... גם סובל. אאכ הוא מצליח להכיל באמת, את קיומו של הרצון שלו, על ידי זה שהוא עובר לתודעה של אלוהים, שהוא זה שיוצר את רצונו בבחירה חופשית מלאה, ושבשורשו הכל אחד ממש, ללא שום שאלה כלל. ואיך בכל זאת, ...

... היא שהאדם מגיע לנקודת מבט על המציאות, שבה תמיד טוב לו, כי הכל זה ביטוי של רצונו, בדיוק כמו אלוהים שהכל זה ביטוי רצונו (ורצונו הוא ביטוי האחדות), שאז תמיד טוב לאדם. והטוב הזה, הוא לא תלוי בסיבה כלשהי ... מעצם זה שהוא מכיל את המציאות כפי מה שהיא, בלי קשר לצורה החיצונית של המציאות. כי מנקודת מבט של אלוהים, הכל טוב תמיד. כי כאשר הכל כרצונך תמיד, אז הכל טוב תמיד. ולא ממש משנה מה היה הווה ויהיה, ... משום שתמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. כי או שהאדם חווה, שהוא זה שבוחר את המציאות כולה, כמו חוויית האלוהים הנל, או שהאדם חווה (בתוכו, גם אם זה לא נראה כך), שהאירועים בעולם קורים בלי הבחירה החופשית שלו, שאז ...

... עצמו שהוא המסובב הראשון, דהיינו, שהאדם חווה את האני שלו, שהוא המהות של המציאות עצמה, שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי שלו ושל הרצון העצמי שלו. שאז האדם חווה חיסרון, אבל הוא חווה, שהוא זה שבוחר בבחירה ...

... הנפרדות של היש והאין). כי אם לא מצח הנחש הזה, לא היה קיום לעולם כלל. כי מנקודת המבט של אלוהים ששם הכל אחד, מנקודת המבט הזאת, מצח הנחש שיש אצל אלוהים עצמו, הוא זה שיצר את המציאות ואת הנפרדות שלנו. כי הנפרדות שלנו היא כולה שקר, ביחס לאחדות של המציאות. והשקר הזה, לא מביא לאלוהים שום תועלת. משום שמנקודת המבט של האחדות, אין שום חיסרון כלל. ושם בנקודת המבט של האחדות, אין שום סיבה ... והרע, אין שום סיבה כלל. והסיבה שבגללה יש את הנפרדות שלנו, היא רק בגלל קיומו של מצח הנחש אצל אלוהים עצמו, שגורם לאלוהים לצמצם את עצמו, ולשקר לעצמו, ולסבול, והכל ללא שום סיבה כלל. ובלי מצח הנחש של אלוהים, לא היה קיום לעולם כלל. ומכך משתלשל אצל האדם, מצח הנחש שלו. כי גם אחרי שהאדם מגיע אל האחדות, ...

... רצונו הוא שהדבר יקרה, ואחכ כאשר הדבר קורה, אז הוא חווה את התגשמות כל רצונו בדבר שקרה. כי אצל אלוהים לדוגמה, אצלו כל דבר שקורה, הוא התגשמות כל רצונו. כי אלוהים ממלא את רצונו תמיד. ואין אצל אלוהים שום רצון שאינו ממומש, משום שכוחו אינו מוגבל. וזה בעצם אומר, שכל דבר שאלוהים עושה אותו, הוא עושה אותו רק כדי לעשות אותו, בלי שום סיבה אחרת (ובשורשו, הכל אחד). וזה בעצם אומר, שאצל אלוהים, בכל דבר ודבר, הוא חווה את התגשמות כל רצונו, בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה. ואלוהים, הוא רוצה כל דבר שקורה, לפני, תוך כדי, וגם אחרי שהוא קורה. וזאת חוויית שלמות הרצון, שבה, תוך כדי ... כאשר האדם רוצה את הדבר מלכתחילה, אז הוא לא רוצה שהדבר ישתנה אחרי שהוא קורה. (ואעפכ, החכם האמיתי / אלוהים, משנה את המציאות כל הזמן, למרות שהיא תמיד מילוי כל רצונו בשלמות. ובשורשו, הכל אחד). ויש אנשים שמלמדים את האדם לשקר שהכל לטובה. ושיש יותר טוב, מאשר הכל לטובה. ולכן הם מתפללים לאלוהים שעושה רק טוב, שיעשה להם יותר טוב. שכל אלו הם כמובן שקרים, כפי שמבין כל מי שיש לו שכל ... זה שהאדם מתחבר לתודעה האחת של המסובב הראשון, שהוא זה שתמיד רוצה את המציאות מלכתחילה. כי המסובב הראשון שהוא אלוהים, הוא רוצה את כל מה שקורה תמיד. כי כל מה שקורה, זה ביטוי רצונו (וקיומו של רצונו, הוא ביטוי של אחדות המציאות). ומי ורק מי שהופך להיות בתודעה של אלוהים בעצמו, רק הוא חווה שכל האירועים כולם ושכל מה שישנו, הרי שזה הוא עצמו מחייה ומהווה ומקיים את כל העולמות כולם, ושכל האירועים כולם, הם ביטוי של התגשמות רצונו האישי מלכתחילה. וכיצד יעבור האדם לתודעה של אלוהים? תשובה: על ידי שהאדם יחקור ויגלה מי הוא בעצמו. כי האדם, הוא כבר גם רק אלוהים. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, ושואל את עצמו מי אני ומה אני באמת, ומהו קיומי וכולי, על ידי זה האדם מגלה שהוא בתוך חלום של עצמו, ושהוא האני העליון, שהוא אלוהים שחושב את העולם שלנו. ועל ידי הבנה בשלמות, של הסיבה הראשונה באמת ומה היה לפניה וכולי, על ידי זה ... השלמות, שבתוך הנפרדות, שיש בה דבר והיפוכו. ויש גם עוד חוויה אחרת, שהיא חוויית השלמות שבתוך האחדות, שבה האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו כאלוהים, ורואה את האחדות של המציאות, שהיא זו שיוצרת את הרצון ואת התודעה העצמית של אלוהים עצמו. וכאשר האדם מתבונן אל תוכו כאלוהים, אז התודעה שלו והרצון שלו וכל ישותו נעלמים לגמרי, אל תוך השלמות של האחדות. ואז אחכ כשהאדם חוזר אל הנפרדות, אז יש לאדם את חוויית השלמות של הנפרדות, שבה האדם חווה את עצמו, גם כאדם וגם כאלוהים וכולי כנל, ואעפכ בפנימיותו הוא יודע שהכל אחד וכולי.

... רע? והתשובה היא, שרק מי שמגיע, רק הוא יודע כיצד באמת היא חוויית האחדות. ובאותו עניין, לא שייך לומר שאלוהים הוא טוב או שאלוהים הוא רע, משום שהוא לפני הגדרת הטוב והרע. ואלוהים הוא טוב ממש, בדיוק כמו שהוא רע ממש. ואלוהים רוצה לעשות טוב, בדיוק כמו שהוא רוצה לעשות רע. כי אלוהים נמצא לפני הטוב והרע. אז האם אלוהים שהוא לפני הטוב והרע, האם הוא טוב או רע? וכנל, רק מי שמגיע לאחדות ומקבל את השכל של אלוהים האמיתי בעצמו, שהיא האחדות שלפני הפרדת התודעה של אלוהים מישותו, רק הוא יודע, האם אלוהים הוא טוב או רע.

... על ידי זה האדם זוכה להפוך להיות איש אמת וכולי. וכל הנל הוא אנלוגיה גם לחכם האמת הראשי, שהוא אלוהים. שהוא נותן לאדם עצות. כי כל העולם שלנו מלא שכל ועצות. ומי שיקיים את העצות של החכם האמת, שהוא אלוהים, הוא יהפוך להיות אלוהים עצמו. אבל האדם נאחז בלבושים הגשמיים של העצות, במקום להסתכל על השכל שיש בכל דבר. ואז האדם מאשים את ...

... לאדם בגופו, רע לו, רק בגלל שבנשמתו הוא לא רוצה את הכאב הזה. וזה, תוך כדי זה שהוא עצמו כאלוהים, יוצר את גופו ואת הכאב, וגם את רצונו שלא ירצה את הכאב. כך שכל הבעיות שיש לאדם בכל תחום ...

... עוד עניינים כמובן. כי כאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, אז הוא חווה, שהוא עצמו גם שורש המציאות, דהיינו, אלוהים / הסיבה הראשונה / המסובב הראשון, ואז האדם חווה בחירה מלאה על הכל, ואפילו על קיומו העצמי. ואז האדם ...

... שום הבדל בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי מצד השכל האמיתי של המציאות, מנקודת המבט של השכל של אלוהים האמיתי, מנקודת המבט הזאת, היש והאין הם נפרדים אחד מהשני, אבל הם גם בו זמנית ממש, ישות אחת ממש. ... שלנו היא לא ברורה ומשוגעת. ומי שבעיניו המציאות היא משוגעת, הוא המשוגע. וכיוב, מי שחושב שאי אפשר להבין את אלוהים, כי השכל של אלוהים הוא נגד השכל שלנו, הרי שהוא מעיד על עצמו, שהוא מוגבל שכלית. והמוגבלים שכלית, מנסים להחליף בתי כלא. אבל ...