מבוא - סוף המסע בהתחלת המסע - השכל הסופי של הספר וכאן יתבאר, כיצד הספר הזה יעשה אותך למאושר באמת? ומה השכל הסופי של הספר הזה? ומי שהוא חכם ומבין שחוסר השלמות של האדם, נובע מכך שהאדם מצד מהותו הוא אינו ... נמצא בטוב ביותר האמיתי מבחינה אובייקטיבית. וכיצד ניתן להביא את האדם אל חוויית השלמות הזו? תשובה: על ידי הבנה שכלית. כי למרות שההבנה השכלית היא חסרת כל משמעות כנל, כי העיקר הוא החוויה הרגשית, הרי שהדרך היחידה להשיג את החוויה הרגשית של השלמות, היא על ידי הבנת המציאות בשלמות. כי האדם הוא גם שכל. והאדם לא יכול לברוח מהשכל שלו, גם אם הוא ממש ירצה. והחוויה של האדם את המציאות, תלויה בשכל של האדם. כי החוויה, היא תוצאה של הבנה. והאדם חווה את המציאות, כפי מה שהוא מבין אותה. כגון לדוגמה ... את האדם אל החוויה של השלמות, היא על ידי הבנה. ואיזו הבנה? הבנה של האחדות. ונסביר: כי האדם מצד שכלו לא מסוגל לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת. דהיינו, על שני דברים שהם הפוכים מצד מהותם בבת אחת. ומשום ... אחת. וגם המציאות הזאת, יש שלמות אחרת גדולה ממנה ושאעפכ נמצאת באחדות איתה, וזה כבר עניין אחר. והנה, האדם בשכל האנושי שלו, לא מסוגל להבין, שאין הבדל בין האני שלו לבין המציאות. כי האני של האדם נמצא בתוך זמן ... מצד האמת של המציאות (שתתבאר בספר הזה), אין שום הבדל בין השלם לבין חלקיו. וזאת ישות אחת ממש. ורק בשכל הקטן של האדם נדמה לו שיש הבדל בין הישויות השונות האלו, למרות שבאמת אין שום הבדל כלל והכל זו ... סופית, כי את זה כולם יודעים ואין בכך שום חידוש ושום תועלת, אלא הכוונה היא לומר שאם היה לאדם שכל אמיתי, הוא לא היה יודע להבדיל בין יש לבין אין. וכאשר אין הבדל בין היש לבין האין, ממילא הכל ... וכל ההפכים הם אחד ממש ברגע ובמקום הזה ממש. והאדם לא מסוגל להכיל בתוכו את התפישה הזאת. כי כל השכל האנושי מבוסס על כך שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. ומצד האמת האובייקטיבית, היש והאין הם אחד ממש. אלא ... לאדם שלעולם הוא לא יוכל לחוות את השלמות האין סופית, מאחר שהוא ישות סופית. אבל, הספר הזה מביא לאדם שכל כזה, שאיתו יוכל האדם להכיל בתוך השכל האנושי שלו, את ההבנה שבאמת הכל אחד, ושהיש והאין הם אחד, ושהסוף והאין סוף הם ישות אחת ממש (לא ... אלא אחד ממש). ועל ידי זה שהאדם יבין את ההבנה הזאת, דהיינו, שהאדם יצליח להכיל בתוך מחשבתו את הידיעה שכל ישות סופית, היא באחדות מוחלטת עם האין סוף, על ידי זה האדם גם יחווה את השלמות הזאת ברמה הרגשית. והמסר הסופי של הספר, הוא שהכל מושלם ושהכל אחד. דהיינו, שכל ההפכים הם אחד ממש עד אין סוף (כי יש גבוה מעל גבוה ואין סוף מעל אין סוף). ועל ידי זה שהאדם יבין את השכל הזה, על ידי זה ממילא האדם גם יחווה את התחושה הזאת של השלמות, שנובעת מתוך ההבנה השכלית שהכל אחד ממש. ואחרי שהאדם מבין את השכל הסופי של הספר, עכשיו מתחילים עבורו החיים הטובים באמת. דהיינו, עכשיו האדם מתחיל לגלות שכלים חדשים, ומתחיל להבין את כל המציאות באמת וחי חיים טובים באמת.

מבוא - הספר שלי, הוא כולו הקדמות וכאן יתבאר, כי כל השכל וכל הרעיונות שיש בספר הזה, הם כולם הקדמות ומבואות בלבד, אל הרעיון הסופי, שהוא עצמו, בכלל לא כתוב בספר. ... ועל האדם לשחרר את עצמו אפילו מהגדרת האני שלו כישות נפרדת מהמציאות. והשחרור הזה צריך להיות בשלמות, גם ברמה השכלית וגם ברמה הרגשית. כי כדי שהאדם יחווה שחרור מוחלט באמת, מהאני שלו ומהישות שלו ברמה הרגשית, לשם כך על האדם להגיע לשחרור מוחלט ברמה השכלית. ושחרור מוחלט ברמה השכלית, פירושו שהאדם תופס במחשבתו את הבלתי נתפס. שהאדם מצליח להכיל ולהגדיר בתוך מחשבתו, את הדבר שאין אפשרות להכיל ולהגדיר ... זו שמאפשרת לאדם להכיל בתוך מחשבתו את הדבר. וזה בעצם אומר, שהתכלית הסופית היא, שהאדם יכיל בתוך התודעה שלו, שכל שאין אפשרות להגדיר אותו. כי כל הגדרה שלו, הופכת אותו לסופי. ואם הוא סופי, אז הוא לא מחויב המציאות ... עצמות ומהות המציאות, שהיא בעצם תפישת האדם את האני האמיתי שלו, הדרך לעשות זאת, היא על ידי הקדמות, שאותן השכל של האדם כן יכול לתפוש. כי ההקדמות, הן מבואות ודרכים של שכלים שונים, שמובילים את השכל של האדם להתבונן, אל מה שיש מעבר ומעל ומתחת לתפישת השכל הרגילה שלו. כי השכל יכול לתפוש את כל המציאות כולה ללא כל הגבלה. אלא שבמשך היום, האדם משתמש בשכל נמוך (לא משתמש בשלמות בשכל שלו). ועל ידי זה האדם חווה את הנפרדות של המציאות, שקיימת רק ברמת הלבושים של המציאות. והספר הזה, הוא ... שהאדם יסכים עם כל מה שכתוב בספר, כי זאת לא התכלית כלל. ומי שילמד את הספר ויגיע למסקנה ולהבנה שכל דברי הספר הם אמת, הוא ימשיך להיות כמו כולם ממש. והתכלית של הלימוד בספר, היא שהאדם יתבונן בהקדמות ובשכלים שיש בספר הזה, ושעל ידי זה האדם יצליח לאחר מכן להשיג באופן עצמאי את השגת האין סוף עצמו, שהיא נמצאת מעל השכל ובתוך עומק פנימיות השכל ובשורש השכל, של הספר הזה ושל המציאות כולה. והספר הזה הוא רק מעין חבלים, שאיתם יכול האדם לטפס אל מחוץ למקום ... זה שהוא נאחז חזק בחבלים שזורקים אליו מחוץ למקום אל תוך המקום. כי הספר הזה כולו, הוא חבלים שנמשכים מהשכל של אלוהים האמיתי, שנמצא מחוץ לכל מקום ולכל זמן. כי אלוהים האמיתי, נמצא מחוץ לכל הגדרה שהיא. והטועים, כאשר הם מלמדים את האדם איזה שכל, בעיניהם השכל שלהם הוא המכוון. וגם אם הם מלמדים את האדם הקדמות אל השכל שלהם, הרי שעדיין השכל שלהם הוא המכוון. דהיינו, תכלית הלימוד שהם מלמדים את האדם, היא כדי שהוא יגיע להשתוות, עם השכל ועם הדיבורים שלהם. וכל מי שמלמד משהו, וחושב שהתכלית היא שהאדם יבין את דבריו, הוא טועה וחסר הבנה שלמה. ... היא שהאדם יבין את מה שיש מחוץ לכל ההגדרות. ומי שיודע כמה יש לו, אין לו הרבה. ומי שחושב שהשכל שלו, הוא תכלית הכל, הרי שהשכל שלו הוא סופי, וממילא הוא לא תכלית הכל והוא לא השלמות. והשכל של הספר הזה, הוא לא התכלית ולא הקצה האחרון של ההבנה האנושית. כי כל דבר שהוא מוגדר ושניתן לחשוב ... והוא לא הקצה האחרון של המציאות, והוא לא הקצה האחרון של ההבנה האנושית, שהאדם יכול להגיע אליה. וכפי שאמרנו, השכל שיש בספר הזה, נכתב כלבושים שונים, של השכל שנמצא מחוץ לכל הגדרת מקום או זמן. והשכל שיש בספר הזה, הוא חבלים חזקים, שמי שיאחז בהם ויטפס איתם, על ידי זה יוכל לצאת אל מחוץ לחוויית המקום והזמן (וגם מחוץ לחוויית האני, שגם היא חוויית מקום וזמן). ומצד האמת, כל השכל שיש בעולם, הוא כולו לבושים של השכל שיש מחוץ למקום ולזמן. כי כל הזמן והמקום וכל מה שיש בהם, הם לבושים של מה שיש מחוץ למקום ולזמן. אלא, שבספר הזה התגלות השכל הזה של מחוץ למקום ולזמן, היא מפורשת יותר וגלויה יותר. ולכן, הספר הזה הוא כולו הקדמות בלבד. דהיינו, שהתכלית, היא לא השכל של הספר עצמו, אלא שעל ידי זה שהאדם לומד את השכל של הספר, על ידי זה האדם מקבל הקדמות חדשות שמגביהות אותו ומאפשרות לו להסתכל על מה שיש מחוץ למקום ...

... סם החיים וסם המוות שיש בספר כפי שכבר ביארתי, הספר הזה הוא כולו הקדמות ורעיונות שאמורים להוביל את האדם, לשכל על אנושי, גדול ביותר. ומשום כך, יש בספר הזה סם חיים וגם סם מוות. כי הטועה שלומד את הספר ... מתחיל להתבונן על דברי הספר ומתחיל להבין אותם ולהסכים איתם. והנה, מחמת שהתכלית של הלימוד בספר, היא לא השגת השכל של הספר עצמו, אלא השגת השכל שיש מעל ובתוך פנימיות השכל של הספר, דהיינו, את השכל שנמצא מחוץ לשכל שבספר, ושהוא רק מחייה ומהווה את השכל של הספר, לכן כל זמן שהאדם עדיין לא השיג את השכל שמחייה את השכל של הספר, שהוא השכל שמחייה את כל הדברים שבעולם, דהיינו, השגת האחדות בשלמות, הרי שהאדם עדיין נמצא בהיכלי התמורות (תמורות מלשון המרה והחלפה, ... היא גבול וגדר, שלא מכילה את האין סוף של האחדות. ומאחר שבאחדות של המציאות לא שייך שום דיבור של שכל כלל, ממילא זה אומר שכדי שיהיה אפשר לדבר דיבור כלשהו, לשם כך צריך לשקר. כי החכם האמיתי צריך לשקר ... שום שינוי. אלא שהוא גם אחדות ממש. וממילא זה אומר שגם מצד האחדות האמיתית שייך לדבר וכולי. אלא, שמצד השכל של האדם, שלא מבין שהנפרדות והאחדות הם אחד, מצד השכל הזה, כל דיבור שיש בעולם, הוא של נפרדות. וממילא הוא נחשב לשקר ביחס לשכל של האחדות שבו הכל אחד. ולכן מצד האדם שעוד לא השיג את האחדות של המציאות, מנקודת המבט שלו, החכם ... זה שהאדם יבין שהנפרדות היא אחדות ממש, ושאין שום הפרדה בין נפרדות לבין אחדות כלל. וכאשר האדם לומד את השכל של החכם האמיתי, אז מי שהוא טועה כנל, הוא לא מבין ולא מסכים עם דברי החכם (ומצד האמת זה בצדק כדלקמן). ומי שהוא יותר חכם, הוא מתחיל להבין את דברי החכם, כפי השגת שכלו ומתחיל לתפוש במחשבתו את דברי החכם. אלא, שהמטרה של החכם היא להביא את האדם אל התכלית הטובה, שבה האדם לא יאחז במחשבתו רעיון מוגדר כלשהו, אלא שהאדם יצליח לאחוז במחשבתו את הבלתי מוגדר. והשכל של החכם שאותו החכם מדבר עם האדם, הוא שכל מוגדר, שהוא לא התכלית ולא השלמות של השכל, אלא רק הקדמות אליהם בלבד. ולכן, גם כאשר האדם חושב שהוא מבין ומסכים עם דברי החכם, הרי שעדיין מצד ... ולא מבין את פנימיות כוונת החכם כלל. כי מי שהוא חכם אמיתי שיודע את השורש של הכל, הוא יודע שכל ההגדרות וכל הרעיונות השונים, הם כולם לבושים של השכל שיש מחוץ למקום ולזמן. וכאשר האדם מבין את הדבר הזה, הוא גם יכול להסביר את השכל ואת ההיגיון שיש בכל דבר בעולם. כי מצד האמת, כל השכלים שבעולם, כולם שווים, והכל נכון באותה המידה ממש, מצד האחדות של המציאות. וכל השכל שהחכם מגלה, הוא יכול לגלות גם את השכל המנוגד וההפכי שלו. כי מצד האמת, כל השכלים בעולם, אם הולכים איתם עד לקצה האחרון שלהם, כולם מובילים לאותה הנקודה ממש, שהיא מחוץ לכל ההגדרות. וכאשר האדם לומד את השכל של החכם האמיתי, הוא בעצם לומד את סם החיים שמלובש בתוך סם המוות. כי כל הצמצומים שיש בעולם, הם ... שהוא הסוף שהורג את החיות של הדבר. כי החיות של כל הדברים, נמצאת לפני כל ההגדרות והצמצומים. וכפי שאמרנו, השכל של הכל, הוא סם החיים האמיתי. שכאשר האדם משיג אותו, אז הוא מתחיל לחיות את החיים הטובים באמת. ועד ... שהיא כולה גם סם המוות. והרעיון הוא, שעל האדם לחזור ולהבין, שתכלית הספר, היא לא שהאדם יבין ויסכים עם השכל של הספר, כי זהו סם המוות ממש, שהאדם עדיין נאחז בהגדרות ולא משיג את השכל שיש מעבר להגדרות. וכל זמן שהאדם לא משיג את השכל, שמהווה את השכל של הספר ושנמצא לגמרי מחוץ לשכל של הספר, הרי שהאדם, עדיין לא באמת מבין את כוונת המחבר של הספר הזה. והרי שהאדם, עדיין לא מבין גם לא את כוונת המחבר, של הספר שנקרא המציאות. כי גם המציאות שלנו היא ספר, שאותו כתב אלוהים, שהוא השכל שנמצא מחוץ להכל וכולי. ובפשיטות: כל זמן שהאדם נאחז ברעיון כלשהו, גם ברעיון של: אמת / שלמות / אחדות ... את סם החיים, אין הכוונה שלי לומר, שרק מי שמבין את הנמשל, רק הוא שותה את סם החיים. משום שכל נמשל שאותו מבין האדם, הוא עדיין גם סם המוות. וככל שהנמשל הוא חיצוני יותר, כך הוא יותר סם המוות, ... ממש, רק היא הפטור של האדם מעונש, והיא השכר האמיתי שהאדם יכול לקבל. ואיך ישיג האדם את שורש כוונת השכל של הספר? על ידי זה שהאדם לא יאמין לשום דבר שכתוב בספר, אלא יחקור ויבדוק בכוחות עצמו, את כל ... הספר. כי הוא לא מצליח להבין את כוונת המשורר. ועל האדם לא להאמין למה שכתוב בספר, אלא לברר באמצעות שכלו את הרעיונות שבספר. ועל ידי הבירור הזה, על ידי זה האדם זוכה ליהנות מסם החיים האמיתי של המציאות.

... כולו הקדמות, בהמשך לכך יש להוסיף ולבאר, כי הספר הזה הוא כולו משל ונמשל. כי מי שעוד לא זכה לשכל של השלמות, הוא נאחז בקליפות החיצוניות של המציאות. והשכל שאותו חושב האדם, הוא כולו קליפות חיצוניות, של השכל שיש מעל המחשבה, שהוא השכל שנמצא מחוץ לכל הגדרה. וכל זמן שהאדם עוד לא זכה לגלות את השכל שמחייה את כל השכלים שיש בעולם, הרי שכאשר אדם כזה מדבר (חושב / רוצה / עושה), כל דבריו הם צמצום אחד גדול. כי מי שמדבר בטרם שהוא מבין את שורש השכל של האחדות, הרי שאו שהוא באמת אוחז במחשבתו במה שהוא מדבר, או שהוא אוחז במחשבתו בנמשל כלשהו, של מה ... צמצומים. ומי שהוא חכם אמיתי, כל דבריו הם תמיד משל ונמשל עד אין סוף. כי החכם האמיתי מחובר לשורש השכל של המציאות, שהוא עמוק עד אין סוף. כי הוא גם סופי מצד אחד, והסוף של השכל, הוא האין סוף עצמו. אבל יש גם השגה גדולה יותר בתוך האין סוף עצמו, שהיא אין סוף מעל אין ... ושל החיבור של היש והאין לישות אחת ממש. ובכל אירוע שקורה לאדם בחיים, ובכל דבר שקורה בעולם, יש בו שכל מסוים. והשכל הזה והחוקיות הזאת שלפיה מתנהל האירוע שקורה לאדם, הוא חלק מהחוקיות שלפיה מתנהלים כל האירועים שיש בעולם. וזה בעצם אומר, שכל מה שבאמת נכון לגבי דבר אחד בעולם, נכון גם לגבי כל שאר הדברים שיש בעולם. וכאשר החכם האמיתי מדבר על נושא מסוים, הוא לעולם לא מדבר על הדבר עצמו, אלא הוא תמיד כן מדבר, על השכל שמלובש בדבר עצמו. כי הטועים, הם נאחזים בלבושים החיצוניים, אבל החכם גם הוא מדבר את הלבושים החיצוניים, אבל כל הדיבורים שלו, הם רק כלים, לאפשר לשומע לאחוז בשכלו, את השכל שמלובש שם. והחכם האמיתי, תמיד מלביש את אותו השכל האחד ממש, בלבושים שונים. כי שורש השכל הוא אחד. ושורש השכל הוא, שהכל אחד. והשכל הזה שהוא האחדות של המציאות, הוא נסתר מעיני השכל של האדם. והחכם לוקח שכלים שאותם האדם מבין, והחכם מלביש לאדם בתוך שפת הדיבור שלו ובתוך עולם המושגים שלו, הקדמות שונות ושכל חדש ודרכי התבוננות חדשים, שבאמצעותם האדם ישיג את השכל של האחדות באמת. כי יש סדר מופלא בין כל הרעיונות השונים שיש בעולם. וכל רעיון בעולם, הוא בא לידי ביטוי גם בתוך כל שאר הרעיונות שיש בעולם. וכל שכל שמולבש בתוך רעיון אחד, הוא בעצם רלוונטי, גם לגבי כל שאר השכלים שיש בעולם. ולצורך ההמחשה נאמר, כי לדוגמה בכל מקום בספר שמדובר על הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הרי שבעצם ... הרצון הראשון, ההתהוות הראשונה, המחשבה הראשונה, הרגש הראשון, הפעולה הראשונה, הפוטנציאל הראשון וכיוב. כי בעולם שלנו יש אין סוף שכל באין סוף לבושים. ומי שמבין את השכל של כל הלבושים של המציאות, הוא חי טוב באמת. והחכם עוזר לאדם להבין את השכל של המציאות. אך מחמת שכמות הלבושים היא אין סופית, וממילא לא ניתן לבאר את כל הלבושים של המציאות, לכן ...

... הראשונה של כל הסיבות, הוא מבין לפתע, שאין כל אפשרות שהוא ימצא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. משום, שכל סיבה שהוא ימצא, תמיד הוא יוכל להמשיך ולשאול, מה הסיבה שקודמת לה? וכל רצון ראשון שהאדם ימצא אותו בתוכו, ... אלא משום שהאדם לא מתייאש למצוא תשובה, ואעפ שנדמה לאדם שאין תשובה, אעפכ הוא נכנס עם הראש בקיר ומגלה שכל חדש, שבו אין שום שאלה כלל. ונסביר לדוגמה את העניין, על השאלה, מהי הסיבה הראשונה. וכפי שכבר ביארתי, יותר ... כל השאלות שיש בעולם, שורשן בשקר. ולמה שקר? כי כאשר האדם נצמד רק אל האמת המוחלטת, אז הוא מתחבר לשכל של האחדות, דהיינו, תפישת המציאות שבה הכל אחד, וכאשר הכל אחד, אין שום שאלה כלל. ובמקרה שלנו, כאשר האדם ... נדמה לו הדבר כסיבתי, ומכאן ואילך נדמה לאדם שהדבר הוא ללא סיבה (וגם נקודות אמצע). אבל אם היה לאדם שכל אין סופי, דהיינו, שכל שבו אין סוף ואין גבול בין היש סיבה לבין האין סיבה, הרי שממילא המושג סיבה היה מאבד את המשמעות ... האין / יש סיבה. שאז האדם שואל, האם יש סיבה? ומה הסיבה הראשונה? וכיוב. ומי שהוא איש אמת שמשתמש בשכלו עד הקצה האחרון שלו, הוא אין לו שום שאלה כלל. כי כאשר האדם משתמש בשכלו עד הקצה האחרון שלו, כל ההגדרות של האדם מתפרקות והאדם מצליח לאחוז בשכלו את החיבור של ההפכים כישות אחת. וכאשר התודעה של האדם תופשת ומכילה בתוכה את החיבור של ההפכים, אז ממילא ... הסיבה? ואם יסתכל האדם אל תוך המושג עצמו, בסופו של דבר ההגדרה תעלם לו. דהיינו, שהאדם יראה במו עיני שכלו, כי באמת אין שום הבדל בין יש לבין אין סיבה כלל. ואז ממילא השאלה עצמה תיעלם לגמרי. וכיוב לגבי ... הבדל אמיתי בין הניגודים שעליהם מבוססת השאלה, הרי שעל ידי זה יגלה האדם את האמת, שהיא שהכל אחד, דהיינו, שכל ההפכים הם אחד, ורק בעיני האדם הם מצטיירים כהפכים שונים, וממילא יש לאדם שאלות שונות. ונסכם: הרעיון שביארתי הוא, שכל שאלה בעולם מבוססת על הנחת עבודה שאומרת, שיש הפרדה כלשהי בין יש לבין אין בלבוש כלשהו. וכדי להבין את ... הבדל בין דבר להיפוכו. ונזכיר ונחדד: שאין הכוונה לומר שאין הבדל בין דבר להיפוכו, ושדבר אחד נכלל בהיפוכו, כגון שכל סיבה היא בכלל אקראית או להיפך, אלא הכוונה היא לומר, ששני ההפכים נכללים בשלמות אחד בשני, אפילו ברמת הפוטנציאל ... את המושג עצמו. כי אצל בני אדם, לא ניתן לתפוש, את זה שאין הבדל בין דבר להיפוכו. אך כאשר השכל של האדם גדל, אז יש לו שכל חדש, שבו הוא לא מסוגל לתפוש, שיש הבדל בין דבר להיפוכו, כי הכל מתאחד בתוך השכל של האדם. ואז על ידי זה האדם מגיע אל האחדות האמיתית, וכל השאלות כולן נעלמות.

... הסבל (כפי שכבר אבאר בהמשך). וכאשר יש ידיעה והבנה, לא שייך אמונה. כי אמונה שייכת, רק במקום שאין בו שכל. וכאשר אין שכל, אין הבנה פנימית אמיתית, ואין שלמות ידיעה, וממילא אין גם אושר אמיתי. ולכן, כדי שהאדם יהיה מאושר באמת, לשם ... הם אינם קיצוניים. כי האושר נמצא בקצה הסופי והאחרון של הכל. ולכן רוב בני האדם בעולם לא מאושרים, כי השכל שלהם הוא לא קיצוני. ואין הכוונה לומר שעל האדם לפעול בצורה קיצונית כלשהי, אלא הכוונה היא שעל האדם להיות אמיתי עם עצמו בצורה קיצונית, בשיא הקיצוניות והשלמות שיש בעולם. ועל השכל של האדם להיצמד אל האמת בצורה הקיצונית ביותר האפשרית עלי אדמות וגם שלא עלי אדמות, דהיינו, באופן מוחלט. והשלמות של המציאות, נמצאת בקצה של השכל וכולי. וכאשר האדם שומע רעיון כלשהו, עליו לחקור ולגלות את שורש השכל של הרעיון שאותו הוא שמע. ולא להיות טועה שהולך אחרי הלבוש החיצוני, אלא לחקור ולגלות מהו שורש השכל של הדבר. ואחרי שהאדם מבין את שורש השכל של הדבר, עכשיו על האדם לגלות את שורש השכל של שורש השכל וכולי, עד שהאדם מקצין את הרעיון ומגיע לשורש, שממנו הרעיון מקבל את החיות שלו. ואחרי שהאדם מגיע לנקודת קיצון ... דווקא ההפך הוא הנכון? והאם זו האמת, כל האמת, ואך ורק האמת? וכולי. עד שבסופו של תהליך האדם מקבל שכל אמיתי, ורואה את האמת שהכל אחד, וחווה את האחדות באמת, שהיא הנמשל האמיתי של הספר הזה, ושאליו אפשר להגיע ... הבניין הגדול, נשען על האבנים הקטנות. ואם הבניין עשוי מטיפות של מים, סופו של הבניין לקרוס. ולכן חשוב לאמת שכל האבנים של הבניין, עשויות מהחומר היציב ביותר בעולם, שהוא האמת שהיא לעולם עומדת. כי האדם רוצה לטפס על הבניין ... כולה, היא רק מעוררת את המחשבה של הצופה בה. וכל הספר הזה וכל המציאות הזאת, היא רק הקדמות אל שכל אחר גדול יותר, שהוא השכל שמחייה את הכל, הלא הוא השכל של אלוהים האמיתי, שהוא השכל של האחדות. ושאליו האדם מגיע רק על ידי זה שהוא לא נאחז בשום דבר, אלא מאמת את הדברים באופן ...

... שלנו והחוקים שלה, משנים את הצורה שלהם. ועל ידי צפייה של האדם בתכנים כאלו, על ידי זה האדם מקבל שכל חדש, ומעורר אצל עצמו, את השכל של האחדות. והעניין הוא, כי התודעה של האדם חיה בעולם של חוקים קשוחים מאוד, חוקים שלא משתנים לעולם, הלא ... חסר כל צורה. ומצד האחדות של המציאות ששם הכל אחד, שום דבר לא יותר הגיוני מאשר דבר אחר. ורק השכל של האדם, רגיל לתפוש את המציאות בצורה כלשהי, מחמת הזיכרון שיש לאדם בתוך חוויית הזמן. אך מצד האמת, מי ... המציאות. (שבה הכל אחד, ואין שום שינוי כלל). וכאשר האדם מתבונן בדמויות השונות בסרטים המצוירים, אז אם יש לאדם שכל אמיתי, אז לאחר מכן, כאשר הוא חוזר אל העולם הלא בדיוני שלנו, אז הוא יודע את האמת וגם מרגיש את האמת. שכל העולם שלנו הוא בדיוני לגמרי, והוא רק אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות שונות של המציאות.

מבוא - הספר שלי הוא שכל אחד ממש - פנים ואחור ובו יתבאר כי אין מי שיבין את הספר הזה באמת, אלא מי שמבין את ... מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה, לחבר את כל הרעיונות לרעיון אחד. והכוונה היא, כי הספר כולו הוא ביטויים שונים, של שכל אחד ויחיד ממש. ומי שלא מבין את השכל האחד, שכל הספר הזה הוא ביטויים שונים שלו, הוא לא באמת מבין את הספר הזה, אלא הוא יכול רק לנסות להבין, את השכל האחד שעומד מאחורי הספר הזה. וכל זמן שיש אצל האדם אפילו שכל אחד שמופיע בספר הזה, שהוא לא ברור לאדם בשלמות שאין שלמות אחריה, וכל זמן שיש במציאות כולה, איזה שכל אחד, שהאדם לא מבין אותו בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה אפילו כחוט השערה, הרי שהאדם עדיין לא באמת מבין ... את הספר הזה, הוא יכול לומר את הספר הזה פנים ואחור. והכוונה היא כי הוא יכול להוכיח באופן מוחלט, שכל דברי הספר הזה הם גם אמת וגם שקר. ואת הכל אפשר להוכיח באופן מוחלט ממש. כי מצד האחדות של המציאות, שהיא שורש השכל של הספר הזה, מנקודת המבט הזאת כל הספר הזה וכל הרעיונות שיש בעולם, הם אמת מוחלטת ממש וגם שקר ... תוצאה, היא גם הסיבה של הכוח שמסובב אותה. ובפועל זה אומר, כי ניתן מכל הקדמה בספר, להגיע לכל שאר השכל שיש בספר, ולכל שאר השכל שיש בעולם. ומי שמבין את הספר באמת מצד שורש השכל שלו, הוא יכול להתחיל ללמוד ולהבין את הספר מכל מקום בספר (באנלוגיה ל: יכול להפיק הנאה מהמציאות מכל דבר ... מכוון, הוא גם הקדמה וגם תוצאה וכולי. ורק מי שמבין את הספר באמת, רק הוא יכול להתחיל מכל נקודת שכל, להמשיך ממנה לכל נקודת שכל, ולסיים בכל נקודת שכל שהוא רוצה. כי יש מפת דרכים, שבה כל דרכי השכל מחוברות. וכאשר האדם חוזר מהביקור שלו אצל המלך, דהיינו, השלמות של המציאות, אז נשארת אצלו מפת הדרכים, שבה הוא רואה כיצד להגיע מכל מקום לכל מקום ומכל שכל לכל שכל (בבחינת מפת הדרכים של הבעל תפילה, במעשה של רבי נחמן מברסלב). ואז הוא יכול לומר כל שכל פנים ואחור וכולי.

... אין לו פחד מפני קהל. כי ילד קטן, לא אכפת לו בכלל מה חושבים עליו וכולי. וכאשר האדם גדל, והשכל שלו מחליף את הטעות של עצמו, מהטעות של הילד, לטעות של המבוגר, אז האדם מתחיל לפחד מהקהל. והאדם מפחד, ...

... וחיים טובים, הוא הרבה יותר גשמי, ולכן היה קשה הרבה יותר לכתוב אותו. כי עיקר הקושי, הוא בהלבשה של השכל הגדול בשכל הקטן. כי החכם האמיתי לוקח את המידע בשורשו, ומצמצם אותו ומלביש אותו לשכל מאוד קטן, ואעפכ הוא מנסה לשמור על הצורה המקורית של השכל המקורי. וזה דבר שהוא קשה מאוד. כי בספר הזה לדוגמה, יש בו שכל שנראה גבוה, אבל הלבושים שלו הם מעטים יחסית, ביחס לשכל של הספר הצלחה אהבה וחיים טובים. ששם, הנושאים של הספר, הם נושאים יותר גשמיים של חיי היום יום, נושאים של העולם הזה ממש, נושאים שהם רחוקים הרבה יותר מהאחדות של המציאות. והקושי הוא, להעביר את השכל הגדול, באמצעות השכל הקטן, דהיינו, באמצעות לבושים וצמצומים שונים. ומי שיש שכל בקודקודו, הוא רואה ומבין את גדולת הספר הצלחה אהבה וחיים טובים. כי הטיפשים שלא מבינים את המציאות ושהמציאות נראית ... שהוא נראה להם פשוט מידי, בלבוש גשמי מידי, וכאילו בלי הרבה עומק פנימי. והאנשים האלו שלא רואים את עומק השכל, שיש בספר הצלחה אהבה וחיים טובים, הם גם לא רואים את עומק השכל שיש במציאות. כי עיקר היופי של המציאות שלנו, הוא דווקא במקום שבו השכל הגדול ביותר, מלובש בתוך הצמצום הגדול ביותר ובתוך ההסתרה הגדולה ביותר. וזה היופי של העולם, שהאחדות מלובשת בתוך הנפרדות. וככל שהשכל של הנפרדות, נראה טיפשי יותר, כך יש בו שכל גדול יותר. והעולם שלנו, הוא יצירת אומנות של ממש, כמו גם הספר הצלחה אהבה וחיים טובים. כי כל הספרים שיש בעולם (רובם ככולם), הם מלבישים שכל קטן אחד, בשכל קטן אחר. שכל מצומצם אחד, בשכל מצומצם אחר. אבל הספר להיות אלוהים לדוגמה, הוא מלביש שכל גדול שנמצא מעל לשכל האנושי, בתוך השכל האנושי. אבל הלבושים, הם בלי הרבה קליפות. שזה הרבה יותר קל לעשות. לעומת הספר הצלחה אהבה וחיים טובים, שבו השכל הגדול, מלובש בתוך עמקי ומעמקי הקליפות וההסתרה. וגדולתו של החכם האמיתי, נמדדת בעד כמה הוא מסוגל לפשט את השכל הגדול ביותר שלו, עבור האנשים הקטנים ביותר. כי יש כאלו שהם חכמים בעיניהם, והם אומרים דברים שנראים כחכמים גם ... הגיהנום השטני וכולי (כפי שכבר ביארתי במקומות אחרים). והגדולה האמיתית של החכם האמיתי, נמדדת דווקא ביכולת שלו להלביש את השכל הגדול ביותר בעולם, בתוך השכל הקטן ביותר בעולם. כגון סיפורי מעשיות ושיחות העולם וכיוב. ולכן שיחת חולין של חכם אמיתי, היא יקרה וחשובה יותר, מדבר חוכמה של מי שהוא לא חכם אמיתי. כי השכל שמלובש בשיחת החולין של החכם האמיתי, הוא גדול מהשכל שיש בדברי החוכמה, של זה שאינו חכם אמיתי. ונוסיף, כי היכולת של החכם האמיתי להלביש את השכל הגדול, בתוך הלבושים של העולם הזה, היא נובעת, מכך שהחכם האמיתי יודע לקרוא ולהפשיט את המציאות מהלבושים הגשמיים שלה. וכאשר האדם זוכה לראות את פנימיות השכל של המציאות, שמלובש בכל דבר ודבר בעולם, על ידי זה הוא גם יודע להלביש את השכל של המציאות בלבושים שונים. ולכן הספר הצלחה אהבה וחיים טובים הוא ספר עמוק ביותר, משום שיש שם שכל גדול, שמלובש בהמון לבושים וצמצומים שונים. כי לכל דבר יש שורש. ולכל שורש, גם לו יש שורש אחר. ובספר ...