... רק ביטוי שלה, ואין להן קיום עצמי כלל. אבל אפשר להסתכל על הדברים בדיוק הפוך. כי אפשר גם לומר, שכל ישות קיימת בפני עצמה. והחיבור של כל הישויות לישות אחת ממש, שאפילו הזמן והמקום מתאחדים בתוכה, הוא יוצר בעצם ... של המציאות. וכאשר המושג יש ואין מתבטלים לגמרי, ממילא לא שייך להגדיר שום דבר, וממילא זהו קצה האחדות של השכל. (ואעפכ יש אחדות גדולה יותר וכולי).

... הוא מגיע אל כס המלכות וכולי. ובפועל, כאשר האדם מגיע למצב של מבוי סתום, על האדם להיות חכם ולהתבונן בשכלו, על חוסר ההבנה שלו ועל מהותה. כי הטועים, כאשר יש להם איזה ספק ואין להם תשובה מה האמת, אז ... שמנסה להבין ולגלות מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שמהר מאוד הוא מגלה שאין לו תשובה לשאלה הזאת, משום שכל סיבה שהאדם ייתן, תמיד יהיה ניתן לשאול מה הסיבה של הסיבה עצמה. ואם יש סיבה ראשונה, אז זה אומר ... והוא בוחר את אחת מהאפשרויות, למרות שהוא לא באמת יודע בוודאות מה האמת, השקר הזה חוסם את האדם מלקבל שכל חדש. כי בלי שהאדם נמצא במצב של ספק ושאלה, הוא לא יכול לקבל תשובה ומידע חדש. והחיים הם טובים ... באמת. כי כל הסבל שבעולם, בכל צורותיו האפשריות, הוא כולו שטות, ביחס לטוב שיש מהבנת המציאות. ואם היה לאדם שכל של אמת (כגון אם היה האדם מקשיב לחכם האמיתי), אז היה האדם רץ מהר בלי לחכות כלל, והיה האדם מסתער וכובש את כל המלחמות כולן, ומנצח את המלחמה ואת המשחק. ומי שיש לו שכל של אמת, הוא יודע שנוח וטוב לו לאדם שיסבול את כל הסבל שבעולם בבת אחת וגם יותר מכך (דהיינו בכל צורה שהיא), כדי לקבל שכל אמיתי, שמעביר את האדם לחוויית מציאות אחרת, שבה כל הרע מתהפך לטובה ממש. והאדם מפחד מדמיונות ושקרים, ואחכ הוא ... להיות איש אמת, ולומר לעצמו את האמת, שהוא לא יודע, את מה שהוא לא יודע. וזה עצמו מביא לאדם שכל חדש. כי זה שמטעה את עצמו, לא שואל שאלה שאין לו עליה תשובה. והטועה לא שואל שאלה שאין לו ... והאין הם ישות אחת? ועל ידי זה שהאדם מתבונן בשאלה הזאת, על ידי זה בסופו של דבר, הוא מקבל שכל חדש, והוא מבין שבאמת היש והאין הם אחד, ושרק בשכל הקטן הם נראים כישויות נפרדות. ואז בעצם האדם זוכה לדעת את מהות המציאות, שהיא החיבור של ההפכים, והוא מבין ... תמשיך לרדוף אחריו, עד אשר האדם יתייחס לשאלה שיש לו בתוך ליבו, וימצא את התשובה האמיתית המחויבת, שהיא בעצם השכל, של האין שאלה כלל, בגלל השכל של האחדות. ובשעת מבוי סתום, אסור לאדם באיסור חמור להסתפק בחוסר ידיעה כללית, אלא על האדם להעמיק את מחשבתו ...

... יש קיום לרע וכולי. וכל שקר, הוא לרעת האדם. ולמה האדם משקר את עצמו? כי הוא לא מספיק משתמש בשכל שלו. אבל יש כאן עוד סיבה נסתרת, והיא שהסיבה האמיתית והיחידה שבגללה האדם סובל, היא רק משום שהוא מפחד ... משקר את עצמו לרעתו. דהיינו, שהאדם מתחיל להמציא שקרים, כמה המציאות היא רעה, הרבה יותר ממה שהיא, אפילו מצד השכל האנושי. והאדם הופך את המציאות לגרועה ומכער אותה, כדי לתרץ לעצמו, למה רע לו. והשקר הזה מעניש את האדם. כי אם האדם היה איש אמת עם קצת יותר שכל, הוא היה מבין שאין לברוח, והיה אומר את האמת, שהוא לא באמת יודע למה רע לו. ואם היה האדם ... האמיתית שהוא חי בספקות וחוסר הוודאות? ולהבין שהיא רק בגלל שהגישה שלו לא מדוייקת. כי גישת השקר, גורמת לכך שכל התובנות של האדם יהיו מלאות טעויות. והדרך היחידה של האדם לגלות את האמת, היא רק על ידי זה שבמקום ... מפסיק לתעתע בעצמו בכל מיני שאלות משאלות שונות, ובמקום כל השאלות כולן, במקום זה האדם מתבונן אל תוכו ומוודא שכלי הקיבול שלו הוא כלי קיבול שהוא כמה שיותר אמיתי באמת ושאינו פגום. כי בכלי פגום, לא יכנס לעולם שכל ישר ואמיתי שאינו פגום, אלא רק כפי כמה שכלי הקיבול הוא אמיתי. ובסיכומו של דבר, על האדם לשנות את הגישה שלו, והכל יסתדר מעצמו. ובפועל זה אומר שעל ... נצמד אל האמת, על ידי זה בסופו של דבר הוא חווה את האמת, שהכל מושלם ושהכל אחד. וזה, למרות שהשכל עצמו, בטוח בכך שיש חסרונות. והכל בזכות הגישה של האמת בלבד. ולא, לא יעזור לאדם לנסות להיות איש אמת ...

... היפים שבעולם. והיופי הזה של העולם, הוא משתקף בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו. כי בשורש המציאות, יש את השכל של האחדות, שהשכל הזה אומר שהכל אחד. והשכל הזה שהכל אחד, הוא משתקף בכל שכל ושכל שיש בעולם. והשכל הזה של האחדות, שהוא השכל היפה ביותר שיש בעולם, הוא משתקף לאדם מכל דבר שיש בעולם, בתנאי שהוא איש אמת באמת. כי רוב בני ... מי שהוא איש אמת בלבבו, הוא חווה את היופי ואת השלמות שיש בכל דבר בעולם. בפרט כאשר אומרים לאדם שכל כלשהו, שמי שהוא איש אמת הוא מפיק הנאה אמיתית מכל שכל שיש בעולם, כולל מהשכל של השקרנים ושל הטיפשים. כי בכל שכל שיש בעולם, יש את היופי של האחדות. ואדרבה, בשכל של השקרנים והטיפשים, יש בו צורת שכל גדולה עוד יותר (והמהות היא אחת, אך הצורה היא גדולה יותר). כי השכל הגדול ביותר, הוא מלובש דווקא בשכל הקטן ביותר. עד שרוב השיגעונות שיש בעולם, הם ביטוי של השכל הגדול ביותר שבו הכל אחד, שהוא רק נדמה לשיגעון וכולי. וכאשר האדם שומע איזה דיבור ואיזה שכל, אם הוא לא נהנה מהשכל שיש בדבר, בידוע שהוא משקר את עצמו במשהו. כי מי שהוא איש אמת, אז האחדות של המציאות, היא משתקפת אליו דרך השכל שיש בכל דבר. ובכל פעם זאת השתקפות חדשה בצורה החיצונית שלה (כי המהות היא אחת). ובכל פעם האדם חווה התרגשות חדשה, כי בכל פעם הצורה החיצונית היא חדשה, וצורת ההשתקפות היא חדשה. אבל מי שלא נהנה מהשכל שיש בכל דבר, בפרט כאשר האדם סובל, מכך שהוא שומע צורות חשיבה שונות ודעות שונות משלו, ובפרט אם האדם ... של אמת מהחכם האמיתי, כל אלו, הם טועים גדולים, שסבלם גדול עד מאוד. כי החכם האמיתי, כל דבריו הם שכל של אמת. ואם היה לאדם מעט שכל של אמת, הוא היה מאחל לעצמו, שהוא יאהב את הטוב של המציאות, כמו שהחכם האמיתי אוהב את הרע של ... שהסוף הוא אין סוף, אעפכ כך הוא הדבר). אבל האדם הוא משוגע, ונדמה לו שהוא חתיכת בשר או חתיכת שכל מצומצם (זה עבור כל אלו שנדמה להם שהם נשמה רוחנית. והם לא מבינים, שגם הם טועים. כי הם חושבים שהם חתיכת שכל מטופש, במקום להבין, שהם הדבר האמיתי עצמו ממש). והחכם האמיתי הוא רואה את החיים הטובים באמת שהאדם יכול לקבל, ... יכול לדעת את הכל. וכיוב שאר הטעויות של האדם, כגון, שאי אפשר להבין את הכל ושיש דברים שהם מעל השכל וכיוב. ובגלל שהאדם מטעה את עצמו, שהוא לא יכול להצליח להשיג את השלמות, למרות שהוא לא באמת בטוח בכך, ... החכם האמת שהם כולם היופי של המציאות, הם נראים לו כדברי שנאה ורע. ולפעמים, כמה שהאדם מתקרב יותר אל השכל של החכם האמיתי, כך מתחזקים עליו יותר הספקות והתלונות שלו על החכם האמיתי. משום, שהאדם צריך להעמיק את מחשבתו ... באמת. ועל האדם להבין, שהטוב של המציאות נמצא בכל דבר. ומי שלא מרגיש את הטוב הזה, בפרט מי שסובל משכל כלשהו שיש במציאות, בפרט מי שסובל מכך שהוא שומע את השכל של החכם האמיתי, הרי שהוא איש של שקר עצמי. ושעליו להכריח את עצמו בלי שום יוצא מן הכלל, להיות ... ופירושים. שעל ידי זה בסופו של דבר, האדם יגלה ויראה ויבין ויחווה את השלמות, שבה הכל אחד, גם בתוך השכל של הנפרדות.

... הגוף השלם כולו). והאדם נמצא בתוך חלום של עצמו, שהוא האני הגדול יותר, שחושב את המציאות. וזה בעצם אומר, שכל דבר שאותו רואה האדם, וכל דבר שקיים, הוא בעצם חלק מהגוף של האדם. כי האדם הוא רק חלק, בתוך ... שעל האדם להתבונן בכל דבר שיש בעולם, ולנסות באמצעות ההתבוננות הזאת, ללמוד על האני האמיתי שלו, שזאת המציאות. כי השכל של הסופר, נמצא בתוך ספרו. והשכל של האומן, נמצא בתוך יצירתו. כי השכל של היוצר, הוא זה שגורם ליצירה להיות כפי מה שהיא. ומי שרוצה להכיר את צורת המחשבה של היוצר, עליו ... עבר ליוצר בראש שלו, כאשר הוא יצר את היצירה הזאת, בדרך הזאת? וכיוב עוד שאלות, שעוזרות לאדם להכיר את השכל של היוצר. והאני האמיתי של האדם, הלא הוא השכל של אלוהים האמיתי, שהוא השכל של האחדות, הוא זה שיוצר ומחייה ומהווה את כל המציאות כולה. ומי שרוצה להכיר את עצמו באמת, דהיינו, להבין את השכל של האני הגדול, שחושב את המציאות שלנו, לשם כך עליו לחקור ולהתבונן על השכל שיש במציאות שלנו. ועל האדם לקחת כל דבר ודבר שיש בעולם, ולשאול את עצמו, מפני מה המציאות יוצרת את ... דווקא כאלו? ומהי המהות והמשמעות של כל דבר ודבר שיש בעולם, לפרטי פרטים? כי כל פרטי הפרטים, הם ביטוי השכל, של האני האמיתי של האדם, שהוא זה שחושב את המקום והזמן וכולי. וכאשר האדם רואה איזה דבר מולו, על ... שלו. וכאשר האדם לומד איזה דבר בעולם, הוא בעצם לומד להכיר את עצמו. ועל ידי זה שהאדם מתבונן על השכל שיש בכל דבר שבעולם, על ידי זה בסופו של דבר, האדם לומד ומבין את צורת המחשבה של האומן ושל ... של האדם, הופך לישות אחת עם האני העליון. ועל ידי זה, האדם רואה את המציאות שלנו, מנקודת המבט ודרך השכל של האני העליון, שהוא אלוהים האמיתי, שהיא האחדות של המציאות.

... היא לא רק באמונה באלוהים, שזה ברור מאליו שזה רע, אלא כפירה באלוהים בשלמות, פירושו שהאדם עוקר בשלמות ממחשבתו ומשכלו, את רעיון האלוהים. שהוא הרעיון שיש שלמות, שנפרדת ממנו כאדם. כי השלמות, ממלאת את האדם. ואין אלוהים שנפרד מהאדם, ... הנפרדות והצמצום, אז הוא מאמין / חושב שיש אלוהים אחר, שנפרד מהעולם של הצמצום שלנו. אבל כאשר האדם זוכה לשכל אמיתי שהכל אחד ממש, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, בבחינת הייתיו וידעתיו. כי כאשר האדם מגלה ... כלשהי ובהיבט כלשהו. כי אם הוא עצמו ואלוהים הם אחד ממש מכל ההיבטים, כישות אחת ממש (למרות שזה נגד השכל, שהצמצום והאין סוף הם אחד), הרי שלא שייך שהוא יכיר בקיומו של אלוהים שנפרד ממנו. ואם האדם מכיר בקיומו של אלוהים שנפרד ממנו, הרי שאלוהיו הוא אלוהי שקר, שהוא הסתרת האלוהים האמיתי. משום שכל ישות שהיא נפרדת משאר הישויות, אפילו מהיבט כלשהו, היא לא אלוהים. כי אלוהים הוא האחדות והמקיף של הכל, ששם ...

... היא המהות של כל הדברים כולם, שנמצאת מחוץ ובתוך כל הדברים כולם, שהיא הכוח האמיתי וכולי. וכאשר האדם מתקרב לשכל של האחדות, שבו הכל אחד ממש, אז ההבנה הראשונה שהוא מבין, היא ההבנה של אחדות המציאות. שהאדם מבין את מהותה של מהות המציאות. והאדם מבין מהו אלוהים, ומהו מחויב המציאות, הלא היא האמת המוחלטת וכולי. והשלב השני והאחרון בשכל של האחדות, הוא השלב, שבו בחינת המחויב ובחינת האפשרי, נכללות אחת בשניה. כי באחדות השקרית (שגם היא שכל גדול מאוד), בה האדם מבין את עניין המהות של המציאות, שהיא מחוץ למקום ולזמן וכולי, אבל האדם עדיין עושה ... המציאות, לבין המהות של המציאות. אבל בתכלית הסופית, הכל אחד ממש והכל נכלל אחד בשני ממש. וכמובן שזה נגד השכל ונגד ההיגיון. אך אעפכ, האחדות של המציאות פירושה הוא, שכל מה שנכון לגבי הישות האחת האין סופית, נכון ללא כל שינוי, לגבי כל אחת ואחת מכל הישויות הסופיות. וכיוב להפך, שכל מה שנכון לגבי כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות והצירופים שלהן (שגם אלו ישויות בפני עצמן), נכון בדיוק ללא כל שינוי, גם לגבי המהות של המציאות. וזהו דבר שהוא נגד השכל. כי עפ השכל הזה, יש ריבוי של אלוהים וריבוי של ישויות אין סופיות, שזה לא הגיוני. ואעפכ הדבר הוא כך. ועפ השכל של האחדות, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הסופיות, היא אלוהים אין סופי של ממש. שרק בעיני האדם היא ... וגם בחינת האין, גם היא רק לבוש. ובשורשו, אין הבדל בין היש לבין האין, כי הכל אחד. ועל ידי השכל הזה, אין שום עבודת אלילים כלל, כי הכל זו עבודת אלוהים האמיתי. כי אכן כל ישות וישות שיש בעולם, ...

... רצון למלא אותו, וממילא גם פחד שהרצון והחיסרון לא יתמלא. ויש כאלו שנדמה להם, שלמשוגעים אין פחדים, ושאם אין שכל אין דאגות. אבל מי שחושב כך, הוא עצמו משוגע. כי גם המשוגע יש לו תודעה עצמית והוא מודע לקיומו. ... כי יש אחד שלא מפחד, כי הוא אוחז באמונת השקר שלו באלוהים (בשונה מידיעת האלוהים, בידיעה שלמה בלב שלם, שכל ורגש כאחד, שהיא שלמות האין פחד), ואז הוא מפחד לאבד את האמונה הזאת, ולגלות שהוא חי בטעות (כמו אנשים ... כן מפחד, להתחיל לאחוז ברצונות וכולי. (עד אלו שנדמה להם, שהם מצאו את השיטה להשתחרר מהסבל. והם אינם יודעים, שכל זמן שהסבל מוגדר אצלך כדבר רע, הרי שאתה סובל מעצם קיומו. וגם אם נדמה לך, שהצלחת להשתחרר מהסבל, הרי ... רע לו מספיק. ולכן הוא מטעה את עצמו, כאילו הפחד שלו הוא בלי סיבה וכיוב. ומי שיש לו יותר שכל, הוא חושב שהוא כן מבין, למה הוא מפחד. כגון לדוגמה, שהאדם מפחד שהוא ימות, או שהוא יהיה חולה, או ... פחד אחר. ואם יתבונן האדם אל תוכו, הוא יראה שהוא דווקא כן מפחד בלי סיבה (אאכ יש לאדם את השכל של האחדות, שאז, כאשר הוא בתוך הנפרדות, אז ורק אז הוא מפחד עם סיבה אמיתית, שהיא גם טובה מאוד ... הוא חוקר את הנושא הזה לעומקו, ומגלה את מהותו העצמית, שהיא האחדות של המציאות. ואז אחכ כאשר האדם חוזר לשכל של הנפרדות ואל הרצון הנפרד והטוב והרע, אז הוא לא באמת מפחד. כי גם מי שיש לו את השכל של האחדות, כל זמן שהוא בנפרדות, גם הוא מפחד. כי יש לו רצון, שיוצר טוב ורע ויוצר פחד וכולי. ... לשאול, למה אני לא רוצה להרגיש רע? ויגלה את שורש הרצון שלו, שהוא שורש כל המציאות, שהיא האחדות. ויגלה, שכל החסרונות מושלמים וכולי. ומי שינסה להגדיר ולהבין את הפחד שלו, בסופו של דבר הפחד ייעלם. משום שבקצה של המציאות, שם אין שום צורה ושום הגדרה כלל. והאדם מפחד, רק בגלל שהוא לא משתמש בשכל שלו עד הקצה האחרון. כי בקצה האחרון של השכל, שם הכל מתאחד, ואין שום פחד כלל. ולכן, כאשר האדם מנסה להגדיר ולהבין את הפחד, אז בסוף התהליך, הוא ...

... המוחלטת ואת הטוב האמיתי ובו יתבאר, כי הלב של האדם, דהיינו, פנימיות האדם, שכוללת בתוכה גם את הלב של השכל, דהיינו, את הנקודה הפנימית, שמחייה את השכל של האדם, היא יודעת ומכירה היטב, את הטוב האמיתי ואת האחדות של המציאות. והעניין הוא, כי על האדם להבין ... למוחלט, שהאדם מודע לו בעומק פנימיות מחשבתו, בלעדיה לא היה אצל האדם טוב ורע בכלל. וכיוב לגבי האמת והשקר. שכל חוויית האמת והשקר של האדם, היא רק משום שהאדם בתוכו מכיר את האמת המוחלטת. כי אם האדם לא היה קשור בשום צורה שהיא לאמת המוחלטת, גם לא בפנימיות מחשבתו ושכלו, הרי שממילא לא היה אצל האדם מושג של אמת ושקר כלל. כי האמת והשקר, הם ביחס למוחלט. ובלי המוחלט, ...

... שהאדם מאמין, שהיש הוא אכן נפרד מהאין. והאדם ככ שקוע באמונה הזאת, עד שקשה לו להבין, למה כל התפישה השכלית שהיש והאין הם נפרדים, מדוע היא רק אמונה בלבד, אך לא אמת מבוררת. והאדם קשה לו להבין את הדבר ... היש והאין הם נפרדים זה מזה, אלא שאין הפרדה, בנפרדות שלהם. כי בשורש, האחדות והנפרדות הם אחד. ומי שמאמין לשכל של עצמו, הוא לא זוכה לראות את אור האמת, והוא חי בחושך ובאפילה, של חוויית הנפרדות. וכך האדם סובל ... ועל האדם לחקור את מהות היש ואת מהות האין, ואז האדם מגלה שהם ישות אחת ממש, ואז האדם מקבל שכל חדש, וחי חיים טובים באמת, בלי שום אמונה שקרית כלל.