה שגויה, גם לאלוהים עצמו יש שאלות ובעיות לא פתורות. והעניין הוא, שלאדם יש המון שאלות על המציאות, כגון מהי תכלית ומשמעות הקיום ... את כל השאלות שיש לו על מה שקורה מחוצה לו, רק אל תוכו פנימה בלבד. ואז, כאשר האדם מפנה את כל השאלות אל תוכו פנימה, אז מהר מאוד הוא מגלה שהוא אלוהים המציאות. כי כאשר האני של האדם מסתכל אל תוכו, הוא רואה את הגוף השלם שהוא חלק ממנו, והוא מגלה את האני שחושב את החלום, שהאני הנפרד של האדם, הוא רק חלק ממנו. ואז האדם הופך להיות אלוהים, וחווה שהוא אלוהים. אבל, זהו לא סוף הסיפור. כי לפני שהאדם הבין שהוא אלוהים המציאות, הוא בעצם היה אחד מהילדים של אלוהים שקרי. כי האני של האדם, הוא אחד מהילדים של האלוהים השקרי. אבל עכשיו כאשר האני של האדם מתאחד עם האני הגדול שלו, שהוא אלוהים המציאות, עכשיו האדם הופך להיות אלוהים שקרי בעצמו, שהוא עצמו הבן של אלוהים האמיתי, וממילא ממנו הדרך קרובה יותר, להיות אלוהים אמיתי. כי כל זמן שיש נפרדות של תודעה עצמית, הוא אלוהים שקרי. ועל ידי ההתבוננות של האדם אל תוכו פנימה, הוא זוכה לעלות דרגה ולהתקרב לאלוהים האמיתי. ובשלב הראשון האדם הופך להיות אלוהים שקרי, דהיינו, האדם מקבל את התודעה של האלוהים השקרי עצמו, דהיינו, התודעה שמנהלת את העולם, כאילו היא אלוהים, למרות שבאמת, היא רק אלוהים שקרי. והרעיון הוא, שכל השאלות שיש לאדם אל עצמו, כולן נשארות גם אחרי שהאדם מגלה שהוא אלוהים שקרי. וכל הבעיות שיש לאדם כישות שבתוך החלום, אותן בעיות ממש, יש לאדם גם אחרי שהוא מתחבר לתודעה של זה שחולם את ... אלא, שכאשר האדם מזדהה עם האני שנמצא בתוך החלום, אז הוא שואל את שאלות הקיום של היקום, על משהו שהוא חיצוני לו. ואחכ כאשר האדם עובר לתודעה של האלוהים השקרי שאחראי לכל מה שקורה בעולם, אז האדם מתחיל לשאול את אותן השאלות בדיוק, אבל אז בעצם זה האלוהים השקרי שמסתכל אל תוכו פנימה, ורואה את אלוהים האמיתי. כגון לדוגמה שהאדם שואל למה אני קיים? מי אני? מה אני? וכיוב, שאז הוא מגלה שהוא המציאות עצמה. ואחכ האדם ... אז היא מתבוננת אל תוכה, ורואה את האמת, שהאני הראשון, נמצא באחדות אמיתית, עם כל מה שאני האני עצמו. ואז יש ביטול של התודעה, והאדם הופך להיות אלוהים האמיתי. כי אצל אלוהים האמיתי, אין שום נפרדות כלל, ואפילו לא תודעה עצמית או רצון עצמי. וכל זמן שיש חוויית אני כלשהי, הרי שיש חוויית שאינו אני, והרי שהאדם הוא האלוהים השקרי עצמו. והשאלות והרע ממשיכים להיות קיימים, עד שהאדם עובר לתודעה של המציאות עצמה, ושואל את כל השאלות ...

... כאשר הכל אחד ממש, לא שייך לעשות משהו, למען משהו אחר. ויש החושבים בטעות, כי אלוהים ברא את העולם, כי שיעמם לו רצה לגלות את מלכותו רחמיו וכיוב. או במלים אחרות, התהוות הנפרדות מהאחדות, היא למען האפשרות שתהיה משמעות. כי כשיש רק ... סיבה כלל. כי באחדות המציאות, אין שום נפרדות של שעמום ועניין, או של טוב ורע. ולכן אלוהים לא יכול להיות, טוב יותר מאשר רע. ואין שום משמעות נפרדת של מלך ועם וכיוב. ולכן אין שום סיבה אפשרית, למה מתוך אחדות נוצרה נפרדות. כי בנקודת האחדות ...

... משוגע אלוהים שטני ומשוגע - למה האדם עצמו, הוא שטן משוגע? מי שרוצה להיות איש אמת, עליו להודות על האמת, שהפוטנציאל של המציאות ... לאמת ולא רואה את השלמות שיש בכל דבר. כי הרע, הוא ההפרדה מאלוהים, דהיינו, המציאות המושלמת. וההפרדה מאלוהים, היא גם החטא, והיא גם, העונש עצמו. כי תפישת הנפרדות, היא גם חטא וגם עונש. כי הנפרדות, היא חוויה של צמצום ... הישות שחושבת את המציאות שלנו. ומצד האמת, האדם הוא גם רק אלוהים. אלא, שגם אלוהים יכול להשתגע (מנקודת המבט של הנפרדות. כי מנקודת המבט של האחדות, אין שום שינוי כלל והכל מושלם תמיד). כי (מנקודת מבט של הנפרדות), אלוהים השתגע, וצמצם את עצמו לתוך זמן ומקום, והפריד את עצמו מעצמו, וחילק את עצמו לאין סוף חלקים שונים, שכל אחד ואחד ... המציאות. כך שכל ישות נפרדת, היא גם שטן. כי היא העדר האלוהות והשלמות האין סופית. כך שהאדם הוא בעצם אחדות ושלמות המציאות, דהיינו, אלוהים האמיתי, שבה הכל אחד ממש. והאדם כאלוהים, מחליט (מנקודת מבט של נפרדות), בכל רגע ורגע מחדש, להיות משוגע, ולצמצם את עצמו לתוך צמצום וגבול, שהוא האני של ... ואעפכ, הרע הזה, הוא טוב מאוד, עבור מי שיודע, שהוא אלוהים שקרי. דהיינו, שיש שלמות בכל חיסרון. כי ריבוי הנפרדות, הוא דווקא טוב מאוד, עבור מי שזוכה לדעת את האמת, שהוא בכלל אלוהים האמיתי ושהכל אחד ממש. שאז אין שום רע כלל, וכל הנפרדות, היא ריבוי אין סופי, של אחדות אין סופית. אבל זאת תפישה ... צורות, שהן אין סופיות. אבל מי שהוא לא יודע, שהוא גם רק אלוהים ושהכל מושלם תמיד, על ידי זה חייו, חיים מרורים. שתמיד הוא חווה חיסרון כלשהו, ואין לו מושג מדוע ולמה וכולי. ... היא עצמה חוסר השלמות, כי היא חוויית העדר האחדות של האלוהים. והדרך של האדם להתרפא, היא על ידי זה שהוא הולך לשכל אחר כמותו, שיודע שהוא (עצמו והאדם שבא אליו - תרתי משמע) אלוהים . כי יש אלוהים שנמצא בתודעת אלוהים, ושהוא יודע שהוא בתוך לבוש של חוסר שלמות, שזהו החכם האמיתי. ויש גם אלוהים, שאין לו מושג שהוא אלוהים, והוא חושב שהוא רק חיסרון, שזהו האדם שחווה עדיין רק את האני הנפרד שלו, ושהוא לא חווה, גם את חוויית האלוהים והשלמות שלו. ועל תפישת האלוהים הלא מושלם (שבתודעת חיסרון), ללכת לחיסרון אלוהי (שבתודעת אלוהים, שיודע שהחיסרון מושלם), ולהתחבר לשכל שלו. כדי שעל ידי זה, האדם שנמצא בתודעה חסרה, על ידי זה הוא יגלה את האלוהים שהוא, ואז הוא יעבור מתודעה של אלוהים שחושב שהוא לא מושלם, לתודעה של לא מושלם שיודע את האמת שהוא אלוהים מושלם, ושהוא נמצא בתודעה של אלוהים. ובסיכומו של דבר, על האדם להתבונן ולהבין, שתפישת האני שלו הנוכחית, היא שורש הרע והכפירה, במי שהוא באמת, דהיינו, אלוהים. ועל ידי זה שהאדם נצמד לשכל של החכם האמיתי, על ידי זה האדם זוכה לחזור ולהיות אלוהים האמיתי, כפי מה שהוא באמת. ...

... לפני שהוא היה. כי הטועים חושבים, שלהיעלם פירושו, שהאדם מבין שהוא רק צופה במציאות, או שהאדם מבין שהוא אלוהים שעושה את הכל מחוץ למציאות, וכיוב שקרים שונים, שכולם יוצרים סבל. כי כל זמן שהאדם חווה את האני שלו בצורה כלשהי באשר היא, ... מודע לעצמו. שהאדם מבין מה הוא היה, לפני שהוא ידע שהוא עצמו קיים. ואז האדם הופך להיות הקיום עצמו, שהוא אלוהים האמיתי. ...

... ולכן, על האדם לברר עם עצמו את האמת, ולראות את האמת, שהוא סובל תמיד. כי כל הנפרדות, היא סבל תמיד. ואז לברר עוד ולראות, שאין שום נפרדות כלל, כי הכל אחדות אמיתית באמת. והאדם כאלוהים האמיתי, הוא זה שבוחר בבחירה חופשית מלאה, את הסבל שלו כישות מצומצמת וכולי. ...

... מתוך מהותו האחת ממש. ומי שרוצה לזכות לידיעה הזאת, עליו להפוך ולהיות בורא עולם. ולהיות בורא עולם, פירושו לגלות את המהות של אלוהים. דהיינו, לגלות את מהותו של אלוהים, לפני שאלוהים עצמו ידע שהוא קיים. כי ברגע שאלוהים ידע שהוא קיים, באותו הרגע זה עצמו כבר נקרא אחרי הבריאה. כי לפני הבריאה, לא היה הבדל בין אלוהים לבין ידיעתו לבין שום דבר אחר, ולא הייתה לאלוהים, אפילו לא תודעה עצמית. ומי שיתבונן אל תוכו עד הקצה האחרון, שהוא ... ההתחלה של האני שלו, דהיינו, מי שיתבונן על מה שהוא היה, לפני שהוא היה קיים אפילו כתודעה, אז ראשית כל הוא מגלה כמובן, שהוא, זה אלוהים שמודע לעצמו, דהיינו, הישות שחושבת את החלום, שהאדם מתחבר לתודעה של הישות שחושבת אותו. ואחכ, האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו, ורואה את מהותו העצמית לפני שהוא עצמו היה קיים, ...