... האם האמונות והמחשבות שלו, האם הן אכן אמת מוחלטת (טיפ: לא, אף אחת מהן לא אמת מוחלטת! אאכ מדובר בשכל על אנושי, שבו האמונה השקרית, גם היא אמת), או שמא הן לא יותר מאשר הרגל מחשבתי. ועל האדם לחקור ... יש שאלה, יש שקר, אלא, כל זמן שיש תשובה, יש שקר. כי התשובה, היא שקר. משום, שהיא נשענת על השכל. והשכל, הוא עצמו גם שקר. משום, שהוא אינו מחויב, ולכן הוא לא אמת מוחלטת. ולכן אסור לאדם באיסור חמור, לעצור ... את האמת, שהכל אחד. שהאדם מגלה, שבאמת הכל אחד ממש. ושאין שום תשובה ושום שאלה כלל. כי באחדות המציאות השכל שונה, שבו היש והאין הם אחד, ואז אין שום שאלות ותשובות כלל. ואז, בנוסף האדם רואה גם, שאין שום ...

... רחוק מלקיים את העצות של החכם האמיתי, בצורה אמיתית. כי כל העצות של החכם האמיתי, הן רק לבוש של שכל, שמלובש בתוך עצה. ולקיים באמת את העצה של החכם האמיתי, פירושו, להבין את מהות השכל שלה, ולוודא שהשכל של העצה, ממלא את האדם בשלמות. כי האדם רוצה להגיע אל האחדות. והאחדות של המציאות, היא נמצאת בסוף ובקצה ... נמצא בעומק האדם, בעומק אין סופי, עד שהוא נעלם ונסתר מהאדם, כל זמן שהוא מסתכל על הלבושים החיצוניים. ומהות השכל של החכם האמיתי, היא אחת, והיא שהאדם יהיה איש אמת עד הקצה האחרון והסופי, שאין אחריו שום מקום כלל. ... שהאדם מוסר את נפשו לקיים באמת את העצות של החכם האמיתי, על ידי זה האדם מעמיק את מחשבתו, בתוך השכל של החכם האמיתי. ומצד האמת, אין שום צורך לקיים בפועל את העצות של החכם האמיתי, אלא מספיק להבין (אבל באמת להבין), את השכל שלהן, בלבד. ובתנאי, שההבנה תהיה הבנה של אמת, של שורש השכל של החכם האמת. כי אין שום משמעות אמיתית, ללבושים החיצוניים של המציאות. והעצות של החכם האמיתי, הן כולן רחוקות ... הרי שבסופו של דבר, תמיד ובכל מצב, האדם יגיע אל האחדות של המציאות, שהיא נמצאת בסוף של כל הדברים, ושכל הדברים בסופם, מחוברים אליה. כי האדם הוא איש אמת, בדיוק כמו שהדמות שמשתקפת בחלום בשעת השינה היא אמת. כי ...

... לעצמו שטיפת מוח טובה של אחדות, שתנקה אותו משטיפת המוח השקרית של הנפרדות? תשובה: על ידי זה שהאדם מתחבר לשכל של החכם האמיתי. כי האדם שטועה מחשבתית, הוא, אין לו אחיזה ישירה בשכל של האחדות. כי השכל של האחדות, הוא חסר כל הגדרה, ואין לאדם אפשרות לאחוז בו בצורה ישירה. והאדם צריך לבושים ואמצעים, שבאמצעותם יוכל האדם לאחוז בשכל של האחדות. (ומצד האחדות, האדם תמיד כבר אוחז בה וכולי). והחכם האמיתי, שהוא חי בתוך האחדות, ושגם הנפרדות שלו, ... בתוך האחדות, הוא מלביש עבור האדם, את חוויית האחדות, בכל מיני לבושים שונים של נפרדות, כדי שלאדם תהיה אחיזה בשכל של האחדות, שאין בו שום אחיזה כלל. ומי שרוצה לשטוף את עצמו מהשקר של הנפרדות, עליו להזרים בעורקי ליבו ומחשבתו, את השכל האמיתי של החכם האמיתי. ועל האדם לחפש את החכם הגדול ביותר במעלה, ולהיצמד אל השכל שלו, כמה שיותר. ובפועל, על האדם ללמוד כל דבר ודבר בעולם שמחדש לו משהו. אבל על האדם להתבונן תמיד, אל תוך עומק השכל שאותו הוא לומד, ולהישמר לנפשו פן ושמא תדבק בו אפילו מעט אמונה שקרית שאינה נכונה. כי כאשר יש אמת, ... אמת אמיתית. ואעפכ, טיפה אחת של אור האמת, מגרשת המון חושך של רעל האמונה השקרית. ועל האדם להיצמד אל השכל של החכם האמיתי, ולהזרים אותו בתוך המחשבה של עצמו. עד שהאדם לא יחשוב שום מחשבה עצמית, בלי שהוא קודם לכן יבדוק אותה, עם כלי הבדיקה של החכם האמיתי. ובפועל, על האדם להתמיד ולשנן ולהעמיק את כל מחשבתו בתוך השכל של החכם האמיתי. כי בעומק השכל של החכם האמיתי, שם נמצא האוצר הגדול. והאוצר הגדול, נמצא בעומק הסופי של כל הדברים שנמצאים בעולם. אלא שהשכל של החכם האמיתי, הוא קרוב יותר בלבושים החיצוניים שלו, אל האוצר של המציאות, יותר מאשר כל דבר אחר שיש ... כי יש דרגות ועוצמות שונות של הסתרה. והאחדות האמיתית של המציאות, היא נסתרת בכל דבר שיש בעולם, כולל בתוך השכל החיצוני של החכם האמיתי, אלא שבשכל של החכם האמיתי, ההסתרה היא בעוצמה חלשה יותר. ועל האדם לשטוף את מוחו ואת מחשבתו ואת נשמתו, עם השכל של החכם האמיתי, ולהתבונן תמיד אל תוך עומק פנימיות כוונת דברי החכם האמת. דהיינו, לשאול תמיד, מפני מה החכם ... כך ולא אחרת? ולמה ומה הסיבה, שהחכם אמר כך ולא אחרת? ומי שעושה זאת באמת, שהוא חוקר את סיבת השכל של החכם האמיתי, הוא מהר מאוד מגיע בדרך הקצרה ביותר, אל האחדות של המציאות. ואז האדם מנקה את נפשו לגמרי, ומקבל שכל חדש ורצון חדש וגוף חדש ועולם חדש ומציאות חדשה וחיים חדשים טובים באמת.

... הרמאי הזה, לאותם השוטרים להאמין לו, והם לא חיפשו באותו מקום מרוחק, ששם כמובן הייתה הגניבה. ועל האדם לדעת, שהשכל שלו הוא אותו הגנב הנאמן. כי השכל של האדם גונב לו את האושר שלו, על ידי זה שהוא יוצר אצלו הפרדה בין היש לבין האין, שהיא ... לכך שהאדם תמיד ירגיש שחסר לו משהו. והאדם מחפש ומנסה להבין, מי גנב לו את האושר שלו. והאדם משתמש בשכל שלו שהוא הרמאי הגדול ביותר, כדי למצוא את האושר שלו. והשכל של האדם, עוזר לו בחיפושים אחרי האושר שלו. והשכל של האדם מלמד את האדם, כל מיני שיטות ורעיונות של שקר, איך להיות מאושר. וכל שאלה שהאדם רוצה לשאול אותה, השכל מעודד את האדם לברר את האמת ולשאול את השאלה שלו. ובכך השכל של האדם, יוצר מצג שווא, של אמינות ושל רצינות בבירור האמת. אבל, יש שאלה אחת ויחידה, שאותה השכל מסתיר מהאדם, והיא, האם בכלל השכל עצמו הוא נכון, או לא? כי שכלו של האדם הוא פגום. וההוכחה לכך היא, שבעיני האדם המציאות נראית כמשוגעת. ומי שבעיניו המציאות היא לא ברורה בשלמות, הרי שזה רק משום שהוא משוגע. וככל שהמציאות יותר לא ברורה לאדם, כך הוא יותר עם שכל פגום, שלא מבין את ההיגיון של המציאות. והאדם הוא ככ טועה, עד שנדמה לו, שהוא חכם גדול. והטעות של האדם, היא בכך שהשכל שלו עושה הפרדה בין היש לבין האין. והטעות הזאת של ההפרדה שבין היש לבין האין, היא בעצם שורש הסבל של האדם. כי ההפרדה יוצרת את החיסרון וכולי. והאדם הטועה שאינו מודע לכך שהוא טועה, הוא מחפש באמצעות השכל הטועה שלו, דרכים ועצות איך להיות מאושר, ולמצוא את האושר האבוד שלו. והאדם לא רואה ולא מבין, שבעצם השכל, שעוזר לו לחפש את האושר, הוא בעצם זה שמרחיק אותו מהאושר. ובכל פעם שהאדם משתמש בשכל שלו, שחווה את הנפרדות של היש והאין, הרי שבכך בעצם האדם מתרחק מהאושר שלו, שהוא חוויית האחדות והשלמות של המציאות. והשכל של האדם מוכן ומעודד את האדם לבדוק הרבה דברים, מלבד דבר אחד שאותו השכל של האדם אוסר עליו לבדוק, והוא את מהות השכל עצמו. כי השכל עצמו מניח כל מיני הנחות, שהאדם לא בירר אותן באמת מעולם. כגון לדוגמה, האם באמת היש ישנו והאין איננו? והאם באמת האין והיש נפרדים זה מזה, או שמא זו רק אשליה שכלית בלבד? והאדם כל חייו עובד ומשועבד לאני שלו. אבל האם האדם עצר באמת לבדוק, האם באמת האני הזה בכלל ... הוא לא קיים כלל, אפילו לא כתעתוע? ואם הוא כן קיים, אז מהי מהותו באמת? ולמה הוא קיים? וכולי. והשכל הוא ככ מניפולטור, עד, שהוא לפעמים גורם לאדם לחשוב, כאילו הוא באמת בודק האם השכל עצמו נכון, וכאילו הוא באמת בודק, האם הוא באמת קיים. אבל, האחראי על הבדיקה, הוא המניפולטור, שהוא השכל. שהאדם בודק עם השכל שלו, האם השכל עצמו צודק, שאז הבדיקה יוצאת כמובן, שקרית. וכיוב מנהיגי שקר אחרים, שהם כאילו מעודדים את האדם לשאול שאלות, וכאילו ... הקסמים אל העולם הקסום, שהוא נמצא בסוף ובקצה האחרון של כל השאלות והתשובות. ועל האדם לחקור את עומק ושורש השכל, ולשאול ולברר את האמת, האם באמת היש ישנו והאין איננו?! ועל ידי זה, האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ...

... לאדם שהיש והאין הם נפרדים, הוא סובל. ואם יצליח האדם המשוגע להשתגע באמת, ולצאת מדעתו המשוגעת באמת, ולראות את השכל האמיתי, שהכל אחד ממש, אז ממילא, לא יהיה לאדם שום רע כלל, אלא רק טוב אמיתי. כי אם התודעה ... הוא משוגע, לכן הוא תמיד סובל בעינוי איטי ונצחי, של תחושת חסר רציפה לנצח נצחים, שהיא נובעת, רק בגלל השכל של האדם. והאדם הוא ככ משוגע, עד שהוא מפחד לאבד את דעתו, ולחשוב שהכל אחד, שמא יקרה לו איזה ... לגור בגן עדן. וכיצד יכול האדם לצאת מדעתו לגמרי ולהשתגע לגמרי? והדרך לכך היא, על ידי זה שהאדם משתמש בשכל שלו עצמו, כדי לפרק את השכל עצמו. כי בשכל עצמו, יש מנגנון השמדה עצמית, שהוא מאפשר לאדם לפרק את חוויית הנפרדות שלו ואת השכל שלו עצמו, ודרך זה לעבור לחוויית מציאות חדשה, של השכל האמיתי של המציאות. שבו האדם מבין, שהיש והאין הם אחד ממש. שאז אין לאדם שום שאלה כלל על המציאות, ואז האדם חווה את השלמות של המציאות. והדרך של האדם לפרק את השכל של עצמו, באמצעות השכל של עצמו, היא על ידי זה שהאדם חוקר את שורש השכל שלו עצמו. ובפועל, ראשית כל על האדם להבין את מהות השכל שלו עצמו. דהיינו, להבין, מה הן בדיוק מגבלות התפישה האנושית שלו עצמו? וכיצד השכל עצמו חושב? ואיך השכל מסיק מסקנות? ועל אילו הנחות יסוד, מבוססים חוקי הלוגיקה עצמם? וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא מגלה שהנחת היסוד הבסיסית ביותר של השכל, היא הנפרדות של היש והאין. דהיינו, הנחת היסוד הבסיסית ביותר היא, שהיש ישנו ושהאין איננו. ושאלו, שתי ישויות נפרדות ... זו מזו. ועל הנחת היסוד הזו, בנויים כל חוקי הלוגיקה וכל חוויית המציאות של האדם. ואחרי שהאדם מבין ורואה שכל חוויית המציאות שלו כולה, מבוססת על אמונה סובייקטיבית אישית שלו, שלא בטוח שהיא אכן נכונה באופן מוחלט, עכשיו על האדם לברר עם שכלו, האם באמת זו הנחת יסוד נכונה באמת, שמשקפת את תמונת המציאות כפי מה שהיא באמת. ועל האדם לחקור עם שכלו את מהות היש והאין, ולברר מהי מהותם באמת? ומהו באמת היש? ומהו באמת האין? ומה מחייה את היש ואת ...

... מאמין שהוא בגן עדן, אלא משום שהוא כן מאמין, שהוא בגיהנום. כי האמונה היא אם כל חטאת!. שהאדם מאמין לשכל שלו, שהשלמות והחיסרון הם שני הפכים. והאדם ככ מאמין לשכל שלו, עד שהוא חי בהכחשה גמורה לאמת. כי כל המציאות כולה, היא הפוכה מהשכל של האדם. והאדם מאמין לשכל שלו, והופך להיות עיוור ממש, וחי במציאות מדומה חלופית ממש, ולא רואה את האמת שהכל מושלם תמיד. (ואעפכ, מצד ... חכם אמיתי. ושורש כל הצרות וכל הבעיות וכל הדברים הרעים והשקריים שבעולם, שורשם באמונה השקרית של האדם. שהוא מאמין לשכל שלו, שחושב שהיש והאין נפרדים זה מזה. ואם האדם יכפור באמונה שלו, ויברר את האמת לגבי העניין של היש ...

... רק בגלל שהאדם מחפש להרגיש טוב. והאדם לא יכול להרגיש רע, בלי שהוא יחפש להרגיש טוב. וזה בעצם אומר, שכל מי שמחפש להרגיש טוב, הרי שהוא מרגיש רע. והטועים, נדמה להם שהם מרגישים טוב, אבל הם רוצים להרגיש יותר ... שמחפש להרגיש יותר טוב, הרי שהוא מרגיש רע. כי בלי להרגיש רע, אי אפשר לחפש להרגיש יותר טוב. כך שכל זמן שהאדם רוצה להרגיש יותר טוב, זה אומר שהוא מרגיש רע. והחכם האמיתי, הוא מציע לאדם טוב אמיתי, שכאשר ... יותר מאושר, מאשר לפני שהוא זכה בלוטו, והדברים ידועים. והאדם נדמה לו שהעולם שסביבו הוא רע. והאדם לא מבין שכל הרע, הוא בגללו. כי השכל של האדם פגום, ולכן נדמה לו, שהעולם שסביבו הוא רע. כך שהרע קיים, רק בגלל שהאדם מחפש את הטוב. ... קיים, רק כדי שהאדם יחפש אותו וירגיש רע. והרע עצמו קיים, כי הוא טוב מאוד עבור מי שמקבל את השכל של האחדות. וכן, כל הנפרדות כולה היא רעה, כולל הטוב השקרי שבה. וכל העולם הרע הזה כולו, הוא קיים, עבור מי שזוכה לשכל של האחדות, שאצלו הרע הזה, הוא טוב מאוד. ובסיכומו של דבר, על האדם להתעשת, ולא לתת לעצמו להטעות את עצמו. ומי שפוקח את עיניו, מקבל שכל, וחי חיים טובים באמת. ואז הוא מגלה, שבסופו של דבר, גם הרע הוא טוב, וגם הטוב שיוצר רע, גם ...

... זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בכל דבר. והנה, לפעמים נדמה לאדם שהוא מטיל ספק בידיעות שלו, והאדם מתפלא למה השכל הגדול לא מגיע? כי מובטח לאדם, שאם הוא באמת יטיל ספק בנפרדות, מיד הוא יראה את האחדות ואת השלמות ... והתשובה על זה, היא נסתרת מעיני האדם. כי שורש השאלה הוא, כיצד מהאחדות נוצרה הנפרדות. שרק מי שמבין את השכל של האחדות, רק הוא מבין כיצד זה, שמאחדות נוצרת נפרדות. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה לראות במו עיניו את ... האם זו האמת, ואולי ההפך הוא הנכון? ועל האדם לוודא, שהחוויה שלו, היא מחוברת להבנה שלו. כי כאשר הספק השכלי הוא אמיתי, אז גם הרגש חווה ספק אמיתי. ואם הרגש לא חווה את הספק, אז זה אומר שגם השכל לא באמת נמצא בספק. ועל האדם לחבר את השכל לרגש שלו, על ידי חיזוק השכל שלו. עד שהאדם באמת שואל ורוצה לדעת את האמת, האם באמת הדבר הוא כך, או אחרת? ואז, כאשר השכל מבין את השאלה באמת, אז גם הלב מרגיש את השאלה באמת. וכאשר גם הלב של האדם, באמת רוצה לדעת ...

... ובכל מקרה, אם אין לאדם הבנה במהות האלוהים, הרי שממילא אין שום טעם לרצות להיות כמותו. כי לפחות עפ השכל, מצבו לא יותר טוב מאשר של האדם. אלא, שיש גם אלוהים אמיתי, שהוא האחדות והשלמות של המציאות. כי יש ... והרצונות והמחשבות של העולם שלנו, הם כולם נכללים בבחינה אחת עם האחדות, שבה אין שום הפרדה כלל. והוא נגד השכל, שהנפרדות היא קיימת כנפרדות, ואעפכ היא אינה נפרדת מהאין ומההעדר המוחלט. ואלוהים האמיתי, הוא המהות האמיתית של הכל, ששם ...

... שזאת לא האמת. כי ראשית כל, במקרה לגמרי דווקא כן יש תשובה. כי כל השאלות, מובילות בסופו של דבר לשכל חדש, שבו אין שום שאלה כלל. וזה נכון שאין תשובה, אבל יש הבנה, שבה אין שום שאלה כלל. כי ... לא מוצא ולא ימצא שום תשובה של אמת. וכל כולל כל התשובות שבעולם, הן תשובות חלקיות של שקר. משום, שכל התשובות כולן, נשענות על חוקי הלוגיקה והשכל של האדם. ולכן הן לא תשובה כלל. כי תמיד אפשר להמשיך ולשאול את אותה השאלה ממש, גם על התשובה. ... וצריך לשאול, ומהי סיבת רצונו של אלוהים? וכל סיבה באשר היא, יש וצריך לשאול, מה הסיבה שלה עצמה? כך שכל התשובות, הן תעתוע בלבד. שהן נדמות לאדם כאמת, למרות שהן כולן חסרות. ושום תשובה בעולם, לא משקפת את האמת ...