... תתבאר, הטעות של הרעיון נהמא דכיסופא. ונהמא דכיסופא, פירושו לחם של בושה. והרעיון השגוי הוא, כי יש כאלו שאומרים, שאלוהים הוא טוב. ודרך הטוב, היא להיטיב. וכדי שהוא ייטיב, לשם כך הוא צריך מקבלי הטבה, שהם בני האדם. וכדי שההטבה תהיה שלמה, היא צריכה להיות ללא בושה. כי אם האדם היה מקבל את ההטבה מהבורא בלי להתאמץ עבורה, היה האדם מתבייש בכך שהוא מקבל מתנת חינם. ולכן אלוהים עשה טוב ורע, כדי שהאדם יתאמץ לבחור בטוב, ואז הוא יקבל את השכר ללא כל בושה. ועד כאן תמצית ... מטעים את עצמם סתם, וממילא הם גם סובלים סתם. כי הם שוכחים, שאת תכונת הבושה עצמה, גם אותה יצר הבורא. ועכשיו אחרי שיש בושה, עכשיו שייך לומר שמי שיקבל שכר ללא מאמץ, הוא יתבייש על כך. אך לפני שנוצרה הבושה, לא היה שייך שום חיסרון, בלקבל מתנת חינם ממש. ואלוהים שהוא כל יכול והוא טוב, אם באמת הוא היה רוצה רק להיטיב, אז הוא היה עושה רק טוב תמיד. ומלכתחילה הוא היה בורא את האדם, ללא תכונת הבושה. ומאיזו סיבה ברא הבורא אצל האדם, את תכונת הבושה עצמה?! וכמובן, שכל התפישה השגויה הזאת, של אלוהים שהוא טוב שדרכו להיטיב, היא כולה שקר גדול. כי אלוהים, לא כפוף לשום חוק והגדרה. ואפילו להגדיר את אלוהים כטוב, גם זו טעות. אך הרעיון של לחם הבושה, הוא רעיון שכל מי שמחזיק אותו לנכון, הוא עצמו צריך להתבייש על כך. ועוד יש לזכור, כי אלוהים עצמו, הוא השלמות. והוא, טוב לו בטוב אמיתי, בלי שהוא יצטרך להתאמץ להתגבר על הרע ולקבל שכר ללא בושה. כי הטוב של אלוהים עצמו, הוא טוב אחר לגמרי, ללא כל חיסרון וללא כל תנאים וללא כל מאמץ. ואם אלוהים באמת היה רוצה לעשות רק טוב תמיד, הוא היה יכול לתת לאדם את הטוב שלו עצמו ממש, שהוא ללא ...

אלוהים הוא טוב שדרכו להיטיב - השקר והטיפשות הפעם יתבאר השקר, של אלו שחושבים שתכלית הבריאה, היא הדרך של הבורא לגלות את מידת הטוב שלו. או כיוב שאר הטועים שאומרים, שאין מלך בלא עם, והוצרך אלוהים לגלות את מלכותו, וכל הטעויות כיוב. והטעות של התפישה הזאת וכיוב, היא שהטועים שוכחים שאלוהים (האמיתי כמובן), הוא נמצא מעל לכל ההגדרות. ולפני הבריאה, לא היה שייך הגדרת טוב ורע ושום הגדרת נפרדות. וכאשר אין שום הגדרת נפרדות, ממילא לא שייך לומר שאלוהים הוא טוב, יותר מאשר שייך לומר שאלוהים הוא רע. ואלוהים לפני הבריאה היה מלך, כמו שהוא היה עבד ממש. כי לפני הבריאה הכל היה אחד ממש. והטועים שוכחים, שהאמירה שאלוהים הוא טוב, היא עצמה לבוש וצמצום של אלוהים. כי זה אומר שאלוהים מוגדר ומוגבל בצורה כלשהי, וזו כמובן שטות לגבי המצוי הראשון, שהוא מחוץ לכל ההגדרות. וגם אם נאמר שהוא טוב, ... מאמינים לטעות של עצמם, שאומרת שדרך הטוב היא להיטיב. והם לא קולטים שדרך הטוב להיטיב, זהו חוק שאליו כפוף אלוהיהם. ואם אלוהים כפוף לחוק שאומר שדרך הטוב היא להיטיב, או שכדי להיטיב צריך מקבלי הטבה, או שאין מלך בלא עם, או כל שקר ושיגעון אחר, הרי שזה לא אלוהים אמיתי. כי בריאת העולם, היא הגדרת ההגדרה הראשונה. והפרדת הטוב מהרע, היא עצמה בריאת העולם ממש. ואפילו הפרדת הבורא מרצונו ומהמודעות העצמית שלו, היא עצמה בריאה של ממש. כי לפני הבריאה לא היה חילוק בין הבורא לבין רצונו או דעתו. ובנקודת ההתחלה הכל היה אחד. וכאשר הכל אחד, לא שייך שום הגדרה של טוב ורע, ולכן אלוהים לא יכול להיות טוב או רע. וכל שכן שדרך הטועים לסבול. ולכן הטועים שחושבים שדרך הטוב להיטיב, הם סובלים עם השקרים שלהם, וחושבים שהעולם הבא הוא יותר טוב, וכיוב טעויות אחרות ובעיות אחרות. והם לא קולטים שאלוהים האמיתי, הוא מעל כל חוקיות שהיא. ומי בדיוק החליט לאלוהים שתהיה דרכו להיטיב?! או שהוא יצטרך, מקבלי הטבה?! וכיוב כל שאר השקרים שמייחסים לבורא. ואז הטועים אומרים, שכל ההסברים הם רק מהצד שלנו, כדי לסבר את האוזן וכיוב, אבל מהצד של הבורא אין שום מחשבה שמשיגה כלל את דעתו של הבורא. ואכן ההסברים שלהם, רק מסברים את האוזן, ומראים את הטעות שלהם, שהם מבלבלים את המוח ומטעים את עצמם וגם אחרים בטעויות שלהם. כי אם הם מודים שבסופו של דבר, אין להם השגה של אמת, כיצד נוצר רצונו של הבורא, ואיך נפרד רצונו ומדעו מישותו, ואיך נוצרה ההפרדה של בורא ונברא ואיך נוצר השינוי הראשון, אז היה טוב יותר אם הם מראש היו מודים, שאין להם שום השגה של אמת באלוהים כלל. אבל הליצנים האלו מטעים את עצמם ואת האחרים, כאילו יש להם הסברים, וההסברים האלו, ריקים מתוכן. והמסר הוא, ... העדר סיבה וכל כיוב, אלא שם הכל אחד ממש. ועל האדם לחקור את האחדות הזאת, במקום לשקר את עצמו שאלוהים הוא טוב וכולי, כי אלוהים האמיתי, הוא לא יותר טוב מאשר רע וכולי כנל. אלא הוא מושלם ממש, בשלמות שמעל השכל, ושם אין שום ...

... שינויים, שאז אפשרי, שיהיה כך או אחרת. אבל כאשר הכל קיים תמיד, הכל מחויב תמיד. וזהו העניין של ריבוי האלוהים. שיש אין סוף אלוהים אין סופיים. כי בשורש המציאות, כל אין סוף הישויות שנפרדות זו מזו בנפרדות של המציאות, הן כולם מתאחדות לישות ...

... רוצים בתוכם להיות בעולם שבו הכל טוב. ושום אדם לא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. מלבד המסובב הראשון (אלוהים), שהוא בוחר בבחירה חופשית ומלאה להרגיש רע. ויש כאן דבר והיפוכו, כי אם הוא בוחר את זה, אז זה ...

... לעצמו. כי מצד האמת, האדם עצמו הוא מושלם בשלמות מוחלטת. כי האדם, הוא ישות אחת עם שלמות המציאות ממש, אלוהים ממש, שהוא המחוקק של כל המציאות כולה. ויש בתוך אלוהים חוצפה (שמנקודת מבט מסוימת, זו זכותו של אלוהים להתחצף לעצמו), שהוא מתחצף לעצמו, ומורד במלכותו וסובל סתם. ומי שרוצה לחזור ולהיות המלך, דהיינו, לחזור ולחוות את זה ... והאדם סובל בגלל החוצפה הזאת, שהוא מעיז לשקר לעצמו ולחשוב שיש נפרדות, למרות שבאמת יש אחדות. והנפרדות שבאדם, מתחצפת לאלוהות שבאדם ומתנגדת לרצון האלוהי של האדם. כי החלק האנושי שבאדם, הוא מתחצף לחלק האלוהי של האדם, שהוא זה שמחליט מה קורה במציאות. והאדם לא מרגיש שהוא המלך המושלם, רק בגלל החוצפה ועזות הפנים ... אלא האדם לוקח את מה שמגיע לו ובצדק. שזה, להבין את המציאות, ולראות את האמת שהוא עצמו בשלמות אמיתית, אלוהים האמיתי, ושהכל אחד וטוב אמיתי תמיד. כי עזי הפנים שבדור, שנמצאים גם בתוך האדם עצמו, הם בעזות הפנים שלהם כופרים באלוהים האמיתי, ומלמדים את האדם שהוא לא יכול להבין את הכל, ושהוא לא יכול להשיג את השלמות. כי אלוהים האמיתי, הוא האחדות של המציאות. ומצד האחדות של המציאות, האדם לא מוגבל בשום צורה שהיא. כי הגבול הוא אחד, עם האין סוף והאין גבול. ומי שיודע ומכיר את אלוהים האמיתי, הוא יודע שהאדם לא מוגבל בשום דבר כלל. אבל מי שמאמין באלוהים שקרי, דהיינו, מי שכופר בכך שהכל מושלם, וחושב שבשורש המציאות, יש הפרדה בין האדם לבין אלוהים וכולי, על ידי זה הוא הופך להיות עז פנים, שמטעה את עצמו ומשקר את עצמו ומאמלל את עצמו, בכך ... האדם לעשות זאת בחוצפה ובעזות פנים. כי האדם לוקח את מה שמגיע לו, שזה את ידיעת האמת המוחלטת, שהוא אלוהים האמיתי, כפי מה שראוי לאדם. כי האדם נמצא תמיד בגן עדן של ממש. ורק חוסר ההבנה של האדם, גורמת ... רחמנות האדם על האמת, שהולכת לאיבוד מהאדם. וכל פעם שהאדם הורג את השקר, הוא בעצם מחייה את האמת, שהיא אלוהים האמיתי, שהיא אבודה ונמצאת בגלות. ובכל פעם שהאדם מכה את הרע בשורשו, הוא בעצם מחבר את עצמו טוב יותר ...

... את האני הנפרד שלו, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות. ומי שלדוגמה לא חווה את נקודת המבט שהוא גם רק אלוהים, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות, עפ האמת. והדרך להתעורר ולחוות יותר את האחדות, היא על ידי אמת ושנאת האמונה. ...

... טוב יותר, אחדות גדולה עוד יותר, בבחינת אין סוף אין סופי, שהוא גם נפרד וגם אחד במהותו, בחינת ריבוי האלוהים וריבוי המקיפים שמעל האין סוף. וכל זמן שהאדם עדיין לומד את השכל של האחדות, ושהשכל של האחדות נפרד ממנו, ... ובמכוסה ממך אל תחקור ובמה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות. כי הטועים האלו חושבים, שאילו ידעתיו הייתיו. ומאחר שהבורא הגביל את שכל האדם, הרי שאל לו לתלמיד להיות כמו רבו, ואל לו לתלמיד לנסות לחקור את מהות ועצמיות הבורא. ועל האדם להישאר, עבד עבדים לנצח נצחים. ולמה עבד עבדים ולא עבד של מלך מלכי המלכים? משום שכל זמן שאין לאדם השגה במהותו ועצמיותו של הבורא, הרי שהוא תופש את הבורא, בתפישה שגויה ומצומצמת, והוא הופך את מלך מלכי המלכים, לעבד עבדים. והוא האדם עצמו, עובד את העבד של העבדים, שהוא האלוהים בתפישה השגויה שלו. וכל אדם שמפחד לחקור, מה יש לפני ואחרי ומעל ומתחת לשכל של עצמו, דהיינו, כל אדם ... את העבד עצמו. כי תפישת מציאות שגויה, היא עבד. והאדם עובד, את תפישת המציאות השגויה. והטועים שוכחים, שמהות ועצמיות הבורא, למרות שהיא נשמעת כאיזה דבר רחוק מהאדם, הרי שהיא לא יותר, מאשר המהות והעצמיות של האדם עצמו. ואם האדם לא יבין את מהותו העצמית בשלמות, שהיא בעצם מהות הכל, שהיא בעצם מהותו של הבורא, כיצד יבין האדם את עצמו?! והתכלית, היא בהחלט שהאדם כן יהפוך להיות רבו. ואילו ידעתיו הייתיו - על דרך ... כי הטועה חושב, שלא הייתיו, ולכן לא ידעתיו. אבל החכם יודע, שכבר הייתיו ולכן גם ידעתיו. כי האדם הוא אלוהים ממש, למרות שהוא לא חווה את זה. כי האלוהים שהוא האני האמיתי של האדם, הוא מצמצם את עצמו לתוך השכל האנושי. אבל הוא עדיין גם אלוהים ממש. כי היד המצומצמת, היא עדיין גם הגוף, והגוף הוא גם האדם, והאדם הוא גם העולם והמקום והזמן, שהם גם אלוהים, שהוא האחדות של המציאות. והשגת דעת הרב בשלמות, היא בסך הכל הבנת האדם את עצמו. כי שורש השכל של ... של אמת, אין שום אמונה כלל. והטועים אוחזים באדם, רק בגלל האמונה שלו. ולכן הם אומרים לאדם, להאמין להם ובאלוהיהם. משום שבלי אמונה, הם יאבדו את החיות שלהם. כי כל החיות שלהם ושל אלוהיהם, היא של טעות בלבד. אבל מי שהוא איש אמת, שהוא משפיע מטובו, רק אחרי שטובו שלם, הוא לא יכול ...

אחריות אישית - לקחת אחריות אלוהית פנימית, במקום להסיר אחריות אנושית ובו יתבאר, כי על האדם לקחת אחריות אלוהית, ולהבין כי הוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. או לכל הפחות על האדם לנסות לבדוק ולראות, האם הוא ... לצרותיו, צרותיו לא באמת נעלמות ממנו, אלא הן רק מתגברות עליו. (אאכ הוא חווה חוסר בחירה מוחלט, והופך להיות אלוהים שקיים, לפני קיומו של רצונו העצמי). והאדם יכול לנסות כמה שבא לו להסיר מעצמו את האחריות לגורלו, ולהאמין שאולי אלוהים / היקום / המציאות ירחמו עליו, ויעשו את העבודה השחורה או הלבנה במקומו, אבל למזלו הרע של האדם, חוקי ... שאחראי לגורלו ואפילו מי שאחראי לגורלה של כל המציאות כולה, זה הוא עצמו ממש. כי האדם הוא גם רק אלוהים וגם רק בן אדם. ומהצד שהאדם הוא אלוהים, הרי שהוא שולט בכל מה שהיה הווה ויהיה תמיד, איתו עצמו כצמצום וגם עם כל אחד אחר, בכל מקום ובכל זמן. והאדם, הוא אלוהים, שמצמצם את עצמו (בזמן הווה), לתוך גוף גשמי של נפרדות וכולי. ועל האדם להבין, שמרכז הכוח של העולם כולו, ... כל העולמות כולם, שהיא זו שמחייה את כל העולמות כולם, נמצאת בתוכו. ועל האדם לדעת, שבכלל העוון של כפירה באלוהים, נכללת הכפירה של האדם בעצמו. כי אמונה באלוהים שנפרד ממך, היא בעצם כפירה באלוהים האמיתי שבתוכך. ומי שכופר באלוהים, ומתכחש ליכולות האלוהיות שבתוכו, סובל לנצח נצחים. ועל האדם להיאחז באמת, שאין דבר טוב ממנה. ועל האדם לא להתייאש כלל, אלא אך ... משמים, אבל במקרה לגמרי, השמים, הם האדם עצמו, שהוא במקרה, גם המחוקק של הגזירה. והדרך של האדם להתחבר לכוח האלוהי שבו, שמפעיל את כל העולמות כולם, היא על ידי התבוננות אמיתית של האדם פנימה אל תוכו. שהאדם מחפש ומתבונן ... הפנימית הזאת של האדם, על ידי זה הוא זוכה לחזור בתשובה שלמה ולשוב להיות מי שהוא היה פעם, דהיינו, אלוהים, שזאת האחדות של המציאות, ואז נשלמים כל החסרונות כולם. ונסכם, על האדם לכפור לגמרי בקיומו של אלוהים חיצוני לו, או כוח כלשהו חיצוני לו שיכול לעזור לו. ועל האדם לקחת אחריות על גורלו, ולהבין שהוא בעצם ...

... הכל אפשרי. כי שם הכל אחד, והאפשרויות הן בלתי מוגבלות, ושם הכל אפשרי ממש. ונקודת ההתחלה של המציאות, נקראת אלוהים, שממנה הכל נובע. ואלוהים הוא ישות בעלת כוח בלתי מוגבל כלל, ששם לא שייך כלל הגבלת אפשרות כלשהי (ובשורש הכל כבר אחד, ולכן ... להשיג שום דבר). והנה, מצד האמת, כל אדם ואדם וכל ישות וישות בכל מקום ובכל זמן, היא גם רק אלוהים. כי מנקודת מבט של אמת, יש גם, רק אלוהים. והאדם הוא גם רק אלוהים. ונקודת המבט הזו קיימת בו זמנית, במקביל לכך שהאדם הוא מוגבל וכולי. וכאשר האדם חושב לעצמו שהוא לא יכול להשיג איזה דבר, הרי שזו טעות של האדם, שהוא כופר באלוהים שהוא. כי האדם הוא אלוהים, שמלובש ומצומצם בתוך גוף גשמי, שהוא נמצא באחדות עם האלוהים האין סופי, כישות אחת ממש. והאדם שחושב שאין ביכולתו להשיג איזה דבר, הוא כופר באלוהים האמיתי, שנמצא באחדות מוחלטת עם כל דבר. ומצד האמת, האדם לא מוגבל להשיג שום דבר בעולם, אם הוא רק ירצה אותו באמת. כי לאלוהים אין אינטרסים. וכאשר הוא רוצה משהו, הוא רוצה אותו באמת. ואם האדם ירצה באמת איזה דבר, הרי שבכוח הרצון ... שיש דברים שהאדם לא יכול להבין אותם. והם אוסרים על האדם לנסות לחקור ולהעמיק בנושאים האלו של הבנת מהות הבורא, מהות המציאות, מה היה לפני הבריאה של רצון האלוהים, וכיוב שאר הנושאים האלו, שאותם אנשים מפחידים את האדם שלא יחקור את הנושאים האלו. והם מייאשים את האדם, שהוא ... כדי להשיג את אותו הדבר, בגלל שיש לו רצון אמיתי להשיג את הדבר, הוא משיג כל דבר, בדיוק כמו אלוהים שמשיג כל דבר. ויש רק ישות אחת בעולם, שהיא גם לא סובלת אף פעם וגם הכל כרצונה תמיד, דהיינו, ... הראשון, שכל האירועים כולם, הם התגשמות והתגלות רצונו של המחוקק הראשון. ורק מי שרואה את המציאות מנקודת המבט של הבורא, רק הוא חווה את המציאות, כמו אלוהים ממש. ומי שרוצה להשיג את החוויה הזאת, עליו להיות איש אמת ולשנוא את השקר בתכלית השנאה. כי מי שחושב ... שמאמין לשקרים של עצמו, שהדבר אינו אפשרי להשיג את השלמות. ומי שחושב שאי אפשר להשיג איזה דבר, הוא כופר באלוהים ממש. כי הוא כופר באחדות הבורא, שנמצא באחדות איתו, ושהוא יכול להשיג כל דבר, באמצעות אחדות הבורא, שהיא ישות אחת עם כל דבר. והעונש של מי שכופר באלוהים כנל, הוא הסבל של האדם, שהוא נפרד מאלוהים. וזה עצמו העונש של האדם, זה שהוא רחוק מהידיעה שהוא עצמו אלוהים ממש. והאדם סובל, רק משום שהוא לא חווה את זה שהוא עצמו אלוהים. והסבל של האדם נגרם, משום שהוא כופר באחדות הבורא, שאלוהים נמצא באחדות מוחלטת עם כל דבר. והעונש על הכפירה הזאת באלוהים שמאוחד בכל דבר, הוא שהאדם לא מרגיש את האחדות הזאת עם האלוהים, וזה עצמו העונש שלו. ואיש האמת, מגלה לאדם את האמת, שלא ישקר את עצמו. ואיש האמת מלמד את האדם, ...

... נשאר בשקר של הנפרדות. ויש שחושבים, שלא יראני האדם וחי. דהיינו, שהאדם הוא מוגבל ביכולת שלו לתפוש את מהות הבורא. וחמור מסכים לקבל אוכל טעים, תמורת זה שישחטו אותו. ומי שהוא חכם, הוא לא יסכים לראות את אלוהים, תמורת זה שהוא ימות. וכל זה נכון, רק אצל מי שרוצה לצאת ידי חובה, שמבחינתו אנוס, רחמנא פטריה וכאילו ... מצליח, אז נחשב לו כאילו הוא עשה את המצווה. אבל מי שהוא איש אמת, דהיינו, שהוא רוצה לראות את אלוהים / לדעת את האמת באמת, רק כדי לדעת את האמת באשר היא, ושבלי זה, אין חייו חיים כלל, הוא אומר לאלוהים, הראני נא את כבודך וגם אם אמות בגלל זה. כי ידיעת האמת, חשובה מכל. והטועים חושבים, שאחרי המוות של הגוף, אז האדם רואה את אלוהים. והם טועים, שאינם מבינים את הטיפשות של עצמם. כי הסיבה שהאדם לא יכול לראות את אלוהים, דהיינו, להסתכל על המציאות כולה מבחוץ, היא לא בגלל הלבוש של הגוף הגשמי, אלא בגלל הקיום העצמי של האדם. ... את השגת המאציל, שמעל עולם האצילות. והתודעה, לא מסוגלת גם להיות קיימת, וגם בו זמנית לחוות את המציאות השלמה (אלוהים), כפי מה שהיא באמת. כי קיומה של התודעה, גורם לנפרדות בתוך המציאות. וממילא לא שייך שהתודעה תחווה את כל המציאות כולה בבת אחת, כי כל מה שקיים, נפרד מהאדם. ולכן אף אחד לא יכול לראות את אלוהים האמיתי. כי אם ראית אותו, הרי שתוך כדי שראית אותו, הוא היה נפרד ממך. ואם הוא נפרד ממך, אז ממילא הוא לא אין סופי, והוא לא אלוהים הראשון והאמיתי, שמחייה את הכל, אלא זהו רק לבוש גשמי, כמו כל שאר הלבושים. כי בשורש, שום לבוש הוא לא יותר או פחות אלוהים, מאשר כל לבוש אחר. וממילא, זה טעות לחשוב שראית את אלוהים מחוצה לך. כי כל מה שמחוצה לך, הוא קרוב / רחוק מאלוהים, בדיוק כמוך. ואיש אמת, מוכן להקריב את הכל, כולל גם את קיומו העצמי, תמורת ידיעת האמת. וכאשר האדם באמת ... הכל אחד ממש. על ידי זה האדם יכול למסור את נפשו ממש, ולהישאר בחיים. שאז האדם קודם כל מתחבר לאלוהים שהוא האחדות של המציאות, ואחכ העולם והנפרדות והישות של האדם, נוצרים מחדש וכולי. ומי שהוא איש חיל, הוא הולך ... אחרת, שחושבת את הדמות הדמיונית. וכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, שהוא שב ונכלל במחויב המציאות, אז הוא זוכה לכבוד אלוהים. שהוא זוכה לאילו ידעתיו הייתיו, שזוכה לדעת את האמת, שהוא כבר אלוהים האמיתי ממש, וזוכה לחוות את השלמות האלוהית וכולי.