... גישה אחרת לגמרי - להוציא את העוקץ מן השאלה. לדעתו, כאשר חושבים במושגים של צריך להגיע לאמת, זו כבר נקודת מבט מצמצמת שמגבילה את היכולת להבין את המציאות בצורה רחבה. לדעתו, התשובה האמיתית היא שאין גבולות מסוימים שחייבים להציב כדי ... השונות ולא רק להגביל אותו מבלי שיבין מדוע. למשל, לא מספיק לומר שזה מסוכן, אלא להסביר לו את המציאות מנקודת מבט של נפרדות (למשל, זה כואב או אתה עלול להיפגע) אך גם להראות לו שהאיסור הזה הוא חלק מחוקיות העולם ... מכונית יכולה לפגוע), אך ברמת ההתבוננות, יש ללמד אותם שהאמת היא שהכל אחד, וההבדל בין טוב לרע הוא רק נקודת מבט מצומצמת. האידיאל הוא ללמד את שתי הפרספקטיבות במקביל. האם ילד חייב להבין הכל מיד? אליעד מדגיש שילדים אינם חייבים ...

... הם חשו הכרת תודה או אהבה כלפי המבזים. מהי הפרספקטיבה של הכל כרצוני וכיצד היא משנה את היחס לאחרים? נקודת מבט נוספת שאליעד מציע היא הפרספקטיבה שבה אתה הוא זה שיוצר את המציאות. לפי גישה זו, אם אתה הוא זה ... לאהוב אותו או לפחות לא לשנוא אותו. מה הקשר בין תחושת אחריות למציאות לבין שנאה או אהבה? אליעד מפרט נקודת מבט נוספת, לפיה אתה האלוהים והכל קורה מרצונך האישי. מתוך הפרספקטיבה הזאת, כל פעולה שמתבצעת בעולם היא בעצם פעולה שלך ... גישה חמישית שבה כל נקודות המבט שהוזכרו נכונות באותה מידה, וכי אין סתירה בין הפרספקטיבות השונות. בפועל, ניתן לעבור מנקודת מבט אחת לשנייה בהתאם ליכולתך לשנות את הפרשנות שלך למצב. איך לאהוב את המציאות? כיצד להכיל אירועים קשים? איך לא ...

עבודה, מוטיבציה בעבודה, חוסר חשק לעבוד, חוסר מוטיבציה, לעבוד או לא לעבוד, טיפש או חכם

... ביטול ההזדהות עם הרצון? אליעד מרחיב שיש כמה נקודות מבט שיכולות לשחרר את האדם מההזדהות עם הרצונות. הראשונה היא נקודת המבט של האחדות: כאשר האדם חווה את המציאות כאחדות מוחלטת, אין משמעות בכלל למושג רצון. אם הכל אחד ואין שום ... נפרדות, מתבטל לחלוטין. במצב זה האדם אפילו אינו מבין מה זה אני, וממילא אינו מבין מה זה רצון. לכן בנקודת מבט זו לא יכולה להיות הזדהות עם רצון כלשהו, כי רצון לא יכול להתקיים במקום שאין בו נפרדות. מה המשמעות של הזדהות עם הרצון מנקודת המבט של האדם כאלוהים? נקודת מבט נוספת, עמוקה יותר, אומרת שהאדם עצמו הוא אלוהים המצמצם את עצמו לתודעה פרטית ומוגבלת, וכך יוצר לעצמו אני, גוף גשמי ורצונות מוגדרים ומוגבלים. מנקודת מבט זו, האדם חווה את עצמו כאלוהים שמחליט בכוונה להפוך עצמו לישות פרטית עם רצונות ספציפיים. במצב זה האדם יכול ... כוח חיצוני או פנימי שיוצר את הרצונות. להכיר בכך שהאני הוא בעצמו תוצר של ישות אחרת. לחוות את המציאות מנקודת המבט של האחדות, שבה אין שום רצון ושום הזדהות. לחוות את עצמך כאלוהים שיוצר את הרצונות, אך גם להבין שהרצון ... למשל האדם מזדהה עם הרצון העצמי שלו, ומשייך אותו לעצמו, אז האדם סובל כאשר הרצון לא מתמלא. אבל קיימת נקודת מבט נוספת, שבה האדם לא מזדהה עם הרצון שלו. כשאני אומר לכך לשאול את עצמך, למה אני רוצה, את מה ... האחד, אז אתה לא יכול להכיל את המושג רצון, ולכן אתה לא תזדהה עם הרצון, כי באחדות אין רצון. מנקודת מבט ראשונה, הכל אחד, ולכן אין דבר כזה רצון, אין אני, אין לא אני, אני לא יודע שום דבר, כלום לא קשור אלי. ומנקודת המבט שהאדם הוא אלוהים, והוא מצמצם את עצמו לתודעה, האדם יוצר את חוויית האני שלו + את הגוף הגשמי שלו, ... שאם תבין אותן, אתה תחווה את הרצונות שלך בצורה אחרת. יש כאן ערבוב של הרבה נקודות מבט מהרבה היבטים. מנקודת מבט של אלוהים, אלוהים אומר שהכל אחד, ואין מקום ואין זמן ואין עשייה ואין שום שינוי, ולכן לא שייך שאלוהים ... ששום דבר לא כרצונו. ולסיכום, כאשר האדם מתבונן על מהות רצונו, הוא מגיע לחוויה שהוא חווה את רצונו גם מנקודת מבט שאומרת שאין שום רצון כלל, שזה האחד המוחלט. וגם שכול הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים. גם אני ...

... כפי מה שהיא, ולהכיל אותה כפי מה שהיא. וכל השיטות והדרכים שיש בעולם, בסופו של דבר, מנסות לשנות את נקודת המבט של האדם על המציאות. כדי שהאדם יוכל להסתכל על המציאות, מנקודת מבט שהוא מכיל אותה וחי איתה בשלום. וזה המכנה המשותף של כל השיטות כולן. כי כנל, בסופו של דבר, האושר ... אבל בעומק הפנימי ביותר של האדם, שם, יש דבר, שאינו משתנה לעולם. וכאשר האדם מתחבר אליו, אז הוא מגיע לנקודת מבט נצחית על העולם, נקודת מבט שאינה משתנה לעולם. וכל השיטות שיש בעולם, מטרתן היא לעורר את המחשבה וההתבוננות של האדם, להסתכל עמוק עמוק אל תוכו, עד לפנימיות העמוקה ביותר של האדם. עד שהאדם יצליח להסתכל על הדברים, מנקודת המבט הפנימית והעמוקה ביותר שיש במציאות, מנקודת המבט שאינה משתנה לעולם, נקודת המבט של המציאות עצמה על עצמה. דהיינו, נקודת מבט אובייקטיבית אבסולוטית ומוחלטת. וכאשר האדם הולך בדרך רוחנית ובשיטה רוחנית כלשהי, על האדם לזכור תמיד, לא לעשות את מעשיו, ...

... ובנוסף, במקביל לפחד התמידי ולרוגע התמידי, יש גם חוויה נוספת, של השתוות תמידית. והשתוות תמידית פירושו, שהאדם בתוך תוכו, מנקודת מבט מסוימת, לא באמת אכפת לו בכלל, האם המציאות תהיה כך או אחרת. כי בכל דבר יש יתרון וגם חיסרון. אבל תמיד יש גם נקודת מבט שאומרת, שהיתרון והחיסרון שווים, ושאין שום יתרון או חיסרון, כי מבחינה אובייקטיבית, אין טוב ורע, כי הם רק יחסיים בלבד. כך שבמקביל לפחד התמידי ולרוגע התמידי, יש גם השתוות תמידית. דהיינו, נקודת מבט שמבחינתה, הכל שווה תמיד, ושאין טוב ורע כלל. וההבדל בין האנשים השונים, ובין האדם בזמן אחד לבינו עצמו בזמן ...

... הרע עצמו יותר רע. וגם לפני וגם אחרי הרע כנל. כך שהפחד והחרדה מהרע, רעים יותר מהרע עצמו. ויש נקודת מבט, שממנה האדם חווה את הפחד ואת החרדה, כדבר, שאינו טוב ואינו רע. והיא, כאשר האדם מצליח להסתכל על הפחד ועל החרדה שלו, מנקודת מבט אובייקטיבית לגמרי, שהיא מחוץ לטוב ולרע ולפחד ולחרדה. כי העוצמה של הפחד ושל החרדה, היא כפי כמה שהאדם לא ... הוא מצליח לראות ולהבין, שגם להרגיש רע, וגם כאשר קורים דברים נגד רצונו, גם זה לא ממש רע. דהיינו, נקודת מבט על הרע, מבחוץ. ומבחוץ פירושו, ממקום שאין בו טוב ורע. והאדם יכול להסתכל על הרע, מנקודת מבט חיצונית, שמשם ניתן להבין, שזה שקורים לאדם דברים נגד רצונו, זה לא ככ רע. ואולי אפילו זה טוב. ולמה ... זה שהוא מרגיש רע. וממילא גם לקבל את זה, שהוא מפחד, בגלל שיש לו רצון עצמי וכולי. ואיך להגיע לנקודת המבט הזאת? תשובה: על ידי זה שהאדם במשך היום יום, נצמד בכל כוחו אל האמת האובייקטיבית, ומנסה להסתכל על כל ... דבר האדם לא נאחז, גם לא ברצונות שלו עצמו, ואז ממילא האדם חווה את הטוב ואת הרע מבחוץ לגמרי, מנקודת מבט שבה הכל טוב והכל רע והכל שווה תמיד.

... גם לא להיות שיפוטי לגבי העולם, וגם להקטין ראש ולהיות כמו תינוק מגודל. דהיינו, לא להסתכל על המציאות רק מנקודת מבט של טוב ורע, אלא גם מנקודת מבט של תינוק / דומם / חסר שכל, שאין אצלו הבדל בין טוב לבין רע. כי התודעה של האדם יכולה ... בחרדה ותרופה נגד חרדה, עליו לנסות להתחבר למקום בתוכו, של האין שכל / אין שיפוטיות, ולנסות להסתכל על המציאות, מנקודת מבט, שאין בה טוב או רע, ומנקודת מבט שלא שופטת שום דבר, אלא מקבלת כל דבר כפי מה שהוא, בלי שיפוטיות כלשהי. וכיצד יכול האדם להיות גם ... טוב ורע יחסי בלבד. ואז ממילא, האדם חי בו זמנית, גם כמו תינוק מגודל, וגם כמו אדם בוגר. גם מנקודת מבט סובייקטיבית של אדם בוגר שיודע מה טוב ורע עבורו. וגם כמו תינוק חסר כל שכל, שמבחינתו אין עדיין שיפוטיות. ואז יש גם נקודת מבט אישית, שבה כן יש טוב ורע. אבל גם נקודת מבט אובייקטיבית, שבה אין טוב או רע.

... זה שהאדם מטיל ספק, בכל דבר שהוא בטוח בו. זא, כי כל דעה שיש לאדם, היא תמיד גם נכונה מנקודת מבט כלשהי, וגם לא נכונה, מנקודת מבט אחרת. וכאשר יש לאדם איזו דעה על איזה דבר, אז, אם הוא נאחז רק בדעה שלו, ומאמין לדעה שלו, אז בעצם הוא רואה רק צד אחד של המטבע. ועל האדם להבין, שהדעה שלו, היא תמיד גם נכונה, מנקודת מבט מסוימת. אבל תמיד, יש גם עוד נקודות מבט אחרות, שהן מנוגדות לגמרי, לדעה שיש לו באותו הרגע. וגם הן נכונות, בדיוק כמו שהוא צודק בדעה שלו. והכל תלוי, אך ורק בנקודת המבט של האדם. וכאשר יש לאדם איזו דעה אישית על איזה דבר, האדם מוכרח להטיל ספק בדבר, ולשאול את עצמו, ... היא. ואז, על ידי השאלות האלו, נפתחות לאדם העיניים שלו, והוא רואה גם את הצד השני של המטבע. ורואה, שמנקודת מבט מסוימת הוא צודק, ומנקודת מבט אחרת, שהיא טובה, לא יותר ולא פחות מנקודת המבט שלו, הוא גם טועה. דהיינו, האדם רואה את כל התמונה המלאה. ואז, כאשר האדם רואה את שני הצדדים של המטבע, אז ורק אז, האדם באמת מגיע לחוויה של אחדות. דהיינו, לחוויה ולנקודת מבט נייטרלית לגמרי. שבה, שום דבר הוא לא טוב ולא רע. זא זה שהאדם מצליח להסתכל על המטבע משני הצדדים ... שום דבר מוגדר. וכאשר האדם רואה את כל הצדדים של המטבע בו זמנית, אז ממילא הוא מצליח לראות גם נקודת מבט חדשה נוספת, שהיא נקודת מבט, שבה אין שום ניגוד בין שני הצדדים של המטבע, אלא שני הצדדים הם ישות אחת, והכל אחד ממש.

... להקטין את הרע, ולהיפטר ממנו לגמרי. והסיבה לכך היא, שבכל דבר שיש בעולם, יש בו יתרון כלשהו וחיסרון כלשהו, מנקודת מבט כלשהי. ואין שום דבר בעולם שיש בו רק יתרונות או רק חסרונות. ומי שמחליט האם ועד כמה האדם ירגיש טוב או רע ברגע כלשהו, זה הרצון של האדם, שהוא עצמו תלוי בנקודת המבט של האדם, שהיא עצמה תלויה ב... (ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם מתבונן על המציאות שלו, אז ככל שהוא יותר ... כדי לשנות את העולם, ואז העולם לא יתפתח וכולי. ובכל מקרה, טבע האדם הוא, שהוא כל הזמן משנה את נקודת המבט שלו, וכל הזמן הרצונות של האדם משתנים, במקביל לזה שגם המציאות משתנה כל הזמן. ולכן גם מצב הרוח של ... צריך גם לאבד את השפיות ולהיות גם משוגע. ומה הכוונה? הכוונה היא, שיש שתי נקודות מבט שונות על העולם. ונקודת מבט אחת, נחשבת לנקודת מבט חכמה והגיונית, ונקודת מבט אחרת, נחשבת לנקודת מבט לא שפויה ולא הגיונית. ונקודת מבט הגיונית, פירושה, כל נקודת מבט בעולם, שמשתמשת בשכל של האדם בצורה הרגילה. ונקודת מבט לא שפויה, פירושה, נקודת מבט, שמשתמשת בשכל של האדם, בצורה לא רגילה. ולהשתמש בשכל בצורה רגילה, פירושו שהאדם מבדיל בין הדברים השונים שיש בעולם. ... שרוצה להישאר שפוי ולחיות בשפיות את חייו, לשם כך עליו גם לאבד את השפיות שלו. דהיינו, להסתכל על העולם מנקודת מבט, שבה הוא לא מבדיל בין שום דבר לבין שום דבר אחר. וזה כמובן לא שפוי, לא להבדיל בין דברים. ... מזה, וישאל את עצמו, האם באמת ובאופן מוחלט שאינו ניתן לערעור, האם באמת הדברים שונים זה מזה?! הוא יגיע לנקודת מבט, שבה הוא לא יבדיל בין דבר לבין היפוכו, אלא הכל יראה בעיניו כדבר אחד ממש.