... אתה באמת קיים? כיצד תדע? כי יש טועים שחושבים לעצמם, שאני חושב, משמע אני קיים. והם חושבים שהם באמת מטילים בספק את
קיומם, ושקיומם, מוכח מכך שהם חושבים. והטועים האלו לא מבינים, שאם הם באמת היו מטילים בספק את
קיומם, הרי שבכך בעצם הם מטילים בספק, גם את
קיום מחשבתם. כי אם אין אני, אז גם אין אני חושב. וכאשר יש ספק אמיתי לגבי
הקיום של האני, הרי שיש ספק אמיתי גם לגבי
הקיום של האני החושב. וממילא זה אומר, שאם אני לא קיים, אז אני ... אני קיים, היא בעצם מראה כמה טועה היה זה שאמר אותה, וגם כל אלו שאומרים אותה אחריו. כי אם היה לאותו אדם, ספק אמיתי לגבי
קיומו, הרי שממילא, זה שהוא חושב, זה לא אומר מאומה. כי אם הוא לא קיים, אז ממילא הוא גם לא חושב. והסיבה האמיתית שבגללה נדמה לאדם שהוא קיים, היא משום, שככה הוא מרגיש. כי האדם חווה את
קיומו העצמי, והוא מרגיש שהוא קיים. והאדם מרגיש את
קיומו של האני שלו, ולכן נדמה לו שהוא קיים. וכל מה שהאדם ידע יודע וידע, הכל תלוי
בקיומו של האני של האדם. כי כל דבר שאותו יודע האדם, הנכונות שלו והאמיתות שלו, נובעת מהאמיתות של
קיומו של האני של האדם. כי האדם יודע דבר כלשהו, משום שהאני ... מוחלט, מתחיל בבירור הבסיס הראשון של כל הידיעות של האדם, שהיא ידיעת האדם את עצמו. ועל האדם לבדוק בשלב הראשון, את מהות
קיומו העצמי, ולהבין מיהו ומהו. והשאלה הבסיסית ביותר שעל ... האם הוא באמת קיים? וכיצד יכול האדם לברר האם באמת הוא קיים? ובנוסף, אם נניח לדוגמה שהאדם לא קיים, אז כיצד נסביר את חוויית
קיומו? והאם יכול להיות שתהיה אמת סובייקטיבית, שהיא מנוגדת ... נדמה לאדם שהוא קיים, למרות שבאמת מצד האמת האובייקטיבית הוא לא קיים בכלל? כי אם כן, אז איך בדיוק נוצרה המחשבה של
הקיום העצמי של האדם? ואולי מצד האמת האובייקטיבית, אין שום
קיום כלל, ואז ממילא אין שום שאלה כלל? וכיצד ניתן לברר את כל ... של האדם, לקבל תשובות לכל השאלות האלו, היא על ידי זה שהאדם מסתכל אל תוכו, ומנסה להבין את מהותו ואת מהות האני שלו ואת מהות
קיומו העצמי. כי האדם חי את חייו מתוך תחושה חזקה של אני ואני ... ומהו אותו האני המפורסם הזה, שאחראי לכל כך הרבה בעיות ודברים רעים שקורים לאדם בחיים. כי שורש הכל, הוא האני של האדם. ובלי
קיומו של האני, אין שום בעיה כלל. ומי שבאמת רוצה להבין את ... התודעה שלו, ואיך ולמה ומדוע היא קיימת, הרי שהאדם לא באמת מבין שום דבר על עצמו באמת. ועל האדם לחקור ולהתבונן היטב על מהות
קיומו. ועל האדם לשאול את עצמו, מי אני? ומה אני? האם אני מה ... בתוך כל שאר הצורות והישויות, שנפרדות זו מזו, בצורתן במקומן ובזמנן, אבל באמת הן בעצם כולן רק צורות שונות של מקום וזמן. כי
קיומו של האני, תלוי
בקיומו של מה שאינו אני. כי משמעות וחוויית האני, תלויה ... והאני וגם מה שאינו האני, שניהם קיימים בתוך המציאות. ולכל ישות יש את המקום ואת הזמן שלה. ובלי שיהיה מקום וזמן, אין אפשרות
קיום לשתי ישויות שונות, ואז ממילא אין
קיום, גם לא לאני של האדם. כך שהאני של האדם, הוא ישות שקיימת ... מתבונן בזה, הוא הופך להיות כלום ממש. שהאדם מרגיש וחווה את הכלום ממש, ואת ההעדר המוחלט ממש, עד שהאדם לא חווה באופן מודע את
קיומו העצמי בכלל, אלא הוא חוזר להיות מה שהוא היה בהתחלה, ... חווה, שהוא עצמו גם שורש המציאות, דהיינו, אלוהים הסיבה הראשונה המסובב הראשון, ואז האדם חווה בחירה מלאה על הכל, ואפילו על
קיומו העצמי. ואז האדם מבין וחווה עוד הרבה עניינים שונים, ... קיים? ואולי אני גם לא קיים? ואיך אני קיים? ולמה אני קיים? ומי ומה גורם לכך, שאני אהיה קיים? ולמה דווקא בצורה הזאת? ומהו
קיומי העצמי? והאם אני דבר ממשי? ומהו דבר ממשי? והאם בכלל יש באמת משהו ממשי (כי כל הממשי, תלוי
בקיומו של האני שאינו ממשי)? ומהי המהות של כל מה שקיים? ומה ...