כי יש כאלו שנדמה להם, שהם חווים את השלמות בשלמות. ולטענתם, הם כ"כ חווים את השלמות, עד שבעיניהם, גם החסרונות והרצונות שיש להם, גם אותם הם חווים בחוויה של שלמות. כי יש כאלו שלא רוצים את החסרונות שלהם, אבל אלו שהם בשלמות, מבחינתם, גם החסרונות, הם עצמם שלמות מוחלטת. וכמובן שמדובר כאן על הרצונות, שהם החסרונות האמיתיים. כי חיסרון, פירושו רצון. ואין חיסרון, בלי רצון לשנות את המציאות. והחסרונות של האדם, אלו הרצונות שלו וכולי.

ורוב בני האדם בעולם, לא רוצים להרגיש רע. דהיינו, לא רוצים את המציאות, כאשר יש להם רצון, לשנות אותה. אבל יש כאלו שטוענים, שהם נמצאים בשלמות. עד כדי כך, שהם רוצים את החיסרון והרצון של עצמם. שבעיניהם, גם החיסרון והרצון, גם הם שלמות אמיתית וכולי. ובעיניהם, הכל אחד תמיד. ואין שום הבדל, בין אם יש או אין רצון, והכל אחד, והכל שלמות וכולי.

ועל האדם להתבונן היטב אל תוכו, ולברר את האמת. האם הוא באמת רוצה את החיסרון שלו, כחיסרון?! כי לרצות את החיסרון בשלמות, פירושו הוא, שבעיני האדם, החיסרון עצמו, הוא השלמות, מצד עצמו, בלי שום תועלת שאמורה לצאת ממנו.

שלמות מלכתחילה, ולא רק אחרי שהוא כבר קיים. שלמות שגם אילו יכולת לבטל את החיסרון, בלי שיגרם לך מכך שום נזק, עדיין היית רוצה שהוא יישאר. שלמות מכך שתרגיש רע, אם לא יהיה לך את החיסרון. שלמות, שבעיניך החיסרון הזה, אין דבר טוב ממנו. שלמות, שאתה לא מסוגל לדמיין משהו מושלם יותר. שלמות, שמבחינתך להישאר לנצח נצחים בחוויית החיסרון הזה, מרוב שהוא מושלם וכולי. דהיינו, הרצון עצמו כרצון חסר, הוא עצמו השלמות.

ואם האדם באמת חווה, שהחיסרון עצמו, הוא שלמות בעיניו, אז למה הוא טורח למלא אותו?! כגון לדוגמה אדם רעב. שאם בעיני האדם, הרעב עצמו הוא שלמות, אז למה האדם טורח לאכול, כדי למלא את הרצון הזה?! ואם האדם באמת היה רוצה את הרעב עצמו, הוא לא היה אוכל.

ויש כאלו שיאמרו, שהם ממלאים את הרצון של הרעב, משום שאין הבדל בין למלא את הרצון, לבין לא למלא אותו. ושהכל אחד, ושאין הבדל, בין לרצות ללא לרצות וכיו"ב. אבל האדם מוכרח להתבונן אל תוכו פנימה עמוק, ולבדוק, מה בדיוק הוא מרגיש, כאשר הוא הולך לאכול? האם הוא באמת מרגיש שלמות מוחלטת, מכך שהוא רעב, מעצם הרעב עצמו? כי אם כן, אז איזה כוח מניע אותו לאכול? ונניח שאלוהים מניע את האדם לאכול, בלי בחירה. עדיין על האדם להתבונן היטב ולראות, איזו...