... את האור, דהיינו, כאשר משהו פתאום מאיר לאדם את צורת ההסתכלות שלו על החיים, ועל ידי זה האדם חווה שלמות ואושר. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי יש המון סוגים של הארה. כאשר האדם מחפש משהו והוא מוצא אותו, הרי ... יכול להאיר יותר ויותר. וכאשר האדם הופך להיות השמש עצמה, דהיינו, כאשר האדם מבין את כל המציאות, הרי שזו שלמות ההארה, כי אז האדם עצמו מתחיל להאיר בשכל שלו, על סביבתו. כי אל השמש אי אפשר להתקרב, מאחר שהיא ... מאמין שהעצה שלו טובה. אך הוא לא יודע זאת בוודאות, מאחר שהוא עצמו עוד לא הגיע לסוף הדרך ואל השלמות, וממילא הוא לא יכול לדעת באופן וודאי האם הוא בכלל הולך בדרך הנכונה או שלא. אך החכם האמיתי, שהוא הגיע לסוף הדרך השכלית ואל השלמות, כאשר הוא נותן עצה כלשהי, זה הכל על סמך ידיעה ברורה שלו, שהעצה הזאת טובה, והוא גם יודע איך העצה הזאת מקשרת את האדם אל השלמות הסופית שלו. כי העצות של החכם, הן כולן מקשרות את האדם אל השלמות הסופית שלו. כי יש עצות שטובות רק למקרה מסוים. אך השכל שהחכם האמיתי נותן לאדם בעצות שלו, השכל הזה טוב עבור כל הדברים שבעולם, והוא יעזור לאדם להגיע אל השלמות הסופית שלו. ואם נחזור לעניין ההארה, נראה כי הארה שלמה, היא כאשר האדם הופך להיות השמש עצמה, דהיינו, כאשר ...

... מי שהוא מסוגל לקטרג, רק הוא מסוגל לסנגר ולהפך. ונסביר: קטגוריה פירושו למצוא את החיסרון שיש בדבר. כאשר הכל מושלם, אין שום בעיה. והקטגור תפקידו לנסות למצוא את מה שחסר בדבר, ועל ידי זה להרשיע את האדם. ואם נתבונן ... למצוא את החיסרון שבדבר. והסנגור מנסה כל הזמן למצוא את החיסרון שיש במציאת החיסרון, ועל ידי זה להגיע אל השלמות. כך שכדי להיות סנגור טוב, לשם כך על האדם להיות מסוגל למצוא את החיסרון שיש בכל דבר, שזהו תפקידו ... הדברים שבעולם מאוחדים זה עם זה. כך שבכל דבר בעולם, יש גם חיסרון, ובנוסף בכל דבר שבעולם, יש גם שלמות מוחלטת. ומי שרואה את התמונה המלאה של המציאות, ורואה את השלמות ואת החיסרון שיש בכל דבר, רק הוא מסוגל באמת ללמד זכות על כל אחד בעולם, וגם להיות מסוגל להרשיע ... שהאדם רואה טוב יותר את התמונה המלאה של המציאות, ומבין כיצד כל הדברים שבעולם יש בהם גם חסרונות וגם שלמות, רק הוא מסוגל להיות קטגור וסנגור טוב.

... איך להגיע לקיבעון מחשבתי? כפי שכבר ביארתי, בכל דבר בעולם, יש משהו טוב. וגם בקיבעון מחשבתי, יש משהו טוב. והשלמות, היא האיזון והחיבור של כל הדברים. והשאלה היא, מה טוב בקיבעון מחשבתי ובמצב של לא לחשוב מחוץ לקופסא? ומי ... מידי דברים מתוך הרגל, וגם על ידי זה האדם לא מתקדם. כי הקיבעון המחשבתי יכול גם, להפריע לאדם להתקדם. והשלמות, היא השילוב של הקיבעון המחשבתי עם חוסר הקיבעון המחשבתי. דהיינו, שבדברים שאינם מהותיים, על האדם להיות מקובע מחשבתית, ולעשות ... לנסות בכל פעם להיות טוב יותר. ואם נתבונן עוד נראה, כי בכל העולם כולו, יש קיבעון מחשבתי אחד, שהוא מושלם. קיבעון מחשבתי, שאם יש אותו לאדם, אז הוא כבר פטור מלהמשיך לחפש דברים חדשים. קיבעון מחשבתי, שמאפשר לאדם לסמוך עליו, וההתקדמות של האדם תבוא מעצמה, ללא מאמץ כלשהו של האדם. והקיבעון המחשבתי הזה, הוא נקודת שלמות האמת. כי האמת, היא מקובעת. והאמת, לעולם לא משתנה. וכל הדברים משתנים, מלבד האמת. וכל הדברים צריכים להשתנות, כדי להתקרב אל האמת. אך האמת עצמה שהיא השלמות, היא יכולה להרשות לעצמה להיות מקובעת. משום, שהיא עצמה השלמות. וכאשר האדם נמצא בשלמות, אז הוא כבר לא צריך להתאמץ להתקדם, והוא יכול לנוח על זרי הדפנה, והוא יכול להרשות לעצמו להיות מקובע מחשבתית. וכל זמן שהאדם לא הגיע אל שלמות האמת, עליו לא להיות מקובע מחשבתית, אלא לנסות להתקרב אל האמת. ועל ידי זה שהאדם משתדל לא להיות מקובע מחשבתית, על ידי זה בסופו של דבר הוא מגיע אל האמת, וזוכה להיות מקובע מחשבתית בצורה מושלמת. דהיינו, להיצמד אל האמת בצורה כזו, שהאדם לא צריך יותר להתאמץ בשום נושא, וההצלחה באה אליו בצורה אוטומטית.

... אליו, מכיל אותו, ומרגיש איתו אחדות ואהבה. והשאלה היא, מה טוב בלא לדעת? והתשובה היא כי חוסר ידיעה, היא שלמות הידיעה. כי ידיעה פירושו הגדרה. כדי לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר אותו בצורה נכונה. וכאשר האדם מבין את ... כי ההגדרה של הדבר, מפרידה אותו משאר הדברים. וכאשר הכל אחד אין שום הגדרה, וממילא אין גם שום ידיעה. ושלמות הידיעה, היא לדעת כל דבר בתוך כל דבר. דהיינו, לראות בכל דבר, את כל שאר הדברים, שזהו חיבור ההפכים. וכאשר רואים בכל דבר, את כל שאר הדברים, הרי שלא רואים שום דבר ולא יודעים שום דבר. ושלמות הידיעה, היא אי הידיעה. כמו שנאמר תכלית הידיעה, היא שלא נדע. כי שלמות הידיעה, היא כאשר האדם יודע את השורש ואת המהות של הכל, כפי מה שהמהות יודעת את עצמה, שאז בעצם ... אחרת. ואילו ידע האדם את כל הדברים באותה העוצמה, הרי שהוא לא היה קיים כלל. כי כדי לדעת משהו בשלמות, לשם כך צריך להתחבר אליו בשלמות. וכדי לדעת את כל הדברים בשלמות, לשם כך צריך האדם להיות הדברים עצמם. ואם האדם ידע כל הזמן את הכל בשלמות, הוא לא יהיה קיים כלל. והמציאות יודעת את עצמה. אבל המציאות מכילה בתוכה גם את אי הידיעה, דהיינו, את האפשרות של האדם לא לדעת, דהיינו, להיות נפרד מהאחדות של המציאות ולחיות בתוך עולם הנפרדות, שזאת השלמות. כי לדעת את הכל כל הזמן, זה לא מאפשר לשום דבר להתקיים. כי אילו כל הדברים היו יודעים את ...

... אמיתית, זה אותו הדבר?! ענווה אמיתית וגאווה אמיתית, הן אותו הדבר. ונסביר: גאווה אמיתית היא, כאשר האדם מרגיש שהוא מושלם ושהוא ככ טוב, עד שאין דבר אחר שטוב יותר ממנו. אבל גאווה אמיתית כזו, היא טובה, והיא אפשרית רק כאשר יש לאדם ענווה אמיתית. וענווה אמיתית היא, כאשר האדם מרגיש שהכל מושלם, ושהכל מושלם בצורה כזו, שהוא לא יותר טוב משום דבר אחר, ושהכל ככ מושלם, עד ששום דבר לא יותר טוב מאשר דבר אחר. כי, בנקודת האמת, אין גאווה או ענווה. והאמת היא אמת, ... אחד אחר. וכאשר יש לאדם את הענווה הזאת, הרי שזאת גם הגאווה הכי גדולה, כי אז האדם מרגיש שהוא מושלם, כי הכל מושלם. וזאת גאווה וענווה טובה. וכל זמן שהאדם חושב שהוא טוב יותר ממישהו אחר, זאת גאווה. וכל זמן שהאדם חושב ... שקיימת אפשרות להיות גרוע יותר. ואכ זאת גאווה. ובכל מקרה, גם להיות גרוע, גם זה משהו. וגם זאת גאווה. והשלמות של כל הדברים, היא האמת. וכאשר נצמדים אל האמת, לא צריך להסתבך עם ספקות של גאווה וענווה. והאמת היא ... יש טוב. ומצד שני, כל הדברים שבעולם יש שבהם גם חיסרון כלשהו. כי כל הדברים חסרים זה את זה. והשלמות, היא החיבור של כל הדברים. כי כל הדברים משלימים את זה. ולכל החלקים שבתמונה יש משמעות. ומי שלא מבין ... כל חלק וחלק בתמונה, ומי שמבין שבלי כל החלקים שבתמונה, התמונה תהיה חסרה ולא שלמה, הרי שהוא רואה את השלמות שיש בכל דבר. וכאשר האדם רואה את השלמות שיש בכל דבר, זאת שלמות הענווה ושלמות הגאווה. כי האדם מבין שהכל מושלם וזאת השלמות של הגאווה, כי האדם מרגיש שהוא מושלם, אבל זאת גם שלמות הענווה, כי האדם מבין שהוא לא טוב יותר מאף אחד בשום דבר.

... כי אפילו בשטויות יש שכל. והנאה שאין בה שכל כלל, לכאורה היא ההנאה הנמוכה ביותר. אך כפי שכבר ביארתי, שלמות כל הדברים הוא חיבור ההפכים. ומצד האמת, ההנאה הגדולה ביותר שהיא כולה שכל, היא זהה לחלוטין והיא עצמה ממש, ... נדמה לשיגעון הגדול ביותר. והאמת הגדולה ביותר, היא ככ גדולה, עד שהיא נראית כמו השקר הגדול ביותר. וכן הלאה. ושלמות ההנאה ושלמות השכל, היא כאשר האדם נהנה משום דבר ובלי שכל כלל. כי המציאות מושלמת כפי מה שהיא, בלי שום שכל ובלי שום הסבר. ומי שאין לו את השכל הגדול ככ, ליהנות בצורה פשוטה ... דווקא צריך להתאמץ ולחפש שכל כדי ליהנות. אבל מי שיש לו את השכל הגדול ביותר, ומי שמבין את המציאות בשלמות, הוא דווקא נהנה מהדברים בלי שכל כלל. כי הכל מושלם, גם בלי שכל. כי המציאות ככ טובה, עד שגם אם השכל אומר שהיא רעה, הרי שהיא טובה. והשכל הוא ... הוא בעצם מחפש להבין את הסיבה של הדבר, כדי לקבל אותו ולאהוב אותו. אבל החכם האמיתי שמבין את המציאות בשלמות, הוא דווקא יכול ליהנות מהמציאות כפי מה שהיא, גם בלי להבין אותה כלל בשכל רגיל. כי יש שכל אחר, ... לא רק ליהנות משטויות, אלא ליהנות מהדבר שנראה הנמוך ביותר, שהוא ליהנות משום דבר ובלי שום סיבה ושכל כלל. והשלמות היא ליהנות בלי שום סיבה ושום שכל כלל. ובנוסף, מי ששכלו אינו מושלם, על ידי זה נדמה לו שדבר אחד הוא חכם ודבר אחר הוא שטות. ולכן נראה לו שליהנות מדברים עם שכל, זה טוב יותר מאשר דברים אחרים. אבל מי ששכלו מושלם, בעיניו גם הדברים החכמים נראים כשטויות, ומצד שני, בעיניו גם הדברים הטיפשים נראים כחוכמה. ולכן אין אצלו את החילוק ... ואדרבה, מי שרוצה להיות חכם באמת, עליו לנסות ליהנות גם משטויות וגם בלי שום שכל ושום סיבה כלל. שזאת שלמות ההנאה, שהאדם חי בהרמוניה מושלמת עם המציאות, ונהנה מכל דבר כפי מה שהוא, גם בלי להבין אותו בשכל רגיל. ובנוסף על כל הנל, חכם ... ראוי להיקרא חכם. כי המציאות יותר חכמה מהאדם. ואם יש במציאות שטויות, הרי שבוודאי שיש גם בהן שכל כלשהו. והשלמות היא להתחבר לשכל של המציאות וליהנות מכל דבר.

... הסבר ושאי אפשר למצוא הסבר. והמוכר, לא יכול למכור את מה שאין לו. ומי שהוא עצמו לא הגיע אל השלמות, כיצד הוא יוביל אותך אל השלמות? הרי הוא עצמו אומר שהוא לא הגיע אל השלמות וכולי... וכנל, אין הכוונה לומר שכל אחד יכול להבין כל דבר בבת אחת, אבל על האדם לדעת שהוא בוודאי כן יכול להשיג את השלמות האישית שלו... והשלמות בהחלט כן קיימת. ומי שלא הגיע אל השלמות, הוא לא יודע איך להוביל את האדם אל השלמות. ואם הוא לא הגון, אז הוא אומר שאין שלמות. אבל בוודאי שיש שלמות וכולי...

... אל האושר? חלק 3 וכאן יש עוד רמת עומק נוספת, והיא שלפעמים נדמה לאדם שאם הוא ישכנע את עצמו בשלמות שהכל לטובה, על ידי זה הוא יהיה מסוגל להכיל בתוכו כל סוג של רע. אבל זה כמובן סוג של שקר. משום שהכל לטובה הוא לא השלמות. כי פירושו של הכל לטובה, הוא שהאדם חושב שהדבר הטוב שיש ברגע הזה, הוא נובע מכך שהרגע הזה מוביל אל רגע אחר טוב יותר. וזה בעצם אומר שהאדם חושב שהרגע הזה הוא לא מספיק טוב. כי השלמות היא שהאדם יבין מה הטוב שיש ברגע הזה שבו הוא מרגיש רע, בלי קשר לרגע הקודם או הרגע הבא. ... הרגשות שיש בו מטבעו ושיש במציאות מטבעה. ואז ורק אז האדם יכול לחוש כעס וכיוב, ועדיין להרגיש תחושה של שלמות, בלי איזה רצון נסתר להיות יותר מאושר. וממילא אז ורק אז האדם מאושר באמת. וזה בעצם אומר, שלהיות מאושר ... רגשות שנתפשים כחוסר אושר, בלי שהרצון שלו להיות מאושר יציק לו. וזה אפשרי רק כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות ומקבל אותה בשלמות. ונמצא אם כן, כי האושר הוא משהו אחר לגמרי ממה שרוב העולם חושבים שזה האושר. וזאת הסיבה שרוב העולם ... ולא עניין חיצוני כלל, ממילא ניתן להבין שיכול להיות אדם שנראה שהוא סובל ולא מאושר, אך הוא יהיה מאושר בשלמות, משום שאין לו שום רצון להיות מאושר, שזהו שיא האושר. ויכול גם להיות אדם שנראה כלפי חוץ שהוא רגוע שמח ומאושר, אבל באמת בתוכו הוא עדיין מחפש את האושר. דהיינו, הוא עדיין לא חווה שלמות מוחלטת והכלה מוחלטת של המציאות ושל כל מה שיש בה. כי כל זמן שהאדם יכול להיות אפילו טיפה אחת ... האדם לזהות מיהו מאושר ומי לא? ובנוסף, גם כיצד יוכל האדם לדעת האם ועד כמה הוא קרוב אל האושר המושלם? כי מאחר ששמחה חיצונית לא מעידה על אושר פנימי ועל יכולת הכלה רגשית, אכ כיצד יכול האדם לדעת עד כמה הוא קרוב להכלת כל המציאות? והעניין הוא, כי כל זמן שהאדם עצמו עוד לא מצא את האושר בשלמות, הוא לא יכול לא לדעת עד כמה הוא קרוב לאושר של עצמו, וגם לא לזהות מיהו מאושר ומיהו לא ... שהוא חכם אמיתי, הוא רק נותן רמזים בלבד לשכל הזה, לכן כל זמן שהאדם עצמו הוא לא חכם אמיתי בשלמות, הוא לא יכול לזהות מיהו חכם אמיתי. אך עדיין על האדם להבין, שמאחר שהאושר הוא תוצאה של שכל ככ ... שהאדם קרוב יותר לשכל עמוק של המציאות, כך הוא כנראה קרוב יותר אל האושר. או שאולי הוא כבר מאושר בשלמות, ואת זה האדם יוכל לדעת רק כאשר הוא עצמו יגיע לשם. וכאשר האדם מתבונן על עצמו ורוצה לדעת עד ...

... המדע מנסה לגרום לכך שגם האדם יהיה בעל היכולת הזו. וזה בעצם אומר שמטבע בני האדם לרצות את הכל בשלמות. אך האדם מבין שאין אפשרות שיהיו לו את כל היכולות כפי מה שהוא רוצה כאן ועכשיו. ורוב בני האדם לא חיים עם רצון מתמיד להשיג את השלמות. וזה משום שהם בעצם חיים בתוך ייאוש מלהשיג את השלמות. כי כל אחד בחייו חשב לפחות פעם אחת שברצונו להשיג את השלמות שהכל יהיה כרצונו ממש. אך מהר מאוד גילה האדם שיש רצוי ומצוי. ומהר מאוד נאמר לאדם על ידי אנשים שונים שאין אפשרות להשיג את השלמות. והדברים האלו גרמו לאדם להתייאש מלהשיג את השלמות. עד כדי כך שהרצון הזה להשיג את השלמות, נדחק לגמרי, עד שהאדם כבר לא זוכר שהוא רוצה להשיג את השלמות. שזה בעצם אומר לחיות מתוך יאוש מתמיד. כי כנל, כל רצון פנימי שיש לאדם ושהאדם מוותר על הגשמת ומילוי ... יחווה שום יאוש כלשהו, היא על ידי זה שהאדם ימלא את כל הרצון שלו וישיג את כל הרצון שלו בשלמות. ואילו היה יכול האדם למלא את כל הרצון שלו בשלמות, הרי שממילא האדם לא היה חווה כל סוג של ייאוש. אלא שהשאלה המתבקשת היא, כיצד באמת יכול האדם להשיג את כל הרצונות שלו בשלמות? והתשובה היא די פשוטה, ואפשר להגיע אליה על ידי התבוננות פשוטה. והעניין הוא, כי לכל דבר יש שורש. ומי שרוצה לדעת איך יכול האדם למלא את כל הרצון שלו בשלמות, עליו פשוט לנסות לגלות את השורש ואת הסיבה שבגללה האדם רוצה בכלל למלא את הרצון שלו בשלמות. והעניין הוא, כי האדם רוצה להרגיש טוב. וכל רצון שיש לאדם, נובע מתחושת חיסרון שיש לאדם. כי האדם רוצה ... רוצה למלא את כל הרצון שלו. וזה בעצם אומר, שכאשר האדם אומר שהוא רוצה למלא את כל הרצון שלו בשלמות, הרי שמה שהוא באמת רוצה, זה לא להרגיש שום תחושה של חסר. כי אילו לדוגמה היה יכול האדם בצורה ... וזה בעצם אומר, שהשורש של כל הרצונות של האדם, הוא משום שהאדם לא רוצה את המציאות כפי מה שהיא בשלמות. כי אילו רצה האדם את כל המציאות בשלמות, ממילא כל הרצונות של האדם היה נעלמים, ואז ממילא זה היה מעלים גם את הרצון של האדם למלא את כל רצונו בשלמות. ואז ממילא גם האדם לא היה חווה שום סוג של ייאוש. כי הרי כבר אין לו שום רצון להתייאש ממנו, מאחר שהכל כרצונו. אך כיצד יכול האדם לרצות את כל המציאות בשלמות בכל רגע ורגע כפי מה שהיא? והתשובה היא, שקיימת דרך אחת ויחידה לכך שהאדם ירצה את כל המציאות בשלמות ושהאדם יהיה בתחושה של הרמוניה מתמדת עם המציאות. והדרך היחידה היא על ידי הבנת הסיבה של המציאות. כי כאשר ... האמת. כי האמת היא יציבה תמיד. ומי שמבין את האמת של המציאות, הוא מבין את הסיבה הראשונה של המציאות בשלמות, והוא זוכה ליציבות רגשית. דהיינו, הוא מגיע למצב כזה שבו אין לו שום שאלה מהי הסיבה של הסיבה עצמה. ... הסיבה הראשונה של המציאות. כי על ידי זה נוצרת הזדהות רגשית מוחלטת, בין האדם לבין המציאות. ואז האדם חווה שלמות עצמית מלאה, ואז ממילא האדם לא מרגיש שום סוג של ייאוש או וויתור כלשהו. אלא, שיש כאן בעיה. והבעיה ... הדרך הרוחניים שיש בעולם, וכל הפסיכולוגים והפילוסופים, וכל השיטות הרוחניות שיש בעולם, וכל מי שאומר שאי אפשר להשיג את השלמות, הרי שהוא מלא בייאוש עצמי. כי הוא התייאש מלפצח את הסוד של איך אפשר להבין את הסיבה הראשונה. כי ... שאלה מה הסיבה של עצמה, לכן כולם חיים בייאוש גדול מאוד. וכל מי שאומר שהאדם לא יכול להגיע אל השלמות שלו, וכל מי שאומר שאין שלמות מוחלטת, וכל מנהיג שקר שמייאש את האדם מלמצוא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הרי שהוא חי בייאוש גדול ... את האדם, את כל בני האדם בעולם, להיות מסוגלים לתפוס במחשבה שלהם את הסיבה האמיתית וממילא להיות מאושרים באמת ובשלמות.

... מה שהיא, על ידי זה הרצון של האדם להיות מאושר, היה נעלם. כי כאשר האדם רוצה תמיד את המציאות בשלמות כפי מה שהיא, ממילא אין שום משמעות מכל סוג שהוא לאושר. ולהיות מאושר פירושו לרצות את המציאות בשלמות, עד שלא תהיה שום משמעות לאושר עבור האדם. כי כאשר האדם רוצה את המציאות בשלמות בכל רגע ורגע מחדש, אז ממילא האדם כל הזמן חווה תחושה של שלמות. וכאשר יש שלמות ושביעות רצון מהמציאות, ממילא אין שום משמעות לחיפוש האושר. כי האושר כבר קיים בשלמות בכל רגע. ונמצא אם כן, כי הרצון של האדם להיות מאושר יש לו שורש. והשורש והסיבה שיוצרת את הרצון להיות מאושר, והדבר שבו תלוי ושממנו נובע הרצון של האדם להיות מאושר, הוא חוסר שביעות הרצון של האדם מהמציאות בשלמות. כי אם האדם היה מרוצה מהמציאות בשלמות, הרי שהוא כבר לא היה מחפש את האושר. שזה ורק זה הסימן היחיד לאושר. כי כל זמן שהאדם מחפש ... זה לגלות את השורש של הרצון של האדם להיות מאושר. ואכ נשאל, מהי הסיבה שבגללה האדם לא מרוצה מהמציאות בשלמות כפי מה שהיא? והתשובה היא כי השורש של הדבר, הוא חוסר ההבנה של האדם את המציאות בשלמות. וחוסר ההבנה הזה, הגדרתו המדויקת והאחת היא, חוסר הבנת האדם את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי לכל מה ... כי אילו ידע האדם והבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הרי שממילא האדם היה רוצה תמיד את המציאות בשלמות, וממילא האדם לא היה מחפש את האושר. וזה בעצם אומר, שהרצון של האדם לחפש אושר, הוא ביטוי של חוסר ... שיודע את הסוד הזה, הוא מגלה אותו לאדם שידע שכן יש דרך שהאדם כן יבין את כל המציאות כולה בשלמות. והדרך נמצאת כמובן בכל העצות של החכם, שבהן נמצא שכלו של החכם וכולי.