... שאפשר לעשות במקרה כזה הוא להירגע ולעשות את מה שכן קל לעשות. קל לדבר וקשה לעשות הינו מצב שבו השכל של האדם אומר לו דבר אחד, ולכן קל לו לדבר אותו. אך הרגש של האדם אומר לאדם דבר אחר ממה שהשכל שלו אומר לו, ולכן קשה לאדם לעשות את מה שקל לו לדבר. הסיבה לכך שהרגש חושב אחרת מהשכל, היא משום שהשכל עצמו אינו מושלם. אם השכל היה מושלם, לא היה קונפליקט בין השכל לבין הרגש. גם לשכל יש את השכל שלו וגם לרגש יש את השכל שלו. ולכן כאשר קל לדבר וקשה לעשות, הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות במקרה כזה, זה לעשות את מה שקל לעשות, דהיינו, להתחבר לחלק שבו הרגש והשכל מסכימים. בכל מצב תמיד יש דבר כלשהו שעליו גם השכל וגם הרגש מסכימים, דבר שגם קל לדבר אותו וגם קל לעשות אותו. הדבר שעליו גם השכל וגם הרגש מסכימים, הוא בעצם נקודת האמת של השכל ושל הרגש. החלק האמיתי במחשבה של השכל הוא החלק האמיתי במחשבה של הרגש, והוא הדבר שאותו קל לדבר וקל לעשות. פשוט חפש את נקודת האמת של השכל שאינה מנוגדת לרגש. חפש במקביל את נקודת האמת שברגש שאינה מנוגדת לשכל. זאת נקודת האמת של השכל והרגש. האחדות שבין השכל לרגש זאת נקודת האמת. תיצמד לנקודת האמת הזאת, נקודת האחדות שבין השכל לבין הרגש. ככל שתיצמד יותר לנקודת האמת שעליה השכל והרגש מסכימים, כך נקודת האמת הזאת תגדל, וגם תהיה הסכמה גדולה יותר בין השכל לבין הרגש, עד לאחדות המוחלטת, שבה האדם יודע את מה שהוא מרגיש ומרגיש את מה שהוא יודע.

... שהחכם האמיתי לא ידע פרט חיצוני כלשהו. אך בנקודת האמת הפנימית, החכם האמיתי לעולם לא טועה. כי כל זמן שהשכל של האדם עדיין יכול לטעות, הרי שהאדם עדיין לא חכם אמיתי. והחכם האמיתי ינסה להסביר לך את הדברים, ולא יתחמק ממך בתשובות של אמונה בלי שכל. כי האמת לא מפחדת משאלות, והאמת לא צריכה שיאמינו בה, מאחר שאפשר להבין אותה כי היא האמת. ואף על פי כן, ישנם מצבים שבהם האדם לא מסוגל להבין את השכל של החכם. ואז במקרה כזה, החכם מצד עצמו, בוודאי שהוא היה רוצה להסביר לאדם את השכל שלו ולהביא אותו לידיעה שלמה, אלא שלא תמיד האדם מסוגל להכיל בתוכו את השכל של האמת המלאה. ובמקרים כאלו כאשר אין ברירה, במקרים כאלו החכם יציע לאדם השני להאמין לו, אך לנסות להבין ... בנקודת האמת, הרי שהוא לא מפחד משום דבר, כי הוא הרי מחזיק באמת. והחכם האמיתי ינסה ללמד אותך את השכל שלו, כדי שתהיה כמוהו ממש. והחכם האמיתי, הוא זה שיודע את האמת. אך לא זה שמאמין בה. כי גם ... שלו, הוא לא אור עצמי, אלא אור שחיצוני לו, אור שתלוי בדבר אחר. אך החכם האמיתי, הוא זה שמבין בשכלו את הדברים כפי מה שהם, והוא זה שנקי מכל אמונה, מאחר שהוא במצב של ידיעת האמת, שאינה משאירה שום ... שהאדם לא מסוגל עדיין להבין אותו, אז הוא יכול להציע לך להאמין לו, אבל הוא תמיד ידגיש לך להסתכל בשכל שיש בכל דבר, ולנסות להבין את השכל שלו, כדי שגם אתה תהיה כמוהו ממש. ולהאמין לחכם זה טוב. אך מי שרוצה ליהנות באמת, עליו להיות החכם עצמו. ואפשר לחיות טוב גם עם אמונה בדבר שהוא אמיתי. אך עוצמת הרגשות, היא רק כאשר האדם מבין בשכלו האישי את הדברים, שאז האדם חווה את הטוב של המציאות בצורה חזקה באמת וכולי... תוספת: נבהיר רק, כי לא ...

... השלמות? מה מחכה בסוף הדרך? כפי שכבר ביארתי מספר פעמים, השלמות קיימת, וכל אחד יכול להגיע אליה. ולא רק שכל אחד יכול להגיע אליה, אלא שכל אחד יגיע אליה גם אם הוא לא ירצה. ולא משנה לאיזה כיוון האדם ילך ומה האדם יעשה, האדם תמיד ... והשלמות היא החיבור של ההפכים, דהיינו, הנקודה שבה האדם מסוגל להכיל בתוכו שני דברים שהפוכים זה מזה בבת אחת. והשכל הזה שיכול להכיל את ההפכים, הוא השכל הגדול ביותר שקיים. והאדם מגיע לשכל הזה, רק אחרי שהוא מבין בשכלו את כל מה שביד היכולת של השכל האנושי להבין. ואחרי שהאדם מבין את כל מה שהשכל האנושי שלו מסוגל להבין, אז הוא רואה שההפכים מתחברים. ואז הוא מסוגל להכיל בתוכו את עניין החיבור של ההפכים. וכאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, המשמעות של כך היא שהוא מסוגל להכיל בתוכו רגשית ושכלית, כל דבר וכל מצב, ועל ידי זה הוא חווה את השלמות. כי כל זמן שהאדם לא מסוגל להכיל בתוכו ... כך צריך שיהיה שינוי בין הדברים. אך כאשר ההפכים מתחברים והכל אחד, במקרה כזה, אין אפשרות להתקדם יותר, מאחר שכל הנקודות זהות. וכאשר הכל אחד, אז אין יותר ואין פחות, אלא הכל אחד. והשכל הגדול ביותר שהאדם יכול להגיע אליו, הוא החיבור של ההפכים. ואחרי שהאדם מסוגל לתפוס בשכלו ששני דברים הפוכים הם דבר אחד, הרי שלאחר מכן הוא כבר לא יכול לדעת יותר. כי אי אפשר לדעת ... ושום דבר לא שונה משום דבר אחר, וממילא אי אפשר לדעת יותר, מאשר לדעת שהכל אחד. ונדגיש, כי אל השכל הזה האדם מגיע בסוף הדרך, ורק בסוף הדרך. ואם ינסה האדם להגיע אל השכל הזה קודם זמנו, הרי שהדבר דומה לאדם שמנסה להרים משהו שאין ביכולת שלו להרים אותו, שהדבר הזה רק יגרום לו לנזק. והאדם צריך שתהיה לו את היכולת השכלית והרגשית להכיל את השכל הזה. ומי שאין לו את היכולת השכלית הזאת, הוא בעצם מנסה להעמיס על כלי הקיבול השכלי והרגשי שלו, מעבר למה שהוא יכול להכיל. ולכן על האדם ללכת אחרי נקודת האמת שלו. דהיינו, על האדם לחפש ... באותה הנקודה. והיתרון של האין סוף הוא, שגם אם האדם יפסיק להתקדם, הרי שהוא יכול לחיות לנצח עם היכולת השכלית והרגשית שלו להכיל את האין סוף. כי כאשר האדם מגיע לנקודת האין סוף, לאחר מכן הוא כבר אינו חסר ... האין סוף. אבל, הדבר הטוב בכל הסיפור הוא, שכאשר האדם מגיע למצב שבו הוא לא צריך יותר כסף, מאחר שכל הכסף שבעולם שלו, אז ורק אז הכסף שלו מתחיל לייצר עוד כסף ולגדול כל הזמן, בלי שום מאמץ כלל, ...

... האדם חושב שהוא טוב יותר מחברו. והאדם מרגיש טוב מכך שהוא רחוק מהמצב השנוא עליו שבו חברו נמצא. כך שכל גאווה, יש בה גם את העניין של שנאת זרים. והשאלה הנשאלת היא, ממה בעצם נובעות השנאת חינם של האדם ... מציאות אחת, ויש ביניהם משהו שמחבר את כל הדברים שבעולם. ומי שהוא טיפש, ומי שלא מסתכל על הפנימיות ועל השכל ועל השורש של כל דבר, על ידי זה הוא חווה את עצמו כנפרד, ועל ידי זה הוא לא נהנה ...

... לעומת האנשים הפשוטים שחושבים בצורה פשוטה, שהם יותר מאושרים מהחיים שלהם ויותר שמחים בחלקם. ואילו האנשים החכמים, שנחשבים לחכמים, השכל שלהם מפיל אותם לעצבות. והשאלה היא, הכיצד? איך זה יכול להיות שהשכל של האדם יגרום לו להיות בעצבות? הרי שמחה נוצרת כאשר יש הבנה. והשכל אמור ליצור שמחה ולא להפך. אז כיצד זה שאנשים חכמים נוטים לעצבות? והתשובה בקצרה היא, שהשכל של האדם אמור להביא אותו לשמחה. אבל, השמחה מגיעה, רק כאשר השכל של האדם שלם. ועד אז, השכל של האדם עלול להביא אותו לעצבות. ונסביר: כפי שכבר ביארתי, השלמות, היא כאשר האדם מכיל בתוכו את ההפכים. לדוגמה: ... שלו, שהוא מתקדם אל המטרה שלו, על ידי זה הוא מרגיש שמחה גדולה כבר עכשיו. וככל שיש לאדם יותר שכל, כך הוא מסוגל לראות את הנולד טוב יותר. וכאשר יש לאדם שכל, על ידי זה הוא יודע טוב יותר מראש, מה יקרה בעתיד. וכאשר האדם רחוק מהמטרה שלו, על ידי זה ...

... כדי לא להשתעמם? והעניין הוא, כי כדי שמשהו יעניין את האדם, לשם כך הוא צריך לחדש לאדם משהו. כי השכל של האדם נהנה כאשר מתחדשים לו דברים. וכאשר האדם הוא חכם, על ידי זה הוא מבין את הדברים בצורה ... גדול, על ידי זה קשה לו יותר למצוא משהו שיעניין אותו. כי כל הדברים שבעולם, לכולם יש שורש אחד. והשכל שיש מאחורי כל הדברים הוא אותו השכל. ומי שמבין דבר אחד בשלמות, הרי שהוא מבין גם את כל שאר הדברים שבעולם בשלמות. כי כל הדברים שבעולם הם חלקים של המציאות. ולכל חלק יש שכל אחר שמנהל אותו. אבל המציאות שהיא ישות אחת, יש לה שכל אחד שמנהל אותה. ומי שמבין את השכל של המציאות, הוא מבין את כל הדברים שבעולם. ומאחר שכל הדברים בשורשם הם חלקים של שכל אחד, לכן ככל שהאדם חכם יותר, כך הדברים נראים לו יותר דומים, וממילא הם לא מחדשים לו שום דבר, ועל ידי זה הוא משתעמם. והחכם האמיתי באמת, שהוא מבין את השכל של המציאות באמת, הוא מגלה שכל חדש ואין סופי, שהוא השכל של חיבור ההפכים, שאין לו סוף. ולמרות שהשכל הזה הוא נקודת הסוף של כל השכלים שבעולם, הרי שהוא גם נקודת ההתחלה של חיי הנצח הטובים והאין סופיים. כי חיבור ההפכים הוא אין סופי, והוא ... אין סוף התחדשות של טוב וכולי. והדרך של החכם להימנע משעמום, היא על ידי זה שהוא ינסה לראות את השכל הגדול עוד יותר, שהוא אין סופי והוא כולו טוב. כי החכם הרגיל שלא יודע שבסוף הכל מתחבר, הוא מבחינתו ... וכאשר הוא מבין את האחדות באמת, אז הוא מבין שהאחדות נמצאת בתוך הנפרדות, דהיינו, הוא מגלה אין סוף של שכל. כי כל דבר נפרד הוא גם אחד, וכל דבר אחד הוא גם נפרד. וכאשר השכל ככ גדול, עד שהאדם עצמו לא מבין את עצמו בשלמות, על ידי זה החיים לעולם לא משעממים. כי ידיעת השלמות שהכל אחד, ושההפכים הם אחד ושהאחד הוא הפכים, השכל הזה הוא ככ גדול, שהוא גם עוזר לאדם להיות מאושר, וגם הוא מספק לו אפשרות של התחדשות תמידית. כי השכל הזה הוא ככ גדול שהאדם לא מבין אותו עד הסוף, ולכן הוא תמיד מעניין... ונסכם: כאשר האדם מתחיל לקלוט ...

... החיבור של הדיבור ושל השתיקה. כי במציאות שלנו, יש גם דיבור וגם שתיקה. ואם הייתה במציאות רק שתיקה, הרי שכל הדברים היו דוממים. וכאשר הכל דומם ושותק, הרי שזה סוג של מוות. המוות הוא סוג של שתיקה. האדם חדל ... הוא השינויים שבתוכו. ואם הכל היה חסר הגדרה והייתה שתיקה מוחלטת, הרי שרגעי הזמן השונים לא היו קיימים, והרי שכל המקומות השונים שיש במרחב המקום היו אחד, וממילא לא היה מרחב המקום קיים כלל. כך שהדיבור הוא הכרחי לצורך ... כל הרעיונות שהוא אומר, וכל הדיבורים שהוא מדבר, כולם מובילים אל הנקודה של השתיקה. ובכל דיבור שלו, יש את השכל של השתיקה. כי מי שלא יודע שהכל אחד, אז הדיבור שלו הוא כולו נפרדות. כי כל דיבור של מי ...

... לקבל עצות בצורה נכונה? והתשובה היא, כי הדרך לקבל עצות בצורה נכונה, היא על ידי זה שהאדם מסתכל על השכל שיש בכל דבר. כי בכל דבר בעולם יש שכל. והשכל שיש בכל דבר, הוא הסיבה שבגללה הדבר הוא כפי מה שהוא. וכאשר האדם מקבל עצה כלשהי, בין אם העצה הזאת נכונה ובין אם היא לא מדויקת, הרי שיש שכל כלשהו וסיבה כלשהי, מדוע נותן העצה חושב שהעצה שלו טובה. וגם אם מישהו מנסה לרמות את חברו ולתת לו עצה רעה, הרי שיש שכל כלשהו שבגללו נותן העצה חושב, שהעצה תראה אמינה. ויש סיבה מדוע נדמה לאדם שהעצה שלו תראה אמינה, גם אם ... וכל שכן שכאשר אדם נותן עצה טובה, וכל שכן שכאשר החכם האמיתי נותן עצה, הרי שבוודאי שיש בעצה הזאת שכל מסוים. כי העצה היא רק צורת ביטוי מעשית של שכל מופשט. כי השכל הוא מופשט. והאמת היא נכונה בכל מצב, בלי קשר למה שקורה בפועל. והאמת היא הדבר הכי מופשט שיש, כי היא לא מושפעת משום דבר מעשי, אלא היא אמת בכל מצב. והשכל גם הוא מופשט. ושכל אמיתי, הוא שכל שנובע מידיעת האמת. ועצה טובה, היא ביטוי מעשי של האמת הרוחנית. וכאשר האדם מקבל עצה, הרי שהוא בעצם מקבל שכל. וגם אם העצה הזאת היא מעשית ופרקטית, הרי שיש בכל עצה גם שכל כלשהו, שהוא בעצם צורת ההסתכלות על המציאות, שממנה נבעה העצה הזאת. וכאשר האדם מקבל עצה כלשהי מאדם אחר, הרי שהוא מקבל גם את השכל של האדם האחר. ולכן, כאשר האדם מקבל עצה כלשהי, עליו לנסות להסתכל על השכל של העצה. דהיינו, לנסות להבין למה העצה הזאת היא כפי מה שהיא. ועל האדם לנסות להסתכל על השכל שיש בכל דבר, ולקשר את עצמו אל הסיבה ואל השכל שבגללו העצה הזאת היא כפי מה שהיא. ועל ידי זה שהאדם מסתכל על השכל שיש בתוך העצה, דהיינו, מנסה להבין את הסיבה שבגללה העצה הזאת היא כפי מה שהיא, על ידי זה האדם ... נכונה באמת ומפיק מהן את המיטב. עד שאפשרי הדבר, שאדם ייתן עצה לחברו, וחברו שמקבל את העצה יסתכל על השכל של העצה, וזה שמקבל את העצה, יבין את העצה טוב יותר ממי שנתן אותה, עד שמקבל העצה יהיה חכם יותר ממי שנתן אותה! כי לא תמיד נותן העצה מבין את עצמו בשלמות. ואם האדם רגיל להסתכל על השכל של העצות שהוא מקבל, על ידי זה בסופו של דבר, הוא הופך להיות חכם יותר מאלו שנתנו לו את העצות. והכל בגלל שהוא מסתכל על השכל שיש בכל דבר, ומקשר את הדברים לשורשם וכולי.

... על האדם לדעת, כי קיימת דרך לא להצטרך להדחיק שום דבר. הדרך היא על ידי הפיכת הדבר שאותו מדחיקים לשכל ולהיגיון. פירוש: לכל בעיה רגשית יש פתרון. הדרך לפתור כל בעיה רגשית, היא על ידי ההפיכה שלה לשכל ולהיגיון. להפוך בעיה רגשית לשכל = להבין את ההיגיון ואת השכל שבגללו הרגש השלילי קיים. כאשר האדם חוקר את השכל שבגללו הוא מרגיש את מה שהוא מרגיש בגלל המחשבה שמטרידה אותו, זה מאפשר לו להתמודד איתה ולגרום לה להיעלם. הסיבה היחידה שהמחשבה מציקה לאדם, היא רק משום שהוא לא הגיע לשורש של השכל של הרגש. זא, כל זמן שלא ברור לאדם מדוע באמת הוא מרגיש כך ולא אחרת, הרי שהרגש תמיד ימשיך להציק לו. איך להגיע אל השורש של הרגש? איך לגלות את השכל האמיתי של הרגש? תשובה: על ידי זה שהאדם שואל את עצמו כל הזמן, מדוע אני מרגיש כך ולא ההפך? ...

... שלא להסכים. ואיך אפשר למצוא את האמת הזאת? ומהי האמת הזאת שכולם מסכימים עליה? והתשובה היא, שהאמת הזאת היא השכל שיש בכל דבר. כי כל הדעות שבעולן, כולן שואבות את כוחן משכל כלשהו. ולכל דעה בעולם, יש איזו סיבה מדוע היא כפי מה שהיא. וכל סיבה בעולם, יש סיבה אחרת שבגללה היא מה שהיא. עד שבסופו של דבר, יש סיבה אחת ראשונה, שהיא הסיבה של כל הסיבות. והשכל הראשון שהוא הסיבה של כל הסיבות, הוא נמצא בכל הדעות השונות שיש בעולם, וכולם מסכימים עליו ואומרים אותו. רק בגלל שהשכל הזה הוא מאוד גדול, לכן אי אפשר לומר אותו בפירוש, אלא אפשר רק לרמוז עליו. וכולם רומזים עליו, למרות ...