אני הוא זה, ניסרגדתה, I AM THAT, פילוסופיה מזרחית, הוויה, קיום, להיות כלום, רק להיות, הארה, החיסרון הראשון, הרע הגדול ביותראני הוא זה, ניסרגדתה, I AM THAT, פילוסופיה מזרחית, הוויה, קיום, להיות כלום, רק להיות, הארה, החיסרון הראשון, הרע הגדול ביותר מה המשמעות של I AM THAT בפילוסופיה של ניסרגדתה? ... תורות רוחניות שונות, בודהיסטיות או אחרות, שאומרות שהאדם צריך להגיע למצב של רק להיות קיים, רק לחוות את עצם הקיום ללא הזדהות עם דבר. בהתחלה, התחושה הזו נחוויית כשחרור גדול, מכיוון שהאדם משתחרר מהרבה הגדרות שמייצרות סבל. אבל בסופו של דבר, אם הולכים עד הסוף ומגיעים למצב שבו האדם חווה רק את הקיום הבסיסי שלו, הוא דווקא חווה את הסבל הגדול ביותר, משום שהקיום הבסיסי הוא למעשה שורש הנפרדות והחיסרון הראשון. אליעד מדגים זאת בכך שאדם שחי חיים מלאים הגדרות ופתאום מצמצם אותן וחווה רק את הקיום, מרגיש תחילה שחרור רב. אך אם יתמיד בכך, הוא ירגיש רע אף יותר, מפני שחוויית הקיום הטהורה חושפת אותו לחיסרון אינסופי. האדם פתאום רואה שהוא עצמו החיסרון, שהוא עצם הסבל, משום שתחושת אני קיים מחייבת קיומו של דבר שהוא לא אני, כלומר, בהכרח ישנו חיסרון. מדוע תחושת הקיום הטהורה היא הסבל הגדול ביותר? אליעד מסביר שכאשר האדם מתרכז אך ורק בקיומו, הוא מתמודד עם החיסרון העמוק ביותר, שהוא עצם היותו קיים. תחושת קיום זו, בשורשה, היא תחושה של חיסרון. להיות קיים פירושו להיות נפרד ממשהו אחר, וככל שהאדם מצליח להתמקד בזה בלבד, ... עצמה. לדוגמה, אליעד מציין שאם אתה עסוק בדברים חיצוניים - טלוויזיה, עבודה - אתה שוכח את החיסרון הבסיסי של הקיום. אך כאשר אתה מתמקד אך ורק בעצמך, אתה בעצם נתקע עם החיסרון הבסיסי ביותר, שהוא עצם הקיום. האם באמת אפשר להגיע לאחדות מוחלטת בלי סבל? אליעד טוען שתורות רוחניות שונות מעולם לא הגיעו באמת לאחדות מוחלטת ... שבו הוא חופשי לחלוטין מהתניות ומרצונות סתמיים. ככל שתהיה מודע יותר לסיבות האמיתיות למעשים שלך, כך תוכל להשתחרר מתחושת הקיום ולהגיע לשחרור אמיתי. לסיכום - מהו השורש האמיתי של הסבל? אליעד מבהיר שהשורש האמיתי של הסבל הוא עצם חוויית הקיום הנפרדת. כל עוד האדם אומר אני קיים, יש חיסרון, ולכן הדרך לשחרור מוחלט מהסבל היא לחזור למצב הראשוני, שבו ... מי שיסבול ואין מי שיחווה חיסרון. I AM THAT ניסרגדתה מהו החיסרון הראשון? איך להגיע לאחדות אמיתית? האם תחושת הקיום היא סבל? להיות קיים או להיות כלום? איך להשתחרר מתחושת האני? מהי הדרך הנכונה להארה?