... שהיא מתנהלת בפועל. ובו זמנית, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו הנפרדות של העולם שלנו, היא מצטיירת עבורו כשיא וכשלמות החוכמה, וכשלמות האחדות, יותר טוב מאשר טוב, דהיינו, טוב מאוד, שהיא ריבוי האחדות. ומי לא זכה לשכל של האחדות האמיתית, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות, ובעיניו האחדות רחוקה במרחק ... אלא, שאצל החכם האמיתי, הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ומה שנראה בעיני האדם כנפרדות, בעיני החכם זאת שלמות האחדות. ומה שנראה בעיני האדם כאחדות, בעיני החכם זאת שלמות הנפרדות. והסיבה שהאדם רחוק מהשלמות של המציאות, היא משום שהאדם מחפש אותה הרחק מעבר לים, ובצדק. כי עפ השכל שמפריד בין היש לבין האין, הרי שכל הישויות כולן הן חסרות. ומאחר שכל הישויות חסרות, ממילא זה אומר שהשלמות לא נמצאת בעולם שלנו כלל, אלא היא נמצאת בשום מקום, שהוא מחוץ למקום שלנו. וזה נכון והגיוני לגמרי, אבל זה לא לגמרי נכון. כי זה נכון לגמרי שהשלמות נמצאת בשום מקום, דהיינו, במקום שאינו מוגדר ומוגבל, ששם יש שלמות, כי אין גבול והגדרה. אלא, שהשלמות הזאת היא נכללת כישות אחת ממש, בכל אחת ואחת מאין סוף הישויות הסופיות. כי כאשר הכל אחד ממש, והיש והאין הם אחד, אז ממילא השלמות של האין המוחלט, היא נמצאת בכל ישות, של יש מוחלט וממשי. וכאשר האדם תופש את האחדות בצורה לא נכונה, דהיינו, שהאדם חושב שהאחדות, היא נפרדת מהנפרדות של העולם ...

... התכלית של כל הדברים שיש בעולם, ומי שרוצה להבין את התכלית של המציאות, ולדעת ולהבין ולממש את התכלית של החיים האישיים שלו, ומי שרוצה לחוות את השלמות של התכלית הסופית של המציאות, לחוות אותה בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו בכל פרט ופרט, עליו לאהוב את התכליתיות בתכלית האהבה, ולשנוא את חוסר התכליתיות ואת ההקדמות של התכלית, ... לו. והאדם לא מבין מה התכלית של מה שקורה לו, רק משום שהוא אוהב את ההקדמות השונות, ובכך הוא מרחיק את עצמו מהתכלית. ומי שרוצה להתחבר ולחוות את שלמות התכלית של כל המציאות כולה, בכל דבר ודבר, עליו להסתכל רק על התכלית של כל דבר. ובכל פעם שהאדם חושב מחשבה שאינה תכליתית, דהיינו, מחשבה מיותרת, בכך האדם מפיל את עצמו אל תוך ... נכללות בתכלית, שהנפרדות נכללת באחדות, אז הריבוי של הנפרדות וחוסר התכלית, הוא בעצם הריבוי של התכלית האחת. וכל זמן שהאדם לא זכה לחוות את שלמות התכלית של המציאות כולה, בכל דבר ודבר בעולם, בפרט כאשר האדם סובל מדברים רעים, משום שהוא לא מבין את התכלית האמיתית של האירועים האלו, במצב כזה על האדם לשמור את עצמו ולהרחיק את ... אוהבים את הדרך אל המטרה, וכך לעולם הם אינם מגיעים אל המטרה, אלא ממשיכים לקלף את הקליפות ולאכול אותן, כאילו הן המטרה. (בשונה מהאדם שהגיע לשלמות התכלית, שהוא מוצא בדרך תכלית, בשלמות, כאילו זו התכלית הסופית. כי הצורה היא המהות, למרות שהיא רק צורה). אבל מי שהוא אינו קוף שאוכל קליפות, אלא הוא אדם שאוכל פירות, ורצוי גם פירות מובחרים ולא פירות באיכות של קליפות, ורצוי גם לאכול את הפרי הטעים ביותר שיש בעולם, שהוא חוויית שלמות התכלית של המציאות, כדי להגיע לזה, לשם כך על האדם, לשנוא את הדרך, ולאהוב את המטרה. כי הרבה חללים טובים הפילה הדרך. ורובם לא הגיעו ולא מגיעים אל המטרה, משום שנחמד להם בדרך אל ... אלא יש רק דרך שהיא באחדות עם המטרה. והדרך, היא המטרה הסופית ללא שום מטרה אחרת. וכל דבר הוא המטרה הסופית בפני עצמה וכולי. ואז האדם רואה את השלמות שיש בדרך אל המטרה, ואת השלמות שיש בלמלא חסרונות עד אין סוף, ואת השלמות שיש בכך שתמיד יש חיסרון, ואת השלמות שיש בכך שהוא רחוק מהתכלית, ואת התכלית שיש בהעדר תכלית וכולי. ...

... חופשית מלאה, כאשר הוא מרגיש רע. דהיינו, האדם עדיין לא חווה את השלמות האלוהית שהוא, כי הוא עדיין לא חווה שהכל אחד ממש, ואת זה שבנפרדות, הוא זה שבוחר מלכתחילה את הרע. והאדם משלה את עצמו שהוא לא נאחז באגו שלו, אבל הוא מאוד נאחז ... אלוהים. שהוא יש לו אגו בריא ואמיתי, שהכל כרצונו תמיד, וזאת חוויית שלמות האלוהות עצמה. ומי שרוצה את חוויית שלמות האלוהות עצמה, עליו להיות איש אמת. כי האמת היא שהאדם הוא כבר שלם כאלוהים ממש. והאדם לא חווה את זה, כי הוא חי בשקר ומשקר את עצמו שהוא רק בן אדם. והאדם בגלל ... מבין, שהוא, זאת גם הישות הראשונה, שהיא האחדות של המציאות, דהיינו, השלמות עצמה. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, ושואל את עצמו, מי אני באמת? ומה אני? ומהו קיומי העצמי? ולמה אני קיים כרגע ברגע הזה ממש? ועל ידי זה שהאדם לא מטעה את ... שלו, עד שהוא רואה את הישות שחושבת את המציאות החלומית שלו, וחווה את שלמות האלוהות עצמה. ...

... טוב. שהוא מבטא את הרצון של האני הנפרד של האדם, לחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, חסר כל צורת אני, שנפרדת מדבר כלשהו. כי הנפרדות ביחס לשלמות של האחדות, היא כולה רעה, ואין בה שום טוב כלל. כי כולה מלאה חסרונות, ואין בה שום שלמות כלל. כי כל הדברים חסרים, משום שהם אינם שלמים. והנפרדות שהיא כולה רעה, היא בשורשה טוב אמיתי, דהיינו, האחדות. ולכן האדם רוצה ... ושמח באמת, מכך שהוא מרגיש רע או טוב, בדיוק באותה המידה ממש. כי הטוב והרע של הנפרדות, הם שניהם ביטוי של הטוב האמיתי של האחדות. וגם באחדות עצמה שהיא השלמות, גם בה יש שלמות מעל שלמות. אבל שם הרצון להרגיש טוב יותר, הוא ללא שום חיסרון כלל. ושם באחדות, הטוב גדל מעצמו כל הזמן, ללא כל מאמץ וללא שום רע כלל. כי ...

... שהוא חושב שהוא חכם. והאדם, לא מבין את המציאות בשלמות. וככל שהאדם פחות מבין את המציאות, וככל שרע יותר לאדם, דהיינו, פחות מבין את המציאות, זה מעיד על כך, שהאדם הוא טועה יותר גדול. וככל שהאדם יותר בטוח שהוא חכם, ... בכלל, יראה שאין בעולם הזה שום שקר כלל, ושהכל מושלם כפי מה שהוא. וכמה מסכן האדם, שמספר לכולם כמה טוב לו, ואיך הוא הצליח להשיג איזה דבר, ובכך הוא בעצם מספר על החיסרון שלו, כמה החיים שלו לא שלמים בתוכו מבפנים, ... והכל משום זה שהאדם לא נצמד לאמת ולא רואה את השלמות שיש בכל דבר. כי הרע, הוא ההפרדה מאלוהים, דהיינו, המציאות המושלמת. וההפרדה מאלוהים, היא גם החטא, והיא גם, העונש עצמו. כי תפישת הנפרדות, היא גם חטא וגם עונש. כי הנפרדות, היא חוויה של צמצום וגבולות, דהיינו, חוויית חסר ועונש. והעונש של האדם, על זה שהוא כופר בשלמות של המציאות, הוא, שהוא כופר בשלמות של המציאות, וממילא הוא חווה את הסבל והחיסרון, של הנפרדות של העולם. ויש, שני אני. והאני העליון, הוא האחדות והשלמות של המציאות. שהיא הישות שחושבת את המציאות שלנו. ומצד האמת, האדם הוא גם רק אלוהים. אלא, שגם אלוהים יכול להשתגע (מנקודת המבט של הנפרדות. כי מנקודת המבט של האחדות, אין שום שינוי כלל והכל מושלם תמיד). כי (מנקודת מבט של הנפרדות), אלוהים השתגע, וצמצם את עצמו לתוך זמן ומקום, והפריד את עצמו מעצמו, וחילק את עצמו לאין סוף חלקים שונים, שכל אחד ואחד מהם, הוא גם השטן בכבודו ובעצמו. כי כל ישות שנפרדת מהשלמות, היא העדר אחדות המציאות. כך שכל ישות נפרדת, היא גם שטן. כי היא העדר האלוהות והשלמות האין סופית. כך שהאדם הוא בעצם אחדות ושלמות המציאות, דהיינו, אלוהים האמיתי, שבה הכל אחד ממש. והאדם כאלוהים, מחליט (מנקודת מבט של נפרדות), בכל רגע ורגע מחדש, להיות משוגע, ולצמצם את עצמו לתוך צמצום וגבול, ... עבור מי שיודע, שהוא אלוהים שקרי. דהיינו, שיש שלמות בכל חיסרון. כי ריבוי הנפרדות, הוא דווקא טוב מאוד, עבור מי שזוכה לדעת את האמת, שהוא בכלל אלוהים האמיתי ושהכל אחד ממש. שאז אין שום רע כלל, וכל הנפרדות, היא ... אבל מי שהוא לא יודע, שהוא גם רק אלוהים ושהכל מושלם תמיד, על ידי זה חייו, חיים מרורים. שתמיד הוא חווה חיסרון כלשהו, ואין לו מושג מדוע ולמה וכולי. והאדם בורח מהרע שמחוצה לו, והוא לא רואה שהרע נמצא בתוכו, ושהוא ... ובמקרה תגלה גם, שלא צריך לשנות אותה, כי הכל כבר מושלם. ועל ידי ההבנה הזאת של האדם שהוא טועה, על ידי זה על האדם להבין, שעליו להיזהר מכך, שלא יטעה את עצמו ויחשוב שהוא חכם קצת. כי אוי לו לחכם, שהמשוגע מעיד עליו שהוא ... השקר. כי בלי אמונה, יש רק הבנה של אמת שהכל אחד מושלם. וכנל, למרות שהרע והאמונה השגויה, היא טובה מאוד, עבור מי שזוכה, הרי שהיא רעה, עבור מי שלא זוכה. וכל המחשבות של האדם, הן מרחיקות אותו מחוויה של אחדות ושלמות. כי כאשר הכל אחד, אין שום מחשבה נפרדת, כלל. ואפילו ידיעת האני אין. ולכן, כאשר האדם חושב אני נפרד, הוא בעצם יוצר את הרע, במו פיו. כי כל נפרדות, היא כפירה ... עצמו קיים, הרי שבעצם הוא נמצא באחדות עם החוסר שלמות. כי חוויית האני, היא עצמה חוסר השלמות, כי היא חוויית העדר האחדות של האלוהים. והדרך של האדם להתרפא, היא על ידי זה שהוא הולך לשכל אחר כמותו, שיודע שהוא (עצמו והאדם שבא אליו - תרתי משמע) אלוהים. כי ... אלוהים, ושהוא יודע שהוא בתוך לבוש של חוסר שלמות, שזהו החכם האמיתי. ויש גם אלוהים, שאין לו מושג שהוא אלוהים, והוא חושב שהוא רק חיסרון, שזהו האדם שחווה עדיין רק את האני הנפרד שלו, ושהוא לא חווה, גם את חוויית האלוהים והשלמות שלו. ועל תפישת האלוהים הלא מושלם (שבתודעת חיסרון), ללכת לחיסרון אלוהי (שבתודעת אלוהים, שיודע שהחיסרון מושלם), ולהתחבר לשכל שלו. כדי שעל ידי זה, האדם שנמצא בתודעה חסרה, על ידי זה הוא יגלה את האלוהים שהוא, ואז הוא יעבור מתודעה של אלוהים שחושב שהוא לא מושלם, לתודעה של לא מושלם שיודע את האמת שהוא אלוהים מושלם, ושהוא נמצא בתודעה של אלוהים. ובסיכומו של דבר, על האדם להתבונן ולהבין, שתפישת האני שלו הנוכחית, היא שורש הרע והכפירה, במי שהוא באמת, דהיינו, אלוהים. ועל ידי ...

... וכולי. וכאשר האדם מתקרב לשכל של החכם האמת, הוא נזכר כמה טובה המציאות יכולה להיות, אם הוא רק יצליח לחזור ולחוות, את מי שהוא באמת. כי ביחס לכמה שהמציאות טובה ומושלמת , האדם חי בגיהנום ממש. כי כל חייו, מלאים סבל וחסרונות. כי כל דבר שיש בעולם, יש בו חיסרון כלשהו. והאדם ככ רגיל לסבל שלו, עד שהסבל שלו נראה לו כטוב. ... עצוב תמיד, בעצבות פנימית ועמוקה עד שורש נשמתו, ששם הכל טוב תמיד. וכאשר האדם מתקרב לשכל של החכם האמיתי, שהוא חי בגן עדן ממש, והוא מרחם על האדם ששכח את זה שהכל מושלם, ושהוא סובל תמיד בלי סיבה, האדם מתחיל לראות את האמת, כמה רע וכמה סבל יש לו. עד שהאדם סובל, אפילו מעצם זה שהוא עצמו קיים. כי קיום האני של האדם, הוא ... של רבי נחמן מברסלב, במעשה משבעת הקבצנים), והוא כל היום שוכב ומחכה להיעלם ולהיגאל מצרותיו. אבל לצערו הרב, האני ממשיך להיות קיים, ולסבול לנצח מכאביו של חוסר השלמות. וכך הוא האדם ממש, כי הוא היה אלוהים אמיתי עם שלמות אמיתית, וכרגע האדם הוא כולו מלא מכאובים. והוא לא רואה את כל הטוב שיש בעולם, ולא שומע את כל הטוב שיש בעולם, והוא לא יכול לדבר שום דבר שיביא לו שמחה אמיתית, והוא לא יכול לעשות שום דבר שיביא לו אושר, והוא לא יכול ללכת לשום מקום ולהרגיש שם שלמות, והוא לא יכול לנשום אויר ולקבל איזה דבר שיעשה אותו מאושר באמת, והוא לא יכול לשאת על גבו את כל הצרות של העולם, והוא סובל תמיד מתחושת חיסרון של שלמות, והוא מחכה כל הזמן לכך שהאני שלו יעלם ויחדל ויפסיק להיות קיים. אך לצערו הרב, זה לא קורה ולא יקרה. כי האני של האדם, קיים, בלי שהאדם שולט בקיום העצמי ... ולמה באמת רע לו, ולמה באמת הוא לעולם לא מאושר. ואז האדם נזכר בכל מה שהוא כבר זוכר בתוכו. ואז האדם נופל לעצבות ולדיכאון, מכך שהוא נזכר שהוא היה מלך ושהכל היה מושלם, והוא מבין עד כמה רע לו עכשיו, מכך שהוא לא חווה את זה, שהוא עצמו המלך וכולי. אבל מצד שני, האדם גם מתמלא תקווה ושמחה וגעגועים, לחזור ולחוות את המלך ...

... האמת הכל אחד, והאדם עצמו, הוא זה שאחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. וזה דבר שנראה ככפירה באלוהים, למרות שהוא שלמות האמונה באלוהים, שאין עוד מלבדו. וכמובן שמצד האמת, גם לחשוב שאתה נפרד מאלוהים, גם זו שלמות האמונה באלוהים, כי הצורה מחייה את עצמה וכולי. והטועים שיש להם גאווה, ושהם חושבים שהם משהו ממשי שהוא נפרד ... וכולי. ובלבוש יותר חיצוני ניתן להסביר, כי התפילה לאלוהים, היא בעצם חוסר אמונה בכך שהכל מאלוהים ושהכל לטובה בשלמות מוחלטת. שאם היה האדם מרגיש בלב שלם שהכל מאלוהים ולטובה בשלמות מוחלטת, לא היה רוצה שאלוהים ישנה משהו במציאות. ובנוסף, עצם המחשבה של האדם שהוא מתפלל לאלוהים, היא עצמה כפירה ... כמובן שמצד האמת, גם הכפירה של התפילה לאלוהים, גם היא עצמה מאלוהים, וגם הרצון לשנות את המציאות, גם הוא בעצמו מושלם. הרצון לשנות את המציאות, הוא ביטוי לתפילה. והוא לא סותר את שלמות המציאות, כי החיסרון הוא עצמו מושלם.

השלמות והאחדות - כמה אתה רחוק ממנה? ובו יתבאר הריחוק של האדם מהשלמות. ומצד אחד, כל אחד רחוק מהשלמות במרחק שונה, ומצד שני כולם רחוקים, ... קרובים באותה המידה ממש, כי האין סוף ממלא את הכל וכולי. ואו שאתה בשלמות, או שלא. ואעפכ יש קרוב יותר ורחוק יותר, ואעפכ כולם רחוקים ונפרדים מהשלמות, עד שהם נמצאים שם בשלמות. ואו שאתה חי או שאתה מת. אבל יש מי שהוא קרוב יותר להתעורר וכולי. וכך גם בתוך השלמות עצמה. שיש שלמות מעל שלמות עד אין סוף, ואעפכ הכל אחד ממש, מצד מהות השלמות הזאת. וכך גם לגבי החיסרון. שיש חיסרון גדול מחיסרון עד אין סוף (והאין סוף הוא השלמות שתוחמת ומגבילה את החיסרון), ואעפכ הכל שלמות אחת. ...

... בשלמות - מהו וכיצד להשיג אותו? ובו יתבאר, הטעות של האיזון. שבני האדם חושבים, שהאיזון, הוא השלמות. ואצל בני האדם, איזון פירושו, כאשר אתה לא נמצא בשום קצה, אלא אתה בצורה מאוזנת, מחבר את שני הניגודים וההפכים. כגון לדוגמה, שהאדם לא יהיה עצלן לגמרי ... לצאת קרח מכן ומכאן. כי לא משנה באיזו צורה האדם יאחז בנפרדות שלנו, הוא תמיד יחווה חסר כלשהו, של שאר הצורות והאפשרויות. ויש איזון אחד ויחיד, שהוא ורק הוא השלמות. והוא כאשר האדם נאחז בכל הצורות כולן, בקיצוניות ובשלמות בבת אחת. כי כל זמן שהאדם לא נאחז בצורה כלשהי, בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שתמיד הוא ירגיש שהוא חסר אותה. ולא ממש משנה מאיזו סיבה האדם לא אוחז בצורה כלשהי, הרי שתמיד האדם ירגיש חיסרון, מכך שהוא לא עצלן בשלמות, או מכך שהוא לא חרוץ בשלמות. ולכן, הפיתרון הוא, שהאדם צריך להיות תמיד, חרוץ ועצלן בשלמות בו זמנית. וכיוב, האדם צריך להיות כל ההפכים בו זמנית, במקום ובזמן אחד בו זמנית, שאז ורק אז יש שלמות אמיתית ואיזון אמיתי. וכיצד יכול האדם להיות דבר והיפוכו בבת אחת, במקום ובזמן אחד, ובשלמות אמיתית, שבה הוא נמצא בשני הקצוות בבת אחת? תשובה: על ידי התחברות לשורש של כל הצורות כולן. דהיינו, על ידי זה שהאדם רואה את האמת שהכל אחד, שאז ורק אז הוא יכול להיות גם בנפרדות וגם באחדות בו זמנית, ואז ורק אז הוא חווה שלמות אמיתית. כי בשכל של הטועה, נראה לו שהכל זה הפכים ונפרדות. ואז הוא לא יכול בבת אחת, להיות גם וגם דבר והיפוכו בבת אחת. אבל על ידי זה שהאדם הוא חכם אמיתי, שהוא מבין את האמת שכל ההפכים הם אחד, על ידי זה השכל והרגש והרצון של האדם, גם הם מכילים בתוכם דבר והיפוכו בבת אחת. ואז ורק אז, האדם חווה את השלמות באמת. ולסיכום: איזון אמיתי, פירושו חיבור ההפכים לישות אחת, שבה כל הצורות כולן, באות לידי ביטוי בשלמות מוחלטת במקום ובזמן אחד, עד שהופכת להיות ישות אחת ממש, שזוהי אחדות המציאות. ...

... הסיבה של עצמו, סיבתיות, תכלית הפעולות, מה התכלית של החיים, שיא השלמות , למה זה קורה למה כל דבר הוא הסיבה של עצמו? אליעד כהן מסביר בהרצאה שכל דבר הוא הסיבה של עצמו, ולכן אין צורך לחפש סיבה חיצונית ... היית מבין שלפעולה עצמה אין שום צורך בתוצאה עתידית, היית חווה את השלמות בכל פעולה ובכל רגע ורגע. מדוע תוצאה עתידית יוצרת תחושת חוסר שלמות? אליעד כהן מסביר שכאשר אתה מבצע פעולה מסוימת רק מתוך כוונה להשיג תוצאה כלשהי, אתה בעצם אומר שהמצב הנוכחי איננו שלם מספיק, ... ואין תכלית היא אחת. זוהי הבנה שהמצב שבו אתה נמצא ברגע זה הוא עצמו מושלם לחלוטין ואינו דורש שינוי כלל. באופן פרדוקסלי, ההבנה שאין שום תכלית ספציפית שאמורה להתרחש גורמת לך להיות שלם עם המציאות כפי ... שלכאורה יהפוך אותו למאושר יותר - הוא נמצא במצב תמידי של חוסר שלמות, מפני שהוא חי בתחושת המתנה וחוסר סיפוק. אדם כזה משקיע אנרגיה אינסופית ומבצע פעולות רבות כדי להשיג את אותו הדבר המיוחל, ובכך ... היא בעצמה מצב שלם ומלא כבר עכשיו. לסיכום, אליעד מדגיש שהחוויה המושלמת והשלמה תושג כאשר האדם יבין שכל דבר הוא התכלית של עצמו, שהפעולה והחוויה הן הדבר השלם והמושלם עצמו, ללא תלות בדבר נוסף מעבר להן. מהי הסיבה של החיים? מה התכלית של הפעולות שלנו? איך להגיע לשלמות? למה דברים קורים דווקא לי? איך להשתחרר מהרצון לתוצאות עתידיות? איך לחוות שלמות בכל דבר? איך להפסיק להמתין לאושר בעתיד? ...