... את האדם ממנו, כדי שיהיה לו טוב יותר? בקיצור, בכלל לא בטוח שזה ככ טוב להיות אלוהים, לפחות לא מנקודת המבט של השאלה, שאם הכי טוב להיות אלוהים, אז למה מראש האדם הוא לא אלוהים. (ואולי אלוהים כן ברא עוד ... כמו שזה נראה. כי גם לאלוהים יש רצון, וגם הוא נפרד, מכל מה שהוא אינו אלוהים עצמו. והמתחכמים יאמרו, שמנקודת מבטו של אלוהים, שום דבר לא נפרד ממנו. וזאת טעות גמורה. משום, שאפילו אם אלוהים מודע לעצמו, הרי שגם זאת ... מצבו לא יותר טוב מאשר של האדם. אלא, שיש גם אלוהים אמיתי, שהוא האחדות והשלמות של המציאות. כי יש נקודת מבט של אמת, ששם הכל אחד ממש. ושם אכן אין שום ידיעה כלל ושום רצון ורגש ומחשבה כלל. וכל הרגשות ... כמו שנוצר רצונו של אלוהים השקרי, שהוא כבר לא באחדות של המציאות, ואז האדם חווה את הנפרדות של המציאות, מנקודת מבט של אלוהים. ונזכיר: כי מנקודת המבט של אלוהים האמיתי, אין שום תודעה כלל. ובתוך הנפרדות שלנו, להבין שאתה גם רק אלוהים האמיתי, זה עצמו נקרא ...

... להבין את המציאות באמת, ולהבין מהי הסיבה האמיתית באמת, לכך שהמציאות כרגע היא כפי מה שהיא. ולהבין את זה, מנקודת המבט של הסיבה האמיתית, שבגללה המציאות כרגע, היא כפי מה שהיא. וכל זמן שניתן לשאול על הדבר, מהי הסיבה שלו ...

... שלו. ולא שהוא משתמש בו באופן חלקי, אלא שהאדם מפסיק לגמרי להשתמש בשכל שלו. דהיינו, מנסה להסתכל על המציאות, מנקודת מבט שהיא הפוכה ומנוגדת למהות השכל. מנקודת מבט, שבה האין והיש הם אינם נפרדים. כי כל מהות השכל, היא ההפרדה שבין היש לבין האין. ולהסתכל על המציאות בלי שכל, פירושו להתבונן בעצמך ועל עצמך ועל המציאות, מנקודת מבט, שבה אין הבדל בין יש לאין. ואז כאשר האדם מתבונן מנקודת מבט שהיא מנוגדת לשכל, דהיינו, בלי שום שכל כלל, גם אז האדם חווה את האחדות של המציאות. וכאשר האדם חווה ...

... וסובל מכך שקיומו הוא חסר כל משמעות ידועה וכולי. והעניין הוא, שגם קיום המציאות כאשליה, גם הוא אשליה. כי מנקודת המבט של האמת, מצד אחד המציאות שלנו קיימת כמשהו ממשי כנל, אבל מצד שני המציאות שלנו היא גם רק לא ...

... קיים? מי אני? מה אני? וכיוב, שאז הוא מגלה שהוא המציאות עצמה. ואחכ האדם שואל את אותן השאלות בדיוק, מנקודת המבט של המציאות עצמה. שהאדם שואל, למה אני קיים כמציאות? מי אני כמציאות? מה אני כמציאות? וכולי. ואז הישות החושבת ...

... ונסביר: כי לומר שיש למשהו משמעות, זה אפשרי רק כאשר יש הפרדה של טוב ורע. ואם מסתכלים על המציאות מנקודת מבט חיצונית לה, ומנסים לחפש את המשמעות שלה, מבינים מיד, שמנקודת מבט שחיצונית למציאות, לא יכול להיות טוב ורע, ואפילו נפרדות אין כלל, ואין שום צורה כלל. כך שלא באמת יכולה ... דבר אחד, הוא משמעותי יותר מאשר דבר אחר. אבל כאשר הכל אחד ממש, וכאשר מהאחדות הזאת נוצרים שינויים, אז מנקודת המבט שלפני יצירת הנפרדות, לא יכולה להיות משמעות כלשהי ליצירת הנפרדות. משום, שמנקודת מבט שבה יש אחדות מוחלטת, שקיימת רק ישות אחת אין סופית בלבד, הרי שלא שייך שתהיה משמעות כלשהי, כי אין ... שתהיה משמעות. כי כשיש רק אחדות, אין משמעות. ולכן יש נפרדות, כדי שתהיה משמעות. וזוהי כמובן מחשבה שגויה. משום, שמנקודת מבט של אחדות מוחלטת, שם לא שייך שום שעמום כלל ושום שינוי רצון כלל. כי באחדות המוחלטת, אפילו פוטנציאל של ... נוצרה נפרדות. כי בנקודת האחדות באמת, אין שום משמעות נפרדת כלל. ולכן, מצד הנפרדות שלנו, שבו האחדות נפרדת מהנפרדות, מנקודת המבט הזו, אין ולא יכולה להיות שום משמעות אמיתית של נפרדות, לתהליך של יצירת הנפרדות מתוך האחדות. ואעפכ עדיין נשארת ... שהם חסרי משמעות ואקראיים, ללא כל סיבה ברורה? והתשובה וההסבר הוא, כי מצד האמת אין שום שאלה כלל. כי מנקודת המבט של הנפרדות, שבה הנפרדות נפרדת מהאחדות, מנקודת המבט הזו, אין שום תשובה כלל. כי כל תשובה שהיא, לא מכילה בתוכה את שאר האפשרויות. ואם נשיב שבשורש יש ...

... המציאות. שהיא הישות שחושבת את המציאות שלנו. ומצד האמת, האדם הוא גם רק אלוהים. אלא, שגם אלוהים יכול להשתגע (מנקודת המבט של הנפרדות. כי מנקודת המבט של האחדות, אין שום שינוי כלל והכל מושלם תמיד). כי (מנקודת מבט של הנפרדות), אלוהים השתגע, וצמצם את עצמו לתוך זמן ומקום, והפריד את עצמו מעצמו, וחילק את עצמו לאין סוף ... האין סופית. כך שהאדם הוא בעצם אחדות ושלמות המציאות, דהיינו, אלוהים האמיתי, שבה הכל אחד ממש. והאדם כאלוהים, מחליט (מנקודת מבט של נפרדות), בכל רגע ורגע מחדש, להיות משוגע, ולצמצם את עצמו לתוך צמצום וגבול, שהוא האני של האדם, שהיא ...

... עצמה סיבת הסבל של האדם. ואעפכ מאחר ששורש הרע, הוא השלמות של המציאות, הרי שהשכל בשורשו, הוא השלמות עצמה. ומנקודת המבט הזו, הגיוני לבקש עזרה מהשכל. רק שרצוי לבקש עזרה משורש השכל, ולא מהשלב, שבו הוא מפריד את עצמו מהשלמות. ...

... מבין את כל המציאות כולה. כי אם האדם היה איש אמת באמת, הוא היה מתייחס לכל מה שקורה במציאות, מנקודת מבט אובייקטיבית, דהיינו, מנקודת המבט של הסיבה והשכל האמיתי, שבגללו המציאות היא כפי מה שהיא, ואז לא הייתה לו שום שאלה כלל. כי הוא ...

... מאשר זרוע מבצעת של המציאות, וביטוי של ישות אחרת, שהיא זו שאחראית לכל מה שהיה הווה ויהיה במציאות כולה. ומנקודת המבט הזו, האדם רואה גם, שכל הזמן והמקום כולם, וכל מה שיש בהם, אלו רק ביטויים וצורות שונות של ההוויה ... קיומו של האדם וגם רצונו, הם לא בשליטתו של האדם, דהיינו, הטוב והרע של האדם הם לא בשליטתו. דהיינו, מנקודת המבט הזו, יש גם יתרונות וגם חסרונות, והכל יחסי כמובן, אבל שלמות אין בה. ואחכ כאשר האדם מתבונן עוד פנימה, ... רצון האלוהים הוא לא מחויב, אכ למה הוא קיים? ומצד אחד, הוא לא יכול להיות כרצונו של אלוהים. כי מנקודת המבט שלפני רצונו של אלוהים, עוד לא היה לו רצון, לרצות את רצונו. אבל גם לא היה לו ניגוד רצון, ... ישות אחת, שאין שם שום תודעה עצמית ושום רצון עצמי וכולי כלל. ואז על ידי ההתבוננות הזאת, כאשר היא מנקודת מבט של אלוהים עצמו שמסתכל פנימה אל תוכו, אז האדם חווה את האחדות האמיתית, שהכל אחד ממש. ואז הוא הופך ...