... היה, לפני שהוא היה. כי הטועים חושבים, שלהיעלם פירושו, שהאדם מבין שהוא רק צופה במציאות, או שהאדם מבין שהוא אלוהים שעושה את הכל מחוץ למציאות, וכיוב שקרים שונים, שכולם יוצרים סבל. כי כל זמן שהאדם חווה את האני שלו ... לעצמו. שהאדם מבין מה הוא היה, לפני שהוא ידע שהוא עצמו קיים. ואז האדם הופך להיות הקיום עצמו, שהוא אלוהים האמיתי.

... כל הנפרדות, היא סבל תמיד. ואז לברר עוד ולראות, שאין שום נפרדות כלל, כי הכל אחדות אמיתית באמת. והאדם כאלוהים האמיתי, הוא זה שבוחר בבחירה חופשית מלאה, את הסבל שלו כישות מצומצמת וכולי.

הבחירה והידיעה, הכל צפוי והרשות נתונה, בחירה וידיעה, ידיעת הבורא ובחירה חופשית - מה האמת? מהי הסתירה בין הידיעה האלוהית לבין הבחירה החופשית? שאלת הבחירה והידיעה עוסקת בסתירה לכאורה בין שני עקרונות מנוגדים בדת: האמירה הכל צפוי מול הרשות נתונה. מצד אחד, אם אלוהים יודע מראש מה יתרחש, האדם לכאורה מאבד את יכולת הבחירה האמיתית, מכיוון שאינו יכול לפעול בניגוד למה שאלוהים כבר יודע. מצד שני, התפיסה הדתית גורסת שהאדם בעל בחירה חופשית, ולכן הוא אחראי למעשיו ולתוצאותיהם. למשל, אם אלוהים יודע שאדם ייסע לים בשבת, לא ברור מדוע הוא ייענש על כך - הרי הוא כביכול נאלץ לנסוע בהתאם ... מודע לכך ועדיין חווה בחירה. אבל תשובה זו אינה מספקת, משום שהיא עוסקת רק בידיעה ולא בשאלת השליטה של אלוהים על המציאות כולה. אליעד מדגיש שהשאלה עמוקה יותר: אם אלוהים הוא זה שמניע בפועל את כל האירועים בעולם, כיצד ייתכן שנותרה לאדם בחירה אמיתית? מהי השאלה האמיתית מאחורי מושג הבחירה החופשית? השאלה האמיתית שאליעד מעלה היא: אם אלוהים שולט בכל ומנהל כל אירוע במציאות, איך ייתכן שיש לאדם בחירה חופשית אמיתית? אם אלוהים אינסופי ושולט באופן מוחלט, אז בהכרח אין שום דבר שקורה ללא רצונו ושליטתו המלאה. לכן, הטענה שאלוהים נתן לאדם בחירה אינה עונה על הבעיה, כי משמעותה היא שאלוהים עדיין מנהל את הבחירה עצמה. כל מצב שבו האדם חווה בחירה, אלוהים ממשיך לשלוט ולנהל גם את החוויה הזו. האם אלוהים יכול לצמצם את עצמו כדי לאפשר לאדם לבחור באמת? ישנם כאלה שטוענים שאלוהים יכול לצמצם את עצמו ולהימנע משליטה, ובכך לאפשר לאדם לבחור באמת באופן חופשי. אליעד טוען שגם תשובה זו אינה אפשרית מבחינה לוגית: אם אלוהים מצמצם את עצמו, הרי שהוא הופך מוגבל - ומוגבלות סותרת את האינסופיות של אלוהים. בנוסף, אם אלוהים החליט שהוא לא מחליט, זו עדיין החלטה שאלוהים יכול לבטל בכל רגע. כלומר, אפילו הוויתור שלו על שליטה הוא סוג של שליטה. מדוע הפרספקטיבה של אלוהים קריטית להבנת שאלת הבחירה? אליעד כהן מדגיש כי רבים מנסים לענות על השאלה מנקודת המבט האנושית בלבד ומתעלמים מנקודת המבט של אלוהים. השאלה האמיתית אינה מה האדם מרגיש או חושב לגבי הבחירה שלו, אלא כיצד נראית המציאות מבחינה אובייקטיבית מהפרספקטיבה של אלוהים. אם נשאל את אלוהים מדוע אדם נוסע בשבת, הוא חייב לומר שהוא עצמו גורם לאותו אדם לנסוע. כך, מנקודת מבטו של אלוהים, אין לאדם באמת בחירה חופשית אלא רק אשליה של בחירה. מה הבעיה עם התפיסה שהבחירה היא רק חוויה סובייקטיבית? ... המציאות האובייקטיבית: גם אם האדם מרגיש שיש לו בחירה, מבחינה אובייקטיבית הוא אינו שולט בכלום. השליטה נמצאת לחלוטין אצל אלוהים. אם אלוהים מהווה את כל המציאות ללא שינוי תמידי, הוא אחראי באופן מלא לכל רצון, מחשבה או פעולה של האדם. כיצד מושג האינסופיות של אלוהים מקשה על קיום הבחירה החופשית? מושג האינסופיות מצביע על כך שאלוהים חייב להיות בלתי מוגבל ובלתי מצומצם. אם קיימת בחירה חופשית מחוץ לאלוהים, המשמעות היא שיש תחום שבו אלוהים אינו שולט - וזה הופך אותו למוגבל. מצד שני, אם הוא שולט בכל דבר, הרי שהוא שולט גם בהחלטות האדם ובכך מבטל את הבחירה החופשית. האם יש פתרון אמיתי לסתירה בין ידיעה אלוהית ובחירה חופשית? בסופו של דבר, לפי אליעד כהן, אין פתרון אמיתי לסתירה זו כל עוד מגדירים את אלוהים כאינסופי. המסקנה המתבקשת היא שבחירה חופשית אמיתית אינה אפשרית בעולם שבו קיימת שליטה אלוהית מוחלטת. האדם עשוי לחוות אשליה של בחירה, אך ברמה האובייקטיבית אין לאדם שליטה על החלטותיו ומעשיו. מהי המסקנה הסופית בשאלת הבחירה והידיעה? המסקנה הסופית של אליעד כהן היא שהבחירה החופשית אינה יכולה להתקיים באמת אם מניחים שאלוהים אינסופי ושולט לחלוטין במציאות. הטענה שהכל צפוי והרשות נתונה היא סתירה לוגית שאינה ניתנת לפתרון. או שאלוהים אינו אינסופי ומוגבל, או שאין לאדם בחירה חופשית. כל ניסיון אחר לפתור זאת הוא התחמקות מלהתמודד עם הסתירה האמיתית. איך לפשר בין רצון האדם לשליטה של אלוהים? הכל צפוי מול הרשות הנתונה מושג האינסופיות של אלוהים האם אלוהים יכול לצמצם את עצמו? האם יש בחירה חופשית באמת? מהי ידיעה אלוהית? מהי שאלת הבחירה והידיעה? שאלת הבחירה והידיעה היא השאלה המכונה כך: אם נאמר שהכל צפוי והרשות נתונה, כלומר, שאלוהים יודע מראש מה יהיה, ובכל זאת לכל אדם יש בחירה חופשית, כיצד ייתכן הדבר? מצד אחד, הכל צפוי כי אלוהים יודע הכל. מצד שני, הדת מלמדת שלכל אדם יש בחירה חופשית, והחיבור בין שני הרעיונות נראה סותר. השאלה מתמקדת בסתירה: אם אלוהים יודע מראש מה אעשה, האם אני באמת יכול לבחור אחרת ממה שאלוהים כבר יודע שאעשה? מדוע האמירה הכל צפוי ...

... כל הפסקה וללא כל יכולת של אף אחד בעולם לפגוע בכבודו האמיתי. משום, שהוא יודע את האמת שהוא עצמו אלוהים האמיתי, ובאחדות של המציאות יש שלמות מוחלטת. וגם מצד הנפרדות של המציאות, הרי שהוא אלוהים השקרי, דהיינו, זה שעושה את הכל תמיד, שהכל כרצונו תמיד. כי הטועים בעצמם ובגדולתם, דהיינו, חלקי השלמות האלוהית שהשתגעו ושחושבים שהם בני אדם שנפרדים מהשלמות (והכל הוא רק מצד הנפרדות, כי מצד האחדות הכל אחד ממש), מאחר ... מנצחת תמיד את כולם. וכאשר האדם נמצא בדרגת האמת האמיתית עצמה, הוא בטוח בעצמו, בדיוק כמו שהאמת האמיתית, שהיא אלוהים עצמו, בטוח בעצמו. והאדם זוכה לזה, רק אם הוא אמיתי באמת, עד שהוא רואה שהכל אחד ממש, והוא חווה את אלוהים האמיתי עצמו. ויש כאלו שיש להם גאווה פסולה, שהם חושבים בטעות שהם משהו, אבל זה על המשהו הלא נכון. ... וכאשר אדם כזה, שחושב בטעות שהוא צורה דמיונית, כאשר הוא נתקל בחכם אמיתי שיודע את האמת שהכל אחד, ושהוא אלוהים האמיתי, ושמצד האמת גם האדם שמולו וגם כל דבר אחר הוא אלוהים האמיתי ממש, כי הכל זאת ישות אחת ממש, כאשר האדם הזה פוגש את החכם, אז הטועה, נדמה לו בטעות ובשקר, שהחכם האמיתי, יש לו גאווה גדולה, ושהוא בטוח בעצמו, כאילו הוא אלוהים נצחי. והאדם הטועה לא יודע, שבאמת הוא מקנא ובצדק, בחכם האמיתי. כי כל אדם, רוצה יותר מכל, להיות שלם עם עצמו באמת. ושלמות יש רק לאלוהים האמיתי. ומי שנכלל בו, על ידי זה שהוא יודע מהי אחדות המציאות, דהיינו, מהות הבורא, לפני שהוא ידע שהוא עצמו קיים, מי שיודע מהי המהות הזאת, הוא נכלל באלוהים, ומקבל את השלמות האלוהית. ומי שנכלל באלוהים, הוא יש לו את שלמות האמת ושלמות הענווה, כי הוא מבוטל לשורשו לגמרי, עד שהשורש מתגלה דרכו כישות אחת ... שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, האני העליון יותר, ואז ממילא האני העליון יותר מתגלה דרכו, וזה נראה כגאווה אלוהית, למרות שבאמת זו אכן גאווה אלוהית, שאליה האדם זוכה, רק כאשר יש לו ענווה אמיתית באמת. ויש שחושבים שהחכם האמיתי מתגאה עליהם, והם אינם יודעים ... ואז הוא מרגיש שמתגאים עליו, למרות שבאמת, הוא עצמו המלך האמיתי, כי הכל אחד ממש. ומי שרוצה לזכות לכבוד אלוהים, שהכל כרצונו תמיד, עליו להיות ככ אמיתי ומזוכך, ולהסתכל פנימה אל תוכו, ולברר מיהו באמת, עד שהוא יראה ויחווה ... לגמרי, שהאני של האדם מתבטל לגמרי, ואז האדם מקבל אני חדש, שהוא האני האמיתי שלו. ואז האדם זוכה להיות אלוהים האמיתי. ואחכ כאשר האדם חוזר להיות מודע לעצמו, אז הוא הופך להיות אלוהים שעושה את הכל תמיד, כי הוא בעולם הנפרדות ויוצר נפרדות. אבל הוא יודע את האמת, שהוא אלוהים האמיתי וכולי.

... אליה ממש, הוא חווה שמח ועצב מעורבים זה בזה. כי האמת, בפרט של החכם האמיתי, היא מזכירה לאדם את האלוהים שהוא, והיא גורמת לאדם להבין, עד כמה הוא רחוק מהמקום האמיתי שלו. כי האדם (כמו כל ישות), הוא מלך אמיתי, אלוהים עצמו וכולי. כי מצד האמת, הצורה והמהות, הם אחת ממש. והאני האמיתי של האדם, הוא זה שחושב את החלום, ... לצערו הרב, האני ממשיך להיות קיים, ולסבול לנצח מכאביו של חוסר השלמות. וכך הוא האדם ממש, כי הוא היה אלוהים אמיתי עם שלמות אמיתית, וכרגע האדם הוא כולו מלא מכאובים. והוא לא רואה את כל הטוב שיש בעולם, ולא ...

תכליתיות היא טיפשות או חוכמה? מה התכלית של אלוהים? תכלית רצון האלוהים החכם, האם יש תכלית? האם יש תכלית למעשה האלוהים, ומהי מטרת הבריאה? אליעד כהן פותח את ההסבר בכך שהוא מציג תפיסה רווחת בקרב אנשים בכלל ואנשים דתיים בפרט, שלפיה ישות חכמה, כמו אלוהים, חייבת לפעול תמיד מתוך תכלית מוגדרת וברורה. לטענתו, התפיסה הזאת היא למעשה שקר, אחד מהשקרים הרבים המופצים על ידי דתות שונות, והיא נובעת מחוסר הבנה בסיסי של המציאות ושל טבעו של אלוהים. ההסבר מתחיל מכך שהדת מנסה לטעון שהאלוהים חייב להיות חכם, וככזה הוא חייב לבצע את מעשיו מתוך תכלית. הדתיים משתמשים בהנחה הזו כדי להוביל אנשים לאמונה שיש לאלוהים הוראות יצרן, הנחיות כיצד לחיות, אותן חייב האדם למלא כדי לקיים את רצון האל. אבל אליעד מפריך את הטענה ... כלומר, לא כל פעולה שנעשית מחוכמה חייבת להיות מכוונת להשגת תכלית כלשהי. יתרה מזאת, אליעד מבהיר שישנה אפשרות נוספת, שאלוהים הוא כה חכם, ברמה כזו גבוהה, שדווקא בזכות החוכמה העצומה שלו, הוא יכול להרשות לעצמו לפעול ללא תכלית כלל. ... להיות חופשי מהצורך בתכלית מוגדרת למעשיו. האם תכלית האל מחייבת הוראות יצרן לאדם? אליעד תוקף את הרעיון שהתכלית של אלוהים מחייבת בהכרח קיומן של הוראות יצרן לאדם, ומסביר שהדתיים קופצים מהר מדי למסקנה שיש לאדם משמעות מיוחדת או חובה כלשהי למלא את רצונו של אלוהים. הרי ייתכן שהתכלית של אלוהים היא בכלל אחרת לחלוטין: אולי הוא יצר את המציאות רק בשביל לראות את כל האפשרויות שהוא מסוגל ליצור, ושהאדם הוא בסך הכל אחד מתוך אינספור הדברים שאלוהים רצה לחוות או לראות. אליעד נותן דוגמה נוספת של מצב שבו אלוהים יצר תודעות או אלוהויות אחרות, שמתחרות ביניהן מי יכולה ליצור עולם יותר מוזר או יותר משוגע. הרעיון הזה מוצג כדוגמה לכך שאין הכרח שאלוהים מתייחס לאדם בכלל, כפי שהוא לא מתייחס לתכלית של חרקים או גוקים. האם התכלית של אלוהים יכולה להיות מושגת באופן מיידי? אליעד מסביר שגם אם נניח שאלוהים פועל מתוך תכלית, עדיין זה לא מחייב שמדובר בתכלית רחוקה שיש להשיג בעתיד הרחוק. הוא מדגים שייתכן מאוד שהתכלית של אלוהים היא בכלל למלא את רצונו באופן מיידי, כלומר, - אלוהים פשוט רוצה לעשות מה שהוא עושה באותו רגע, וזוהי התכלית שלו. ולכן, כל רעיון שיש לאדם תפקיד מיוחד לעזור לאלוהים להשיג את מטרתו בעתיד הוא אבסורדי לחלוטין. בנוסף, אליעד טוען שאם אלוהים הוא אכן חכם עד אינסוף, הוא אמור להיות מסוגל להשיג את מטרותיו ללא כל צורך במערכת מסובכת כמו הדת, מצוות או הוראות ספציפיות לאנשים. הוא מגדיר את הרעיון של התורה והדתות השונות כקונספט משוגע וחולני, כי אלוהים בעל חוכמה אינסופית אמור להיות מסוגל להשיג את תכליתו ללא כל סיבוך או עזרה חיצונית מאנשים. האם ייתכן שלא קיימת תכלית לאלוהים בכלל? נקודה חשובה שאליעד מדגיש היא שהרעיון של תכלית מעיד בהכרח על קיומו של חיסרון. הרי אם לאלוהים יש תכלית, פירוש הדבר שיש לו צורך להשיג משהו שעדיין אינו קיים. אך אלוהים, לפי ההגדרה, הוא מושלם ואין בו חיסרון, ולכן בלתי אפשרי שיהיה לו רצון להשיג משהו שחסר לו. ואם אין ... ראשונית לכל המציאות? אליעד מצביע על בעיה נוספת, כאשר הוא שואל: מהי התכלית של התכלית? גם אם ננסה להניח שלאלוהים אכן קיימת תכלית מסוימת, תמיד אפשר יהיה לשאול מהי המטרה של אותה תכלית. הסיבה שבגללה הוא רצה להשיג את ... כי תכלית היא מושג יחסי שדורש מציאות של זמן, חיסרון וסיבתיות. לכן, התפיסה הדתית בדבר תכלית העולם או תכלית האלוהים היא מוטעית מיסודה. האם השקר הדתי נמצא אצל כולם? לבסוף, אליעד מדגיש שהשקר הזה של קיום התכלית קיים למעשה ... כן, אז מהי התכלית של התכלית, ומדוע הדברים הם כפי שהם? האם יש תכלית לחיים? מהי מטרת הבריאה? האם אלוהים פועל ללא תכלית? האם יש משמעות לחיים? מהי התכלית של רצון האל?

אלוהים חכם או טיפש? העולם חכם או טיפש? חוכמת האלוהים, כמה אלוהים חכם? השכל של אלוהים האם אלוהים חכם או טיפש? השאלה המרכזית שאליעד כהן דן בה היא האם אלוהים הוא חכם או טיפש, ועד כמה נכון לומר שהעולם עצמו הוא חכם או טיפש. אליעד כהן מתייחס תחילה לתפיסת הדתיים, שמעדיפים לחשוב שאלוהים הוא חכם, בעיקר כי הם מאמינים בו ומביכים לומר שהם מאמינים במישהו טיפש או משוגע. אם יכירו בכך שהם מאמינים בישות טיפשה, הם בעצם מודים בשיגעון שלהם עצמם. בנוסף, אליעד מסביר שאם אלוהים הוא חכם, זה נותן הצדקה לסיפורי התורה ולרעיון שיש לעולם תכלית מסוימת, ולכן יש לדתיים אינטרס גדול להציג את אלוהים כחכם. האם מי שיצר את השכל חייב להיות חכם יותר? אחד הטיעונים שאליעד מציג הוא הטיעון של רבנים הטוענים שאם בני האדם חכמים, חייב להיות מישהו חכם יותר שיצר אותם. לכאורה, אדם חכם קיבל את השכל שלו מאלוהים, ולכן אלוהים חייב להיות חכם יותר מכל אדם. אך אליעד מבהיר שזהו טיעון שגוי ואף טיפשי. הוא מדגים זאת בכך שאם בני האדם חכמים, מי נתן את השכל לאנשים טיפשים או למשוגעים? אם אלוהים אחראי גם לשיגעון, אולי הוא משוגע בעצמו. אם משתמשים באותו היגיון, זה אומר שאלוהים לא יכול להיות רק חכם, אלא חייב להיות גם טיפש. מה יש יותר בעולם, חוכמה או טיפשות? אליעד מסביר שהרב מסתכל על האנשים החכמים ומסיק שאלוהים חכם, אבל הוא מתעלם מהמשוגעים ומהטיפשים בעולם. אם אלוהים יצר את הכל, הוא יצר גם את הטיפשות והשיגעון, וזה אומר שבהכרח הוא גם טיפש ומשוגע בעצמו. סטטיסטית, אליעד ... תופסים כחכמים הם בעצם המשוגעים. לכן הוא מדגיש שצריך קודם כל להגדיר מה זו בכלל חוכמה לפני שקובעים אם אלוהים הוא חכם. האם יכול להיות שאלוהים גם חכם וגם משוגע? אליעד מעלה נקודה מעניינת נוספת - אולי אלוהים הוא גם חכם וגם משוגע. הוא שואל את הדתיים: נניח שאלוהים שלכם חכם אבל גם יש לו הפרעות נפשיות, האם הייתם עדיין מכבדים אותו באותה צורה? הדתיים בדרך כלל מתנגדים למחשבה הזאת כי חשוב להם להאמין שאלוהים הוא מושלם. אליעד מסביר שבעצם, אם אלוהים יצר עולם שיש בו גם חוכמה וגם טיפשות, חייב להיות בו הפוטנציאל לשניהם - גם לשיגעון, לטיפשות, לכעס, לעצבים ולמחלות נפש. זה אומר שבתוך אלוהים עצמו יש את כל הדברים האלה, או לפחות את הפוטנציאל לייצר אותם. האם אלוהים נמצא מעבר להגדרות של חוכמה וטיפשות? אליעד מסביר לבסוף שהרעיון שאלוהים הוא חכם או טיפש הוא רעיון מוגבל. אלוהים, לטענתו, נמצא מעבר להגדרות האלו - לפני ההבחנה בין חוכמה וטיפשות, לפני הטוב והרע. לומר שאלוהים הוא רק חכם זו טיפשות בדיוק כמו לומר שהוא רק טיפש. אלוהים הוא בעצם משהו אחר לגמרי, מעבר לתפיסה האנושית, והוא כולל בתוכו את כל ההפכים. לכן, אין משמעות אמיתית לומר על אלוהים שהוא חכם או טיפש, מאחר והוא המקור שממנו נובע הכל. האם דבר חכם הוא באמת חכם, או שאנחנו פשוט ... פשוט טיפשים מכדי להבין אותו. זה מחדד את הבעייתיות בלומר על משהו שהוא בהכרח חכם או טיפש. אז האם אלוהים הוא חכם או טיפש בסיכומו של דבר? לסיכום, אליעד כהן מסביר שלהגדיר את אלוהים כחכם או כטיפש זהו ויכוח סרק. בעולם יש גם תהליכים שנראים חכמים וגם כאלה שנראים טיפשיים, אבל ההגדרה של חוכמה או טיפשות תלויה לחלוטין בתפיסתו של המתבונן. אלוהים האמיתי, לפי אליעד, הוא מעבר לכל ההגדרות, ואצל אלוהים האמיתי לא קיים ההבדל בין חוכמה לטיפשות, אלא הוא כולל את כל הצדדים האפשריים יחד. האם אלוהים חכם או טיפש? איך להגדיר חוכמה? האם העולם חכם או טיפש? האם אלוהים יכול להיות משוגע? חוכמה וטיפשות באלוהים מי נתן לאדם את השכל?

... שלו, שכל הזמן מפריד בין צורות של מציאות, ושצורה אחת הוא רוצה וצורה אחרת הוא לא רוצה. ולומר שהכל מאלוהים, גם זהו שקר. כי עדיין צריך להבין, למה אלוהים רוצה כך ולא אחרת וכולי. כך שבכל מקרה, אף אחד לא באמת מבין, מהיכן נוצר הרצון שלו. דהיינו, אף ...

... מהשלמות, ולהיות בחוויה של נפרדות וחסר. ולא לרצות את השלמות, זה בעצמו מושלם. כי החכם האמיתי, הוא לדוגמה (כמו אלוהים / המציאות) לא רוצה להיות בשלמות, והוא רוצה דווקא את הנפרדות ואת החיסרון (והכל הוא מצד הנפרדות בלבד). אלא, ...

... כי עוד אין לו שום רצון עצמי. ולכן אין שום אפשרות שהאדם יבחר את הרצון העצמי של עצמו. (וגם אלוהים לא בוחר את רצונו, מתוך רצונו. אלא ששם זה מתוך מהותו, גם אם זה בלי הגדרת רצון. ושם, גם ... משהו אחר, אז על ידי זה האני של האדם נעלם לו, והוא מקבל אני חדש, שהוא בעצם האני של אלוהים / המציאות, עצמם. כי ברגע שהאדם מבין שהאני שלו הוא ביטוי של ישות אחרת, אז זה מביא את האדם ... האדם מבין, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. כי כאשר האדם חווה שהאני שלו הוא המסובב הראשון דהיינו, אלוהים, אז בעצם הוא מבין את האמת, שכל מה שהיה הווה ויהיה, זה הכל התגלות של רצונו העצמי. דהיינו, שיש לאדם בחירה חופשית אמיתית על הכל בשלמות. ואחכ אחרי שהאדם נמצא בתודעה הזאת, שהוא חושב שהוא אלוהים, אז הוא מתבונן אל תוכו כאלוהים, כישות שחושבת את החלום, והוא מנסה לגלות מהיכן הרצון שלו כאלוהים מגיע? ומהיכן מגיעה התודעה העצמית שלו כאלוהים? ואז האדם שואל, בדיוק את אותן השאלות, שהוא שאל כאשר הוא חשב שהאני שלו הוא ישות נפרדת, מהיכן הרצון מגיע? ומה אחראי לקיום שלי? וכולי, עכשיו האדם שואל את זה כאלוהים וכמציאות, בגוף ראשון. דהיינו, האדם שואל מה תכלית המציאות? ומה הסיבה שאלוהים ברא את העולם? והאם מישהו ברא את אלוהים? וכולי, אבל הוא שואל את זה מתוך תודעה של אלוהים עצמו. כי מצד אחד הכל זה כרצונו של אלוהים. אבל מה אחראי לרצונו של אלוהים עצמו? וגם רצונו של אלוהים לא יכול להיות כרצונו, כי ההוויה של אלוהים, קיומה מחויב. אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים, קיומם לא מחויב. כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחויב. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. ומאחר שקיומו של רצון האלוהים הוא לא מחויב, אכ למה הוא קיים? ומצד אחד, הוא לא יכול להיות כרצונו של אלוהים. כי מנקודת המבט שלפני רצונו של אלוהים, עוד לא היה לו רצון, לרצות את רצונו. אבל גם לא היה לו ניגוד רצון, או רצון שלא לברוא ... לא כרצונו, עדיין זה ממהותו, ובכל מקרה זה לא נגד רצונו, כי עוד לא היה שום רצון כלל. ואצל אלוהים הכל קורה בפחות מרגע אחד. והוא לא צריך לרצות כדי שהדבר יקרה, אלא הדבר קורה, תוך כדי שהוא רוצה. ... בו זמנית. ואכ, האם זהו רצון עצמי או לא? וכמובן כנל, מהיכן מגיע הרצון וכל שינויי הרצון שיש אצל אלוהים? וכאשר האדם מתבונן בכל זה, אז הוא רואה את האמת, שהוא לא באמת אלוהים אמיתי, אלא אלוהים שקרי. כי גם הוא כאלוהים, גם הוא עצמו עדיין ישות נפרדת. כי יש הפרדה בין רצונו של האדם כאלוהים, לבין ישותו העצמית, לבין התודעה העצמית וכולי. כי כל זמן שיש חוויית אני, הרי שיש תחושה של נפרדות, ואכ האני הוא לא אלוהים אמיתי. כי אלוהים האמיתי, הוא ההוויה הראשונה באמת. וכאשר יש רק הוויה אחת שממלאת את הכל, לא שייך שום אני ולא אני. כך שאם יש אני כלשהו, הרי שזהו אלוהים שקרי, דהיינו, נפרדות. ואז האדם כאלוהים, מתבונן פנימה על הרצון של עצמו כאלוהים, ועל ישותו העצמית כאלוהים, והוא רואה את האמת, שבאמת הרצון והתודעה והישות וכל מה שנפרד מהם, הכל זאת ישות אחת, שאין שם שום תודעה עצמית ושום רצון עצמי וכולי כלל. ואז על ידי ההתבוננות הזאת, כאשר היא מנקודת מבט של אלוהים עצמו שמסתכל פנימה אל תוכו, אז האדם חווה את האחדות האמיתית, שהכל אחד ממש. ואז הוא הופך להיות אלוהים האמיתי באמת, שהוא האחדות והשלמות האמיתית, שאין בה שום הפרדה כלל, ואפילו תודעה עצמית אין בה. ואחכ (מצד הנפרדות), ... העדר בחירה, כי בשורש הכל אחד ממש. ואעפכ מצד הנפרדות, האדם קיים. ואם הוא קיים, אז קודם כל הוא אלוהים שקרי, דהיינו, זה שחושב את המציאות כולה, ואחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. והוא, האדם עצמו, כאלוהים עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון והישות והתודעה, כל ...