... כי הרע שורשו בחוסר הבנת המציאות, דהיינו, שקר. והשקר שורשו באמונה. כי בלי שום אמונה כלל, אין לשקר שום קיום. כי אי אפשר לדעת דבר שאינו אמת, אלא באמצעות אמונה. ולכן האמונה מחייה את השקר, שמחייה את הרע. ועל ...

להיות האמת עצמה - איך אפשר להיות האמת עצמה? כי ידיעה שלמה באמת, היא רק כאשר היודע והידוע והידיעה מתאחדים. כי כל דבר בעולם מתחלק לשלושה חלקים. כי יש את האדם החושב והיודע. ויש גם את הדבר שעליו חושבים ושאותו יודעים. ויש גם את המחשבה ואת הידיעה, שהיא מחברת...האמת עצמה, דהיינו, הופך להיות מחויב המציאות, שזאת לא ישות נפרדת, אלא זה החיבור של כל הישויות כולן לישות אחת חסרת כל הגדרה. ואז האדם הופך להיות האמת עצמה, וזוכה לדעת אותה בגוף ראשון. והאדם הוא כבר האמת עצמה, אך הוא לא יודע זאת. והאדם הוא כבר כל דבר, אך הוא לא יודע זאת. ועל ידי הביטול של האדם לאחדות המציאות, על ידי זה הכל הופך לישות אחת, ואז האדם זוכה לידיעה שלמה באמת, שאינה חסרה כלל.

... וכאשר רוצים לבדוק, למי יש אינטרס בחיפוש האמת, צריך לבדוק מי נפגע מחיפוש האמת. ומי שנפגע מחיפוש האמת, זה הקיום העצמי של האדם, שמצד השכל, הוא נעלם לגמרי, כאשר האדם מגלה את האמת שהכל אחד ממש. כי באחדות של המציאות, אין שום תודעה עצמית ושום קיום עצמי כלל, כי שם הכל אחד ממש. והוא ומדעו אחד ממש, ללא הפרדה שלו, ממדעו. והאגו הנפרד של האדם, ... והדמיון של ישות אחרת, שהיא זו שחושבת אותה. והישות שנמצאת בתוך החלום, אם היא תדע בוודאות שהיא בתוך חלום, הקיום העצמי שלה ייעלם, כי היא תהפוך לישות אחרת (שבשורשו היא נעלמת לגמרי, כי השורש הוא האחדות). ואז האגו של ...

... האחדות של המציאות, ואז טוב לו באמת תמיד. אבל מי שלא משתמש בשכל שלו ונאחז בטעויות שלו, הוא סובל מהקיום העצמי שלו, שהוא נפרד משאר הדברים, שאז האדם חווה חיסרון וסבל נצחי. ותקנתו היא, לחפש את האמת לאמיתה וכולי, ...

לעשות / לא לעשות כלום - כיצד אפשרי הדבר? לפעמים האדם מגיע לנקודת הבנה, שבה נדמה לו שהוא לא רוצה לעשות שום דבר, או במילים אחרות, נדמה לאדם שהוא כן רוצה לעשות שום דבר. ובפועל זה אומר שנדמה לאדם שלא מתחשק לו לשנות את המציאות, ושבא לו להפסיק לשנות את המציאות...הרי שבפועל, עדיין הרצון של האדם שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי, הרצון הזה קיים ולא נעלם. משום, שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה, שבה הוא בחוסר מעש. כי מי שלא אכפת לו מעצמו בכלל, ומי שהוא זורם לגמרי עם המציאות, ושאין לו שום רצון ושום העדפה כלשהי כלל, הוא זורם גם עם זה שיש לו רצונות, וגם עם זה שיש לו רצונות לשנות את המציאות, וגם עם זה שרע לו, בגלל שהוא לא מרוצה מהמציאות. והאדם שהוא זורם עם המציאות, הוא זורם עם כל הצורות כולן. כי גם הרצון שכן רוצה לשנות את המציאות, גם הוא לא יותר מאשר צורה של המציאות...

... ועד ראש. והשקר הלא מודע הראשון והבסיסי ביותר של האדם, הוא חוויית האני הנפרד שלו. שלאדם זה נראה כאמת הקיום הנפרד שלו, למרות שבאמת האדם לא קיים כלל כישות עצמאית ונפרדת, אלא הקיום של האדם הוא ישות אחת ממש, עם העדר הקיום ועם היפוך והאין קיום שלו עצמו. והאדם מטעה את עצמו לחשוב, שהוא רחוק מהשלמות של המציאות, למרות שהוא באחדות איתה. ואחכ יש את ...

... המסובב הראשון, דהיינו, שהאדם חווה את האני שלו, שהוא המהות של המציאות עצמה, שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי שלו ושל הרצון העצמי שלו. שאז האדם חווה חיסרון, אבל הוא חווה, שהוא זה שבוחר בבחירה חופשית מלאה את החיסרון הזה. כי גם הקיום עצמו, הוא חיסרון. כי הקיום של האני, הוא ההפרדה ממה שאינו אני. והחכם האמיתי, הוא יודע והוא יכול לכבות ולהעלים את הקיום העצמי של עצמו וממילא גם את הרצון העצמי של עצמו, אם הוא רוצה בכך. ולכן הוא יודע את האמת, ...

... מצח הנחש הזה (וכל זה, רק מתפישת הנפרדות של היש והאין). כי אם לא מצח הנחש הזה, לא היה קיום לעולם כלל. כי מנקודת המבט של אלוהים ששם הכל אחד, מנקודת המבט הזאת, מצח הנחש שיש אצל אלוהים עצמו, ... לאלוהים לצמצם את עצמו, ולשקר לעצמו, ולסבול, והכל ללא שום סיבה כלל. ובלי מצח הנחש של אלוהים, לא היה קיום לעולם כלל. ומכך משתלשל אצל האדם, מצח הנחש שלו. כי גם אחרי שהאדם מגיע אל האחדות, גם אז האדם ...

... טיפש לנצח, עד שהוא ישתחרר מהאמונה שלו. כי המורה הרוחני שנשמע אמין ביותר, הוא עדיין נשמע אמין פחות, מאשר קיום הנפרדות של המציאות עצמה. כי הממשות, של עולם הנפרדות שלנו, היא הרבה יותר גדולה ונראית הרבה יותר אמינה, מכל דבר אחר. והקיום העצמי של האדם, שהאדם מרגיש את האני שלו, הוא הרבה יותר אמין, מאשר כל דבר אחר. ואו שהאדם יפסיק ...

רצון - שורש הרצון, הוא לא ההפרדה שבין טוב לרע כי לפעמים האדם מתבונן על קיומו של הרצון העצמי שלו, ושואל את עצמו, מהיכן מגיעים הרצונות שלי? ומי שהוא טועה, נדמה לו, שהרצון שלו, מגיע מכך, שהוא עושה הפרדה בין טוב לרע. כי בלי הפרדה בין טוב לרע, אין שום רצון...שבין טוב לרע, היא עצמה נובעת מכך שיש רצון. כך שלומר שהרצון נובע מההפרדה שבין טוב לרע, זאת שטות מוחלטת. כי הרצון וההפרדה שבין טוב לרע, הם ישות אחת ממש, שצריך להבין, מהיכן היא עצמה נובעת? ומהיכן נובע הרצון של האדם? תשובה: מתפישת הנפרדות של האדם. כי האדם חווה הבדל, בין היש לבין האין. ואז האדם חווה שהוא נפרד משאר הדברים שבעולם, ושכל הדברים שבעולם נפרדים ושונים זה מזה. ואז האדם מחפש לחזור אל השלמות, שבה הכל אחד, ואז האדם מטעה את עצמו שצורה אחת של המציאות, היא קרובה יותר אל השלמות של המציאות, מאשר צורה...