... לכל השאלות - למה מוכרח ש כן יש תשובה לכל השאלות כי האדם מחפש תשובה לשאלות של הקיום והיקום וכולי. ולפעמים נדמה לאדם, שאולי אין תשובה לכל השאלות, ואז האדם חושב להתייאש. מה שכמובן לא עוזר לו. כי הלב ...

... לא בחר כלל מעולם. ולא רק שאלוהים לא בחר / בוחר את רצונו החופשי, אלא שאפילו את קיומו עצמו הוא לא בוחר. ולמען הסר ספק, קיומו של אלוהים, הוא גם עונש נצחי ואמיתי. כי מי שיתבונן על רצונו של ... הכל, יראה כי רצונו של אלוהים, קיים, ללא רצונו של אלוהים עצמו כלל. וזה משום, שקיום רצונו של אלוהים, ואפילו קיום ידיעתו של אלוהים את קיומו העצמי, אלו דברים שהם אינם מחויבי המציאות, אלא רק אפשריים בלבד. כי הדבר היחיד שקיומו מחויב, הוא קיומו של הדבר היחיד. והכוונה היא, שכל דבר שקיים, יכול גם לא להיות קיים. ... אחת ממש, ולכן בכל מקום שיש נפרדות וצורה כלשהי, הרי שאם תסיר את כל הצורות, שקיומן הוא לא מחויב אלא רק אפשרי בלבד, אז תקבל את המהות האחת, שהיא המצוי ... כלל, אפילו לא בין ישותו של אלוהים, לבין רצונו / מחשבתו / רגשותיו / ידיעתו את קיומו העצמי. ואצל אלוהים האמיתי שהוא אחדות המציאות, שם לא שייך שום הגדרת ... הדבר שאותו היא רוצה. ובאחדות האמיתית, הכל אחד ממש בשלמות, עד שאפילו אין ידיעת קיום עצמי כלל. שהיא אפשרית, רק כאשר יש נפרדות, שרק אז יש משמעות לידיעת הקיום העצמי. ובכל מקום שיש ידיעת קיום עצמי, יש חסרון, שבא לידי ביטוי, בקיומו של הרצון העצמי. כי יש אלוהים אמיתי אחד ויחיד, שהוא האחדות המוחלטת של המציאות. וכל דבר שנפרד ממנו, דהיינו, שהוא חווה את קיומו העצמי, שזוהי בעצם מהותה של קיומה של הנפרדות. כי תחושת ה"אני", לא יכולה להיות קיימת כלל, אא"כ קיימת גם תחושת הדבר שאינו "אני". ותכף שישות חווה את קיומה העצמי, היא הופכת להיות אלוהים שקרי. כי בעצם, היא העדר האלוהות שהיא האחדות, שאין בה שום ידיעת קיום עצמי כלל. ואז השקר מקבל את עונשו, על כך שדעתו רחוקה מידיעת האחדות, ... כי הוא משועבד לרצונו. ואת הרצון העצמי, אף אחד לא בוחר בעצמו מרצונו החופשי. כי קיומו של הרצון עצמו, הוא לא יכול להיות קיים מרצון כלל. כי גם אם נאמר ... כל זמן שאין רצון). והשורה התחתונה היא, שכל ישות שהיא קיימת ושהיא מודעת לקיומה, היא בעצם אלוהים שקרי, שסובל מתחושת נפרדות, שבאה לידי ביטוי בתחושת ...

... ולדעת את האמת, והיא, שכפי שהאדם תופש את אלוהים בצורה שגויה, גם לאלוהים עצמו יש שאלות ובעיות לא פתורות. והעניין הוא, שלאדם יש המון שאלות על המציאות, כגון מהי תכלית ומשמעות הקיום וכיו"ב, והאדם בעצם מנסה להבין את המציאות שחיצונית לו, לפני בכלל שהוא מבין את עצמו. ומי שלא מבין את עצמו, לא יכול להבין את המציאות שחיצונית לו. ולכן, על האדם להפנות את כל השאלות שיש לו על המציאות, אל עצמו. כגון לדוגמא שהאדם שואל את עצמו, מה התכלית של קיום העולם, שעל האדם לשאול את השאלה הזאת את עצמו, דהיינו, מה התכלית של זה שאני שואל את השאלה הזאת עצמה / עושה / חושב / מרגיש ... שיש לאדם כישות שבתוך החלום, אותן בעיות ממש, יש לאדם גם אחרי שהוא מתחבר לתודעה של זה שחולם את החלום. אלא, שכאשר האדם מזדהה עם ה"אני" שנמצא בתוך החלום, אז הוא שואל את שאלות הקיום של היקום, על משהו שהוא חיצוני לו. ואח"כ כאשר האדם עובר לתודעה של האלוהים השקרי שאחראי לכל מה שקורה בעולם, אז האדם מתחיל ...

... הוא, כי משמעות חיי האדם, נגזרת מהמשמעות של החיים עצמם ושל קיום חיי המציאות עצמה. כי כל חיי האדם עם כל מה שקורה לאדם, הם רק תהליך קטן מאוד, בתוך תהליך אחר גדול יותר, שהוא התהליך ... מקום ובכל זמן, שזהו התהליך הגדול ביותר. ובלי להבין את משמעות קיום המציאות עצמה, אי אפשר להבין את משמעות קיום האדם. ואם אין משמעות לקיום המציאות, אין משמעות אמיתית לקיום האדם. ואם יש משמעות לקיום המציאות, הרי שממנה יש לגזור את משמעות קיום האדם. ולכן, מי שרוצה באמת להבין את משמעות חייו וכולי, הוא מוכרח להבין את משמעות קיום המציאות עצמה. וכאשר מתבוננים על משמעות ותכלית המציאות בעין אמיתית, רואים כי לא באמת יכולה להיות משמעות אמיתית ... שום צורה כלל. כך שלא באמת יכולה להיות משמעות אמיתית למציאות. כי קיומה של משמעות אפשרית, רק כאשר יש נפרדות כלשהי, שאז דבר אחד, הוא משמעותי יותר מאשר דבר אחר. אבל כאשר הכל אחד ממש, וכאשר ... אבל גם אין שום העדר משמעות כלל, ואז יש שלמות. ועוד נוסיף, כי קיומה של המציאות (כמציאות, ללא כל צורה מוגדרת) הוא מחוייב. וכאשר דבר קיים תמיד ללא התחלה או סוף, אז משמעותו, היא הקיום העצמי של עצמו. אבל זאת לא משמעות שנפרדת מהדבר עצמו. אלא, הסיבה והתוצאה הם אחד. ...

... לחכם אמיתי, מרחיקה פחדים כי כולם, חיים גם בפחד. וכולם חיים גם בפחד, לאבד את הטוב שיש להם ולהרגיש רע. ולא קיים שום אדם שמודע לקיומו , שאין לו שום פחד כלל. כי הקיום, יוצר חיסרון, שיוצר רצון, שיוצר טוב ורע, שיוצר פחד. ולכן, כולם מלאים פחדים תמיד. וכאשר האדם מתקרב לחכם האמיתי, על ידי זה הוא מסיר מעצמו את כל הפחדים ...

... יודע את האמת. ואצלו, השקר והרע של האמונה, הוא טוב מאוד. וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. והדרך לעקור את כל האמונה כולה, היא רק על ידי שאלות. והנוכלים, שונאים שאלות. כי השאלות חושפות את השקרים שלהם וכל קיומם מתבטל. ומי שמפחד משאלות כלשהן, הוא משקר במשהו, במודע או שלא במודע. ומי שמעודד לשאול שאלות, ...

... הטוב והרע, היא בדיוק מאותה הסיבה, שבגללה נברא משהו כלשהו. כי כל הדברים כולם, נבראו מאותה הסיבה ממש. ומי שרוצה לדעת למה קיים רע בעולם, צריך לחקור, למה בכלל קיים העולם עצמו. כי קיומו של העולם כולו, הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא יכול להיות או לא להיות קיים. ומאחר שהוא יכול גם לא להיות קיים, א"כ צריך להבין, למה הוא ... שרוצה לדעת ולהבין למה קיים משהו, הוא מוכרח להבין את המהות שמקיימת את המציאות עצמה. דהיינו, לגלות ולהבין, את מהות המציאות עצמה, שהיא מחוץ לכל הצורות של המציאות. והיא המהות שקיומה הוא מחויב, ושהיא לא יכולה, שלא להיות קיימת. וכאשר האדם מתבונן אל תוך המהות של המציאות, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש. דהיינו, ... אלא יש רק ישות אחת. וכאשר יש רק ישות אחת, אז ממילא אין שום שאלה כלל. ומצד הנפרדות, הרע קיים, כדי שיהיה רע. ולא רק שהרע קיים כדי שיהיה רע, אלא כל דבר קיים, כדי שיהיה רע. כי כל קיום של נפרדות, הוא רע. ואעפ"כ הנפרדות הרעה היא טובה מאוד, עבור מי שיש לו את השכל של האחדות. ...

... כן קיים, הרי שהאדם לא באמת מבין את הקיום שלו. כי האדם לא באמת מבין, מהו ומיהו באמת. ואעפ"כ, ... וכמה הוא לא מספיק אוהב את עצמו ואת קיומו, שהוא צריך כל מיני דברים חיצוניים שישמחו אותו. והכל ... בתוכו, ושהוא עצמו יוצר את הרע. כי קיומו העצמי, הוא עצמו יוצר את הרע. והאדם לא באמת יכול ... ידי האמונה. כי רק האמונה, מאפשרת את הקיום של השקר. כי בלי אמונה, יש רק הבנה של אמת שהכל אחד ...

... וכמה מסכן הוא האדם, שהוא פונה אל שורש הרע בכבודו ובעצמו, לבקש ממנו עזרה?! והשכל מרמה את האדם, רק בגלל שיש לאדם אמונה בשכל שלו. שהאדם מאמין, שהשכל הזה יעשה לו טוב. למרות שבאמת, עצם קיומו של השכל, זאת עצמה סיבת הסבל של האדם. ואעפ"כ מאחר ששורש הרע, הוא השלמות של המציאות, הרי שהשכל בשורשו, הוא השלמות עצמה. ומנקודת המבט ...

... האמת, אי אפשר להיעלם כלל. כי מה שקיים, נשאר קיים. והדברים רק משנים את הצורות שלהם. ואי הקיום שיש באחדות, הוא לא העדר קיום מוחלט, אלא הוא העדר קיום מוחלט של נפרדות, אבל הוא הקיום הכי אמיתי וממשי שיש. קיום , שבו האדם הופך להיות הכל ממש, עד כדי כך שהוא בגודל אין סופי, וממלא את כל המציאות כולה, כולל את כל ... דבר שנפרד מה"אני" של האדם, עד שאין שום משמעות כלשהי ל"אני" עצמו של האדם, כי רק הוא קיים. והקיום הזה, הוא מה שהאדם היה, לפני שהוא היה. כי הטועים חושבים, שלהיעלם פירושו, שהאדם מבין שהוא רק צופה ... הרגעי שלו, דהיינו, כל "אני" באשר הוא, כולל גם הנשמה או כל רעיון אחר, הוא בעצם, חי מת, שקיומו אינו תלוי בו. כי האדם מזדהה בטעות עם מה שהוא אינו. וכאשר האדם מזדהה עם מה שנמצא אחרי האחדות של ... רצון?! ומאחר שהכל מתהווה מתוך שום דבר, לכן האדם יכול להיעלם כלא היה, בפחות מרגע אחד. כי קיומו של האדם, הוא לא מחוייב כלל. והאדם מפנטז על העולם הבא וכיו"ב, ועושה תוכניות על מחר, שמחר יהיה יותר ... רגע ורגע הוא יכול לחדול מלהיות קיים. כי אין לאדם שום דרך לוודא, שהוא ימשיך להיות מודע לקיומו העצמי, גם ברגע הבא. כי קיומו של האדם, לא תלוי בו ולא יכול להיות תלוי בו. ולכן האדם מפחד מהמוות, בין אם זה המוות של הגוף, או של ... משהו, שבטעות הוא חושב שהוא משהו ממשי. ונדמה לו שהוא והוא... ובאמת הוא כלום, וברגע אחד כל קיומו ועולמו והישגיו, כולם יכולים להיעלם בפחות מרגע אחד, כלא היו. והאדם מתאמץ כ"כ להשיג דברים, שיכולים בפחות מרגע אחד להיעלם לו. כי הוא כולו, יכול להיעלם בפחות מרגע אחד, אם הוא יפסיק להיות מודע לקיומו העצמי. וזה דבר, שהוא לא תלוי באדם עצמו כלל. וכל זמן שהאדם לא חווה את האחדות של המציאות, אין לו שום ... אז, כאשר האדם אומר "אני", הוא חווה גם את אחדות המציאות, שהיא ההוויה של המציאות, שהיא הקיום האמיתי. ואז האדם מתחיל לחיות באמת ויש לו חיים נצחיים משל עצמו. כי הוא חי תמיד. והאדם חווה באמת, את ... היה מודע לעצמו. שהאדם מבין מה הוא היה, לפני שהוא ידע שהוא עצמו קיים. ואז האדם הופך להיות הקיום עצמו, שהוא אלוהים האמיתי. ...