... הסוף ממש, הוא עדיין לא מגיע לאחדות עצמה, אלא רק ללבושים חיצוניים שלה. והחכם האמיתי, רוצה לגלות לאדם את האלוהים שהוא. והאלוהים שבתוך האדם, הוא נסתר בתוכו עמוק עמוק. ככ עמוק, עד שהוא מחוץ למקום ממש. כי הוא נמצא בעומק האדם, ...

... יתבאר, כיצד על האדם לעשות לעצמו שטיפת מוח וניקוי רעלים אמיתי, מהרעלים שממלאים את המחשבה ואת הנשמה שלו? כי האלוהות היא הטוב, והנפרדות היא הרע. כי הנפרדות, היא כולה גבול והגדרות וחוויית צמצום, שיוצרת את הסבל הנצחי שקיים בתוך ... הוא. ואחכ על בסיס הנפרדות הזאת, האדם מלא בעולם שלם של נפרדות, ושל הגדרות ושל סבל, שהן הפך חוויית האלוהות, שהיא אין סופית במהותה, ללא שום צורה והגדרה, אפילו ללא הגדרת תודעה עצמית. והמקום היחיד שבו נמצאת האחדות של ...

... שאלות, וכאילו יש להם תשובות לכל השאלות. אבל כמובן שיש אזורים אסורים, שאותם אסור לחקור, כגון מה היה לפני אלוהים, וכיוב שאלות על מהותו של אלוהים, שהן אסורות בתכלית האיסור, ושיש חרמות וקללות, על מי שחוקר את הנושאים האלו. והם כמו אותו הגנב הנאמן, שמעודד ...

להיות אלוהים / להשיג שלמות אלוהית - האם אפשר ואיך אפשר להיות אלוהים ולהשיג שלמות אלוהית? ובטרם נשיב לשאלה הזאת, האם אפשר או אי אפשר, ואיך אפשר להיות אלוהים (אלוהים במובן של: המציאות המושלמת / מהות המציאות) ולהשיג שלמות אלוהית, נאמר, שמי שעיניו בקודקודו, עליו לשאול את עצמו, האם זה בכלל טוב יותר להיות אלוהים? ועוד נקודה למחשבה והיא, אם אלוהים הוא טוב שעושה טוב, והוא החליט לעשות את האדם כנפרד ממנו, ולא כמותו ממש, הרי שזה אומר, שלהיות אלוהים זה לא ככ טוב. כי אם זה ככ טוב להיות אלוהים, ואם זה אולי הכי טוב להיות אלוהים, אז אם אלוהים הוא טוב באמת, הרי שהיה עליו לברוא עוד אלוהים ממש כמותו, ואת זה כמובן הוא לא עשה. אז אולי אלוהים מבין, שיותר טוב להיות בן אדם? ואולי זה טוב באותה המידה? ואולי זה רע? ואולי אלוהים הוא רע, ועושה רע, ולכן הוא ברא אדם, כדי שיהיה רע? ואולי הוא טוב, שעושה רע, ולכן הוא הפריד ... ולכן הוא הרחיק את האדם ממנו, כדי שיהיה לו טוב יותר? בקיצור, בכלל לא בטוח שזה ככ טוב להיות אלוהים, לפחות לא מנקודת המבט של השאלה, שאם הכי טוב להיות אלוהים, אז למה מראש האדם הוא לא אלוהים. (ואולי אלוהים כן ברא עוד אלוהים כמותו, ורק שאר האלוהים החליטו שהם לא רוצים להיות אלוהים? וכולי). ומי שיפקח מעט את עיניו ויתבונן היטב על הדבר הזה, ירא, ה שלהיות אלוהים זה רע, בדיוק כמו להיות בן אדם / תודעה / חלק מאלוהים וכולי. (אאכ אתה אלוהים אמיתי, כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ולמה? ונקדים ונאמר, כי כל בני האדם בעולם, תופשים את ישותו של אלוהים, בצורה שגויה. ועצם זה שהאדם עושה הפרדה בינו לבין אלוהים, הרי שממילא זה אומר שהוא תופש את אלוהים, כישות סופית. וגם אם נדמה לאדם, שאלוהים הוא אין סופי, הרי שבכך מפריד האדם את האלוהים האין סופי, מכל שאר הישויות הסופיות. והמציאות גדולה יותר מאלוהים האין סופי, ומכל שאר הישויות הסופיות. כי אם מצד האמת האובייקטיבית, אלוהים הוא אין סופי באופן מוחלט, אז זה אומר שיש רק אלוהים, ואכ אין בני אדם וכולי, וזה כמובן לא אפשרי, כי האדם קיים, והוא לא אלוהים אין סופי. וזה בעצם אומר, שלא יכול להיות קיים, גם אלוהים אין סופי. אלא, או שהכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין האין סוף לבין הסוף, שאז יש ישות אחת אין סופית בלבד, או שאם יש הפרדה בין היש סוף לבין האין סוף, אז אין שום אלוהים אין סופי באמת. כי האין סוף, נפרד מהצמצום ומהסוף, ואכ הוא לא אין סופי באמת. והרעיון הוא, שגם אלוהים הוא ישות סופית עם רצון וכולי. כי אלוהים נתפש, כישות עם כוח אין סופי וכולי. והאדם הוא טועה, שנדמה לו, שאם הוא יהיה אלוהים, יהיה לו טוב יותר. והאדם, אם הוא יפקח את עיניו קצת, ויחשוב שהוא אלוהים ויכנס לחוויה של אלוהים, הוא יראה ויגלה מיד, שלהיות אלוהים כפי שהאדם תופש את אלוהים, זאת לא מציאה ככ ...

... לשאול, מהי סיבת רצונו של האדם? וגם אם האדם ינסה להתחכם ולומר, שסיבת רצונו של האדם, היא רצונו של האלוהים / המציאות, עדיין גם זו אינה תשובה כלל. כי עדיין יש וצריך לשאול, ומהי סיבת רצונו של אלוהים? וכל סיבה באשר היא, יש וצריך לשאול, מה הסיבה שלה עצמה? כך שכל התשובות, הן תעתוע בלבד. שהן נדמות ...

... הזמן ושל המקום ואת כל הצורות שבתוכן, להיות כפי מה שהן בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, אולי יש איזה אלוהים, שהוא מחייב את הכל תמיד להיות כפי מה שהוא?! ומי שיתבונן היטב, יראה את השקר של אלוהים כמחייב המציאות וכסיבת המציאות. ובקצרה נאמר כי אם אלוהים נפרד מהמציאות, דהיינו, שהמחייב נפרד מהמחויב, והמסובב נפרד מהמסובב, והבורא נפרד מהבריאה, הרי שממילא זה אומר שזהו לא אלוהים אמיתי. כי אם משהו נפרד ממנו, הרי שהוא לא אין סופי, והרי שהוא לא המחויב הראשון, ואכ הוא עצמו ...

רגשות מודחקים - שלא לפחד ולהדחיק רגשות - התגלות הרגש האלוהי כי האדם, הוא גם רק מושלם כאלוהים ממש. ובכל רגע ורגע, יש בתוך האדם רגש מודחק של שלמות / אלוהים ממש. ולכן האדם, לעולם לא מאושר בשלמות. משום, שהוא רוצה להעצים ולגלות את הרגש של האלוהים שבו. והאדם לא מרוצה משום רגש שיש בעולם, מלבד הרגש של האלוהים עצמו. וכל רגש שגורם לאדם להרגיש טוב, הרי שזה רק משום שיש בו התגלות של חוויית האלוהים. וגם להפך, שכל רגש רע, הוא משום הסתרת הרגש של חוויית האלוהים. והנה, הרגש הזה של האלוהים ושל השלמות, שכבר נמצא בתוך האדם, הוא מוסתר ומודחק בתוך האדם. והסיבה שהאדם מדחיק את הרגש הזה של השלמות, ... רוצה להרגיש גם רע! ומצד האחדות, הסיבה האמיתית לכך היא, שאין שום שאלה כלל. אבל מצד הנפרדות הסיבה היא, שהאלוהים שבתוך האדם, רוצה להרגיש גם רע. ולכן הוא מדחיק את האלוהות, ויוצר את הצמצום של התודעה, שהיא האדם הנפרד. ומי שרוצה לזכות להתגלות הרגשית של האלוהים שבו, עליו למסור את נפשו בכל כוחו, שלא להדחיק את הרגשות שלו. ואין הכוונה לומר שעל האדם לבטא את ... בתוכו. כי מי שמסתיר מעצמו את הרצונות / תחושות / רגשות / מחשבות שיש לו, הוא גורם לכך שגם האלוהות שנמצאת מאחורי כל הרגשות, שגם היא תהיה מוסתרת. והאדם מפחד לבטא את הרגשות שלו כלפי עצמו. דהיינו, שהאדם מפחד ... שתמיד חסר לו משהו, ושהוא סובל תמיד. ושורש כל הרגשות והתחושות והרצונות וכולי, הם כולם מגיעים מהאחדות הראשונה, שהיא האלוהים, שנמצא מאחורי ולפני ובתוך פנימיות כל הדברים כולם. ובדרך אל האלוהות, יש שדים אכזריים, שמפחידים את האדם לא להתקרב אליהם. והם גורמים לאדם, לפחד להיות מודע אל הרגשות שלו. וככל ... ומהיבט אחר, הוא כבר רוצה להתחבר אל הטוב האמיתי באמת. כי ברגע שהאדם מסתכל פנימה באמת, הוא רואה את האלוהים שהוא, והאני השקרי של האדם נעלם. והאני הזה מפחד למות, ולכן הוא מפחיד את האדם, שלא יסתכל פנימה. כי ... אל תוך מהותו, ואל תוך השכל של עצמו. ואז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, ואז מתגלה הרגש האלוהי, שהוא החוויה של השלמות. ובסיכומו של דבר, אסור לאדם להדחיק את הרגשות שלו, כי זה גורם לאדם, לא להרגיש את האלוהים שהוא ואת האחדות שהוא. ועל האדם לפקוח את עיניו, ולא לשקר לעצמו לגבי הרגשות שלו באשר הם, טובים או ... מרגיש כך וכולי. ועל ידי זה, האדם מתחבר ומגלה את האמת ואת הרגש הפנימי ביותר שלו, שהוא הרגש של האלוהים שהוא.

לא לדעת / לחיות בחוסר וודאות - חוויית העבדים / הפך חוויית האלוהים כי האדם, הוא גם רק אלוהים. והאדם לא חווה את האלוהים שהוא, רק בגלל הטעות המחשבתית שלו (כאלוהים). והעניין הוא, כי אלוהים הוא האמת עצמה. כי אלוהים, הוא זה, שקיומו נצחי ומחויב, שזאת בעצם האמת המוחלטת, שהיא ורק היא קיומה מחויב וממילא גם נצחי. והאמת, היא מחייה ומהווה ומקיימת את כל העולמות כולם. והיא הדבר הממשי ביותר וכולי. והנה, בנקודת האמת, שהיא בעצם נקודת האלוהים, שם אין שום ספקות ושום חוסר וודאות כלל. כי בנקודת האמת המוחלטת, הכל ברור כשמש, שמאירה באור של שכל ... ידיעה אין שם, כי אין מה לדעת, כי הכל אחד, ושם היא שלמות הוודאות. ומי שרוצה לחזור ולחוות את האלוהים שהוא, עליו להבין שבכל פעם שהוא מרשה לעצמו, לא להבין משהו עד סופו, הרי שבכך הוא מרחיק את עצמו מהאלוהים שהוא. ומי שרוצה לחזור ולהיות אלוהים, עליו לשנוא את חוסר הידיעה של עצמו, ולשנוא את חוסר ה - וודאות המוחלטת שלו. כי האדם חי חיים ... כולו, שהוא ורק הוא החיים האמיתיים, שהוא האני שחושב את המציאות שלנו. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה לחזור ולהיות אלוהים, עליו לצאת מההרגלים המעשיים והמחשבתיים שלו. ועל האדם לשנוא את ההרגל, ולאהוב את ההתחדשות ואת ההתחלות החדשות. ועל האדם ... שונא את חוסר ההבנה של עצמו, ומוסר את נפשו להבין את עצמו באמת, על ידי זה האדם רואה את האלוהים שהוא, ומרגיש את האלוהים שהוא וכולי. ואעפכ, בשורשו, גם להיות עבד זה מושלם. וגם אלוהים, לא באמת יודע את סיבת מעשיו. ואדרבה, המלך שנמצא בשלמות, עושה את מעשיו, גם בלי להבין אותם, כי שום ...

... מהקיום של השינוי, שיש שינוי והפרדה בין יש לבין אין משמעות, ויש הפרדה, בין יש לבין אין סיבה, ובין הבורא לנברא ובין המהות לצורה וכולי. אבל כאשר הכל אחד ממש, והמהות והצורה הם אחד, והבורא והנברא, והרצון והרוצה והרצוי, והיודע והידיעה והידוע, הכל אחד ממש, אז אין שום שאלה כלל.

... האדם, הוא השלמות האמיתית. וכל האני הפנימי הרע של האדם, הוא רק מתחושת האני והחוצה. אבל לפני האני, הוא אלוהים ומושלם ממש וכולי. וכפי שיתבאר בהמשך. ובהתחלה, הרגש הרע מביא לאדם כל מיני תחושות בטן, שנראות לאדם כאילו הן ... עמוק פנימה באמת, יותר עמוק מאשר חוויית האני, אז רואים את האמת האמיתית. ושם אין שום ספק כלל, וזהו אלוהים האמיתי, השלמות האמיתית, האמת המוחלטת. ועל האדם להתעלם לגמרי, מהקול הפנימי הרע והשקרי שלו, ולזרוק אותו ואת כל שאר ... לאור גדול ומאפילה לאורה, וזוכה לראות את האמת האמיתית, שהכל אחד והכל טוב תמיד. כי גם הרע, הוא יציר אלוהים האמיתי ושלמות המציאות. והקול הפנימי ביותר של האדם, הוא שלמות המציאות. אבל הוא קול ככ שקט / חזק, עד ... את הקול של האני הנפרד שלו. אבל הוא לא שומע מספיק טוב, את הקול של האני האמיתי שלו, שהוא אלוהים האמיתי, שחושב את החלום של האדם. והאדם כן תמיד, שומע קצת, את הקול הפנימי ביותר שלו של האחדות. ולכן ... רואה את האמת האמיתית, שהכל מושלם באמת. ואז ורק אז, האדם באמת מחובר לעצמו באמת, ואז האדם חוזר להיות אלוהים האמיתי וכולי.