... ברגע אחר. והכל תלוי ברצון של האדם. ולמרות שבעולם שלנו, תמיד יהיו טוב ורע בכל דבר. הרי שקיימת עוד נקודת מבט נוספת. והיא, נקודת מבט נייטרלית לגמרי, שאין בה שום טוב או רע. כי מבחינה נייטרלית לגמרי, מנקודת מבט שאין בה שום נגיעה אישית / העדפה אישית / רצון אישי וכיוב, הרי שאין במציאות שלנו, שום דבר טוב או דבר רע. כי הטוב והרע, הם רק ביחס לרצון של האדם. ומנקודת מבט חיצונית לרצון של האדם, הרי שאין טוב או רע. והאדם יכול להתבונן על המציאות, משתי נקודות מבט שונות. ונקודת מבט אחת, היא נקודת מבט, שאין בה שום הזדהות רצונית. דהיינו, שהאדם לא מזדהה עם הרצון שלו בשום צורה שהיא. ומנקודת המבט הזו, אין טוב או רע. ואין לאדם שום רצון מוגדר. וממילא גם אין לאדם שום רגשות, רצונות, דעה עצמאית וכולי. ומנקודת המבט הזו, שאין בה טוב או רע, האדם לא צריך לרצות / לעשות שום דבר וכולי. אבל, כל זמן שיש ... מתייחס לרצון העצמי של עצמו, אלא מתעלם ממנו. על ידי הסתכלות חיצונית, שהאדם מסתכל על הרצון העצמי של עצמו, מנקודת מבט חיצונית לאדם עצמו. כאילו שהרצון העצמי שלו עצמו, לא קשור אליו בכלל. ונכון, זה לא דבר קל לעשות את ... לא יותר טוב? ואולי זה לא יותר רע? ואולי זה לא טוב ולא רע? והשאלות האלו, מובילות את האדם לנקודת מבט חיצונית על הרצון העצמי של עצמו. ובסיכומו של דבר, על האדם להבין את חוקי משחק החיים. שכל זמן שיש ...

... אבל, זה בדיוק גם החיסרון של לקיחת האחריות. וזה בדיוק היתרון, של הסרת האחריות של האדם. והעניין הוא, כי מנקודת מבט מסוימת, האדם אחראי לכל מה שקורה לו, בשלמות מוחלטת. כי כל הטוב והרע שיש לאדם בחיים, הכל תלוי ברצון ...

... רק נייטרלי? ונייטרלי פירושו, שהוא אינו נוטה לצד כלשהו בגלל אינטרס אישי. אלא הוא שופט את הדברים ומתבונן בדברים, מנקודת מבט שאינה משוחדת, מנקודת מבט שאין לה אינטרסים אישיים, מנקודת מבט שאין לה רצון להגן על אמונות / הנחות יסוד / דעות קדומות / פרות קדושות וכיוב. אלא נקודת מבט, שרואה את הדברים כפי מה שהם, בלי נגיעה אישית וכולי. וזאת נקראת חשיבה נייטרלית, חשיבה שהיא בלי נגיעות אישיות ... השכל של האדם, והחושים של האדם, הם רק אמונה בלבד. כי אין שום הוכחה מוחלטת, לכך שהם נכונים. כך שמנקודת מבט כלשהי, כל מה שהאדם בטוח בו, הוא בעצם דעה מוקדמת, והנחת יסוד, שעליה מתבסס האדם. וכמו כן, בנקודת מבט נייטרלית לגמרי, אין שום אינטרס אישי. וכאשר אין שום אינטרס אישי, ממילא גם אין שום אפשרות לקבל תועלת אישית ...

... שחרור, שהוא יכול לעשות את מה שהוא רוצה כרצונו וכיוב. אבל אחכ כאשר האדם מתבונן על מה שהוא עושה, מנקודת המבט של הרצון האחר, אז האדם חווה סבל מההתנהגות הקודמת שלו, שלפני כמה דקות, היא דווקא הסבה לו אושר רב. ...

... יש תמיד חיסרון כלשהו וגם תמיד יש בו יתרון כלשהו. ובמציאות שלנו, יש רע וטוב, בדיוק באותה המידה ממש. ומנקודת המבט של המציאות עצמה, אין טוב או רע. כי הטוב והרע, הם רק ביחס לרצון של האדם. וביחס לרצון של ...

... הדרך אל האושר, החיפוש אחר האושר, מהות האושר, סוגים של אושר רבות נכתב על נושא האושר, וכאן תכתב עוד נקודת מבט בעניין האושר של האדם בחיים. והנקודה להתבוננות בעניין האושר של האדם בחיים, היא, שמי שרוצה להיות מאושר בחיים, יותר ...

... של דבר, תלוי ברצון העצמי שלו. וככל שהאדם רוצה פחות את המציאות, כך רע לו יותר ולהפך. (ויש גם נקודת מבט, שממנה ניתן לחוות, שככל שרע יותר, כך טוב יותר. וכפי שכבר ביארתי את העניין הזה במקומות אחרים). ולכן, מי ...

... וחסרונות, ואז יש מחשבות חיובית וגם מחשבות שליליות וכולי. ומבחינה סובייקטיבית ואישית, דהיינו, כאשר האדם שופט את המציאות שלנו, מנקודת המבט של ההעדפות האישיות שלו, הרי שבכל דבר שיש בעולם, יש בו גם חסרונות וגם יתרונות. ויש כאן שתי נקודות ... אישית כלשהי, ושהוא יחיה בעולם שיש בו רק יתרונות או רק חסרונות באופן מוחלט. ולמה? כי אם האדם יגיע לנקודת מבט שבה יש רק יתרונות או רק חסרונות, הרי שממילא אין שום משמעות כלשהי, להעדפה אישית. כי כאשר הכל אחד ... שאמרנו, הטוב והרע, הם רק ביחס למתבונן. זא שכל דבר טוב או רע, הוא יכול להיות בדיוק ההפך שלו, מנקודת מבט הפוכה ומנוגדת. והדבר הכי טוב, יכול להיות הכי רע, מנקודת מבט הפוכה לנקודת המבט של האדם. וגם הדבר הכי רע, יכול להיות הכי טוב, מנקודת מבט הפוכה לנקודת המבט של האדם. והאדם, לא יכול לחשוב רק מנקודת מבט אחת לגמרי בשלמות באופן מוחלט. זא האדם לא יכול להזדהות רק עם נקודת מבט אחת כלשהי באופן מוחלט. אלא, האדם יכול להזדהות יותר עם נקודת מבט כלשהי, אבל האדם לא יכול להזדהות רק עם נקודת מבט אחת כלשהי באופן מוחלט. ולמה האדם לא יכול להזדהות עם נקודת מבט אחת באופן מוחלט? משום ששום נקודת מבט היא לא מוחלטת. ואי אפשר להזדהות באופן מוחלט, עם משהו שהוא לא מוחלט. ולכן מוכרח שהאדם יזדהה עם נקודת מבט יחסית, רק באופן יחסי בלבד. וממילא זה אומר, שהאדם לא יכול לחשוב על דבר כלשהו, שהוא רק רע או רק טוב באופן מוחלט. ולמה? כי בתוך האדם יש הרבה נקודות מבט. ומכל נקודת מבט, הדבר הוא יכול להיות גם טוב וגם רע, במינונים שונים. ומאחר שהאדם כל הזמן יש לו במקביל את כל נקודות המבט בעוצמות שונות, הרי שזה אומר, שהאדם לא יכול לחשוב על דבר כלשהו רק מנקודת מבט אחת, והוא לא יכול לחשוב על דבר כלשהו, שיש בו רק יתרונות או רק חסרונות. אלא מוכרח, שהאדם תמיד ... הרע שיש במציאות, וגורמת לו להתפרץ אחכ, בצורה חזקה הרבה יותר. והרעיון, הוא פשוט מאוד. והוא, שבכל דבר בעולם, מנקודת מבט נייטרלית, אין בו טוב או רע כנל. אבל מנקודת מבט סובייקטיבית, בכל דבר בעולם, תמיד יש בו, גם טוב וגם רע כלשהו. וככל שהאדם מתאמץ יותר לחשוב יותר חיובי, ... בלי ליפות או לכער אותם. וחשיבה אמיתית רואה תמיד, שיש בכל דבר, גם יתרונות וגם חסרונות. ושהכל זה רק מנקודת מבט יחסית, כי מנקודת מבט אובייקטיבית לגמרי, אין טוב או רע. ועל ידי ההבנה הזאת, ממילא האדם לא נמצא בקונפליקטים מיותרים, אלא האדם חי ...

... ורק לפי האמת בלבד. ולשפוט את הדבר לפי האמת, פירושו, שהאדם כן שופט את הדברים, אבל שופט אותו מתוך נקודת מבט, של כל התמונה המלאה כולה. דהיינו, את האמת, את כל האמת ואך ורק את האמת. כי יש שני סוגים של שיפוטיות, יש שיפוטיות שבה האדם שופט את אותו הדבר, מנקודת מבט צרה, שלא רואה את כל התמונה המלאה. ויש עוד נקודת מבט, של שיפוטיות אמיתית, שבה האדם שופט את הדבר, מנקודת מבט שרואה את כל התמונה המלאה. והשיפוטיות שלא רואה את כל התמונה המלאה, היא לא בהכרח שיפוטיות שקרית. אלא שהיא ... גם את שאר הצדדים של המטבע. ושיפוטיות אמיתית שרואה את כל התמונה המלאה, פירושה, שהאדם זוכר תמיד, גם את נקודת המבט המוחלטת, שבה אין שום טוב או רע. ובנוסף, האדם זוכר תמיד גם את שני הצדדים של המטבע. דהיינו, האדם ... השני של המטבע. כי אותו האירוע בדיוק ואותה הדעה בדיוק, יכולים להיות, הכי רעים או הכי טובים, והכל תלוי בנקודת המבט של האדם. וכל נקודות המבט, כולן קיימות כל הזמן. אלא שהאדם שוכח את שני הצדדים של המטבע, ומסתכל על האירועים, מנקודת מבט אחת בלבד. ובנוסף, האדם שוכח גם את זה שיש גם את נקודת המבט המוחלטת, שבה אין טוב או רע. והמסר הוא, שהאדם בהחלט, כן יכול לשפוט ולהיות שיפוטי כלפי דברים שונים. אבל צריך שזה יבוא מתוך ראיה של התמונה המלאה. שבה, גם יש את נקודת המבט המוחלטת, שבה יש שיפוטיות נייטרלית לגמרי, שאין בה או טוב או רע. וגם יש עוד נקודות מבט שמהן אפשר לראות שהדבר הוא גם הכי טוב וגם הכי רע. ורק אחכ בסוף, יש גם נקודת מבט ספציפית שהאדם בוחר להזדהות איתה באותו הרגע. ונחדד: לא מספיק לזכור שבאופן כללי הכל אחד, דהיינו, שבאופן כללי, אין ... כאשר האדם זוכר, קודם כל את כל נקודות המבט המנוגדות לגבי הדבר שהוא שופט אותו. דהיינו, זוכר גם את נקודת המבט שאומרת שהדבר הוא רע. וגם את נקודת המבט שאומרת שהדבר הוא טוב. ואז ורק אז, ממילא האדם זוכר גם את נקודת המבט, שאומרת, שמאחר שיש נקודות מבט מנוגדות, הרי שהדבר הוא לא טוב ולא רע. זא, היכולת האמיתית של האדם לחוות ... הצדדים הטובים של הדבר. שביחד, ההתחברות של האדם לשני הצדדים של המטבע בו זמנית, גורמת לאדם לראות גם את נקודת המבט, שממנה אין טוב או רע. וזוהי שיפוטיות אמיתית וחשיבה שיפוטית אמיתית, המומלצת ביותר. דהיינו, אפשר לשפוט את הדברים, אבל ...

... זה שהאדם מטיל ספק, בכל דבר שהוא בטוח בו. זא, כי כל דעה שיש לאדם, היא תמיד גם נכונה מנקודת מבט כלשהי, וגם לא נכונה, מנקודת מבט אחרת. וכאשר יש לאדם איזו דעה על איזה דבר, אז, אם הוא נאחז רק בדעה שלו, ומאמין לדעה שלו, אז בעצם הוא רואה רק צד אחד של המטבע. ועל האדם להבין, שהדעה שלו, היא תמיד גם נכונה, מנקודת מבט מסוימת. אבל תמיד, יש גם עוד נקודות מבט אחרות, שהן מנוגדות לגמרי, לדעה שיש לו באותו הרגע. וגם הן נכונות, בדיוק כמו שהוא צודק בדעה שלו. והכל תלוי, אך ורק בנקודת המבט של האדם. וכאשר יש לאדם איזו דעה אישית על איזה דבר, האדם מוכרח להטיל ספק בדבר, ולשאול את עצמו, ... היא. ואז, על ידי השאלות האלו, נפתחות לאדם העיניים שלו, והוא רואה גם את הצד השני של המטבע. ורואה, שמנקודת מבט מסוימת הוא צודק, ומנקודת מבט אחרת, שהיא טובה, לא יותר ולא פחות מנקודת המבט שלו, הוא גם טועה. דהיינו, האדם רואה את כל התמונה המלאה. ואז, כאשר האדם רואה את שני הצדדים של המטבע, אז ורק אז, האדם באמת מגיע לחוויה של אחדות. דהיינו, לחוויה ולנקודת מבט נייטרלית לגמרי. שבה, שום דבר הוא לא טוב ולא רע. זא זה שהאדם מצליח להסתכל על המטבע משני הצדדים ... שום דבר מוגדר. וכאשר האדם רואה את כל הצדדים של המטבע בו זמנית, אז ממילא הוא מצליח לראות גם נקודת מבט חדשה נוספת, שהיא נקודת מבט, שבה אין שום ניגוד בין שני הצדדים של המטבע, אלא שני הצדדים הם ישות אחת, והכל אחד ממש.